כוונה לשם שמים בצרכי העולם הזה - חלק א | הרב אמנון יצחק
לע"נ
יחיא זכריא בן עוואד ז"ל
ורומיה בת סאלם ז"ל
הכוונה 'לשם שמים' צריכה להיות גם בצרכי העולם הזה, חלק גדול בעבודת האדם: שיהיו כל מעשיו מיוחדים לבורא יתברך ולא לשום הנאת עצמו כלל, "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם" (אבות ב יב) שגם במעשיך; במעשיך וצרכיך גם הם צריכים להיות לשם שמים, וזה החלק הגדול בעבודת האדם שכל מעשיו יהיו מיוחדים לבורא יתברך ולא לשום הנאת עצמו כלל, אפילו שהתיר לנו הבורא יתברך לעסוק בדברי העולם במה שיש הכרח לפרנסה למי שאינו בעל דרגה בבטחון.
אבל אם בעת שהוא עוסק בענינים אלה הוא אינו מְיַחס את הכל להשי"ת כדי שהוא יוכל להיות חופשי לאחר מכן לעבודת הבורא בלי שום מפריע ולקיים את רצון הבורא, אלא הוא מכון: להנאת עצמו בשעה שהוא עוסק במלאכה; אהבת הממון, אהבת המסחר כל הדברים האחרים, ולא עושה את זה 'כגזרת מלך' אז הוא עתיד להענש על זה! והעולם טועים וחושבים: 'שמי שעוסק בצרכי העולם - אין לו עונש של ביטול תורה!' וזה לא כך, כי אפילו מי שעוסקים בצרכי הכרח - הם נענשים אם אינם מתכונים בעבודתם לבורא, והם עובדים להנאת עצמם מצד חמדת הממון. אז זה לא פוטר אותם מביטול תורה, כי הם מעדיפים לעבוד בגלל הנאת הממון.
ולכן צריך שיהיו מעשי האדם מיוחדים לעבודת הבורא ואם הוא יעבוד לא לשם הנאת הממון אלא גזירת מלך 'השתדלות' מה שקוראים וזה הקללה של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט) אבל כל הזמן הוא מצפה: 'מתי הוא יגמור פה? וילך ללמוד!' אז הוא יקבל שכר גם על העסק בצרכי העולם כי הוא עושה את רצון הבורא, הוא בא בגלל גזירה, הוא אשם בה גם שהוא לא חיזק את עצמו בבטחון, אבל הקב"ה אומר: 'נגיד שזה גזירה הכרחית, אבל אם אתה עושה את זה כגזירה, ואתה כל הזמן שיש לך רגע פנוי אז אתה שומע תורה, לומד תורה ומחכה: 'כבר מתי תעוף מפה? ותוכל ללכת ללמוד תורה! לעשות את החיובים האמיתיים שלך בעולם! ולא את הקללות' - אז הוא יקבל גם השכר על זמן העיסוק שלו במלאכה, כי הוא עושה את רצון הבורא.
כמו שמבאר הרמב"ן בפרשת לך לך טו, יד: "אם יצא גזירה על איזה איש למות, אז אפילו ידע הרוצח את הגזירה והרג את האיש אשר נחרץ עליו המשפט אם נתערב שם תאותו ולא עשה זאת כולו לשם; הרוצח ישא עונו ודמו בראשו ידרש!" אומר הרמב"ן אם מישהו יודע שבאמת מישהו צריך להרצח, יש גזירה עליו, והוא הלך לעשות את זה, לקיים את הדין הזה באיש הזה, אם הוא עשה את זה רק לשם המצוה, אם יש כזו בכלל, אבל נגיד שיש, בלי שיתערב תאותו, ועשה זה כולו לשם - לא יענש, אבל אם נתערב שם תאותו ולא עשה זאת כולו לשם – הרוצח עונו ישא ודמו בראשו ידרש!
ומביא ראיה לכך מנבוכדנאצר אע"פ שברשות הבורא החריב את ירושלים, כי הלא שמע מפי הנביאים שהם העידו כולם: "שהעיר ירושלים תמסר בידיו" בידי נבוכדנאצר, בכל זאת פקד ה' גם עליו ונקם נקמתו! למה? כי נבוכדנאצר לא החריב כדי למלא את רצון ה', אלא כוונתו היתה להראות גבורתו וגודל ממשלתו, ובשביל זה הוא נענש, אבל אם הוא היה עושה את זה כיון שכך גזר הבורא, ורק לעשות את רצון הבורא בלי שום תוספת - לא היה נענש! כמו שכתוב אצל פרעה, למה הוא נענש? היתה גזירה שיהיו במצרים: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו יג) אז למה הוא נענש? בגלל שהוא הוסיף ואמר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א י) אם הוא היה עושה את מה שהיה מוטל עליו: לענות את ישראל בגלות, הוא לא היה נענש, אבל כיון שהוא הוסיף מדיליה - על זה הוא נענש! ויש על זה דוגמאות רבות.
רואים מזה: עד כמה צריך האדם להזהר בעצמו לא לערב רצון עצמי בעבודת הבורא, כי אז הוא יענש כאילו הפעולה היתה נגד רצון ה'! גם אם אתה עושה את רצון ה' - צריך שזה יהיה נטו לה'! כי אם אתה מערב רצון אישי, אז זה יחשב כאילו אתה לא עושה רצון ה' אלא את הרצון האישי ותענש! אנחנו מוצאים לגבי שמשון שלקח בת פלשתים והכתוב מעיד: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא..." (שופטים יד ד) זאת אומרת הפסוק מודיענו שזה היה מאת ה' שהוא יקח בת עממים, וזאת היתה גזירה מאת הבורא לקחת אותה,
אבל עם כל זה אמרו חכמים בסוטה ט': "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו הפלשתים את עיניו" וזה מבהיל! שמשון שהיה נזיר השם מבטן אמו! שלחו מלאך מיוחד מן השמים להודיעה: "שיבוא לה בן נזיר אלוקים!" וגם היה שופט על ישראל!! ובודאי לא היה לוקח בת פלישתים לתאותו, ובודאי הוא ידע שזה מאת ה', אך חז"ל הרגישו: שהיה שמה חלק דק מן הדק של מה שהוא אמר: "כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי" (שופטים יד ג) יָשְׁרָה בְעֵינָי - לפיכך נענש שניקרו את עיניו, אפילו שהלקיחה שלה היתה ברצון ה', אבל היה צריך להיות נקי בתכלית מנגיעות עצמו, ולכן אם נתערב שמה חלק קטן של עיני יָשְׁרָה בְעֵינָי - הוא נענש!
אז צריך אדם להזהר אם עולה במחשבתו לעשות איזה דבר, בא לו איזה רעיון לעשות: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט קכו) והוא מבין שזה מוסכם, וזה מצוה מאת ה', צריך לחשוב היטב בנפשו: האם גם לא מעורב בזה רצון אישי שלו? ואם הרצון האישי מתערב - ימנע מלעשות זאת! כי המעשה צריך להיות מיוחד לה' ורק על זה מקבלים שכר!! אבל יש אנשים שקופצים להם רעיונות 'של עבודת ה'' אבל כדי שהם ירויחו מזה או כסף או כבוד או מעמד או כל מיני חשבונות... והם קופצים למצוה הזו! לא בגלל שהם רוצים לקיים את המצוה 'ואין מי שיעשה אותה...' אלא בגלל שהם רואים את הצד האישי שלהם בתוך המצוה... אז צריך להמנע מזה! כי הם יענשו ולא יקבלו שכר!! ובפרט אם המעשה בעצם יש לו הרבה שייכות עם חומר; כסף וכל מיני דברים, אז קרוב מאוד לטעות! ואפשר שאין בזה רצון ה' בכלל! אלא רק הוא מצד רצונו רואה כך ש:'ה' בטח רוצה את זה...'
וזה מדובר בעיקר בדברים שבלבוש הפשוט זה לא שייך כל כך לרצון הבורא, אבל הוא 'מבין' כאילו מבין שזה עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ מאיפה הוא מבין? מהרצונות! ואם זה מעורב עם רצונות – יש עונש ולא שכר! כי צריך לעשות את המעשים 'לכבוד ה'!' בלבד, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אפילו מעשיך, ועוד יותר אם אתה קורא לזה 'מעשי ה'' אתה רוצה כאילו לעשות את מעשי ה' ורצון ה'? אז זה צריך להיות מעשי ה' ורצון ה' בלבד!
לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787
וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv