שיחת חיזוק לתלמידי ישיבה בארה"ב | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
חלוק לבן, ומצאו לה גוש.
עשו צילום, רואים גוש, וטוגעים גוש.
והיא שואלת אותי מה לעשות,
רוצים להכניס את המנטוס.
אמרתי לה, תספרי לי, בסדרה אמרה לי צילומים, אמרתי לה, תשמעי, אני אלך לרבן.
אני אשאל אותו.
נסעתי למה, אמרתי לו,
הוא היה שולחן חולה, פסקף, שורדן מאוד על הפצעים, כל הגוף, הוא לא היה מתגרד.
הוא לא היה מתגרד,
ממש כמו איוב.
לא היה מתגרד.
שלוחיות וזה, ממש, אין לי נפלא.
נראה לו פנים של תינוק טהור,
הוא היה מאיר,
הייתי מכניס מעלה תשובה אצלו, לא יכול להסתכל לו בפנים.
ממש ככה.
טוב, אני עומד בשלחמנו ובכבוד העולם ככה וככה וככה,
הסיפור.
אז הוא עוצם את העיניים, חושב, חושב, חושב,
אחרי איזה שתי דקות הוא אומר לי,
תגיד להם שעשו צילום.
אמרתי לו, תודה רבה, אמרתי לך שעשו כבר צילום, כי יש גם רגוע,
מרגישים היד.
הוא חושב, חושב, חושב, חושב עוד פעם,
והוא אומר, תגיד להם שעשו עוד פעם צילום.
פעמיים הוא אומר, במילה אני אומר,
יצאתי, אמרתי לה, תשמעי, הרגע אמרת, תעשי צילום עוד פעם. אז היא עומדת כזאת, בוא נעשיתי צילום, אמרתי לו, זה מה שהוא אמר.
תבקשי לעשות עוד פעם צילום.
היא חוזרת אליי,
הם צוחקים עליי, מה זה השטויות האלה, וזה פה ושם, יש דברים.
אמרתי לה, תעזבי את המקום,
תלכי למכון מור, זה מקום שעושים צילומים פרטיים,
תעשי צילום שמה, תגידי לנו מה התוצאות, אני אעזור לרדת, ומה שהיא תגיד, נעשה.
מצווה שם.
אין ספק, אין ספק.
בקיצור,
היא אמרה להם, אני לא רוצה, אני הולכת, הורידה את החלוק.
אמרו לה, גברת, את צריכה לחתום שאת אחראית.
אמרה, אני אחראית.
הלכה.
עוד איפה אחריה, דוקטור צעיר.
שלחו אותה,
אמר לי, תשמעי, מצב שלך חמור,
לא אמרו לך בדיוק, אם לא תעשי את זה, את יכולה לאסוף שלום.
אמרה, אני לא ביקשתי טובות, אני מוכן לשלם על צילום נוסף. אתם לא עושים, אני הולכת לעשות צילום במקום אחר.
מה אנחנו נהנים?
אמרת, תחזרי בבקשה.
חוזרת,
עושים לה צילום.
יוצאת מהצילום, אומרים לה פרופסור,
הפרופסור אומר, את מי צילמתם? אומרים לו את ענת.
הוא אומר, מה זה הדבר הזה? תעשו עוד פעם צילום.
עושים עוד פעם צילום.
עוזר הצילום,
אין כלום.
נס נצלם.
תקשיב,
הולכים לגעת בגוש,
אין גוש.
לא, בצילום, עד היום היא חיה שום דבר,
כבר עברו משלושים וכמה שנים.
כלום.
והוא לא אמר לו, יהיה לה,
הוא לא אמר, תראה איך הוא עשה את זה בהיסטוריה.
לעשות צילום.
זה היה האיש.
זה משהו, עם עוד דבר היה ניתו.
איך אני הגעתי אליו?
בתור בעל תשובה אני הייתי קורא בספרים של החסידים.
ואני רואה שכתוב שיש אדם קדוש, ויש אדם צדיק.
לא ידעתי מה החילוק בין צדיק לקדוש.
אז זה היה אדיר חסיד שהוא היה חסיד של הרבי מידלו.
הוא היה אח של חבר שלי,
שאני כשחזרתי בתשובה התחלתי להחזיר אותו בתשובה,
את החבר שלי.
והאח שלו הוא חרדי חסיד גדול.
אז פעם אחת פגשתי אותו, אמרתי לו, תשמע, אני קורא פה צדיק קדוש, אתה יכול להגיד לי מה ההבדל בין שניהם?
אמרתי לי, אם אתה רוצה לראות קדוש, אני אקח אותך.
אמרתי לו, לא, איך היא תיקח אותי?
לקח אותי, ליום אחד אני הולך, אני והחבר שלי.
כשהחבר שלי שומר שבת,
אני קודם לא הייתי שומר שבת, הוא כבר היה תמיד שומר שבת,
אבל הוא לא היה בעל תשובה.
רק כשאמת הוא שומר, ולאבא שלו הוא שומר.
אבל כשאני הבנתי, בקיצור, שולחן ערוך, מה צריך לעשות, ראיתי שהוא לא עושה את זה.
התחלתי להחזיר אותו בתשובה, במה שצריך.
וכמובן, הוא תמיד החשיב את עצמו יותר ממני, כי הוא היה שומר שבת, ואני לא.
אף אחד בי.
From, from birth.
אוקיי. כמו שכאילו. כן, from, from birth. אוקיי.
בקיצור,
הלכנו אליו, והוא הלך בשאלה, והוא רוצה להתחתן.
זו הייתה הסיבה גם להיכנס.
אז הוא היה עוד הולך על רגליו,
אחד בכל לא יכול היה ללכת.
אני חשבתי איש קדוש,
איש קדוש, ככה, אתה יודע, איזה תואר, אני לא יודע מה, רבי שמעון כבר לוהג אותי.
אני נכנס, אני רואה איש קטן, כזה קטן, מה קטן, מה קטן, קטן, צנות,
תלבוש עליהם פסים, ככה, וזה,
כן,
שלום עם שלום.
טוב, אני עומד בצד ומסתכל, אמרו לי שאני אבוא לראות קדוש.
אני, בראש שלי, אמרתי,
אם הוא ידע עליי דברים,
הוא קדוש.
ככה צי היה בראש, כאילו, מין סימן כזה שאני אדע.
הוא אמר לו זה וזה וזה, ואמר לו, מזל טוב שיהיה, ואמר לו, הדרכה,
בסוף הוא בירך אותי גם.
אמרתי לו, אני כבר נשוי, יש לי שני... מישהו,
היה מישהו שהכיר אותי בבני ברק.
והוא, כשהכיר אותי,
בא אליי פעם אחת, שמעו על זה, אתה יודע,
היה בלאגן, שאני עושה כל מיני דברים, וראיתי שם שאנשים מאוד תודה, כמו שבדקו את הרבינו יואל,
כן, ברורים שיינך,
נדלם, הוא בא אליהם עם בית.
ומפלגת עולם היא עומדת והגעה שיש מרכבה קדושה ומרכבה טמיהה,
טוב, אמרתי לו כן.
הוא אומר, מי אמר שהטויבר תימן המלכבה הקדושה? אני אמרתי לו כן.
אני בהתחלה, הוא כאילו יחסית, אני עוד לא...
אמרתי לו,
המלכבה הטמאה, אם היא מנהנת את כל הטויבר, כותבת את הכול,
היא לא תגיד שבסוף היא תפסיד.
אם כתוב שבסוף היא תושפע על מלכבה התלמיד,
אז זה סימן שזה לא יהיה כותב.
הוא היה מוסר.
אני רוצה לשמוע את זה באמת. איך הבאת את התשובה הזו, כבוד הרב רב?
הבאת את זה. הוא אחת כך.
הוא אחת ככה תלמיד, הוא הכיר לי את הרב דוב זאקס,
שלהם היו בקשר, ההוא התפעל ממה שהוא שמע, כאילו,
ואז הוא אמר, צריך לסדר נוחם, הוא עושה.
הוא למד בכולל, אז הוא נכון.
סדרו לי אחר רוסיה, אמרו לי, תבואו ללמוד בכויבל.
עד אז אני למדתי הכול לבד, לא מכיר אף אחד, לא מכיר חרדי בכלל.
אני לא ידעתי בכלל שיש בני ברק.
לא ידעתי בכלל, כל מה שהקראתי לזה כיפות סרוגות.
לא ראיתי ציור כזה.
ואז הגעתי, נכנסתי, למדתי שם במעמותה,
שם היה כבר עם יהודים,
וכל מי שסיפרתי לך כל הגבולים.
כמה זמן היית ברגע על רזנש?
שנים.
אחר כך עברתי לחברון, ממול למטה, היה שם מכולת חברון.
למדתי על רוסיה, אבי התגרם למה.
אבי? אבי, כן. השאלה של חזקיהו לחיים אצל פונסמי לא אחרו.
אני לא יודע. היה שם חתן שכרתו לו רגל. כן, נכון. חזקיהו לחיים אצל ציורם. צדיק. כן, צדיק כזה, בדיוק.
כן.
כן, אני אגיד אותו, אבל יש חיים ז'אק, החתן שלו.
עם אבי הייתי.
הוא לא בא לבקש בוכה על החתן שלו אז?
אני כבר לא זוכר.
יש...
אה, יש הרעיון. אבל הוא היה מסתכל על רגל של חיים.
לא רק ליטה.
זה פשט. כן, כן, אני זוכר.
יש לו אחיין תפוסה, מסבל בית השמורים.
כן.
יש לו רגש טוב לרבע.
יש לו אחים נפלאים בעת שיש להם את הישימה של הבעלי תשובה.
שוקי וזה.
אח של שלב?
כן.
שוקי ועוד אחד.
מה, בסחרון יעקב? איפה?
לא, בפתח תקוון.
הם ידעו שאבדתם את הסדר, הם רוצים להמשיך בכלל עשרה.