בטחון בעניני גשמיות ורוחניות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת אליהו בן סעידה, מנוחתם עדן.

ויקרא באוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע.

ביטחון בענייני גשמיות

הוא דבר שהשכל מחייב.

כיוון שהכל בידי שמיים,

מה הצורך לאדם להשתדל בזה?

הכל בידי שמיים,

חוץ מירד שמיים.

החלק המגיע לו לא ייגרע

גם בלי השתדלות

ולא יתוסף עליו בהשתדלות.

ההשתדלות

זה רק עונש.

גזירת בזיעת אפיך תאכל לחם בשביל החטא

של האדם הראשון.

והעונש הזה,

אין לאדם להרבות בו מדעתו ומרצונו.

ומה קשה,

מה שקשה לאדם לא להרבות בהשתדלות,

מה קשה? בדרך כלל אדם עצלן,

מחפש לא לעבוד, מחפש לא לעשות.

מה קרה פה שפתאום הוא משתדל יותר מדי?

מה קשה לו

שלא להרבות בהשתדלות?

זה לא מצד השכל.

מצד השכל הוא יכול להבין שהקדוש ברוך הוא זן את כל הבהמות והדגים והעופות

כל החרקים.

הקדוש ברוך הוא זן את כולם. אז מה, את האדם שהוא בחיר הבריאה הוא לא יזון?

את הבנים שלו הוא לא יזון? בנים את בנ השם?

ואם הוא קצב לאדם 70, 80, 90 שנה, אז הוא לא יזון אותו?

אז איך הוא יחיה?

אלא זה מצד עמידות וחסרון דעת.

מי שמשתדל

בעבודת כפיים לפרנס את עצמו?

זה מצד המידות שלו

וחסרון הדעת.

גאוות אדם תשפילנו לחשוב שביכולתו להוסיף טובה לעצמו

או למנוע היזק מנפשו.

אבל אם אדם מתבונן בשכלו הוא מבין

כי ביטחון בשם היא הדרך הישרה.

אדם שנמצא בים סוער וזועף

באמצע הים

והוא נמצא בסירה

בעגלים גאו.

האם הוא יכול לסמוך על כוחו

שהוא יחתור עד לחוף

שהוא מרחק

עשרות קילומטרים?

אין סיכוי.

אז הוא מניח על השם ביטחונו, אין לו ברירה, רק להתפלל לשם שיביא אותו לחוף מבטחים.

העולם הזה סוער יותר מדי.

מאוד סוער.

אתה יכול להתמודד מול כל מה שיש?

אתם רואים אנשים לא מסוגלים להתמודד עם וירוס קטן, לא באנשים, כל העולם.

כל העולם.

רשעים ארורים

תכננו את זאת, בילי, בילי, פאוצ'י וכל החברה האלה.

תכננו, הנדסו, כתבו על זה פטנט.

עשו את הכול.

השם אפשר להם, כי יש פה ניסיון ומבחן לאנושות

לפני שהקדוש ברוך הוא יגלה את אורו של משיח.

והרבה מן העולם נופלים חללים,

בדיוק כמו שכתוב.

רבים יתלבנו ויצרפו

לעט קץ.

והמשכילים יבינו.

יישארו רק משכילים, כי הנה רואים.

רק כשאדם מתבונן בשכלו הוא מבין

כי ביטחון בשם היא הדרך הישרה.

מה אפשר להגיד על אנשים שרצו היום לאכול צ'ולט

בשביל למכור את נפשם ואת רוחם ואת נשמתם ואת גופם ואת הכול, כל עתידם

של צ'ולט.

יותר גרועים מעשו, לא יאומן כי יסופר.

לא כן ביטחון בענייני רוחניות,

זהו דבר שאין השכל מחייבו.

לפתוח

ברוחניות, שאני אהיה חכם, שאני אהיה צדיק,

שאני אתקן את המידות, שהכול. לפתוח בלי לעשות שום דבר. לפתוח.

זה דבר שהשכל לא מחייב. מה פתאום שאתה תתוקן?

הרי כתוב במפורש,

הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

וזה לאחר שניתנה בחירה לאדם, וכתוב במפורש.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים, זה תלוי בך בבחירה.

מה שייך ביטחון בזה?

הרי דרך הטוב או הרע מסורה בידו.

וזהו יסוד כל התורה כולה.

וכל היסוד של שכר ועונש.

אז על מה יהיה שכר ועונש אם הכל תלוי בביטחון?

זה לא תלוי בך.

אבל מה, מה, מה באמת הנחיצות של ביטחון?

זה כדי שלא יטעה האדם בכוחי ועוצם ידי.

ויש בזה מדרגות רבות שאפשר לאדם לעלות בהן.

על ידי הכרה בחסד השם

וכל מה שאדם מתעמק להכיר

את גודל טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא.

הוא מתעלה במידת הביטחון.

גם בעניינים רוחניים.

מהחסדים שהקדוש ברוך הוא משפיע על בני האדם,

אז הם יכולים להכיר מזה

את גודל טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא, את השגחתו,

ואז זה נוטע בהם יותר ביטחון.

כי הקדוש ברוך הוא לא חייב לאף אחד שום דבר.

הוא ברא את העולם חסד.

עולם חסד ייבנה.

הוא לא היה אף אחד שהוא חייב לו משהו.

בחסד הוא ברא את הברואים.

וכשאדם מקבל ביטחון בגשמיות,

אז זה משפיע גם על הרוחניות.

מדרגה גדולה כזו השיגו דור דעה

בשעה שהם אמרו נעשה ונשמע.

אחרי שאתה

רואה את כל הניסים והמופתים במצרים וביציאה משם,

קריעת ים סוף,

מן,

באר של מרים,

כל הטובות המושפעות עליך שלא מכוחך.

אז אתה יכול להגיד גם ברוחניות נעשה ונשמע.

וכי הקדוש ברוך הוא יצווה עלינו מה שאי אפשר שנעשה.

יכול להיות שהוא יגיד לנו להרים 500 קילו כל בוקר, אם לא ייתן לנו עונש.

כל מה שהוא יבקש זה בגדר האפשר.

אי אפשר לבקש מהאדם מה שאי אפשר, זה ברור.

אז מה הבעיה להגיד נעשה ונשמע?

כל מה שיגיד השם נעשה.

הוא לא יגיד מה שאי אפשר לעשות.

מדרגה גדולה.

במידה זו השיגו דור דעה בשעה שאמרו נעשה ונשמע.

אנחנו רגילים להבין

מה הגדלות בזה שהקדימו נעשה קודם ששמעו,

בזה שהשלימו עצמם

בטהרת הלב ובשלמות הדעת

עד שלא מצאו בעצמם

שום דבר שיכול להיות מפריע להם בקיום התורה כולה.

על השלמות הזו אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם.

הם היו במדרגה של אדם הראשון קודם החטא.

השלמות הזו היא בחינה של מלאך

שעליה אמר הקדוש ברוך הוא

מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו?

למלאכים

אין בחירה.

אז אצלהם זה בבחינת נעשה.

נעשה.

הם תמיד מוכנים ומזומנים לעשות את רצון השם.

הם לא אומרים לא,

לא יכול,

לא מסוגל,

לא עכשיו,

אין דבר כזה.

בישראל כשאמרו נעשה ונשמע השיגו אותם מדרגה של מלאכים

בבחינה הזו.

בפסקה זוהמתם, היצר הרע לא יכול להפריע להם.

הזוהמה של הנחש

למה שהוא פיתה את חווה.

היכולת שלו לפתות.

וכשהם אמרו נעשה ונשמע אתה כבר שולל מיצר רע את האפשרות להגיד לך רגע תשקול, תבדוק אם אתה מסוגל, אם אתה יכול, אם אתה לא יכול.

אז פסקה זוהמתם.

אבל מלבד זה יש בהקדמה של נעשה לנשמע עוד דבר גדול.

כי אחרי כל ההכנה שלהם,

אחרי כל השלמות שהם השיגו,

הלא הם הנבראים.

יש גבול ליכולת.

ואיך יכולים לומר נעשה את רצון השם

כשרצון השם הוא בלי גבול?

התשובה על זה היא

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.

הם ידעו שהשם לא ידרוש מהם מה שאין ביכולתם לעשות.

זה דבר פשוט.

אבל הדבר הזה צריך ביאור.

איזו הכרה נחוצה לידיעה זו.

ונראה

כי נחוץ לזה הכרת החסד

של הבריאה עצמה.

לא די

במה שהאדם מכיר את החסד הנמצא בכל חלקי הבריאה.

למשל,

חסד השמש המאיר.

זה חסד.

תארו לכם שהיה כל הזמן חושך.

אי אפשר היה לחיות.

גם עם מציאות

שהיה לנו חשמל חינם אפילו.

היינו מאירים כמו בית כנסת.

אי אפשר לחיות בלי שמש.

השמש מבשלת את הפירות.

השמש

נותנת ויטמין D.

השמש מחיה את הברואים

בהרבה מובנים.

יש חסד של המזון

שמחיה אותנו.

אם לא היה מצוי מספיק מזון,

נגיד שהיה רק חרובים.

אז אם אתה רבי שמעון בר יוחאי, אתה יכול לחיות על חרובים.

רבי אלעזר בנו.

הם חיו 13 שנה על חרובים.

סבתות היו להם תמרים.

כמה ויטמינים יש בזה בשביל לחיות?

אבל הקדוש ברוך הוא עשה שפע.

כל צבע בפירות,

בירקות, זה מין אחר.

יש סרטון עכשיו,

שאני אשלח בקבוצות,

שמראה

שהרשעים הארורים בכל העולם, שחושבים רק על כסף, על חשבון

אנשים שמוכנים להרוג אותם,

כידוע, בסין עושים

תירס מפלסטיק,

עושים אורז מפלסטיק,

עושים גבינה צהובה מפלסטיק,

מערבבים בתוך כל זה פלסטיק.

לא יאומן כי יסופח.

וחלב מכניסים כל מיני דברים.

אתם רואים מה יש בתוך האוכל?

קפה, נס קפה.

מה מערבבים בפנים?

עושים כל מיני בדיקות.

עם אש, עם מים, עם חום, עם בישול, תרופות. שמים את התרופות

על מחוות

ומחממים, ואתה רואה, יוצא מזה בועות, בועות, בועות, בועות. אתה לא, מה הולך פה? מה זה עושה לך בגוף? מה?

לא יאומן כי יסופח.

ועל כל החסדים

זה חסד החיים מהבריאה,

מהקדוש ברוך הוא.

אבל הכרת החסד הזה,

עם כל הרוחב שנתבונן, ועם כל העומק,

לא מספיקה לומר נעשה

קודם ונשמע.

לזה דרושה הכרה של הבריאה עצמה.

לא מספיק חסד הבריאה,

אלא צריך את הבריאה עצמה, שבורא עולם שהוא בלי גבול,

ברא בריאה בריאה מוגבלת.

ברא בריאה מוגבלת.

זהו דבר שאין הדעת תופסת אותו,

אם לא היינו רואים זאת בעינינו.

היות והקדוש ברוך הוא לא מוגבל,

אז צריך שגם עולמו יהיה לא מוגבל.

והקדוש ברוך הוא הגביל את עולמו.

תראו, כל היסוד של הרשעים הארורים,

חברי כת השטן, הדיפ סטייט ובילי הדבילי,

ולא נזכיר עוד שמות של רשעים ארורים שכבר הורגלנו להם בתקופה האחרונה,

הם מכחישים את הבורא.

במה הם מכחישים?

הם אומרים שהעולם מתחמם יותר מדי,

ובני האדם שהתרבו

נגד רצונם כמובן,

כי יש הרבה בעולם שלא משמשים אותם,

הם לא נותנים להם כסף,

או שהם נהנים מטובם, כי הם עשירי העולם.

אז הם מתערבים בבריאה.

אנחנו נחסל אנשים, נדלל אותם, שלא ייצרו פחמן ארבע עשרה, דו תחמוץ את הפחמן.

וככה

לא יהיה את אפקט החממה,

ואז אפשר שהעולם יתקיים. זאת אומרת, הם אומרים שהקדוש ברוך הוא בעצם לא תכנן את העולם טוב, הוא לא לקח בחשבון שיהיו שמונה מיליארד.

הוא לא לקח בחשבון, הוא שכח.

ואז זה יגרום שיעלו מעלה שתיים, וזה יחמם את הכדור, וימסו כל הקרחונים בקוטב הצפוני וכו'.

ואז העולם ישתף עם זרמים אדירים, וניו יורק תשקע, וככה יהיה, וכו' וכו'.

והם דואגים לאפס את הטעות של הקדוש ברוך הוא, חס ושלום, הכופרים האלה הרשעים.

וחוץ מזה, זה אנשים שעובדים לשמש.

תסתכלו על המלכה המפגרת מבריטניה,

שיש לה איזה נעץ פה תמיד עגול כמו שמש.

הם עובדי השמש, עובדי החמה.

יש סרטון שלם שיצא,

איך הם עובדים את החמה.

כל אלה שאתם רואים אותם,

אלה, כל אלה שייכים לפרעונים הקדמונים.

כל

בית המלוכה

הבריטי

הוא פרעוני.

יש סרטון שמוכיח את היחס של משפחת וינזורג,

שזה מתחיל מהפרעונים עם השמש, עם החמה, שהם היו עובדים לה.

אבל לא נסטה מהדרשה, ומי שייתקל בסרטון יבין מה אני מדבר.

אז אמרנו

שלזה דרושה הכרה של הבריאה עצמה,

שבורא עולם הוא בלי גבול,

גברה בריאה מוגבלת.

וזה דבר שעין הדעת תופסת אותו אם לא ראינו זאת בעינינו.

היינו יותר יכולים להבין בריאה של עולם הבא,

עולם שכולו ארוך,

נצחי,

לא ארוך בצירוב של זמנים מוגבלים,

אלא הרגע הראשון, נצחי הוא.

ארוך,

כסופו כן תחילתו.

כי אין לו סוף

ולא גבול,

עולם שכולו טוב,

עולם שאין לו גבול.

זה עולם שראוי לבורא, שהוא בלתי מוגבל.

אבל העולם הזה,

שכל נברא יש לו זמן ומקום,

מוגבל בכל הפרטים,

איזה שייכות יש לו לעולם הזה, לבורא הבלתי מוגבל.

אלא עולם חסד ייבנה.

חסד של הבריאה

גדול הרבה מכל החסד הנראה לאחר הבריאה.

כי החסד הנמצא בחלקי הבריאה,

מוגבל הוא.

אפשר להקיף אותו.

אפשר לדון על טובתו.

אבל חסד הבריאה עצמה, אי אפשר

בשום אופן לעמוד עליו.

כי צמצם כביכול הבורא יתברך את הבלי גבול שלו,

לברוא בריאה מוגבלת בשביל טובת האדם.

מתי אדם יכול לאמוד את החסד שהוא מקבל?

כשיש לו גבול.

לדוגמה, כמה אנשים מרגישים את החסד של הנשימה של האוויר?

רק ממתי ששמו להם מסכה עליו.

לפני כן הם לא ידעו בכלל שזה חסד שהם נושמים.

לא מרגישים.

יש לך אוויר בלי גבול.

אבל לדוגמה, אם חסד לו מזונות ופתאום המעיים מקרקרות,

עכשיו הוא מבין את החסד של מה?

של המזון.

אבל אם הוא היה ניזון בלי כלום, לא צריך לאכול כלום,

לא צריך... לא, לא, לא מוגבל.

הוא היה מכיר את החסד?

הוא לא היה מכיר.

מתי הוא מכיר?

שחסר,

שיש גבול,

שזה מצומצם.

אז מכירים את הערך של החסד.

בזה אפשר לנו להבין

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

כיוון שאמר הקדוש ברוך הוא, יהי רקיה,

היה, רקיע הולך, הולך ונמתח.

אבל קשה לנו להבין

מה שאמרו חכמים,

מיד אמר

די.

השם

שהוא בלי גבול

אמר לעולמו די, שיהיה מוגבל.

זה שם שדי, שאמר לעולמו די.

ולמה עשה זאת?

הכל בשביל בחירת האדם,

כדי שיוכל לבחור באיזו דרך שירצה.

כי בלי גבול

אין בחירה.

אין דבר המקיף אותה.

בחירה זו שהיא לטוב הנצחי של האדם,

כדי שלא ייהנה מנהמה דחיסופה,

מלחם חינם,

לחם שיש בו בושה.

זאת אומרת, ברגע שאתה רואה שיש מגבלה,

ובכל אופן אתה משיג שפע,

לא כמו כולם,

שפע יותר מכולם,

אתה רואה את החסד האלוקי איתך בשונה מאחר.

זה נותן לך את ההבחנה

שיש בורא לעולם שמתחסד איתך.

אבל אם כולם היו מקבלים אותו דבר,

בלי גבול,

מי היה מכיר את שפעו של הקדוש ברוך הוא ואת חסדו?

כדי שיהיה אדם,

יוצר את חיי הנצח שלו,

כדי שיהיו לאדם אותם החיים

שנאמר בהם יפה שעה אחת

מכל חיי העולם הבא,

בשביל החסד הזה צמצם כביכול הקדוש ברוך הוא את יכולתו,

וברא בריאה גדולה ורחבה של נבראים רבים ביבשה ובים.

ואדרבה, כמה שמרבה הקדוש ברוך הוא את הברואים זה יותר חסד.

הם רוצים לצמצם את חסדו ואת הכרתו.

זאת אומרת,

כמה שהקדוש ברוך הוא מאריך ימיהם

של בני אדם, שהיום המספר הוא בין 80 ל-90 שנה

הממוצע של החיים בעולם,

היו תקופות שהיו 40, 50, 60. וזה למרות כל החיסונים וכל התרופות וכל ההתערבות בבריאה והנדוס המאכלים,

והבלופים של הפלסטיק, כמו שאמרנו, ועוד ועוד ועוד.

למרות כל זה אנשים מאריכים ימיהם, לא בזכות זה,

למרות זה.

והקדוש ברוך הוא עשה את כולם בעלי גבול.

גם האדם שהוא פאר היצירה

מוגבל בכל הפרטים,

מוגבל ביכולת שלו,

מוגבל במושגים שלו,

מוגבל בשכלו,

מוגבל בשלמותו,

הכל אצלו בגבול.

וזוהי הכרת חסד

שאין כמוה בבריאה עצמה.

יותר גדול מזה,

בהתחלה אמרנו, בהתחלה זה החסד שבבריאה,

אחר כך זה ההכרה בבריאה,

אחר כך זה ההגבלה בבריאה.

יותר גדול מזה,

זה הכרת החסד של נתינת התורה.

התורה היא גילוי חוכמתו של הקדוש ברוך הוא.

גדלות הבריאה

לכל טובה של הבריאה,

לכל החוכמה שבבריאה.

הרי אנחנו רואים מה עושים מחול.

כל הנברשות פה זה מחול.

כל הזכוכיות מחול.

כל הבניינים היו מחול.

זכוכיות, בניינים של זכוכיות, הכל מחול.

כמה משתמשים בחול, שזה הדבר הכי פשוט שדורכים עליו.

מלאה הארץ.

חוכמה.

אז כל הבריאה, עם כל טובה וחוכמתה, היא כנקודה קטנה בתורה.

כמו שאמרו חכמים,

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברם,

בהה בראם,

באות ה'

ברא קדוש ברוך הוא את השמיים בארץ.

בהה.

את העולם הבא הוא ברא ביוד.

ויהה השם

צור עולמים צר את העולמים. ביוד ובהה.

ביוד ברא את העולם הבא,

ובהה ברא

את העולם הזה.

האות ה' לבטא אותה היא האות הכי קלה לביטוי. לא צריך

לא תחך

ולא צריך

את השפתיים וכולי.

ה'.

ה'.

לא ל',

ע',

פ',

ש',

ה'.

ה'.

נברא עולם ב'.

אז זו נקודה קטנה.

כל התורה כמה מילים באותיות,

וכל הבריאה

באות אחת, בה.

איך נברא העולם? בצירופי אותיות.

ספר יצירה.

אז זאת אומרת,

כל הבריאה כולה באות אחת שבתורה נבראה הבריאה.

ואיך אפשר לאדם שהוא בעל גבול להבין שהתורה היא בלי גבול?

האם אין צדק

במה שאמרו המלאכים?

מה אנוש כי תזכרנו?

אין לו שייכות לקבל תורה.

כי התורה היא רצונו

רק של הקדוש ברוך הוא שהוא בלתי מוגבל.

בלתי מוגבל.

אנחנו יודעים שיש לנו תרייג מצוות ויש לנו שולחן ערוך.

אז לכאורה שם מסתיים הכל.

כתוב לנו הכל, מה צריך לעשות?

אבל הגאון מווילדה אמר שאצלו שולחן ערוך זה ארוך הרבה יותר ממה שמצוי אצלנו.

כי הוא מבין

שאין גבול.

הפלא הוא מה שאמרו,

תנא הודך על השמיים.

אה,

אתם אומרים מה האנוש כי תזכרנו כי הוא בעל גבול.

אז איך אתה בלתי גבול נותן לבעל הגבול את התורה שהיא ללא גבול?

אז לכן הם אומרים תנא אותך על השמיים, תשאיר אותה פה אצלנו.

אבל גם אתם בעלי גבול.

גם אתם נבראים.

יש לכם גבול.

אלא שהשם יתברך בטובו ובחסדו.

כיוון שרצה לתת תורה לעם ישראל,

צמצם כביכול

את הבלי גבול של התורה ועשה אותה

עם גבול,

כדי להתאים אותה ליכולת של האדם ולבחירתו.

כי מעשי האדם מוגבלים המה.

וכל כך הגביל הקדוש ברוך הוא את התורה בשביל האדם,

עד שאמרו דיברה תורה כלשון בני אדם.

חרון אף השם, יד השם, עיני השם משוטטות.

יש לו עיניים, יש לו אף, יש לו ידיים.

מה, מה, מה, מה?

איך התורה מדברת וכותבת במונחים של בשר ודם, במונחים של גוף?

בגלל שאדם כל כך מצומצם,

הוא לא יכול לאחוז את כל המושגים המופשטים.

כשנכנסים לקבלה, מבינים ששם זה מדובר באורות ודברים אחרים ומושגים אחרים לגמרי.

אז התורה צמצמה את עצמה עד שדיברה בלשון בני אדם, כדי שבן אדם יבין.

זה כמו אבא שמדבר עם התינוק שלו, טוטט, טוטט.

הוא לא אומר לו, אתה רוצה, ומדבר איתו בלשון הברורה כמו שהוא מדבר עם מבוגרים. הוא משמיע קולות לפעמים

בשביל שהוא יבין מה הוא רוצה.

כי הילד אין לו את הלשון ואת השפה ואת ההבנה.

בשביל שהוא יבין מה אבא שלו מדבר, כשהוא יגדל,

אולי.

אבל,

אז זאת אומרת, דיברה תורה כלשון בני אדם,

צמצם עוד הקדוש ברוך הוא לדבר איתנו כמו ילדים, להסביר לנו כאילו מה הוא מתכוון.

שנבין, כשאנחנו לא עושים את רצונו,

אז כמו שאצלנו זה גורם לנו עצבים, כאילו,

אז התורה מדברת בלשון של חרון אף.

מה, הקדוש ברוך הוא עצבני?

הוא לא עצבני.

אם הוא היה עצבני,

אוי ואבוי,

אוי ואבוי,

אבל הוא לא עצבני.

אבל איך יתאר לך שבעצם אתה לא עושה את רצונו?

במושגים שאתה מבין.

אחד עומד מול מישהו, הוא לא יודע להסביר לו מה הוא מסוגל לעשות לו.

אין לו מנוחים

להגיד את זה, אז הוא אומר לו, אני אפרק אותך.

הוא באמת יפרק אותו? מה הפירוש?

הוא ייקח אותו למעבדה ויפרק אותו לגורמים?

מה זה, אני אפרק אותך.

אבל זה מושגים כאלה שהוא מבין שהוא לא השאיר ממנו פירור, כאילו.

הוא רוצה להשמיע לו עד כמה הוא הולך לעשות,

תשמע אתה, שיגעת אותי, אני אפרק אותך.

זה מין ביטויים שההוא יבין בכלל מה הכוונה שלו ועד כמה הוא גזים ומפריע לו.

אז דיברה תורה כלשון בני אדם.

באמת,

אין הדעת מחייבת שיקבל אדם תורה מן השמיים.

כל מה שהשיגו יותר גדלות השם,

כמה שהעמיקו לעמוד על הבלי גבול של המקום ברוך הוא,

שהוא אינו גוף

ולא יכולים להשיגו משיגי הגוף

כי אנחנו לא יכולים לדמות יוצר בלא צורה.

זאת אומרת, כל דבר שאדם רוצה לצייר והוא לא מכיר,

אז ממש הוא יורדע וראה והמושגים שלו,

הוא מנסה מזה לעשות איזה צורה כלשהי.

נגיד, אם אני אגיד לך שיש עב״ם,

החרטא של האמריקאים, כן?

יש עב״ם,

עצם בלתי מזוהה.

אם הוא בלתי מזוהה,

אז איך קראת לו עב״ם? אם הוא לא מזוהה,

איך זיהית אותו?

אז אתה צריך לדמיין מה זה.

אומרים שראו עב״ם, אז מה זה?

אז אדם מנסה לצייר ציורים, מה יש בפנים?

מה זה? מי מניע אותו? מאיפה בא?

וכן הלאה.

אז הוא מחפש ציור.

מחפש ציור לצייר.

בלי ציור קשה לקלוט.

אתם רואים כשהם אומרים וירוס.

וירוס לא נראה בכלל במיקרוסקופ.

וירוס לא נראה במיקרוסקופ.

אז מה זה שאתם רואים את כל הזה עם השקורונה ועם הספייק, עם כל הקוצים וכל התחרו את הזה וזה?

זה ציורים.

הציורים האלה נותנים לך תחושה.

מראים לך רצף של די.אן.איי. מציירים לך כחול אדום זה ככה בשרשראות והכול וזה וכאלו.

זה הכל בשביל דמות. כשמראים לך מולקולות אז מראים לך זה פה ושם. זה באמת נראה ככה.

זה ציורים בשביל שיהיה לך איך להבין.

אז באמת אין הדעת מחייבת שיקבל אדם תורה מן השמיים.

כל מה שהשיגו יותר גדלו את השם,

כמה שהעמיקו לעמוד על הבלי גבול של המקום ברוך הוא,

שהוא אינו גוף,

ולא ישיגוהו משיגי הגוף.

כמו כן היה להם לרתע ולא לקבל את התורה.

כי איך ילמדו אותה? איך יבינו את דבריה? איך יקיימו את מצוותיה אם היא בלי גבול?

אם יודעים מה שכתוב בה,

אז בסדר, אפשר לדון

האם הם יכולים,

האם היא מתאימה אליהם,

אבל כיוון שהם עדיין לא שמעו את דבריה של התורה,

אבל הם יודעים שרצון השם שהוא בלי גבול מתגלה בה.

איך אפשר להגיד נעשה ונשמע?

הרי זה בלי גבול.

השם הוא בלי גבול, ודאי שהוא ייתן דבר בלי גבול.

איך אתם תעשו דבר בלי גבול?

איך יכולתם להגיד נעשה ונשמע?

אלא מכאן אנחנו מבינים

שדור דעה,

הם עמדו על היסוד של הצמצום הזה.

הם הבינו שהקדוש ברוך הוא חייב לצמצם

כדי שהם יוכלו לקיים.

כמו שאמרנו את הדוגמה, הוא יגיד להרים 500 קילו.

איך הוא יגיד?

אם אני לא יכול.

אז הוא חייב לצמצם את הדרישות.

אי אפשר לדרוש יותר מכוחו של האדם,

אחרת הוא יבוא בטרוניה.

הוא לא בא בטרוניה עם בני אדם.

הוא יכול לבוא אליך בטרוניה למה לא הרמת 500 קילו.

הוא לא בא בטרוניה.

אבל מה שאתה כן יכול, הוא יבוא בטרוניה.

אז ישראל באותו דור עמדו על יסוד הצמצום הזה, והם הסתכלו בחסד השם הגדול של הבריאה,

שאמר לעולמו די.

כל זה לטובת האדם.

והם התבוננו עוד יותר בחפץ הזה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת את התורה לישראל.

והם הכירו את החסד של הקדוש ברוך הוא,

שרצונו לצמצם כביכול את תורתו כדי להיטיב עם הבריות.

ובכן יכולים הם מה לקבל אותה ולומר נעשה,

טרם ישמעו ויראו את המהות שלה.

ועל ההכרה הזו שהכירו ישראל אמר הקדוש ברוך הוא,

מי גילה רז זה לבנאי שמלאכי השרת משתמשים בו.

זאת הייתה ההכרה של דור דעה.

הכרה שהביאה אותם למידת הביטחון הגמור

שתתאים התורה לאלה שיקבלוה.

זה ביטחון גמור.

החסד הזה של צמצום לטובת אחרים

נהג בו אברהם אבינו תמיד.

כי איך אפשר היה לאברהם לגייר גרים?

אדם

שהיה לו ים, ים של חוכמה.

שכל שעה קלה

היה לפניו שס חדש.

אדם שכליותיו היו יועצות אותו.

אדם שבגיל שלוש הכיר את בוראו.

אדם שהתגבר על כל החוכמות בעולם

ושכנע אותם שהם טועים.

איך יכול היה לעזוב את חוכמתו הגדולה ולטפל עם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם?

עזב הכול בשביל להציל

את האנושות.

בשביל להכיר להם את הבורא יתברך.

הוא היה יכול לעלות למעלה למעלה ממדרגתו של חנוך

ולהיות מלאך.

אז זה לא רק מצד הענווה והסבלנות רוח,

אלא זה היה גם מצד החוכמה עצמה.

איך הוא הסכים לוותר?

על מעיין נובע שלו,

ולשבת ללמד א'-ב' עם האורחים שלו.

אתה יודע שיש בורא? עוד פעם, אתה יודע שיש בורא?

צריך לברך לבורא?

מי עשה את המזון?

איך אתה אוכל?

איך יש לך מערכת חיכול?

איך היא יודעת לקחת

את הוויטמינים ואת הטוב ולהוציא את הפסולת?

מי עשה את כל זה?

פיצוצים?

בחייאת?

וככה, הסביר להם.

וכל בן אדם שפוגש מתחיל איתו מאלף

בשעה שהוא היה יכול לעלות ולהתרומם,

להתרומם, להתרומם למעלות

לא אנושיות לגמרי.

הוא אפילו הוגבל בנבואה שלו יותר משרה.

מה פירוש?

שרה הייתה גדולה ממנו בנביאות.

למה?

בגלל רוב התעסקותו עם בני אדם,

לא היה לו את הפנאי.

הרי הנביא,

ככל שהוא מתבודד,

הוא משיג יותר אלוקות.

לכל שמעורב הם בני אדם, פחות.

והיא הייתה יותר פנויה ממנו,

לכן היא הייתה גדולה ממנו בנביאות.

על אלישע הנביא, כשהוא היה

חוץ לבני אדם, במדבר או במקום אחר,

כתוב תמיד אלישע הנביא.

כשהוא היה בתוך העיר, נקרא אלישע.

למה פעמים אלישע, פעמים אלישע הנביא?

מקום שהיה מתבודד

ועולה באלוהיות,

נקרא אלישע הנביא.

מקום שהיה עם בני אדם,

לא יכול להשיג את האלוקות כמו.

אז לכן קורא לו,

הנח

אלישע בשמו.

אז זאת אומרת, אברהם אבינו צמצם

את חוכמתו,

את המעיין הנובע שבו,

צמצם לאלף-בית עם אנשים, להתחיל ללמד אותם את הדברים.

והיה מוכן לסתום את המעיינות של החוכמה שלו

כדי להיטיב עם הבריות,

כדי ללמד אותם את מה שאפשר להם לקבל.

זה חסד של אברהם אבינו.

זה כעין החסד של הבורא יתברך.

הגדלות הזאת של חסד,

לצמצם את התורה בשביל הטובה לחברו,

קיבלנו מאברהם אבינו.

אמרנו את מה שאמרו חכמים,

שאם הרב דומה למלאך השם צבאות,

תורה יבקשו מפיהו, ואם לא, אל יבקשו מפיהו.

במה הרב יכול להיות דומה למלאך?

איפה ראיתם רב שהוא מלאך?

איפה ראיתם?

אז כתוב, כמו שמלאך הוא עומד,

אם הרב עומד,

תורה יבקשו מפיהו. מה הפירוש עומד?

כתוב, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. האדם יכול לעלות מעל המלאכים.

המלאכים נקראים עומדים.

מושרפים עומדים לא ממעל.

הם נקראים עומדים.

מדרגתם קבועה.

אדם יכול לעלות ולעלות לעלות לאין שיעור.

אם הרב הוא כמו מלאך,

מוכן לוותר על העלייה שלו לטובת הציבור,

לא אומר, מה נתעסק איתם עכשיו? מה אני אביא להם? בחייאת מה? אני בגנון, צריך ללמד אותם זה פה ושם, ועוד פעם, עוד אחד בא להניח לו תפילין וללמד אותו ומה זה קשר, מה עושים?

מה אני צריך את זה? תן לי לסחוט בגמרא, תן לי לסחוט.

הלאה, לעלות.

אם הרב דומה למלאך,

שהוא מוכן להיות עומד לטובת הציבור,

ולא מזניח את הציבור בשביל שהוא יעלה,

מאחד כזה תורה יבקשו מפינו.

זה היה אברהם אבינו.

כמו שהשם צמצם את חסדו כדי שיכירו את החסד,

כך צמצם את חוכמתו אברהם אבינו לטובת אלה שלא ידעו כלום.

ואת זה למדנו מאברהם אבינו.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה, שאברהם קיבל שכר כולם,

מפני שהוא הדריך אותם בתשובה,

ועליו נאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרם.

אז מה הוא הפסיד?

הוא לא הפסיד.

כל אחד שהוא גייר,

זה שלא לנצח נצחים.

כי מה שגייר את הגרים,

זו מידת החסד היותר גדולה של אברהם.

יותר ממה שהוא הכיל.

יותר ממה שהוא הכיל.

זאת אומרת שהתורה מפרטת

את ההאכלה

של אברהם אבינו.

זה מראה את גודל החסד, להתעסק עם ערביים והכול,

להיות עומד עליהם, ולרוץ אל הבקר,

וכשהוא נמצא אחרי ברית מילה, בגיל מאה.

כל הזריזות הזאת לעשות חסד והכול.

כמה פרנוסה יצא מזה,

שכל הבנים שלו במדבר ארבעים שנה ניזונו

בזכות שאמר הקדוש ברוך הוא, הנני.

הנני ממתיר.

לכם לחם מן השמיים.

ארבעים שנה מיליונים אכלו. בזכות מה?

בזכות הנני.

כל פעולה שהוא עשה,

חכמים מתארים לנו כמה גודל השכר של זרעו שקיבלו בזכות התנועות

שהוא עשה, רץ אל הבקר וכולי.

על כל דבר.

אז תארו לכם, אם על הגשמיות שהוא נתן,

שלוש לשונות בחרדל.

כמה נתפרנסו זרעו.

אז החסד הכי גדול זה מה שהוא גייר אותם,

שהכניס אותם תחת כנפי השכינה.

זאת אומרת, הפך בהמות

לבני אדם.

תסתכלו מה כתוב ברשי,

באנשי קודש טיעון לי ובשר טרפה בשדה.

לא תאכלו.

ומה כתוב אחר כך?

לכלב תשליכו.

אז שמה דנים חכמים אם זה לכלב,

לכלב ממש, או למי שדומה לכלב.

זאת אומרת,

מפרשים שזה יותר לכלב, שהכלב יותר מן הגוי.

למה, למה, למה משווים כאילו מה, מה הגוי זה כלב?

הוא אומר, לא, הכלב יותר טוב מגוי.

ואיך הוא יותר טוב?

איך הוא יותר טוב?

הוא אומר, לכלב אין בחירה.

הכלב זה שלמות הבריאה.

איך שברא אותו השם כלב, הוא כלב.

הוא לא משהו אחר, הוא כלב, עם כל התכונות של כלב.

אמנם יש שם דנים האם זה כלב ביתי,

או דווקא כלב לא ביתי, או זה כל כלב,

אבל זה שלמות.

כל בריאה, כתוב שצפרדע,

היא אמרה שהשירות שלה יותר מכל השירות של דוד המלך.

השתבח פעם דוד המלך

בשירות שלו,

אז הצפרדע ענתה לו ואמרה לו שהשירות שלי יותר. מה היא עושה? הגעגעגע, מה היא עושה?

היא עושה את השלמות.

זה מה שברא אותו הבורא עם הגעגע שלה,

והיא עושה את זה,

והיא עושה את זה בשלמות.

זאת אומרת, בעלי החיים הם עושים בשלמות את מה שהם דיברו.

לא פוחתים, לא מוסיפים.

האדם הוא בעל בחירה,

הוא יכול להרע,

ורוב האנשים הם עם יצר הרע,

אז הוא פחות שלם מבעל חי.

אז לכן לכלב תשליכו,

ולא לגוי.

זאת אומרת,

ליותר שלם.

ורואים שהכלב, ככה מסביר הגור אריה,

המהר״ל מפראג,

הוא מסביר

שרואים אצל הכלב

דבר מדהים.

כיוון שהוא ראה את השלמות של ישראל ביציאת מצרים,

אז הוא הבין שהוא לא יכול להפריע להם ביציאה,

הוא לא יכול לחריד אותם, הוא לא יכול להפחיד אותם.

הוא לא יכול.

כי הוא הרגיש את השלמות של ישראל,

שהקדוש ברוך הוא ראה אותם עכשיו שלמים לצאת.

אז במהלך השלמות הזה הוא לא הפריע, לא חרץ את לשונו.

אין דבר כזה שכלב רואה תנועה של אנשים והמונים זזים ממקום למקום, הוא לא נובע.

זה כלב מת.

כלב חי,

כל תנועה שהוא רואה, ישר הוא נובע.

ולא חרץ כלב אחד בכל ארץ מצרים.

כל התנועה, שמיליונים יוצאים,

איזה רעש זה עושה.

לא חרץ.

מדהים להתבונן במהרל מפראג.

איזה הסברים.

מכל מקום.

אז עכשיו מבינים

שאברהם אבינו, החסד הכי גדול שלו,

זה מה שגייר גרים.

אז אם בגשמיות שהוא נתן ארוחות,

כמה זה פרנס את זרעו אחריו,

והוא נקרא מדרגת החסד.

אלוהי אברהם מכוונים מידת החסד.

בזה הוא ביטא

אברהם אבינו את חסדו של הבורא.

לכן הוא נקרא אלוקי אברהם.

האלוקות

מתבטאת באברהם אבינו

במידת החסד. כמו שהשם בחסדו צמצם כדי להיטיב,

ככה אברהם צמצם את חוכמתו

בשביל להיטיב.

ומה הטבה הכי גדולה שהוא עשה כשגייר גרים?

אז קמה פרנסתו

על גיור הגרים.

כי זה ברוחניות,

והרוחניות היא ללא גבול.

וגשמיות,

יש גבול.

הנה עובדה.

הוא נתן להם לאכול, אז ארבעים שנה. זה המון, זה המון, זה המון, זה בלי יחס, כבר הסברנו.

אבל לזה יש גבול.

אבל ברוחניות אין גבול. כי זה הם, וזרעם, וזרע זרעם, וזרע זרעם, עד סוף כל הדורות לאין שיעור.

אז החסד הגדול זה שאדם יכול לעשות ברוחניות לחברות.

אז אם לגייר גרים זה השכר,

להחזיר בתשובה יהודי,

שזה הבנים של הקדוש ברוך הוא שנתרחקו מעל שולחנו,

אין שיעור ואין גבול.

וזה מה שהוא אומר, רבי שמעון בר יוחאי.

מאן דמזכה לחייו היה אין קץ לסחרו.

אין קץ.

מה זה אומר?

תגיד כמה.

אין קץ. כמה שתגיד,

מגיע לו, מגיע לו. אין קץ.

כי זה ברוחניות, וברוחניות אין קץ.

אין גבול.

אין גבול.

זאת המדרגה שהשיגו

דור

המדבר בשעה שאמרו נעשה ונשמע.

הם ידעו את סוד הצמצום,

שהקדוש ברוך הוא כשנתן את התורה,

הוא חייב לצמצם אותה ליכולות שהוא נתן לנו.

ושתבינו,

אנחנו חושבים שאנחנו מוגבלים.

אבל עם כל הידיעה הזאת שאנחנו מוגבלים,

הגבולות שלנו הם עוד הרבה הרבה הרבה הרבה יותר פתוחים ממה שאנחנו חושבים.

אנשים לא יודעים להכין דרשה ששמעו בבוקר רבע שעה

למנחה ערבית.

לא יכולים לחזור על זה.

הגאון מווילדה לא הניח דבר בתורה.

בגיל שש הוא כבר נתן דרשות מעצמו.

שני בתי כנסת

בגמרה בעיון

בגיל שש.

בגיל שמונה הוא כבר ידע את הקבלה.

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה לו מה להוסיף.

וזה יילוד אישה.

והוא לא,

הוא לא נולד כזה.

הוא עבד על זה.

אם משקיעים בילדים מהתחלה טוב ונותנים גם דוגמה אישית,

אז יש סיכוי.

רבי שמעון בר יוחאי, דוגמה.

היה לו הבן אלעזר.

הוא לקח אותו למערה איתו.

הוא לא היה בגזרה.

רדפו אחריו השונאים.

אבל לא אחרי הבן שלו.

אבל מה, הוא ילך בלי חברותה?

מה, הוא יפקיר את הבן?

לחנך את הילד.

לקח איתו למערה.

איזה הבטחה יש שם? איזה מזון?

לקחתם שקית אוכל?

לקחתם מה?

חגלה מה...

סופר.

כמה זמן תהיה שם?

על סמך מה אתה עולה?

זה מה שאמרנו.

שבענייני גשמיות זה מוטל על הקדוש ברוך הוא.

זה לא מוטל על האדם.

אם הקדוש ברוך הוא קצב לריבי שמעון נחיות,

אז איפה שהוא לא יהיה במערה,

אז הוא הצמיח לו.

עץ חרוב ומעיין.

לא היה שם.

הביא לו.

ומראה לכל העולם שאפשר עם חרוב ומים לחיות.

ולא רק זה, אלא להוציא משם את הזוהר הקדוש.

כי רק כשממעטים בחומר אפשר להשיג השגות גדולות.

אבל חוץ מכבודכם, עם גרפסים זה יותר קשה.

כשאוכלים יותר מדי זה כבר מעלה גזים.

זה כבר מראה שאתה כבר חביבי הגזמת.

אז זאת אומרת,

מדרגה גדולה

שאמרו ישראל נעשה ונשמע.

מדרגה גדולה מאוד.

כי הם הבינו את סוד הצמצום.

איך הבלתי מוגבל ייתן לנו תורה בלתי מוגבלת, איך נקיים?

הם אומרים, לא, מוכרח שהוא יגביל אותה.

ולכן

הם הלכו, כמו שאומרים בלשוננו, על כל הקופה.

והסכימו.

אז אם אתם חושבים שזה רק דור המדבר,

אז אני אחדש לכם.

במעמד הר סיני הקדימו ישראל נעשה לנשמע,

והסכימו לקיים כל מה שהצטוו מפי הגבורה עוד טרם ששמעו מה השם שואל מהם.

המצב הזה הוא לא חד פעמי.

גם אחרי שקיבלנו את התורה,

ואנחנו יודעים מה כתוב בה,

מכל מקום חלק גדול ממצוות התורה,

אנחנו צריכים לקיים לא מפני שאנחנו מבינים ככה,

או מפני שזה נשמע לנו בשכלנו,

אלא מפני שכך כתוב בתורה.

ולא דווקא בחוקים מפורסמים,

כמו לבישת שעטנז,

שאנחנו לא יודעים את הסוד, את החוק הזה,

או בשר בחלב וכדומה,

אלא גם בכל חלקי החיים.

על האדם לפתור את כל הספקות על פי התורה,

להיות מסור ומאמין ובוטח בשם,

שרק התורה תנחה אותו אל הטוב ואל ההצלחה,

גם בעולמו וגם באחריתו.

אפילו אם הוא לא תופס איך יכול להיות שיסתדרו הדברים,

אז נמצא לפי זה שכל חיינו זה בעצם נעשה ונשמע.

אין ברירה, צריכים לעשות, מבין, לא מבין.

עושים.

אבל במושכל ראשון, אם אדם מסתכל,

הוא חושב שלהתמסר באופן כזה זה כמו לעצום עיניים,

בלי לחשוב,

בלי להסתכל בשכל העצמי אם זה טוב או לא,

כמו אלה שיועצים לאנשים.

מה, אתה השתגעת? אתה רוצה ללכת לכולל? מה, אתה תהיה פרזיט?

אתה תוכל לחיות? איך תוכל לחיות? איך תגדל משפחה?

איך תזה?

זה גם חרדים אומרים.

כן.

ולכן, לדאבוננו הגדול,

הרבה טעו בט' וטעו בת'

מדרך התורה.

אבל גם אלו שהתגברו על יצרם

והם מקיימים מה שהתורה דורשת מהם,

לפעמים מרגישים שזה גזירה היא מלפניי.

אבל האמת הוא שלא כן הדבר.

אלא האמונה והביטחון בשם ובתורה,

היסוד של זה זה חוכמה גדולה.

חוכמה גדולה.

כי אם היום אומרים לך,

אתה צריך לפתוח ולהאמין ברופאים. מה הפירוש? אם הרופאים אומרים לך,

אז אתה צריך לפתוח ברופאים. מי מבין? אתה מבין? הם מבינים. זה התחום שלהם. הם אומרים כך, חיסון ותמות.

צריך להאמין להם.

הם רק לא אומרים את המילה תמות.

הם יודעים שתמות, לכן הם לא לוקחים את התרופה, את החיסון.

50% לא לוקחים

ולא מתכוונים לקחת כי הם יודעים. אז למה הם אומרים?

ולמה הם מחסנים בעצמם את האחרים?

אז אם אומרים לך שצריך להאמין להם שהם יכולים להיות שקרנים,

משוחדים וכל המרעין בישין,

איפה תמצא אנשים ישרים אמיתיים?

אז בורא עולם שאומר לך משהו לעשות, שהוא הטוב האמיתי והוא ברא בשביל להיטיב לך והכל בחסד והכל באחריות והכל בנאמנות,

מלך נאמן, רופא, רחמן ונאמן,

אז לא תשמע לו?

אז זו חוכמה גדולה.

חוכמה גדולה.

לדוגמה,

אחד כואב לו הבטן,

אחד אומר לו תשמע,

לך לפרופסור כך וכך, הוא יעזור לך.

הוא מומחה בענייני בטן.

השני אומר לו, לך לנגר. לנגר, אני יודע, יש לו עצות סבתא, משהו.

יש לו סבתא

שהיא אספה את כל הסבתות ולמדה מהן את הכול,

והתרופות שלו פלא.

אדם עם שכל למי נשמע, לנגר או לפרופסור.

בא רופא, אומר לך, תתחסן.

תתחסן.

אבל רואים שיש סיכון,

אומרים שזה רק ניסיוני,

אומרים שזה מחקרי,

רואים שאנשים מתים באלפים.

הוא אומר לך, זה בטוח.

יש לך את התורה.

הפלא היועץ אומר, 99 רופאים אומרים לך

שאפשר להתחסן,

ואחד אומר, לא להתחסן, שומעים לאחד.

כי בפיקוח נפש לא הולכים אחרי רוב.

במקום שיש סכנה, לא עושים.

כי חמירה סכנת מאיסורה.

סכנה היא חמורה יותר מאיסור.

לכן מותר לאכול ביום הכיפורים,

אם יש, חלילה, סכנה.

לכן מחללים את השבת, נוסעים בשבת, מחממים בשבת לחולה שיש בו סכנה.

זאת אומרת,

הסכנה היא יותר חמורה.

אז למי נשמע?

אז ברור שנשמע לה, קדוש ברוך הוא.

אבל העולם נהיה הפוך.

כשעוזבים את מה שהתורה אומרת, ואומרים, תשמע לה זה.

אז זה ברור שזה לא בא מהתורה,

זה בא מעצת היצר, עם כסף,

ועם איומים,

ועם שוחד,

ועם כל המרעין בישין של השטן בכבודו ובעצמו שהמציא את הסדר העולמי החדש.

הוא רוצה לנצח לקראת הסוף, כי זה הסוף.

אז הוא רוצה להכריע את העולם

לכף חובה.

האמונה והביטחון בשם ובתורתו,

היסוד שלה זה בחוכמה גדולה.

בחכם גדול ייחשב דווקא איש שבוחר לכוון את צעדיו בחיים לפי הקווים שהתורה מנחה אותו.

אפילו שהוא טרם מבין ומסכים.

זה כמו בן אדם

שהוא עיוור,

שומא,

ואין לו ברירה,

הוא מניח את עצמו ביד הפיקח שרואה,

שיוליך אותו בדרך.

הוא מוכן לקחת אפילו כלב שינחה אותו, כלב מנחה.

כי הכלב רואה והוא לא רואה.

ואפילו כלב יכול להנחות אותו.

אז אם אתה לא יודע

את השם

ואתה לא מכיר,

לך על ידי

מי שרואה את התורה ומקיים אותה בעצמו

ודובר אמת כל ימיו,

הוא ינחה אותך בדרך אמת,

שלא תיכשה.

זה נקרא חוכמה.

כמו שאדם מניח את עצמו ביד הרופא המדופלם, כאילו,

ומוסר את חייו על שולחן הניתוחים שלו,

כי הוא מבין שזה הכי מבין.

צריך לקחת

את האדם שהכי מקיים תורה ומצוות,

ושהוכיח בדרכו

שהתורה אמת ויש לה כוחות עליונים,

וללכת.

כי הוא לא ידע את הדרך.

זה מה שעשה אברהם אבינו,

ואלה שהלכו אחריו

הצילו את חייהם ואת זרעם.

ואלה שלא,

כמו לוט המפורסם,

שעזב אותו וזנח אותו,

פרסמה אותו תורה לגנאי,

וקראה אותו רשע.

וכן אמרה התורה, ושמרתם ועשיתם,

כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

פרס רשי, בזה תחשבו אצלם לחכמים ונבונים.

אפילו הגויים, אתם יודעים, עכשיו מדברים איתי מכמה מקומות בעולם,

ואומרים שהגויים ממש מתפלאים איך

העם הזה היהודי,

שותק,

שהוא העם החכם ונבון, כולם מסתכלים על ישראל,

ואומרים, מה, אין להם שכל? מה, הם לא רואים את התוצאות?

מה, הם לא רואים שעובדים עליהם? שלקחו אותם להיות

עכברי מעבדה?

מה קרה? העולם עצמו לא רץ אחרי החיסונים.

חוץ מהמדינות של הדיפ סטייט.

אז מה קרה פה?

עם חכם ונבון, מה קרה פה?

הם לא מבינים איך יכול להיות.

שהעם הזה הוא אור לגויים,

ואנחנו לא יודעים אפילו כמה מעריכים אותנו גויים.

שונאים אותנו, זה נכון,

אבל מעריכים את החוכמה של העם היהודי, לא החוכמה המדעית והטכנולוגיה.

את החוכמה של העם היהודי, עם ששרד

נגד כל הסיכויים.

איך זה יכול להיות שהם עושים את הטעויות האלה?

הם לא מבינים.

לא מבינים.

נסתר מבינתם.

והתורה אומרת, ושמרתם ועשיתם,

כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

ורש״י אומר, בזה תחשבו אצלם לחכמים ונבונים עצם זה שאתם הולכים על פי התורה.

והם העתיקו מהתורה ועשו מזה קוראן על שם המקרא,

והם קראו לזה הברית החדשה,

כאילו התורה החליף אותה, הקדוש ברוך הוא, את העם שלנו בהם.

וזה הבסיס שלהם.

וכשאנחנו שומעים לחוקים האלה,

אומרים אומות העולם,

רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

הרי שבשמיעת החוקים

מתפעלים גם העמים ואומרים שישראל עם חכם ונבון.

בהרבה מקומות

מביאים עכשיו את הדברים שאני אומר בווירוס טבעי.

שלחנו סרטון בצרפת, יש באיטליה, יש בארגנטינה.

עכשיו מהמדינות המפרץ רוצים לראיין אותי בשבוע הבא.

שולחים כתב

ממדינות המפרץ לשאול אותי פה על מה שקורה במדינה ועל כל מיני דברים.

זאת אומרת, זה מגיע לכל מקום.

והם רוצים להבין.

יש להם שאלות, איך יכול להיות?

מה קורה פה?

זהו, אנחנו צריכים להבין.

מי שנכנע לתורה ונותן לתורה להנחות אותו,

מצבו יותר טוב מהעיוור שמנחה אותו כלב.

להבדיל.

הבורא יתברך

מנחה אותך.

נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי.

הקדוש ברוך הוא מאיר לנו בתורה.

כי נר מצווה ותורה אור.

זאת אומרת, אנחנו צריכים ללכת לאורו של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא אומר, אם תשמור

על נרי,

אני אשמור על נרך.

הנר של הקדוש ברוך הוא זה התורה הקדושה.

והנר

שלנו זה הנשמה.

הוא אומר, אם תשמור את הנר שלי, את התורה, נשמור את הנשמה שלך שהיא הנר.

נר ה' נשמת אדם.

אין דבר יותר בטוח מלשמוע בקול ה'.

מי שיכול להציל אותנו בכל מצב, מי שיכול להועיל ולעזור לנו.

מלך

עוזר

ומושיע ומגן

זה רק השם.

ברוך אתה השם, מגן אברהם.

אברהם הלך בדרך השם כמו שצריך, והשם הגן עליו.

עמדו עליו כל העמים,

והוא ניצח אותם.

יחיד.

כי השם מגן.

ואנחנו זרעו,

והוא יגן על זרע אברהם מפני כל הקמים עלינו לרעה.

אמן ואמן.

שבות שולו.

רבי חנן יאמר כשי אומר,

אוסאם קודס וחוזק וישראל יביא כוח רבו של נעמור אברהם וסלמאן סבוי בצורה ראויה אדיר.