טוען...

תכיני לי חביתה? עוד 5 דקות | הרב אמנון יצחק

 תאריך פרסום: 05.02.2013, שעה: 08:55


"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם". "כי תקנה עבד עברי, יכול תקראנו עבד לשם בזיון? התורה קוראה לו עבד עברי, אז אתה יכול לקרוא לו עבד לשם בזיון? תלמוד לומר וכי ימות אחיך עמך ונמכר לך, נהוג בו אחוה. אז הפסוק השני אומר שהוא נקרא אחיך, מצד אחד כתוב עבד, מצד שני כתוב אחיך, מכאן שאין לקרותו עבד לשון בזיון אלא לנהוג בו אחוה, יכול אף הוא ינהוג בו אחוה? תלמוד לומר "כי תקנה עבד", אז הוא יכול להתנהג איתו בדרך אחוה ז"א העבד יכול להתנהג עם האדון בדרך של אחוה? אז הוא אומר תלמוד לומר כי תקנה עבד, ז"א הוא צריך לזכור שהוא עבד. האדון צריך להתייחס אליו בדרך של אחוה ולא עבד, והוא לא יתנהג עם האדון בדרך אחוה אלא יזכור שהוא עבד. 
כשאדם מקבל על עצמו את הוראת התורה, ומתהלך במעגלי התורה ונתיבותיה, אז מועיל הוא לתיקון העולם בכללו. ז"א אם הולכים בהוראות התורה בדיוק כפי שהיא מורה לנו ומתהלכים במעגלי התורה ונתיבותיה, אז מועיל לתיקון העולם בכללו. כי דרכי התורה שלום ונועם הם, והגשמת דרישות התורה משכינה שלוה ושובע שמחות בכל האנושות. אז אם אנחנו מקיימים את הדרישות של התורה, כל צד אבל, לא צד אחד בלבד, אז היא תשכין שלום ושובע שמחות בכל האנושות כולה. והכל מתנהג לפי היסודות שהשקיע הבורא יתברך בבריאת העולם בהתאם להוראות התורה. כמו שכתוב, כמו שאמרו חז"ל, צפה בתורה וברא את העולם, דהיינו הקב"ה צפה בתורה וברא את העולם ז"א התורה היא ק יום העולם, התורה מחברת את כל הדבקים, ועל ידי זה שצפה הקב"ה בתורה וברא את העולם והעולם יכול לעמוד על מתכונתו, אבל כשאדם מערבב את התחומים, ההיפך מתנאי התורה, הוא גורם כשלון לעצמו ולכל העולם כולו, והוא מחריב את העולם. כך אומר הקב"ה לכל נשמה טרם רדתה לעולם, תן דעתך שלא תחריב את עולמי, שלא תחריב ותקלקל את עולמי. 
כל שינוי בהוראות בערבוב הסדר גורם ההיפך מהשלום והשלוה. אפילו שלכאורה נדמה לו לאדם שהוא שומר על העקרונות וההוראות, אלא שהוא מקדים ומאחר אותם לא כפי סדרם, כבר הוא פוגע ומקלקל. ז"א לא רק שאתה לא עושה את מה שצריך לעשות על פי התורה, גם אם תשנה את הסדר של הדברים או את התזמון של הדברים, גם כן נמצא שאתה מקלקל ומחריב את העולם. 
למה הדבר דומה, לחולה שעליו לגמוע את התרופה שהרופא רשם לו וסידר לו, והוא לא שותה את התרופה בזמנה וכסדרה, ועוד מתחכם להעדיף ולהחסיר מן התרופות שהרופא רשם לו, כמובן שסם החיים והרפואה עלול להיהפך לסם המוות. כך גם הוראות התורה, הם מרפאות בזמן שהן נעשות כזמנן וכסדרן, בהתאם לסדר שהבורא יתברך חקק, אז לכן צריך לעשות הכל בסדר שהתורה קבעה. אם התורה אמרה "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" זה הסדר, אי אפשר לדלג על זה, אם מדלגים על זה נהיה חורבן הדת וחורבן העם. כמו שש"ס עכשיו קרעה את כל הבעלי תשובה מעולם התורה, בגלל מה? שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. האם זה יתכן שאדם שנמצא בכדור בסביבה שכן ממול לא קוראים לשאול אותו מה קורה, למה אתה עושה א' ב', ועולים לרדיו ומתחילים לדבר נגדו, כאילו אדם זר נטע לא מוכר, אף אחד מכל אלה שבסביבה לא יכול לשאול שאלה? סימן שאם רצים ישר לרדיו והכל מחפשים את הבן אדם להוריד, לא מחפשים את האמת, לא מחפשים את השקט, לא מחפשים את השלום, מחפשים את המלחמה. הרי גיטך לפנייך, אחד שממתין לגרש את אשתומחפש כל סיבה רק לגרש אותה. מחזיק את הגט מאחורי הגב, ניגש אליה, הכנת לי חביתה? עוד חמש דקות זה כבר יהיה מוכן. חמש דקות? חמש דקות? אני אחכה חמש דקות? יאלה מגורשת. מה קרה? הוא רוצה להתגרש, לא החביתה הבעיה, רוצה להתגרש. חמש דקות לפני שאתה עולה לרדיו, טלפון אחד, הלו, זה נכון, אתה אמרת ככה וככה? לא, לא אמרתי ככה וככה, אז איך אומרים ככה וככה, אדרבא שיביאו לראות שאמרתי ככה וככה, אני לא אמרתי ככה וככה. הא לא? אוקי תודה, זהו, ונגמר הכל. 
והנה התורה ציוותה למלווה כסף לחבירו שלא יגוש, דהיינו שלא יפציר בו יותר מידי ויבוא ויגוג אותו, אז התורה ציותה למלווה כסף לחבירו שלא יגוש. גם אתה עובר לידו ליד בעל חוב, תתעלם ככה שלא יתבייש, ואת הלווה זרזרו חכמים ז"ל בהוראת פריעת בעל חוב - מצוה. חכמים אמרו שאם אתה פורע את החוב אתה מקיים מצוה, אז לכן זריזים מקדימים למצוות, כמה שתוכל לפרוע את החוב יותר אל תעכב אותו אצלך כי השני זקוק לו, ותפרע את החוב וזה מצוה. אם כל אחד עומד על ציוויו המיוחד לו, אז כל הענין היה הולך ומתבצע בנעימות ושלום, נגיד אתה לוית ואמרת בעוד חודש תתן והקדמת ביומיים שלשה שבוע לפני, פששששש איזה כיף, אתה נהנית הוא נהנה, שניכם בשלום תודה רבה תודה רבה ביי ביי. אבל כשמתחלפים בחיובים, לא הולכים כמו סדר התורה, שלא יגוש ופריעת בעל חוב מצוה, והמלווה מעיק ללווה, ופונה אליו ואומר לו, פריעת בעל חוב מצוה, פריעת בעל חוב מצוה, והלווה מאידך גיסא מטיח דברים כלפי המלווה, לא יגוש, לא יגוש, לא יגוש, זה אומר לו תשלם, זה אומר לו אל תלחץ, כל אחד משתמש במצוה ידועה אבל לא כסדרה, שלא בזמנה, ושלא במקומה, הרי שהם מרבים קטטה שנאה תגרה פירוד וחורבן. 
אחרי ששחטו אותי אז הם מדברים איתי, אנחנו מוכנים, מוכנים להכניס אותך לרב עובדיה, בטח מוכנים מוכנים מוכנים, טוב, אז תכניסו נו בבקשה, לא, אבל תוריד את המפלגה קודם. הא, זה בכלל לא ביזוי תלמיד חכם ולא קשקושים ולא בטיח מה זה, מפלגה, אה אתם רוצים לשלוט לבד, אה, אתם רוצים את השררה ואת הכסף לעצמכם, אה, אה, אז לכן כל מי שפותח גם איזה משחטה או איזה עופות או בשר או משהו איטליז אתם יוצאים נגדו בחרפות וחרמות, אה, כמו ראובן אלבז, אה כמו הרב ברדה, אה, כמו הרב בן ציון אה, כמו כל בן אדם שאתם יכולים ללחוץ עליו אה, גם עופות אתם רוצים לבד, אה, אתם חיים לבד, אין עוד עולם, אין עוד יהודים, אין להם זכויות, מה פתאום רק אתם, רק אתם. אה. יפה. 
כך במצות פריקה וטעינה, התורה ציוותה "עזוב תעזוב" והמצוה עוד יותר לשונאו, כדי לכוף את יצרו, התורה הרוצה לאהבת בני האדם והתקרבותם מדריכה אותם בכל התנאים והנסיבות אפילו של איבה איך לחדש את האהבה וההתקרבות, משום כך מצוה לעזור לשני ולהתגבר על רגשי האיבה, כמו שאומר הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" וזה לשונו, ואמר בחן אחיך ושם חמור אויבך חמור שונאך לומר תעשה עמו כן וזכור האחוה ותשכח השנאה. ז"א אדם שרואה את חמור שונאך רובץ בדרך עזוב תעזוב עמו, אתה צריך לעזור לו, אל תשאיר אותו תקוע, אתה רואה את השונא שלך נתקע בדרך יש לו תקר והוא צריך עזרה, תעצור ותעזור לו. ככה התורה מצווה, כדי שתכוף את יצרך. את היצר הרע שלך. נכון שיש לך מצוה לשנוא אותו בגלל שהוא בעל עבירה, אדם שעובר עבירה מצוה לשנאתו, מדובר באחד שעבר עבירה, מוכיחים אותו וזה לא עוזר והוא עובר עוד עבירה ועוד עבירה ונשאר מצוה לשנאתו, אז אתה שונא אותו על העבירה שהוא עושה. אבל כשאתה שונא אותו אז כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ובגלל שאתה שונא אותו ואתה שונא אותו מוצדק על פי ציווי התורה, אז גם הוא שונא אותך, אבל הוא שונא אותך לא מוצדק, עכשיו כשהוא שונא אותך ואתה רואה שלא רק שהוא עובר את העבירה אלא הוא גם שונא אותך על זה שאתה מקיים את המצוה בשנאתו על העבירה, אז מתוסף אצלך גם כן שנאה עכשיו. עכשיו זה כבר לא השנאה שבגלל העבירה שהוא עבר, אלא בגלל שהוא שונא אותך. אז התורה רוצה שתכוף את יצרך הרע שהוסיף לך שנאה עכשיו, אז לכן היא אומרת, אם אתה תראה אותו תקוע תעזור לו, בזה אתה תכוף את יצרך. את מה - את התוספת. 
אז לכן התורה מדריכה אותנו בכל התנאים והנסיבות אפילו של איבה, איך לחדש את האהבה וההתקרבות, משום כך מצוה לעזור לשני ולהתגבר על רגשי האיבה. וכשהשונא רואה ששונא עוזר לו, ממילא יתקרב אליו, והסוף שהשלום יאחד אותם מחדש, וזה כל זמן ששניהם נכנעים ומצייתים להוראות התורה. אבל אם יאמר בעל החמור לשונאו, הואיל ועליך המצוה, אתה תעמול ואני אשב ואנוח, יש אוהב לפרוק ויש שונא לטעון, יש לפניך שניים, אחד שאתה אוהב אותו ואחד שאתה שונא אותו, האוהב צריך לפרוק מעל החמור, אז זה מצוה לעזור גמילות חסדים, וגם צער בעלי חיים, ויש לידך שונא, שניהם אחד ליד השני, והשונא צריך לטעון להעמיס, שזה קשה, לך תעמיס, לפרוק יותר קל, מצוה בשונא לעזור לו לטעון על החמור. בשביל מה? - לכוף את יצרו. אז התורה אומרת אפילו שאתה צריך כאילו בטבע לעזור לאוהב, לאוהבים, ובפרט דבר שהוא יותר קל וגם יש בזה מצוה של צער בעלי חיים, אומרת התורה עזוב פה, יש לך פה שונא ואתה צריך לעזור לו לטעון, תעשה בזה כי אתה תרויח מזה שאתה תפרוק מעליך את היצר הרע. אבל מה קורה, אם יאמר בעל החמור לשונאו, בעל החמור זה זה שעשה עבירה, ושונאו זה זה שמצווה לשנאתו על מעשיו הרעים, יבוא בעל החמור ויאמר לשונאו, הואיל ועליך המצוה, מצוה בשונא ל טעון, אתה תעמול ואני אשב ואנוח. המצוה עליך. משתמש הוא במצוות התורה להנאה עצמית ולשעבוד הזולת, זה התורה לא ביקשה, לשעבד את האחרים וליהנות על חשבונם. במצב כזה התורה פוטרת גם את הראשון מלעזור לו. אם אתה רוצה רק ליהנות על חשבוני ואתה רוצה לשעבד אותי, התורה פוטרת במקרה כזה. מה תהיה התוצאה אם יבקש בעל החמור שהוא יעשה זאת? התוצאה תהיה העמקת השנאה, צער בעלי חיים, ואין שלוה ואין נועם ואין שלום, כי הוא מהפך את הסדר. 
כך גם בדין של עבד, כל זמן שהאדון מסביר פנים לעבד, מרוממו ומתנהג איתו בכל ההידור והכבוד האנושי, קנה לו עבד קנה לו אדון, הוא מתייחס אליו כאדון, אז זה בסדר, כל זמן שהאדון מסביר פנים לעבד, מרוממו ומתנהג איתו בכל ההידור והכבוד האנושי, וכמו כן העבד יודע ומכיר את מקומו וערכו, הוא יודע איפה מקומו כעבד והוא מעריך את היחס הטוב והאנושי של האדון, אבל לא מראה סימני בעיטה בגלל שהאדון נותן לו יחס גדול וגבוה, אז משני הצדדים מתבצעת כוונת התורה של "דרכיה דרכי נועם" והחזרתו שלה עבד למעלתו האנושית הקודמת. הרי מכרו אותו כמו חפץ, זה בזיון גדול, אבל בא האדון ומקיים כוונת התורה ומרומם אותו, מכבד אותו והכל, יושב ואוכל איתו, הכל בסדר. אז הוא מחזיר לו את הכבוד העצמי, אבל לא עד כדי כך שהעבד יבעט באדון ויגיד לו בא הנה אנחנו אותו דבר, אתה מה קרה לך, ואז גם אם יתנה האדון לעבד כמו שהתורה רוצה, אז עידונו של נפש האדון ע"י קיום מצות אהבת ישראל והוא בעצמו מתעדן, מי? האדון, למה כי הוא מקיים מצות אהבת ישראל, ומתוך התמזגות שני הרצונות של האדון והעבד נעשה רצונו של ה' יתברך. 
איך אנשים קמים בבוקר ואומרים שהם מקיימים מצות "ואהבת לרעך כמוך" לאהוב את חברו בכל ליבו ובכל מאודו וכו' וכו' לפני שהוא מתחיל להתפלל והם שונאים בן אדם שהחזיר אותם בתשובה? יכול להיות דבר כזה? כן, כשמעקמים את הסדר, כשלא עושים כסדר, לא שומעים, לא בודקים, לא בוחנים, לא מעלים תהיות, לא מסתפקים אפילו, ברור עליהם, שרוף נתוץ שבור, מה זה? אפילו בעלי חיים יש להם מתינות, הם בוחנים כל דבר. ראיתם בעלי חיים לפני שהם תוקפים או משהו? מסתכלים מסתכלים מסתכלים ככה, בוחנים בוחנים בוחנים ורק אח"כ, לפעמים נסוגים, אפילו אריות לפעמים נסוגים. 
אבל כשכל אחד תובע את קיום המצוה המוטלת על השני, העבד טוען, עליך להבליט יותר את המצוה "וטוב לו עמך", הלאה הלאה, וטוב לו עמך, תעשה עוד, העבד נותן הוראות לאדון, וטוב לו עמך, תדאג לזה, והאדון מדגיש על כל צעד ושעל שהוא עבד קנין כספו, ג'ובה ג'ובה בא הנה ג'ובה בא, אתה בסה"כ קנין הכסף שלי, בא בא, בא, בא בא נקה פה תעשה פה תעשה שם, נו נו נו נו נו, אם זה מצב כזה זה גורם לבלבול סודרי מעשה בראשית, ואין שלום ואין שלוה למהפכי הקערה על פיה, ואין נועם ואין מרגוע למערבי התחומים שהוטבו מאת הבורא יתברך שמו. לו ידעו לשמור את הקוים וכל אחד היה יודע לדאוג לביצוע תפקידו שלו, כי אז היינו זוכים לאחוה ושלוה בישראל ובכל העולם כולו. אז אם יאמרו אנשים, תשמע, אבל בכל אופן כל החכמים יצאו נגדו, מה נענה להם? נאמר להם שהמרגלים היו גדולי ישראל כולם, והיו ראשי ונשיאי ישראל, ומשה בחר אותם, וה' הסכים עמו, והם נבחרו לשליחות, וכשהם חזרו הם גרמו להרוג שש מאות אלף איש. למה? כי מי שהיה פיקח היה נזכר שהקב"ה הבטיח שהארץ שהוא ינחיל את ישראל היא ארץ טובה, ארץ עם נחלי מים, מעיינות ותהומות בבקעה ובהר, ארץ זבת חלב ודבש, הבטחה, אז אם ה' אמר אפילו יבואו עשרה גדולים מישראל ויגידו כך וכך, לא שומעים להם כי דבר ה' יקום לעולם, בסוף גילתה לנו התורה הקדושה שבאמת זה בגלל שהם פחדו שלא תהיה יותר מפלגה. כי אם הם יכנסו לארץ ישראל יהיה בחירות מחדש, ואז ואז יעמדו עוד פעם לבחירה והם היו כבר נשיאים במדבר, עכשיו בארץ ישראל בחירות מחדש אז יכול להיות שהם יפסידו את הכסאות, ככה אומר הזוהר הקדוש, ובשביל זה הם הטעו את כולם ושש מאות אלף איש מתו בגללם. בגלל שקיבלו את הוצאת הדיבה שלהם על ארץ ישראל, על עפר. על אבנים. לא על אדם. אז זה אפשר ואפשר, כי הם עברו על מה שאמר הקב"ה ועל הבטחתו. גם פה זה אותו דבר, כי התורה אמרה, הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" כל מה שתגידו, כל מה שתעשו, אם עברתם על שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק שזה ה' אומר, ה' עומד לימיני ואומר לכל הרבנים, עברתם איסור דאורייתא של שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, ואתם גורמים צרה לכל ישראל, שכולם לוקים באתיכם כמו במרגלים. זה אמרתי וזה צריך לקיים, אם זה היתם עושים לא היינו מגיעים לכך. 
אבל למה הם לא עשו? כי הם פחדו על המפלגה. הם אמרו בפירוש, כל הסיפור זה המפלגה, תסגור את המפלגה הכל יהיה בסדר, אנחנו לא רוצים בחירות עלינו מחדש, אנחנו רוצים להשאר בתפקיד. זה כל הסיפור. מאחורי הקשקשת הגדולה והשנאה האיומה שהנחילו אותם חכמים לכל העם, וזה הקרע הכי גדול שנעשה בעם ישראל, ועוד לא היה כמוהו כלל וכלל. ומחלוקות אחרות עוד היו סיבות כאלו או אחרות, פה הסיבה היחידה - אתה נכנס לתחום שלנו על חשבוננו. וזאת לא ניתן אפילו שהרב שטינמן אמר לך, אם יש כח מצוה להציל. היום כולם מודים שהרב שטינמן אמר לי, כי היום מה הדיונים בקול בערמה או בשאר המקומות, שהאשכנזים כועסים על האשכנזים למה הם לא יצאו נגדי, ולא אמרו בפירוש שאני לא אקים מפלגה. למה הם השאירו אותי במצב שהם יודעים שיש לי מפלגה והם לא אומרים סגור את המפלגה, כמו שהספרדים אמרו - סגור את המפלגה, היום הם מודים שחכמי האשכנזים היו לצידי, וזה לא מוצא חן בעיניהם, מה פתאום שאתם תגידו היפך ממה שאנחנו אומרים? 
זה כל הסיפור רבותי, והתורה אומרת שאם מהפכים את היוצרות גורמים לחורבן. אם כל אחד היה שומר על הסדר כמו שלמדנו, ובא לציון גואל. אבל אני מאמין שהם לא יתעשתו, כי אחרי שעושים טעויות הגאוה הסרוחה לא תתן להם לחזור בהם, מדוע? כי עבד אינש לאחזוקי דיבורא, ברגע שאדם טעה בפיו אז הוא מחזק את דבריו, מביא עוד ראיות למה הוא צודק, הלכו אספו את כל התורה כולה בשביל להצדיק את השקר, הביאו את כל האישים הפחותים שהיו בהיסטוריה האנושית בשביל להצדיק את השקר, הביאו את כל המעשים והמעשיות שהיו בעולם כדי להצדיק את השקר, אבל התורה צועקת לכם רק פסוק אחד וזה מספיק, עברתם עליו וקעקעתם את ביצתה של התורה, אמרתם, עברתם על "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", אבל כנראה אני לא מהאחים שלהם אז לכן לא צריך, שמוע זה בין אחיכם, זה לא אח שלנו, זה תימני, אנחנו ספרדים, אז זה לא אחיכם, למרות שהם חושבים שתימנים זה ספרדים, כי ביטלו לנו כבר את הבית דין, אנחנו לא עדה בפני עצמה, אבל ככה זה הולך רבותי, ויש פה שנאה תהומית שהיא התבלטה בעקבות הענין הזה. היא היתה קיימת תמיד, רק היא יצאה עכשיו החוצה.
אבל אנחנו נמשיך בשלנו, האמת איתנו, ה' לימיננו וסוף האמת לנצח והשקר יושפל עד עפר אמן.