טוען...

שיעור בוקר חובת הלבבות

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 14.02.2012, שעה: 15:31

הורדת MP4 הורדת MP3


השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית נסת יביע אומר רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן


14-2-12
פרק ה
אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לענין ההערה השכלית שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל כשבח האמת וגנות הכזב ובחור בצדק וסור מעוול, וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם, וגמול אנשי הרעה ברע וגנותם, ולהשלים עם בני האדם ולהיטיב עליהם ולשקול הטובות בשבח והצדקות בגמול והרעות בעונש ויתרון גמול על גמול ועונש על עונש והמחילה לפושעים בשובם לאמת, כל זה למדנו אתמול.
וכאשר תתבררנה אלה הידיעות בנפש האדם בדרך שכלו והכרתו, יהיה שכלו שלם והכרתו חזקה. ז"א אם הדברים האלה שאמרנו כעת הם יהיו מבוררים אצל האדם יהיה שכלו שלם והכרתו תהיה חזקה. ואם יזכירהו האלהים דרך טובתו, דהיינו הקב"ה יעורר את האדם לדעת מהי הדרך הטובה לו, יעורר רעיוני נפשו ומחשבתו להבין טובותיו עליו, כמה ה' מיטיב לו ויחזק הכרתו בהם, ואדם יהיה חזק בהכרה הזאת וכאשר ישתדל לספרם ולעמוד עליהם בשכלו ולא ישיג את זה בעבור כלילתם ורובם מהתמדתם ומשיכתם יתבע את נפשו במה שיתברר חיובו ושכלו מגמול בעלי הטובות בטוב ובחור בצדק, ויבחר לגמול האלהים יתעלה על רוב טובותיו אצלו. ז"א, אם הקב"ה יזכיר לאדם את דרכי טובתו, מה הם הדרכים הטובות שאדם מתהלך בהם, ויעורר את הרעיונות שבנפשו ומחשבותיו להבין כמה טובות משפיע עליו הקב"ה, ויתחזקו ההכרות שלו בהם, כמה טובות ה' נותן לו, ואם ירצה וישתדל לספור כמה טובות ה' מיטיב לו ולעמוד עליהם בשכלו, ולא ישיג את זה, למה לא ישיג, אי אפשר להשיג כל כך הרבה טובות שה' עושה איתו בגלל שכל טובה אפילו היא כוללת כל כך הרבה דברים וגם רובם לא רק שכל טובה כוללת הרבה, גם יש הרבה מיני טובות, לדוגמא אפשר לספור רק את הטובה שכרגע אנחנו נושמים, רואים, שומעים, חשים, מריחים, אנחנו יכולים להגיד כמה טובה זה וכמה צריך להחזיר טובות לקב"ה על זה בכל רגע? והתמדתם וגם עצם התמדתם ומשיכתם, שזה נמשך לאורך זמן, אז אם אדם מתעורר כבר להכיר כמה טובות ה' מטיב לו יום יום, צריך האדם לתבוע את נפשו במה שיתברר חיובו משכלו מגמול בעלי הטובות בטוב ובחור בצדק, תחשוב כמה אתה צריך להחזיר טובה למי שעשה איתך טובה, וכמה אתה צריך לגמול לו בצדק, כמה אתה צריך, נו תגיד כמו אתה צריך לכל מי שמיטיב לך, ואמרנו אם זה אדם פשוט ואם זה אדם רם המעלה ואם זה יותר ואם זה מלך, כמה אתה צריך להחזיר, אז עכשיו לפי זה תבחר לגמול את האלהים יתעלה על רוב טובותיו אצלך, כמה הוא היטיב לך, נו אז כמה אתה צריך להחזיר. אז אם אדם אוי ואבוי מתעצל, מתעצל מלהחזיר טובות לקב"ה, מתעצל מלעשות את רצון הבורא, מתעצל, כמה כפוי טובה האדם הזה.
פעם סיפר המדען ציגלר זצ"ל, שהיה אחד אבא שתמך בבן שלו שנים, הוא היה בגולה והיה תומך בו, שולח לו כל מיני דברים, כסף וזהב וכל מיני דברים. שלח ושלח ושלח ושלח, ויום אחד גברו געגועיו והוא אמר לו, אני רוצה לבקר אצלך וזה, לא החזיר לו אפילו תשובה, מבקש כסף וזה. אז האבא אמר לא עונה, יכול להיות שקרה משהו אולי זה, לא יודע מה, אולי החליף כתובת, אבל מה לעשות הגעגועים גברו, והוא שלח לו מכתבים והוא נטה להאמין שהבן יראה אותם, אז הוא טס לארה"ב הגיע, חשב אולי הן יחכה לו וזה תקופה משהו, שום דבר, אף אחד לא מחכה לא כלום. לקח טקסי לכתובת שהוא גר שמה, לאיפה שהוא היה שולח את הכסף תמיד, הגיע לשמה, רואה את השם של הבן שלו על הדלת, הוא דופק בדלת, לא עונים. חזק, לא עונים. שעה סבירה, חזק חזק, לא עונה. התחיל לדפוק משהו כאילו המשטרה הגיעה, פתאום הוא שומע אה, אז הוא אומר לו אבא אבא בדלת, אבא תפתח, פתאום הוא שומע את הבן שלו, אומר לו, פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אני עייף, אין לי כח לקום, אבא הגעתי מארץ ישראל, תפתח. רחצתי את רגלי איככה אטנפם, אה, ציור מזוויע הא? ציור מזוויע. ככה אנחנו עושים לקב"ה, שולח לנו בריאות, ילדים, פרנסה, כל המעלות הטובות, אומר נו אתה קם לעבודת הבורא, אומר אבא אני עם פיג'מה עכשיו, עכשיו קר בחוץ איך אני יכול, אני עייף אבא, תן לי לישון, אל תטריח אותי. אומר לו אני בא לעורר אותך משמי השמים, החזרתי לך את הנשמה, נו תקום, אבא נו לא חייבים להתפלל מוקדם, אפשר עד שעה רביעית, תן לנו לישון. אה, מה אתם אומרים על זה?
היה בן אחד שאמר לאבא שלו, אבא, אני חייב לטוס לחו"ל, אני חייב. אין, זה חלום חיי, אומר לו עזוב אתך בא תשאר לידי אתן לך כל טוב מה שאתה צריך וזה, אמר לו לא לא אבא, אני חייב, חייב לטוס, חייב, אין זה, אמר לו אתה תהיה בחו"ל אתה לא תתפלל, אתה לא תעשה מצוות, לא תעשה שום דבר, אתה תפסיד את העולם הבא, עזוב אותך לא כדאי לך וזה. אמר לו אבא אני אשמור את הכל, אל תדאג הכל יהיה בסדר, אבא, תדע לך אני אשמור את הכל הכל יהיה בסדר, רק מה, תן לי סכום נאות שאני אוכל שמה להעביר את הזמן ככה ושלא יחסר לי כלום אז אני אהיה פנוי לעבודתך ואעשה הכל. אמר לו אבא אין בעיה, אני אתן לך כל מה שאתה צריך, רק מה, תבטיח לי שאתה מקיים את המצוות, תתפלל תניח תפילין שבת הכל מאכלות תקפיד. אמר לו אבא אל תדאג, תבטח בבן שלך, אם אני אומר לך מילה מילה. טס, האבא שמר איתו על קשר והוא מספר לו הכל בסדר שואל אותו נו, אתה מתפלל אתה זה אתה מניח תפילין, אמר לו כן אבא אני עושה הכל וזה מצאתי מנין טוב והכל מניח תפילין. אחרי כמה זמן אומר לו אבא נגמר לי הכסף, אבא נגמר לי הכסף תשלח לי עוד כסף. אבא שלו לא עונה לו יותר, אבא תשלח לי כסף אני תקוע, תעשה טובה, שלח כסף. כל הזמן שאלת אותי מה נשמע הכל בסדר זה פתאום אתה לא עונה לי, אני תקוע, תשלח לי כסף התחייבתי לאנשים וזה, אבא לא עונה. אחרי שנה הילד חוזר עצבני, מסתכל על אבא אומר לו איך אתה לא מתבייש, ככה הפקרת אותי וזה, ופה ושם. למה לא ענית לי? אמר לו תראה, אתה הבטחת לי שאתה תשמור תורה ומצוות ואתה תתפלל תפילין שבת כשרות הכל, ואתה לא שמרת כלום. אני? אבא אתה יודע, אני סיפרתי לך פרטתי לך הכל היה לנו מנין היה זה. אמר לו אתה משקר. אומר לו מאיפה אתה יודע, אני אומר לך שאני.... אמר לו אתה לא משקר? תביא לי את הטלית והתפילין שלך, הביא לו את הטלית והתפילין, פותח לו האבא את התפילין לידו, מוציא מבפנים מאה אלף דולר. אומר לו אם הנחת תפילין לא היית מבקש כסף, היה לך כסף בתוך התפילין, אפילו פעם אחת לא הנחת תפילין.
אנחנו נגיע לעולם האמת, נגיד אבא למה לא נתת לי אושר, למה לא נתת לי זה, למה לא נתת לי, אני התפללתי ואני אמרתי וביקשתי, יגיד לו כן כן בא נפתח את התפילין נראה מה קורה שמה, במצות תפילין אני נותן ככה, במצות ציצית אני נותן ככה, בשמירת שבת אני נותן ככה, בזה אני נותן ככה, אם היית עושה הכל כמו שאני אמרתי בתורה כל השכר שמובטח בתורה היית מקבל. אבל אתה לא עשית, אם היית עושה היה לך בפנים בתוך המצוות היה לך הכל. לא עשית. אז על מי יש לך תרעומת?
אז לכן, אם אדם יתעורר בשכלו לבחון את הדברים ויסתכל, הוא יראה כמה הוא חייב אצל הקב"ה. וכאשר יראה בעין לבבו שאין לו יכולת לזה, אם שאין הבורא צריך לו, והנה האדם שכבר הכיר והבין שהוא צריך לשלם לקב"ה על טובותיו שהוא מעניק לו אבל כשהוא בוחן את זה בעין לבבו הוא רואה שבעצם אין יכולת לאדם להחזיר לקב"ה כנגד טובותיו שהוא נותן לו, וודאי לא על כל טובותיו, וגם שהבורא לא צריך אותו עם כל הטובות שהוא יחזיר לו, אז מה נותר לאדם לעשות? אז יתחייב להכנע ולהיות שפל ונקל אצל עצמו, לפחות אדם ידע כמה הוא צריך להיות שפל ביחס לקב"ה נמוך נמוך נמוך לא להתגאות, כמה הוא בעל חוב, הרי כשאדם יודע שהוא חייב מאה אלף דולר לבן אדם שעומד מולו, איך הוא מרגיש קטן לידו בשעה שהוא גם תלוי בו וגם הוא חייב לו הרבה כסף וגם אין בידו כרגע לשלם לו בכלל, איך הוא מרגיש? הוא יכול לדבר אליו ככה בבטחון ובגאוה? אחרי כל היניקה שלו מהאיש הזה שעומד לפניו, אז איך צריך להרגיש אדם שחייב כל כך הרבה לבורא, כמה כניעה ושפלות צריך להיות לו, וכמה הוא צריך להיות קל אצל עצמו. ואחרי שהוא יודע כמה הוא צריך להיות כנוע והכל, אח"כ יתבע את שכלו במעשים שיתכן בהם לגשת ולהתקרב אל האלקים, אח"כ הוא צריך לחפש לו מהם הדרכים שדרכם הוא יכול להתקרב אל הבורא יתברך כדי שיהיו תמורת הגמול, אז לפחות איך אני מתקרב. והשכל יעיר אותו על הדרך הישרה הזו.
ויאמר לנפש, עכשיו מתחיל המו"מ בין הנפש לבין השכל, ויאמר לנפש, האם התברר אצלך והתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועצם חנותיו? ותאמר כן. הכל שואל את הנפש, השכל זה הנשמה והנפש זה הרוח חיים שבאדם, אז השכל שואל את הנפש, תגידי, האם מבורר אצלך, וזה גם מקויים בדעתך, שאת חבולה, חבולה מלשון משכון, ז"א האם את יודעת שאת חבולה ממושכנת בטובות של בוראך שהיטיב לך הבורא? הרי אחד שהולך למשכן משהו, הוא לוקח הלוואה ממישהו ונותן משכון כנגד ההלוואה, וכשהוא עושה כן אז הוא שם סכום הרבה יותר גדול ממה שהוא לקח, נגיד הוא לקח עשרת אלפים שקלים הוא נותן יהלום ששוויו נגיד חמישים אלף והוא אומר לו קח משכון, ואח"כ אם הוא צריך עוד, אז הוא בא לוקח על חשבון אותו משכון, ועוד ועוד ועוד לוקח על אותו משכון, ואם הוא כבר עבר את הסכום וגם אין לו במה לפרוע, אז זה שהשאיר אצלו את המשכון זה הפך להיות קנוי לו היהלום ונגמר הסיפור, כנגד החוב. אז ככה אותו דבר, השכל אומר לנפש, תגידי, האם זה מבורר לך וזה מקויים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך, שאת ממושכנת לו על הטובות שהוא נתן לך, וגם את קנוי הלו כבר, כי אין לך מה להחזיר בכלל, אז כל המשכון בעצם הפך להיות קנין, וזה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו - כמה הוא חנן אותך, אז אומרת הנפש בגילוי לב, כן, כן אני יודעת, אני יודעת. אמר לה השכל, והיאך יתכן לך זה עם רפיון כספך אליו? נו, אז איך זה מסתדר עם זה שאת לא כוספת אליו הרבה ואת רפויה מאד בכיסופים שלך לבורא, הרי את חייבת לו כל כך הרבה, אז למה את לא כוספת אליו הרבה? ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסף לבריאות, מי שהוא כוסף לבריאות והוא לא כוסף לרפואה, הוא לא רוצה את מרירות הרפואה, למה הוא צריך תרופות אם הוא יכול להיות בריא, אבל מי שאינו נכסף לבריאות לא יסבול קושי הרפואה, אדם שהוא לא כוסף לבריאות לא אכפת לו מהבריאות כל כך, אז קושי הרפואה הוא מוכן לסבול אותו. ז"א איך אין לך כיסופים נמרצים, אמרה הנפש, כוספי חזק וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי ממה שיש לאלהי עלי, ואתה זרז אותי עוד, אז הנפש אומרת שהכיסופים שלי הם חזקים, בעצם אני רוצה מאד להתקרב לבורא ולהחזיר לו על הטובות שנתן לי, ויש לי צער גדול מזה שאני רוצה לפרוע לפחות את מה שתשיג ידי ממה שאני חייבת לאלקי, אבל עם כל זה אני מבקשת ממך השכל תזרז אותי, תגיד לי איך להזדרז ולעשות יותר. אמר לה השכל אם תאמרי אמת כאשר סיפרת, אם באמת מה שאת אומרת זה אמת, אז אפשר שתצליח בך הרפואה, מה שאני אתן לך עכשיו הרפואה הזאת תעזור לך. אבל אם איננו אמת כאשר אמרת לא תפתי אלא את נפשך, את רק מרמה את עצמך והפיתוי יהיה פיתוי לעצמך וזה לא יועיל לך שום דבר, כי ה חולה כשהוא מכזב לרופא איננו מונה כי אם את עצמו, אדם שואל אותו רופא איפה כואב לך? אם הוא יגיד מקום אחר מה יעזור? ואם יגיד לא כואב לי כלום מה יעזור, על מי אתה עובד, על עצמך אתה עובד, החולה שהוא מכזב לרופא הוא איננו מונה רק את מי? את עצמו, ומפסיד לרופא את טרחו, ורק מייגע את הרופא לחפש איפה כואב לו, אומר לו כאן? אומר לו לא, כאן לא כאן לא, אז בשביל מה באת אם אתה לא כואב לך כלום? רק מטריח את הרופא, ואז הוא יכפיל גם את החולי על החולה, כי הוא הולך בלי תרופה, אז מה הוא הועיל? או אחד שבא לרופא, אמר לו מה כואב, הוא קיבל תרופה ולא משתמש נו אז מה עשה, אדם בא לשיעור ולומד, אמרו לו מה לעשות לא עושה, אז מה מועיל? לא לקח את התרופה. אמרה הנפש, והיאך יהיה ממני הכוסף לו או הרפיון בו? תביר לי היא אומרת לשכל הנפש, איך הכיסופים יבואו ממני לבורא לעבוד אותו ולהחזיר לו על טובותיו? או תסביר לי איך הרפיון בו, איך אני מתרפאה, אמר לה השכל, אם יהיה כספך לו אחר ידיעה ברורה בעצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול, ומיעוט מה שיש ביכלתך ממנו, וכי בהתרפותך בה מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך כוספך אמת וחפצך נחוץ, ואם לא הוא שקר. אז אני אגלה לך, אומר השכל, תדעי לך הנפש, אם הכיסופים שלך לעבוד את הבורא ולהחזיר לו טובות על מה שגמל לך, כל זה יהיה אחרי ידיעה ברורה שאת יודעת מה עוצם החובות שלך לאלקים מן הגמול שאת צריכה לתת לו, ומיעוט מה שביכלתך ממנו, וגם את יודעת את המגבלות שלך וכמה מעט היא האפשרות של היכולות שלך להחזיר לו, ואם תדעי שכשתתרפי זה תהיה מפלתך, ז"א אם תוכלי להחזיר לו ולא תחזירי, ותתרפי ברפיון ולהחזיר לו על טובות שאת חייבת לו זו תהיה מפלתך, ובהשתדלותך כמה שתוכלי להשתדל תהיה בזה הצלתך וחיותך, אם תדעי את זה ברור, אז הכיסופים שלך לקב"ה הם יהיו אמיתיים והחפץ שלך יהיה נחוץ ואם לא הכל שקר. אז אל תבלבלי את המח, תעשי לי טובה ותבררי את הדברים טוב טוב אם הכיסופים אמיתיים, אם הכיסופים, אדם אומר אני רוצה, רוצים רוצים, רוצים רוצים, רוצים רוצים ועושים או רק מדברים רוצים רוצים? רוצים רוצים ועושים זה מראה שהכיסופים אמיתיים ורוצים להתקרב לבורא. אבל אם מתרשלים, לא כול אני לא יכול, כל דבר לא יכול לא יכול, לא יכול, מה לא יכול? ניסית? לא, אז איך אתה יכול להגיד שאתה לא יכול, מה אני מכיר את עצמי, איך אתה מכיר, אם עוד לא ניסית איך אתה מכיר? קודם תנסה ואח"כ תכיר.
אלא מה, השכל מדריך את הנפש ואומר לה, בלי חרטות בבקשה, רוצה? לא להתרפות, להשתדל, התרפות זה מפלה, השתדלות זה הצלה, וגם חיות, וככה יתברר אם את אמיתית או לא. אמרה הנפש, לא פסק חפצי מהיות רפה וכספי כוזב, מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה אמתת מה שזכרתי ונתברר אצלי מדרך הערת התורה תחלה ואח"כ בדרך הראיה השכלית עד ששב כוספי אמת וחפצי ברור. אז הנפש אומרת את האמת, היא אומרת לשכל תשמע, בא אני אגלה לך את האמת, לא פסק חפצי מהיות רפה וכוספי כוזב, באמת החפץ שלי לא היה חפץ אמיתי ממש, הוא היה רפה, חפץ ולא חפץ, לא כל כך כזה, אם ולאו ורפיה בידי, כן ולא ככה זה רפוי בידו, והכוסף שלי הכיסופין שלי לעבודת הבורא זה היה כוזב, מה זה כוזב - נפסק מידי פעם, לא יכזבו מימיו זה לא יפסקו מימיו, נחל אכזב אכזב, לא תמיד יש בו מים, הוא נחל אכזב, פעמים כן פעמים לא, יש הפסקה. אז הנפש אומרת את האמת, מה היא אומרת? לא פסק חפצי מהיות רפה וכספי כוזב מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו, כן אני קראתי ושמעתי מה היה בדור המבול, בדור הפלגה מה היה עם מצרים איך פרעה קיבל מכות, אני יודעת את כל הדברים הקדמונים והסיפורים ההיסטוריים שהיו לעם ישראל, הכל נכון. ועדיין זה לא היה מספיק גורם שלא אהיה רפה ומכזבת בעבודת הבורא. עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה אמיתת מה שזכרתו, עד שסוף סוף הגעתי לתורה הקדושה ושמה למדתי את החיובים שאני חייבת בהם לבורא יתברך ונתברר אצלי מדרת הארת התורה תחילה, ובהתחלה הבנתי מהתורה כמה אני חייבת בעבודת הבורא, כמו שלמדנו בשער הבחינה, ואח"כ בדרך הראיה השכלית גם הבנתי מדרך הראיה השכלית שאני חייבת גם כן בדבר הזה לעבוד את הבורא ולהחזיר לו על הטובות, עד ששב כוספי אמת וחפצי ברור, עד שעכשיו אני כבר אומרת לך שהכיסופים שלי הם אמיתיים והחפץ שלי ברור ואני ממש רוצה עכשיו לעבוד את הבורא ממש. אז הנפש אומרת, הגעתי למסקנה שאין דרך אחרת אלא מלהחזיר לבורא על טובותיו בכל מה שאפשר ולהתקרב אליו בעבודתו.
אמר לה השכל, אם מה שזכרת אמת, השכל לא מאמין כל כך מהר, אז הוא אומר לנפש, אם מה שזכרת אמת, התאפקי על צער הרפואה וסבלי מרירות הסם ורוע טעמו עד אשר תמנעי מן המאכל הרע שהיית רגילה בו. אז הוא אומר לה אם ככה, אם מה שאת זוכרת אמת אז את תצטרכי להתאפק כי אני הולך לתת לך רפואה שזה לא יהיה כל כך נעים, וגם לא יהיה כל כך טעים, אז תתאפקי בבקשה ותסבלי את המרירות של הסם, הסם הזה שאני הולך לתת לך הוא מריר, ויש לו גם טעם רע, זה לא הטעם שאת רגילה לו, את רגילה לטעמים טעימים, וכל זה בתנאי שאת תקחי את הסם הזה שאני נותן לך אחרי שתמנעי מן המאכל הרע שהיית רגילה בו אבל, את גם צריכה קודם כל להפסיק את המאכלות הרעים, אחרת מה יועיל אם נותנים לאדם תרופה והסיבות למחלה עדיין קיימות? נגיד בן אדם אוכל מאכלים רעים, והם גורמים לו לכאבי בטן, והוא רוצה איזה תרופה, אומרים לו יש תרופה, אבל אתה חייב להפסיק לאכול את המאכלים הרעים, התרופה לא תועיל אם אתה ממשיך עם המאכלים הרעים. תפסיק מהמאכלים הרעים ואז תועיל מרירות התרופה ותצטרך להתאפק עד שהיא תרפא אותך. אמרה הנפש, ומה המאכל הרע שהייתי רגילה בו ונוהגת? הנפש בכלל לא מבינה על מה מדברים איתה, מה, אני הייתי אוכלת מאכלים רעים? איזה מאכל רע אני הייתי אוכלת ונוהגת בו שאתה אומר לי שאני חייבת להפסיק אותו ואתה תתן לי תרופות, איזה מאכל רע? אמר לה השכל, זו המידה המגונה שגברה עליך מראשיתך וכוחותיה מחזיקים אותה מתחילת גידולך, אמר לו או, את יש לך מחלה מאכל רע, המאכל הרע זה המידה המגונה שמאז שנולדת היא כבר נמצאת בך, וכוחותיה מחזיקים אותה מתחילת גידולך, ויש כוחות שמחזיקים את המחלה הזאת, את המידה המגונה הזאת עוד משעה שהתחלת לגדול. אמרה הנפש, ואיזו מידה היא המידה הזאת? ומהם הכוחות המחזיקים אותה, מה זה אני לא ידעתי איזו מידה היא המידה הזאת ומה הם הכוחות המחזיקים אותה? אמר לה השכל, המידות המגונות שבך רבות, המידות המגונות שבך רבות. אתם יודעים על מי מדברים כן? עלינו כן. המידות המגונות בך רבות, אבל שרשן ועיקרן שתי מידות, השורש והעיקר זה שתי מידות, אחת מהן אהבת ההנאות הגופיות מאכל משתה משגל ושאר צרכי גופך, והמדה הזאת קנית אותה מן השכן הרע שלך, וזה גופך, הגוף שלך השכן הרע הזה הוא מפתה אותך הנפש לאכול ולשתות וכל הדברים שהגוף תאו להם, זה מחלה רעה מהשכן שלך, זה דבר ראשון. אהבת ההנאות הגופיות. והמידה השניה, זה אהבת השררה, להיות שורר כל איש בביתו, שלטון, הנהגה, והגדולה, והגאוה, והגבהות, גאוה זה כלפי אחרים וגבהות זה כלפי עצמו, והקנאה וזה מביא אותך למעט בשילום הגמול לבעל הטובה אצלך, והמידה הזאת היא קנויה לך משכנייך שהתגדלת ביניהם והם האחים שלך והקרובים שלך. שמעתם? אתה רואה באייפון את השידור הא? חכם.
אז אם כן, דבר ראשון זה המידות המגונות שיש בנו רבות, אבל יש שתיים, שהם שתי מידות עיקריות ושרשיות, אחת זה הנאות הגופיות מאכל משתה משגל וכיו"ב ושאר צרכי הגוף, וזה קונים מהשכן הרע שזה הגוף, הגוף הנגוף, והמידה השניה זה השררה והגדולה והגאות והגבהות והקנאה, זה החלק הרוחני יותר, לא הגשמי כל כך, כי אלה דברים שהם בהרגשה, וזה מביא אותך שני אלה למעט בשילום הגמול לבעל הטובה אצלך, כי את עסוקה כל הזמן בעצמך, כל הזמן הנפש עסוקה בעצמה. ואת ממעטת בשילום הגמול לבעל הטובה אצלך, והמדה הזאת היא קנויה לך משכנייך, מי אלה - אחים וקרובים. מעליהם את רוצה להשתרר, אצלהם את מתגאה, וגבהות ושררה וקנאה, למה יש להם למה אין להם, אז שואלת הנפש, ומהם הכוחות שאני צריכה למנוע ממני? כדי שאני אוכל להחזיר את החובות שלי לבורא ולהחזיר לו טובות על מה שגמלני ולהתקרב אליו, אז איזה כוחות אני צריכה למנוע מהם? אמר השכל, כוחות המדה הראשונה, אמרנו שהמידה הראשונה זה מאכל ומשגל ומשתה וכו', מהם הכוחות שדוחפים לזה? אז מה צריך למנוע? אומר השכל, מותרי המאכל, כל מה שמותר המאכל, אם אתה צריך לאכול סנדוויץ' או שניים זהו, זה מה שאתה צריך, אבל כל מה שאתה אוכל יותר ומנשנש, מותרי המאכל והמשתה, הוא שותה גם משקאות חריפים ובירות וערק וכל מיני דברים, והלבוש, מותגים וכל מיני חרתתים, והתנומה, והתנומה, ישנים יותר מידי, והמנוחה והשלוה העצלות, עצלות, והדומה להם, אז הכוחות שאת צריכה להמנע מהם, שימו לב, זה ממותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוחה והשלוה ודומה להם, אז מה צריך? לאכול את הדי סיפוקו מה שלמדנו לפני שני שיעורים, ומשתה די סיפוקו, לא יותר, ולבוש די סיפוקו, ותנומה די סיפוקו, ומנוחה ושלוה די סיפוקו בלבד, ולא יותר, וככה תוכלי להמנע מהכוחות שדוחפים אותך להתרחק מהבורא, כי אלה דברים שמונעים אותנו מלהתקרב לבורא ולעבוד אותו.
אבל כוחות המידה השניה מה זה המידה השניה אמרנו, השררה והגאוה והגבהות והקנאה והגדולה, מה הכוחות של המידה השניה שדוחפים לזה? מותרי הדיבור, כי אדם מתגאה בדיבור שלו, יש לו מה להגיד על כל דבר, יש לי מה להגיד, אה, מה שאתה אומר יש לי משהו יותר מזה, יש לי יותר מזה, הוא מוסיף כאילו זה ידעתי עכשיו אני מוסיף לך על זה, וכן הלאה, מותרי הדיבור, זה מראה שאדם יש לו גבהות, ורוב חברת בני האדם, ורוב חברת בני אדם, אה אוהב חפלות וחברה ואתה בא ונשב ונדבר וזה ונאכל ונשתה, אלה הדברים והכוחות שהם מרחיקים את האדם מן הבורא, והתנאות להם, אה מתייפיף וזה מתלבש וזה הופעה, ואהבת המהלל והכבוד מהם, ווי ווי אוהב שיהללו אותו וישבחו אותו, וטקסים גם יש טקסים וכל מיני דברי, והקנאה בהם בקנינים העולמיים, והוא מקנא בכל האנשים שקנו וקנו, ושמעת וקנה עכשיו זה וקנה וקנה וקנה, והכריחם באשר בידם, ז"א הוא אומר מה זה, זה מוכרחים, זה חייבים דבר כזה, אם לא יהיה דבר כזה איך אפשר להתנהל, חייבים חייבים. ובזות אותם, והוא גם יכול לבזות אנשים והכל, כי איך הוא ישתרר, איך הוא ירגיש למעלה, איך הוא יתכבד בקלון חברו, אז הוא צריך להשפיל כמה ככה לנפנף כמה ככה בשביל להרגיש שהוא מישהו, וזכור גנותם, הוא גם מזכיר גנות של אנשים, בקטנה ככה בקטנה, אל תשאל מסכן, מה מה, לא לא חשוב זה, ןלא בחיאת ספר נו כבר אמרת, מה אתה משאיר אותי במתח, אומר טוב אבל אל תגיד לאף אחד, בסדר? ומשחרר חביבי, לא עליו גם על כל השכונה כבר על הדרך. אז ז"א, אלה שני הדברים שבעצם צריכה להמנע הנפש, הנפש בשביל להתקרב לה' ולגמול לו על הטובות אם אדם לא יהיה עסוק בשטויות אלה, בכל המותרים האלה, אז הוא יהיה פנוי להחזיר לקב"ה, אבל אם הוא מתעסק רק בעצמו כל היום במאכל ובמשתה ובביגוד ומכל מיני שטויות ומדיבורים ומחברת אנשים וכו' וכו', איך אתה רוצה שיהיה לך זמן בכלל להכיר טובה לבורא יתברך אם אתה כל הזמן מחפש שייטיבו לך וידברו עליך וישמעו אותך וכו', איך תספיק? מאיפה תספיק? אז אמרה הנפש, ומהם הכוחות שאני צריכה למנעם ממני? אמר לה השכל, כוחות המידה הראשונה הם מותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוחה והשלוה והדומה להם, צריך למעט את כל המותרים, וכוחות המידה השנית זה מותרי הדיבור ורוב חברת בני האדם והתנאות להם ואהבת המאכל והכבוד מהם והקנאה בהם בקנינים העולמיים, מכריחם באשר בידם ובזות אותם וזכור גנותם והדומה לזה. ואם מה שזכרת מכוספך ורוב חפצך, אם מה שזכרת שאת באמת כוספת ואת חפצה מאד מאד לפרוע את טובות האלהים עלייך באמת, אם את באמת מה שאמרת זה אמיתי ואת רוצה, הרחיקי מעלייך מה שזכרתי לך מן הכוחות והמידות בכל יכלתך ואח"כ אעלה אותך אל שער אחר מן הרופאה, זה שלב ראשון - לסלק קודם כל את המאכלות הרעים שהיית רגילה לאכול כדי שנוכל לתת לך תרופה שתרפאי, אבל קודם כל תמנעי מאלה בשביל שנוכל להתחיל לטפל בך טיפול יסודי לרפא את הנפש החבולה והקנויה, אחרת במה עסקינן, אם תמשיכי לבלוע את כל המרעין ב ישין האלה לא תועיל לך שום תרופה, לכן אם את רצינית והכיסופים אמיתיים ורוצים רוצים, אז בבקשה קודם כל להשתחרר בכל היכולת מכל המותרים האלה, אכילה ושתיה וביגוד ושלוה ומנוחה והכל, ומותרי הדיבור וחברת אנשים וכו' וכו', ואז תוכלי להשתחרר מהרעות ואז נוכל לטפל בך להבריא אותך. כן.

ש. לגבי המידה הראשונה, כל אדם לגופו צריך אוכל די סיפוקו תאוה די סיפוקה, מה המבחן, לגבי אני, מה המבחן שלי שאני יודע טוב זה עד כאן, כל דבר איך אני יודע שזה כדי סיפוקי, מתי אני מקיים את זה לגבי?

הרב: פשוט מאד, אם היית מתענה תענית ארבעים היית יודע לדוגמא שלא צריכים את כל האוכל שאכלנו עד היום, נכון? נכון? תסתכל, כל אלה מתענים יודעים. אכלנו סתם שלש ארוחות, שלש ארוחות ועם נשנושים באמצע, זה ודאי שלא צריך, אנחנו היום יודעים את זה, אנחנו בשבוע החמישי, לא צריך בכלל, לא צריך,

ש. ... גם הרופאים

הרב: מי מעניין אותי רופאים, מעניין אותי רופאים? מה זה מעניין אותי רופאים, יש לי רופא, יש לי רופא,

ש. לא שומעים

הרב: נכון, נכון, אין שום ספק שככה ימשיכו רבים ולא יאכלו יותר ביום, ישתו אם ירצו ישתו אבל למה צריך אם אפשר גם בלי, אם זה לא מפריע לכליות ואתה שותה די סיפוק הכל בסדר, למה צריך גם להטריח את עצמך גם לקום כל פעם וזה ושזה יבלבל אותך כל פעם ולשים בקבוק לידך כאילו אתה צריך אתה מבין מוצץ, למה אתה צריך? אם אתה לא צריך לא צריך, אם הייתי יכול בלי לאכול והייתי יכול בלי לישון לא היה עדיף? נו, אז אנחנו בדרך לזה. אז ז"א,

ש. זה לגבי אכילה, לגבי שינה לגבי

הרב: שינה אותו דבר, הנה אנחנו ישנים פחות, היום אני לא ישנתי בכלל, מה הבעיה? מה הבעיה? ואני לא מרגיש טוב עוד, ואני לא מרגיש טוב עוד, נו אז מה, מתרגלים הגוף מתרגל, הוא עבד, אם תרגיל אותו למשהו מתרגל, תרגיל אותו לקום בשעה מסוימת הוא יקום אוטומט, הגוף הוא עבד, אתה תרכב עליו ושלא הוא ירכב עליך. אז אם תאכל סנדויץ' ותראה שאתה מתקיים, לא יקרה שום דבר הכל בסדר, הכל בסדר. מלבוש, מה אתה צריך? שיהיה לך חם, שתוכל לכסות את עצמך וכו', אתה צריך לקנות, אני יודע, משהו עם שם בומבסטי, הבד לא שונה והחום לא משתנה וכו' וכו', הכל שטויות והבלים, זה רק בשביל להתראות בעיני אנשים, הכל הבלים, הכל שקר, הכל רמאות, אנשים מסכנים, החשיבות שלהם זה הבגד, בלי זה מה הם שוים? ויש הרבה עשירים, זה מעניין, הרבה עשירים שאם תראה אותם לא תתן עליהם לירה, אתה רואה הוא אומר לו זה פלוני אלמוני, זה? מה אתה צוחק, ככה? ככה הוא נראה? כי אנחנו חושבים שאדם שהוא עשיר צריך להיות כולו מצופה זהב, אז מצד אחד הם לובשים פשוט, מצד שני הם עובדים כל ימי חייהם להשיג את מה שלא ישאר בידם. אם היו יודעים להסתפק בממון כמו שמסתפקים בבגדים, היו מאושרים עלי אדמות. אבל מה לעשות, לא כולם מגיעים להכרה ברורה ושלמה כי לא למדו רבינו בחיי.

ש. .... איפה אני יכול לאכול ולהגיד בסדר תשמע, זה בסדר גם אם אני אכלתי קצת יותר מדי צרכי

הרב: תתחיל להתענות ארבעים יום אח"כ נדבר ואתה תדע בדיוק מה צרכך מה לא, אני בטוח שיש פה אנשים שכבר לא אוכלים לפני, עכשיו לפני כן, לפני, לפני שמתחיל אתה רואה בסה"כ אנשים שותים ושני ביגלה ושלום על ישראל לא אוכלים ארוחה לפני, רק בלילה כאילו אחרי צאת הכוכבים אוכלים ארוחה אחת, ועם ארוחה אחת מספיקים 24 שעות, ועוד ארוחה 24 שעות, איך זה?

ש. זה אפשרי...

הרב: מה זה אפשרי זה כיף, אתה לא עושה טובה, זה כיף היום, כיף. כיף. אתה יודע מה זה כיף? זה כיף או לא כיף? כיף. ואנשים עובדים קשה מאד, והייתי בסוף שבוע עכשיו, אמר אחד שהוא כל יום רץ עשר ק"מ, עם התענית, ואתה יודע כמה נוזלים צריך אחרי זה? והוא אומר אין לו שום בעיה עם זה. אנשים מפחדים שימותו מכל דבר, אם הוא לא יאכל ימות, אם הוא לא ישתה ימות, אם הוא לא ישן ימות, הכל זה מתים על המקום, הכל דמיונות, הכל זה מותרים, רוב האדם חי על מותרות מותרות מותרות.

ש. כמה שינה

הרב: כמה שינה אני אגיד לך, כמה שחשוב לך לחיות. אתה רוצה לחיות יותר או למות? מה אתה מעדיף? אז תישן פחות, עכשיו תחליט כמה אתה רוצה לחיות וכמה אתה רוצה למות, כשאתה ישן את המת, תחליט כמה אתה רוצה. נפוליון ישן שעה, הוא החליט שהוא רוצה לחיות 23 שעות, אתה מבין? היה משתלם לו, הוא היה נפוליון כשהוא ער, כשהוא ישן הוא כמו זה שעובד בביוב, אין שום הבדל. אתה מבין? עכשיו תחליט, ולאט לאט תתרגל, תתרגל, תתחיל להמעיט. אבל רוב האנשים למה ישנים? אין הם סיבה בשביל מה לקום. אם היה להם סיבה למה לקום היו קמים, אם היו אומרים לו בבוקר, מי שקם מוקדם מקבל על זה מאה מאתיים שלש מאות אלף דולר, ארבעת אלפים, תלוי כמה שזה שווה לו, היה קם, מה השאלה בכלל. מה השאלה בכלל. אנשים עובדים בזבל בשעה שתיים, שתיים בלילה הם קמים, והם מרויחים קצת יותר מאדם אחר עם הרבה ריח, והם מוכנים לקום, מה הבעיה? כי משלמים. אז הוא גם עובד קצת שעות ומרויח קצת יותר ומבסוט. אז אם הוא קם בשביל זבל, אתה בשביל התורה לא תקום? ז"א בן אדם צריך להבין מה הערך של מה שהוא מעתסק, אבל אין לו שום הערכה לכלום, אז הוא סתם חי סתם אוכל סתם ישן, הכל סתם אצלו, סתם, אין לו שום מטרה בחיים.
קיצורו של דבר, אמרה הנפש, תשמע, אתה אמרת לי פה בומבות, כל המותרים לזרוק וזה, ה בומבות. זה יקשה עלי ממני להפרד בו מפני אורך רגילותי בו, זה תשמע אני רגילה מאז שאני קטנה לאכול ללפלף ביסקויטים ופלות זה משקאות, אתה אומר לי זרוק שוקולדים זרוק זרוק מעדנים זרוק זרוק זרוק, מה, אני רגילה זה ארוך, אני לא, תגיד לי באיזה פנים יקל עלי בחסדך בחיאת, בחסדך, תעשה משהו מנשני יעני ככה. אמר לה השכל, הלא ידעת כי המשכיל יקל בעיניו לכרות נתח אחד מנתחיו ולהפקד אבר אחד מאבריו כשיארע בו חולי, ומפחד מהתפשטותו בשאר איבריו כשהוא מבין מה שיש בין שני הענינים ומכיר מה שיש בין שתי הרעות, אומר אחד התברר לו שיש לו נמק ביד, אז הוא אומר תשמע, אני קשה לי להפרד מהיד, התרגלתי אליה וזה, תקל עלי, מה תקל עלי? אם לא תחליטי להוריד את היד זה יעבור ליד השניה ולחזה ולכל ויורידו אותך מהעולם ולהתראות, במצב שבו את נתונה בחולי כזה חייבים לכרות, לכרות, אין לאט לאט, לכרות כדי שזה לא יתרחב, ואח"כ לא ישתלם בכלל, גם תרופה לא תועיל, לא יהיה את מי לרפאות, לכן וכן את אם תרצי שיקל בעינייך פרידת מה שפרדתו קשה, שימי אל ליבך והשתמשי בבינתך בשיקול מה שיש בין הטובה אשר תגיע אליך בהפרדך ממנו והרעה אשר תמצא אותך בהתמדת חברתו, ואז יקל בעיניך פרדת מה שיקשה עלייך ממידותייך המגונות. אז תעשי שיקול דעת ותחשבי, כמה רעות יצמחו לך מחברת המידות הרעות האלה שיתמידו אצלך, לעומת הקושי שתתנתקי מהתאוות האלה, אבל שתשיגי בזה את בריאותך, ותחליטי מה שאת רוצה להחליט. אז שואלת הנפש רגע רגע, תסביר לי עוד פעם בבקשה, אדוני השכל, תגיד לי, מהי הטובה שתגיע אלי בפרידתו, אני רוצה לדעת, אם אני אפרד מכל התאוות, נו, כל המותרים האלה שאמרת לי, מה אני ארויח מהפרידה, הזאת? ותגיד לי גם מה הרעה שתמצא אותי אם אני אמשיך ואתמיד להיות עם המידות הרעות, בא תסביר לי עיני עינק. אמר לה השכל, הטובה שאת תשיגי מהפרידה מכל התאוות, זה שלות נפשך ומנוחתה ממאפל קדרות העולם, שהנאותיו מעורבות בעצבים והתאוות נפסקות והביאך להכיר באחרית חזקת הכרתך בבית מרגועך ושתשתדלי לו ותחושי עליו, והשער הזה משערי הטובות אשר הצלתך וחיותך בהם. אז השכל אומר לה תשמעי מה הטובה שתצמח לך, קודם כל תחיי בשלות נפש, אין ספק שאלה שמתענים ארבעים יום יש להם שלות נפש במשך היום, למה הם לא טרודים אחרי שום דבר, רק מה שהם מתעסקים זהו, אין להם שום טרדה. אדם לא יודע אפילו כמה הוא טרוד כשהוא צריך מאכל ומשקה. כמה זה מעסיק לו את הראש, אני אקום עכשיו לשתות, לא אני לא יכול כרגע אח"כ זה פה שם, אח"כ אני יאכל לא עכשיו אני אסיים זה פה שם, אבל כל הזמן זה חוזר אליו, הולך וחוזר הולך וחוזר, מטריד אותו כל הזמן בן אדם שרגיל לאכול ולשתות ושיש לו את האפשרות, כל הזמן יש לו טרדה. ואם הוא רואה מישהו עבר עם אוכל או הריח אוכל או משהו, ישר הוא כמו הסנסורים שלו מתחילים לפעול וישר הוא כבר מדמיין לו מפנטז לו איך הוא כבר אתה מבין שותה וזה וזה. שלוה. שלות נפש, לא צריך לדבר עם אחרים, לא צריך להפגש איתם, לא צריך להתגאות על אף אחד, לא מקנא באף אחד לא מסתכל, לא מעניין אותי, לא צריך לשתות הרבה, לא חייב ללכת לישון עכשיו, לא צריך לנוח, אני לא עייף מכלום וזה, שלוה. שלוה. ומנוחה מהמאפל של קדרות העולם, העולם הזה מלא קדרות, דאגות, צרות מלחמות, אסונות, מחלות, מה הוא לא שומע, כל רגע רק בעיות בעיות בעיות, חדשות בכלל אסונות, תיבת דואר רק חובות באים שמה, רק חובות לשלם תשלומים הכל, קדרות העולם הזה, חביבי אתה לא יכול לצאת, אף אחד לא יוצא כמעט לרחוב ובאות לו ידיעות משמחות, כמה ידיעות משמחות נפגשתם אתמול, כמה שלשום, לעומת כמה בעיות וצרות וחובות ודאגות וכו', כמה? טובה של האדם אם הוא לא מחובר למותרים האלה, שלות הנפש, מנוחה, ממאפל קדרות העולם. שהעולם הזה גם ההנאות שלו מעורבות בעצבים, גם עד שאתה משיג את מה שאתה רוצה להשיג מההנאה, גם זה לוקח לך את העצבים. כי זה לא תמיד בתזמון המתאים, זה לא תמיד בכמות שאתה רוצה, זה לא תמיד נותנים לך את זה בחן, ולפעמים, בקיצור גם הנאות שאדם משיג, אף פעם לא יהיה בדיוק, אדם אפילו מגיע לחתונה, הוא רצה לשבת דווקא ליד זה אז זה תפוס שמה והוא רצה לאכול זה ובדיוק לקחו את הצלחות, הוא בדיוק שזה ואין לו לא נשאר לו, הוא פגש את ההוא שלא רצה בכלל לראות אותו, אהיה, כמה בלגן, והיא הגיעה בדיוק ההיא באה עם השמלה כמו שלה, אז היא אומרת לה בואי נחזור הביתה, כי מה זה נראה כאילו אני העתקתי אותה וכו', אתה מבין, וכל מיני דברים ושטויות, אפילו הנאות עם עצבים. והתאוות גם, ואם יש לאדם תאוות הם גם נפסקות, ואם הוא אוכל יותר מידי הוא הולך להקיא, ולפעמים גם הוא רץ מהר, והנאות האלה הן נפסקות. גם הגיל עושה את שלו, שהוא מגיע לגיל שהברכיים שלו דא לדא נקשן, מתחילות תקתקתקתק, והוא שומע במדרגות אתה מבין כל מיני קולות, טרח טרח, כן, ושיניים מתחילות לנשור והעיניים מתחילות ללכסס, כבר לא רואה ברור, והשמיעה אומר מה אמרת סליחה, והכל מתחיל להתפרק, מחזיר ציוד, אז כל ההנאות גם נפסקות, ואם אתם עושים מה שאני אומר אומר השכל, אז תדעי לך זה גם יביא אותך להכיר באחרית, שיש אחרית בסוף, צריך לצאת מפה, וכל מי שמילא את העגלה אז ביציאה צריך לשלם בקופה, ועושים לך טוטאל, מה שאתה מעולם ומה שילמת מה לא שילמת, ואז צריך לפרוע ממך, וגם חזקת הכרתך בבית מרגועך, ואם אדם מתפתה מכל המותרים יהיה לו מספיק זמן לחשוב שיש לו בית מרגוע שהוא הולך, פעם היו קוראים למלון בין מרגוע, פעם, היום זה מלון, מלון, פעם זה היה בית מרגוע, כן, אז היו הולכים להרגע וזה, היו חוסכים שנה בשביל ללכת שבוע, כן, זה היה החופש השנתי, פעם זה היה. אבל יש בית מרגוע ארוך ונצחי, שמה מחכה לך שכר אמיתי לא פוסק, ושתשתדלי לו, ושתשתדלי לו ותחושי עליו, אז לכן מי שהוא חכם הוא משתדל מאד להגיע לשמה עם הרבה צידה לדרך, הוא גם חש אליו, ממהר להשיג את הדברים. אז זה אומר לה השכל, זה הטובות שיצמחו לך אם תתפטרי מהמחלות האלה של המותרים, והשער הזה שאני אומר לך הוא משערי הטובות שבו הצלתך וחיותך, ושאלת אותי מה תהיה הרעה אם את תתמידי עוד במותרים האלה, אז הרעה זה משיבת דאגתך, שהדאגת שלך ילכו וישובו ילכו וישובו בלי הפסקה, והכפלת יגונך, ותצאי מיגון ליגון ומיגון ליגון, והתמדת אבלך, מתי? בהעדר משאלותייך בעולם הזה, כי מי יכול להשיג את כל שאיפותיו ורצונותיו, שהרי אין אדם מת וחצי תאוותיו בידו, אז ז"א שהבן אדם הוא באבל כל הזמן למה הוא לא משיג. ואיך הוא מצפה ומחכה למשהו ולא משיג, יוצא שיש לו דאגות והן חוזרות ונשנות והיגון כפול ומכופל והאבל כל הזמן מתרבה כי המשאלות לא מתקיימות. ואם תגיעי כבר למה שאת רוצה, הרי כל מה שתגיעי זה הבל שאינו מתקיים ואין לו התמדה, כמו שאדם בחורף עושה הה יוצא הבל, נשאר משהו? כלום. מהקומקום יוצא הבל, נשאר משהו? כלום. מכל העולם הזה שהוא הבל ישאר משהו? הרי כבר אמר שלמה המלך ע"ה, "הבל הבלים הכל הבל" שבעה הבלים אמר, והוא אמר בלשון ציווי, הבל הבלים, הבל את ההבלים, הבלים זה הבלים, תהביל אותם, לא כמו אהבלים, וילכו אחר ההבל ויהבלו, מאיפה קוראים לבן אדם אהבל? אהבל זה מי שכולו הבל. וילכו אחר ההבל ויהבלו, נהיים אהבלים. כנגד עשר שנים, שבעים שנה עשר שנים כל עשר שנים זה הבל בפני עצמו.

ש. אבל שלמה המלך נהנה מהעולם הזה

הרב: והוא אומר אז כשאומר מי שהיה לו הכל ואמר וניסיתי בחכמה וראיתי והיה לי והיה לי שרים ושרות ונוגנים והיה לי שדות וכרמים והיה לי והיה לי והיה לי, והיה כסף מצוי בזמנו כאבנים על הרצפה, אם הוא אומר שהכל הבל תאמין לו, זה לא אחד שלא היה לו לירה, זה אחד שהיה לו הכל ואם הוא אומר שהכל הבל את ההבלים והוא אומר לך שסוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, עליך להאמין. אם ביל גייטס יגיד שהעושר זה מחלה, אז צריך להאמין לו.

ש. לא שומעים

הרב: ז"א אתה אומר שאחד שמסומם שנגמל, אז אתה אומר חכם, אחרי שאתה לקחת סמים אתה אומר זה לא טוב, אז מה אתה אומר? קודם אני אהיה מסומם כמוך ואז גם אני אגיד. מה זה קשור, כסף עושה נזק יותר, כל המלחמות בעולם זה בשביל כסף. למה אתה חושב ארה"ב לא ששה ושמחה לעזור לישראל הידידה האחרונה שיש לה במזה"ת? למה? בגלל כסף. כי יעלה לה מהמלחמה הנפט יותר, אז בגלל כסף היא תהיה מוכנה למכור אותנו אם צריך. אם לא ישתלם לה אז שילכו היהודים. מה חשבת, כסף. כל המלחמות כסף. למה רוסיה וסין נותנות לסורים לרצוח סורים? כסף, הכל כסף, יש לו ערך אצל אנשים טיפשים, כי אם רוצחים אנשים בשביל כסף אז מה הם בכלל עושים חוקים אצלהם במדינה? בשביל מה אתם עושים חוקים בכלל, הכל רמאות. לכן גם מחסלים פוליטית אנשים, כי אם הוא יקח את השלטון והוא יפסיד את הכסף ואת הכבוד ואת השררה אז הוא מחסל, הבנת? הכל זה כסף וכבוד, זה המחלות שמדברים שיש בנפש. אם תתפטר מהם - כל המחלות יהיה לך שלוה ומנוחה ולא יהיה לך קנאה ולא צרות גם לא מחלות, כי המחלות באות מהמידות הרעות כשלא משיגים את התאוות, אז אם כן אמר לה השכל גם אם תגיעי אל התאוות שלך, תגיעי אל ההבל שאין לו קיום ולא התמדה, כי בסוף הוא הולך אל זולתך בלי ספק, כל מה שתשיגי מן העולם הזה ישאר לאחרים, ולא ישאר בידך העולם הזה ולא תגיעי גם לעולם הבא, כל שכן אם לא תגיעי בכלל אל משאלותייך למרות אורך השתדלותך בהן, אז זה בכלל באסה של הבאסה. גם עובד גם משתדל גם לא מגיע גם מקנא גם מתפוצץ גם מת. נו, אז מה נשאר, כן, קדאפי עשר מאתיים מיליארד לקחו לו את זה. הפשיטו אותו ונתנו לו מכות בישבן והעיפו אותו. נו, בושה וחרפה, 47 שנה שלט, איזה בזיונות. איזה תמונות, כל העולם ראה, בושה וחרפה. וככה זה כולם, וסאדם עמד במרפסת והחזיק את הרובה טח טיח יורה על הציפורים, בסוף דנדלו אותו ככה בחבל אתה מבין וזה, ועוד מעט אסאד גם כן יעשו לו ככה, או בשריפה או בתליה, וכל החבר'ה האלה הולכים אחד אחרי השני ולא מבינים, ולא מבינים. סעודיה הודיעה לו, לאסאד, תוך 72 שעות אם אתה לא מפסיק את ההרג אנחנו נכנסים למלחמה איתך, כן סעודיה.

ש. איפה הכסף פה?

הרב: איפה הכסף פה? סוריה זה שלוחה של איראן, ואיראן רוצה להתפשט על כל המזה"ת וסעודיה זה הכתובת שהם לא אוהבים כי הם נגדם מולם במפרץ הכספי, הם אחד מול השני, והם גם לא מסתדרים, אתה יודע סונים ושיעים ביניהם וכל החשבונות שיש להם ביניהם לבין עצמם, וקטאר ובחרין והאמירויות וכל האלה של הכספים של הים הכספי בצד הזה מול הצד הזה של האיראנים שנמצאים שמה, אז האינטרסים הם מנוגדים ויש פה שליטה על נפט ומי מוכר יותר ולמי ופה ושם, ומי השתלט על מה, הכל כסף. נכון, גם מלחמה דתית זה לפעמים בשביל כסף, לא תמיד מה שאתה שומע אלה ווקבר זה בשביל הקב"ה. יש כאלה מתפוצצים כי הבטיחו 25 אלף דולר למשפחה, והוא בלאו הכי לא מביא משכורת, אז הוא אומר הוא עולה ל-72 והם יקבלו את ה-25 אלף דולר, זה אחלה ברטר, אז למה הוא צריך להשאר פה? אתה מבין. מכל מקום השכל נתן כמה תשובות לנפש.
טוב בא נשמע מה הנפש אומרת לו, אמרה לו הנפש, הבינותי מה שזכרת, הבינותי מה שזכרת, ואני מקווה שיקל בעיני בעבורו פרידת מה שהיה עלי קשה קודם לכן, אז קודם כל יש פה הצהרת כוונות של הנפש, שהיא כבר אומרת קודם כל הבנתי, הבנתי, אח"כ היא אומרת ואני מקוה, בלי הבטחות כאילו אל תתפעל יותר מידי, חכה רגע חכה, ואני מקוה שיהיה לי קל להפרד ממה שהיה קשה לי קודם לכן, אני מקווה, אני מקווה, אבל תוסיף לי עוד שער שני מאופני הרפואה, שיורה לי מה שחפצתי בעבודת האלקים, תן לי עוד שער אחד של רפואה שאני אדע איך אני אוכל להגיע למה שאני חפצה בעבודת האלקים. אמר השכל, ממשלת הדבר וכללו של ענין הוא, שתקבלי עלייך ממי שלמעלה ממך מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למטה ממך, זה פסיכו זה נכון, וזה יכול להיות גם מטרי, הוא אמר לה תשמעי, קודם כל ממשלת הדבר אם את רוצה למשוך בדבר הזה, אם את רוצה לעבוד את ה' תקחי ראיה מעצמך, שאם יש לך עבד שהוא קנוי לך מכספך והעבד מקבל ממך טובות, הרי את רוצה שהעבד הזה יכבד אותך ויעשה לך כל מיני שרויות - שירות, אז כמו כן ראוי לך לקבל מאיתו יתברך כל מיני עבדות ושירות, שהרי הוא למעלה ממך והוא אדון הכל ואת מקבלת ממנו טובות מה שאין מה לספר, אז כמו שאת מצפה מהעבד שתחתך איזה שירותים ואיך יתנהג כלפייך באשר את מיטיבה לו, ככה את תרגישי שאת צריכה לתת כלפי מי שהוא אדון עליך מלמעלה.

ש. לא שומעים

הרב: דיברו בעבד קודם כל, ודבר שני מהילד שלך אתה מצפה יותר מהעבד. אם הבן שלך יכזב אותך ויאכזב אותך ויביא לך ציונים גרועים ויזמינו אותך כל רגע למנהל, ואם השכנים כל פעם יגידו לך תשמע, הילד שלך פה מלכלך ועושה וזה פה ושם, ואיפה שאתה לא זז הבן הזה במקום להחזיר לך טובה ולכבד אותך אז אתה תכעס עליו הרבה יותר מעבד, כי עבד אתה יכול לפטר ברגע ולהגיד לו תעוף מפה, ואת הבן שלך אתה לא יכול להתפטר ממנו כל כך מהר, וגם אם תתפטר ממנו הוא יקלקל את השם שלך בכל מקום. הבנת? ויש סרט שמתרוצץ ביוטיוב מעלף, שאבא אחד החליט לעשות לבת שלו מה שהיא עשתה לו, התיישב ככה על רקע של דשא על כסא, שם מצלמה, אמר אוקי, אני הולך להגיד לכם עכשיו מה קורה עם הבת שלי, יש לי בת בת 15, אני לא רוצה לחזור על המילים שהוא ואמר כן, אבל הוא אומר שהיא אומרת חביבי, תפסיקו לשבת אתם על הספה ותגידו לי להדיח את הכלים, לכבס לכם את הבגדים לעשות לכם ככה וככה, אני באה מהבית ספר לומדים ואחרי זה אתם משעבדים אותי ואומרים לי ותעשי ותעשי ותעשי ותעשי ותעשי ונמאס לי וזה, וזה וגם אם תהיו זקנים ואני לא מוכנה בכלל שתתעפנו ואני לא מוכנה בכלל, אני לא אבוא לעזור לכם ולא כלום ואני רוצה להתפטר מכם, מאיפה הוא יודע שאת כל זה היא כותבת, היא כותבת בפייסבוק לכל החברות שלה, לחברים שלה, לכולם היא כותבת והוא נכנס לפייסבוק וראה בדיוק מה היא כותבת ומה היא עושה, אמר טוב, אני אחנך אותה. התיישב שמה מול המצלמה לעיני העולם, והוא מסביר לכל הילדים בני גילה ולכל ההורים, אומר להם, אני מבקש ממנה? מה אני מבקש ממנה, שתדיח את הכלים של מה שהיא אכלה, שתכבסה את הדברים של מה שהיא השתמשה, שתעשה מה שצריך במה שהיא נהנתה. אבל אני הבאתי לה פייסבוק ואני הבאתי לה אייפון ואני הבאתי לה זה ואני הבאתי לה מצלמה והבאתי והבאתי והבאתי והבאתי, היא שילמה לי משהו על זה? והיא חיה אצלי ועל חשבוני והכל, והיא מסתכלת עלי כאילו אני מנצל אותה וכו'. והוא אומר לה תדעי לך, כשאני הייתי בגיל שלך אני הייתי עובד בשתי עבודות ואני הייתי לומד והייתי גם לומד ומכין שיעורים וגם עובד שתי עבודות והייתי ככה והייתי חרוץ וזה ואף פעם לא אמרתי ככה להורים שלי וככה וככה, אבל אני החלטתי לעשות מעשה ואני אחנך אותך, אני אראה לך, אז אני לא חייב לך לא פייסבוק ולא פלאפון ולא מצלמה ולא שום דבר וזה וזה וזה, שם את המחשב על הרצפה, הוציא אקדח לפני כולם, אמר אי הב היר זה פולי פייב, לקח את האקדח, טוז טוז טוז בתוך המחשב ככה פיצץ אותו ועוד אחד בשביל אשתו ועוד שתיים בשביל זה, והכניס השחיל שמה כדורים, והסביר את כל הדברים ככה ככה טוב טוב לכל הזה, וגמר את הסיפור שלו, ומה אתם חושבים שהיא עשתה, גם היא עשתה אותו דבר, הלכה לפייסבוק והלכה ועשתה עוד פעם וענתה לו וכו' וכו'. אבל מה, הנוער הילדים, הפייסבוק הרס את כולם, הרס את כולם זה צוקרברג הישראלי הזה הרס את העולם, אתם יודעים כמה רציחות, כמה נרצחו אנשים בגלל הפייסבוק של הצוקרברגר הזה שהוא נהיה אחר קוראים לו, מיליארדר, מיליארדר מרצח של אנשים, אתם יודעים מה זה? מדינות נחרבות, מהפכות, הכל, הוא עושה את הכסף ואנשים מתים חופשי על הבר. בארה"ב הולכים לעשות עכשיו חוק, שיאסור עד גיל 13.

ש. לא שומעים

הרב: אין שום בעיה, אפשר גם להפוך את ארה"ב לקונגו, מה הבעיה? אבל מכל מקום, זה סוף העולם, בגלל שזה סוף העולם אז ב"ה יש דרכי חבלה שיביאו לעולם להרוס את עצמו, היום העולם עובד על הרס עצמי, הגולם קם על יוצרו, האדם מתחכם יותר מידי עד שהוא מחסל את עצמו ובכמויות, בכמויות. וזהו, זה ההרס העצמי שהאנושות מגיעה אליו. כשלא הולכים על פי תורה ועל ישוב העולם כמו שצריך, האדם יחריב את עצמו לחלוטין.
אז מכל מקום, לסיכום, אמר השכל, ממשלת הדבר וכללו של ענין תקבלי עלייך ממי שלמ

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת