ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' חתימת הספר החזקת התורה וחיזוק הדת

- - - לא מוגה! - - - 

חתימת הספר חומת הדעת, חפץ חיים, מאמר שני.

בהנה ראו ראינו שבעת שקראת הקדוש ברוך הוא ברית אותנו בערבות מואב,

אחר כל המאמרים שאמר מתחילה,

חתם מאמרו האחרון בעניין הקמת התורה,

ואמר ברוך המקים את התורה,

וארור אשר לא יקים.

נהיית בספר שאפילו לא למד ולא עשה רוצה לומר שהיה טרות גדול, אולי היתה לו שהות ללמוד בעצמו ולעסוק במצוות והחזיק את התורה.

אדם שלא למד ולא עשה מצוות והחזיק את התורה הרי הוא בכלל ברוך ולהפך אפילו מי שלמד ולימד ושמר את התורה

והיה בידו להחזיק ולא אחזיק הרי הוא בכלל ארור חס ושולם.

ואם כן הרי ראינו שהקדוש ברוך הוא כלל במצווה הזאת את כל ישראל כולו.

זאת אומרת אין מי שפטור מלהקים ולהעמיד את התורה.

בטעם הדבר שגלוי לפני כבודו יתברך שאם לא יימצאו חס ושלום מחזיקי התורה ממילא יתמוטט הדת כולו

וכמו כל גוף האדם שעומד על רגליו ובלי זה לא יוכל להתקיים.

ורצה שיהיה לכל ישראל חלק בקדושת התורה.

אז לכן כל אחד חייב להקים את התורה וכן זה מצינו בעת שרצה הקדוש ברוך הוא להשרות את שכינתו בישראל על ידי המשכן ונתנו כל אחד בקע על הגולגולת.

איש לא נעדר חוץ מהנדבות הפרטיות של נדבת הלב של כל אחד שהוסיף.

ציווה לעשות מזה, מבקע על הגולגולת,

אדנים שעליהם יעמוד גוף המשכן והוא כדאי שיהיה לכל ישראל חלק בזה.

זאת אומרת רואים מפה הקדוש ברוך הוא יכול לבנות את המשכן לבד.

היה אומר למישהו משה רבנו תבנה את המשכן ולא צריך לקחת מכל אחד לעשות בקע על הגולגולת.

שקל וחצי ליום זה שכל ישראל יהיו שותפים ויזכו.

לא מבינים את זה? אז לא מבינים מה זה בניין המשכן ובמקדש שלישי.

והנה בעוונותינו הרבים,

כפי גודל המצווה כן התגברות היצר הרע מאוד בעוונותינו הרבים.

כעת להתרשל ממצווה זו

ומתקיים בימינו מאמר הגמרא בחלק שקודם ביאת המשיח,

אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ומפני שראה יצר הרע

שעם התלמידי החכמים עצמם להתגבר עליהם ולהסית אותם שלא ללמוד תורת השם לא יאזינו לה בשום אופן.

ואחר כך עשה עצה של ערמומיות להתגבר על הבעלי בתים להסית אותם שלא ירצו לכונן את התלמידי החכמים להחזיקם וממילא יתבטלו מן התורה.

אז אם הוא לא יכול נגד התלמידי החכמים אז נגד המחזיקים שלהם.

ובאמת כל זה מרומז בתורה הקדושה פרשת וישלח.

כשיעקב אבינו נאבק עם שרו של עשיו

וייאבק יש עמו עד ערות השחר ואומר כי לא יכול לו ויגע בכף ירחו.

בתקע כף ירח יעקב ויאבקו עמו.

והנה מעשה אבות סימן לבנים.

ידוע שיעקב אבינו בעצמו שהתורה מעידה עליו שהיו שבוענים.

זכותו זהור התורה.

ככתוב תיתן אמת ליעקב.

בכוח קדושתו וכנגד תלמידי החכמים שבכל הדורות.

והנה מה שאבק השר עמו ועליו האבק עד כנגד כסא הכבוד.

היה בוודאי ויכוח גדול ביניהם בעניין הברכות.

על מה שייך ליעקב ברכות יותר מעשיו.

הלוא גם הוא בנו של יצחק.

ויעקב טען בוודאי,

כיוון שבניי יקבלו את התורה וילמדוה,

אז זה שייך לו ליעקב ולזרעו הברכות.

והשר לא יכול להכחיש בזה.

וזהו מה שכתב הירקי לא יכול לו.

היינו ליעקב.

וכן לכל תלמידי החכמים של כל הדורות.

עליהם לא מצא שום טענה.

יהודה משה.

וטען עוד.

עליהם לא זמן.

וזה בסוף הגלות, קודם עלות השחר,

שההמון התעצלו מלהחזיק תלמידי חכמים.

וממילא ייבטלו התלמידי החכמים מלימוד התורה.

כתוב שבאחרית הימים יתמחטו התלמידים.

ועל זה רמז כף הירך שהגוף עומד על זה.

כן, מחזיקי התורה הם בבחינה זו של תלמידי החכמים,

אם תורתם נסמכין עליהם.

זה מה שכתוב, ויגע בכף ירחו.

הוא לא הצליח כנגד יעקב,

אלא כנגד ירחו אלה שמחזיקים את תורתם כאן דאורייתא.

שם הוא נקע לו את הירך.

ומכיוון שהזכיר פרט זה,

היה לו כוח להזיקו באותו מקום.

ככתוב ותקע כף ירח יעקב.

וכן מצאנו בדברי הזוהר הקדוש פרסות ומשלוח

על אותם הפסוקים כמו שפירשתי, אומר ההפצעים זה מה שהקראתי לכם קודם.

ובכן, והנה העוון הזה,

כיוון שהיה על זה ארור מפורש בתורה,

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

צריך כל איש לירוע ממנו מאוד,

שיכול להרס את הבתים והחצרות והעיירות.

בית שאין בו תורה, דלקה שולטת בו.

חצרות ועיירות יכולים להימחק בין העולם.

דרך אגב, במאמר המוסגר, נשים שיש להן אפשרות ואמצעים צריכות להשתדל גם כן להחזיק תורה, כי אם הבעל שלהן עם הארץ,

הן לא יקום את חטא המתים.

אז לפחות שלהן יהיה חלק. אם הוא לא רוצה חלק לעולם הבא והוא לא תומך בתורה, אם הוא עם הארץ.

לפחות הם, בכסף שלהם, יחזיקו תורה, שהן יקומו.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונו לברכה, אם ראית עיירות שנתלשים ממקומן,

דע שלא יחזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, אלה ששונים.

ואפילו מי שאיננו קמצן כלל,

שימו לב, ומוציאו הוצאות הרבה על בניין בית הכנסת לייפותו.

קראו עליו חכמים, זכרונו לברכה, את המקרא בהושע הנביא, פרק ח',

בישכח ישראל את עושהו ויבן הכלות.

אפילו שהוא בונה הכלות בבית הכנסת,

זה נקרא בישכח ישראל עושהו.

אם הוא לא מחזיק תורה,

פירושו של דבר שהקדוש ברוך הוא מקפיד עליו שהוא לא מקים את התורה הזאת.

כמו שהלכו בדרך פעם,

רבעם עם רב אסי,

ואחד אמר,

תראה כמה בתי כנסיות, בתי מדרשות, תראה כמה, כמה,

כמה בנה

אבא שלי וכו' וכו', אמר לו כמה שיקע תלמידי חכמים בתוכנו,

שבכסף של האבנים שבנה יכול להחזיק תלמידי חכמים שלמידו תורה.

וכשריבי טרפון נתן כסף לרבי עקיבא שיקנה לו פרדיסים וכרמים והכול,

אז הוא הלך והשקיע בתלמודי תורה, בלומדי תורה.

ואחר כך אמר לו, איפה משכנית, עליאז הוא ראה לו אותם?

אמר לו, אין תתן לך כסף בשביל זה.

איפה החוזה הוא אמר?

איפה החוזה? אז הוא הביא לו את הפסוק.

כן.

אז הוא אמר לו, עד כמה הוא זיכה אותם בזה עד שהודה לו רבי טרפון.

הרב, אז עדיף להתמודד? ביהי איתה בירושלמי במסכת שבת, שרבי יוחנן הוכיח לאנשי הגליל ואמר,

תשמעו מה אמר להם,

גליל גליל,

שנאת תורה,

סופך לבוא לידי מסיקי,

זה שודדים ושוללים.

והאנושי הגזימה

ויכו אותך, כל תושבי הגליל, ככה הוא אמר להם,

שאלו אשר גזלו וחמסו אותך והיכו אותך ועשו כל הצרות הללו,

הם לא עשו שום דבר,

אלא הם שלוחי השם לתת לאיש כדרכיו וכפרימה על הלו,

כמו שכתוב בשבת דף ל״ב,

שבעוון ביטול תורה חרב וביזה בא לעולם.

אז ככה היה צועק רבי יוחנן על נשי הגליל.

אתם שומעים?

לא מחזיקים תורה.

כן, מה רצית?

אז עדיף כאילו, עכשיו מובן שעדיף, נגיד, אם יש לך תרומה אחת,

אז לתת תלמידי חכמים ולא לתת לבית כנסת או דבר כזה. ודאי.

לא לחלק, לתת גם פה, גם שם. ודאי.

להחזיק תורה.

דמי לא אשכחן בני נאשא דלעון בו רייטא.

זאת אומרת,

וישקע ישראל את עושהו ויהי ונכל עוד,

אבל לא יימצאו אנשים שעסקו בתורה.

אז מה עשינו?

ויהנה על המונים עשירים,

אומר החפץ חיים,

איני מתפלא על התרשלותם במצווה הזו של החזקת התורה.

על העשירים אני לא מתפלא.

הם לא יודעים את גודל חיובה.

אמנם על העשירים היורעים שבעולם אני מתפלא.

איך הם מתרשלים מהעניין הגדול הזה,

שכל קיום הדת תלוי בזה?

אז אני לא לבן מתלונן על העשירים.

גם החופץ חיים סבל מזה.

אבל בזמנו היה עשירים מירעים. הוא בפרט.

אז לכן הוא מתפלא עליהם. ובפרט שאנו רואים בעצמנו שבחוונותינו הרבים כבוד השם יתברך מתמוטט מיום אל יום.

איך אנו רשאים לחשוד בעת הזו?

וידעתי תירוצם.

יש מהם שיחשבו בנפשם כיוון שנותן רוב על כסף למשולח,

זה שליח מארץ ישראל, לשנה,

או שנותן איזה פתיתי לחם לבחור מבני הישיבה,

מקיים בזה מצוות אחזקת התורה.

הוא כבר חושב,

אבל באמת תעודו,

דנתינה כזו מספקת לאיש עני,

אבל לא לאיש עשיר.

והנה השיב לי איש עשיר אחד,

אני נותן לכמה משולחים.

חשב לי בפרטרוד,

כל הנתינות לישיבות,

ועלה עד ערך 12 רוב על כסף לשנה.

ישבתי לו,

תגיד לי,

כמה עולה הפרהנקה

של החלון הזה?

יכול להיות שזה הווילון, או המסגרת, הווילון אני חושב.

אז מה אומר תשובתו?

בערך 25 רוב על כסף.

אמרתי לו, והנה יש לך שש חלונות כאלה,

אז זה עולה 150 רוב על כסף.

בעלו צריך להתבייש ולהיכנם על דבר נקלה כזה.

כדאי להוציא 150 רוב על כסף ולהחזיק את כבוד השם בתורתו שלא יתמוטט.

שיהי חיי נפשנו בעולם הזה ובעולם הבא.

הוא חושב בנפשו שיוצא ידי חובתו, מה שנותן מעט 12 רוב על כסף להזקת התורה.

בוש ויכנם יא עשיר טמבל.

בושה וחרפה.

אנשים מתים עם מיליארדים.

בושה וחרפה.

אתם שומעים?

עוד אמרתי לו, הוא אומר, החפוץ חיים.

אנו קוראים בכל יום פרשת קריאת שמע.

טוב, זה מה שסיפרתי לכם קודם, אני אחזור על זה בלשונו.

כתוב בה, ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבמך ובכל נפשך ובכל מועדך. והנה הפשט של הכתוב שנאהב אותו בכל ממוננו.

והנה אנו, אין בנו המידה הזאת לאהוב אותו ממש ממש בכל ממוננו.

שיפקיר כל ממונו בשביל כבוד השם.

אבל על כל פנים נסכים כולנו שנאהב כבוד השם את בנות תורתו כאהבת אחד מבנם.

למשל, יש לו שישה בנים שנאהב אותו על כל פנים כאחד מבניו.

נאהב את הקדוש ברוך הוא לפחות כמו בן.

והנה נחזה ענן.

כמה הוצאות מוציא כל אב עשיר על אחד מבניו?

על מאכלו ומשקיעו ומלבושיו והוצאת למנודיו של חול?

בוודאי יעלה לכמה רוב על כסף.

ואחר כך, כשצריך להשיאו אישה, מוציא עליו סך גדול.

באופן כזה ממש צריך האדם לחשוב לעניין כבוד השם ותורתו,

להחזיקה, ויצייר בנפשו שיש לו עוד בן.

ובוודאי עמוסה נפשו עליו בכל הפרטים.

כך ממש, לעניין תורה.

ושזה ייחשב בעיני השם גם כן כבן יקיר.

דברים פשוטים, לא.

קמצנים, אני אומר לך, קמצנים זה לא יאומן.

על מי הם מתקמצנים?

על עצמם.

הם שונאים את עצמם.

הרי הקמצן הוא שונא את עצמו.

הוא לא מענה את עצמו.

יש לו, והוא לא מענה את עצמו.

אדם יכול לקנות בכסף קטן על המבא.

בטיפש הזה, אתה מבין, משאיר אותו בכיס.

אבל על כל שטות והבל שהוא רואה באיזה חלון ראווה,

קונה.

כל מה שהוא רואה, מכניס לעגלה.

כל מי שזה, אין לו שום בעיה.

מפלים וסוכריות וגלידות והכל וזה, הכול הוא מכניס.

הכול. הוא לא עכשיו שר גנב ויש לו חברה ויש לו... שום דבר. ותיתן לזה, לא, אין, אני, יש לי חובות, אני זה, אני לא יכול. הכול.

ישר לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

אפילו בתפילה יש אנשים שלא מכניסים פרוטה אפילו. פרוטה.

פרוטה לא מכניסים בתפילה.

בצדק יחזר פניך. אתה רוצה שהתפילה שתקבל תעשה צדקה משהו, משהו.

חרטא, תכניס לפחות משהו.

גם זה לא עושים.

איזה טמעות, איזה קמצנות.

מה אתה עושה עם הכסף טיפש, מטופש?

מה לעשות עם הכסף?

בשביל מה אתה יכול כסף?

אין כסף, אתה קונה בפלה ואתה לא יכול לקנות עולם הבא בכסף?

אז אתה מאמין בכלל בשם?

אתה מאמין בכלל בעולם הבא?

אתה מאמין בכלל? אתה לא מאמין.

אם היית מאמין שקונים עולם הבא בכסף קטן,

ודאי שהיית שם.

וגם אם היה עולה בכסף גדול, ורק ככה היה אפשר לקנות, לא היית קונה.

אז מה אתה מקיים מצוות ותורה בכלל? על מה?

איי, איי, איי, איי, מה הכוונה של אחד עצמך, אם שאי אפשר לא אוהב את השם בכל אופן ממש?

זה לא שאי אפשר.

אנחנו, הוא אומר על האנשים, זאת אומרת בדיעבן.

אנשים לא אוהבים את השם, הם לא אוהבים, היו שמים את כל הממון שלהם.

אז לפחות שנעשית המינימליות.

מה זה לפחות? ודאי.

יש שיעור כמה נתינת צדקה, כתוב בהלכה.

צריך לתת חומש לכתחילה.

מה?

נתינת צדקה זה קשור לאהבת ה' זה אחד ממצוות ה'. אהבת ה' זה בכל מאודך.

נתינת צדקה זה עד חומש, זה דלוי בשירות שלו.

לא.

כשכתוב בכל מאודך זה בכל ממונך. אז זה לא כמו בגדר של צדקה שעד חומש.

עד חומש, אבל אומר בכל ממונך שאם צריך, לדוגמה, פדיון שבויים, לדוגמה,

אז אין עד חומש, צריך לתת כל מה שצריך בשביל לפדות שבוי.

נו, אז לכתחילם מותר לקחת הלוואה מלעשות משכנת כל הדברים האלה.

אבל למה לקחת הלוואה? אמרנו, בכל ממונך שיש לך, לא בהלוואות.

אין לך, אז אין לך. אם הבן אדם היה לו שבוי, הוא לא היה לוקח על ממונך.

שמעת? כתוב כבד השם מהונך.

שמעת?

כבד השם מהונך. שמעתי, אבל למה סיפר על ציון החום שלקח על שתי משכנתאות?

זה בן אדם שרצה!

אדם שרוצה באמת,

והוא מבין מה מדברים איתו, אז הוא עושה.

אבל החיוב, שאלת על חיוב.

כבד השם מהונך. יש לך הון? תן. אין לך הון? אתה לא חייב.

בכיבוד אב האם הקדוש ברוך הוא חייב את האדם יותר מעצמו.

שאם אין לאבא שלו ממון, אמנם הוא לא חייב לתת מממונו,

אם אין לו,

אבל הוא צריך לחזר על הפתחים בשביל להביא לאבא שלו. שמעת?

שמעת?

אז הוא צריך לדאוג לאבא שלו ללכת לחזרה על הפתחים.

אבל השם לא אומר לך לחזרה על הפתחים בשביל לתת לי,

למצוות שלי,

דהיינו,

בשביל להחזיק תורה. זה הוא לא ביקש.

לכן הוא אמר, קבל השם מהונך, אם יש לך.

אדם רוצה יותר?

אשריו אשריה חלקו.

אדם שפוטע בשם?

אשריו אשריה חלקו.

אדם שאומר, אני חי בשביל השם. שבין מה אני חי פה?

בשביל השם. אז אם יש לי הזדמנות לקחת ולתת, למה שלא עושה?

בזה לומדים משעיר לעזאזל ושעיר לשם.

צריכים להיות שווים בקומה, במראה ובדמים.

אז כמו שאתה משקיע בשעיר לעזאזל,

תשקיע גם בשעיר לשם. אותו דבר.

כל מה שאתה מוציא הוצאות לעזאזל,

תשקיע הוצאות לשם.

אבל אנשים טיפישים.

לא רק הכסף לעזאזל, גם הם הולכים לעזאזל.

במקום להשקיע את המין במה שצריך.

אין, אין, זו מידת קמצנות. נגד קמצנות זה קשה מאוד.

קשה מאוד, זה קליפה, זה לא סתם, זה לא כאילו.

זה קליפה, זה יושב על האדם, קליפה של קמצנות, נגמר.

בן אדם אבוד.

לא נותנים את האדם הזה, לא נותנים להגיע לכיס, להוציא,

בשביל לקלוט על המבא.

פעם אחת תעשה את זה.

פעם אחת, מהר, לפני שהוא יתפוס אותך.

לא נותן לו.

לא נותן לו.

אמן.

זה לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

תראה אנשים בחברה החילונית, לארג'ים, לארג'ים,

ככה פותחים שולחן וזה וזה,

בשביל לעשות דאווין על החבר'ה, אתה מבין?

זה כן.

אבל לפתוח בית מדרש, לפתוח כולל, לפתוח זה, לקחת זה, זה.

תלמיד להיות לארג', לארג', לארג'.

זה מה פתאום.

שילכו לעבוד.

טמבל.

זה שהוא לא עומד בשבילך זה מציאה.

שיש לך למי לתת בשביל שתקנה בזה חיי עולם הבא, כי הוא מתחית המתים.

אתה לא נותן לו, תמות ותיקבר ותישאר שם.

אין לך סייג על זה בשבילך, לא בשבילו.

אין זה כן.

ובכן, ממשיך החפץ חיים ויש עוד שיחשבו בנפשם שאין עליהם חיוב.

דדחי כלוא שאתה אומר, אני דחוק,

אני לא יכול.

והם בעלי הוצאות גדולות.

אבל כאשר התבוננו היטב בהנהגת ביתם,

יראו בעצמם שכמה דברים הם מותרות גמורות.

ועליהם אינו אומר דדחי כלוא שעתה.

על זה הוא לא אומר שדוחקת לו השעה.

ועל החזקת התורה שלא תתמוטט,

שבשבילה ירד הקדוש ברוך הוא משמי מרומים בעולם הזה.

והוריד את התורה לנו,

כמו שכתוב, השם מסיני בא וזרם מסיני למו, ואופי אמר פארן,

מימינו איש דת למו.

בשביל זה אתה חושב שדחוקה לך שעה?

השם, בכבודו ועצמו, יורד לתת לנו תורה שנקנה בחיי עולם הבא.

ואתה לא מוכן לשים פרוטות בשביל לקנות בזה עולם הבא?

למה הדבר דומה?

אחד שמחזיק בית מלון לאורחים,

ויש בהם חדרים-חדרים שונים.

יש חדר שעולה רובל כסף ליום,

ויש שעולה חצי רובל,

ויש גם פרוזדור,

שלנים שם האנשים בפרוזדור,

ושם זה עולה אגורות.

והנה הם דרך העולם,

אותם החדרים העיקריים,

שמהם עיקר חיי בעל האכסניה,

עליהם הוא מסתכל בשם החיניים שלא יחסר להם כלום VIP, VIP,

ולמלא את רצונם וכל השארו.

אלה שלנים בפרוזדור,

פעם בדרך שהוא עובר זורק להם איזה משהו.

אבל מי שיתנהג ההפך ישקיע באלה שבפרוזדור ולא ישקיע באלה שהם ב-VIP.

הוא יפסיד את כל המלון בין הקסינים, יחשב.

יכיר חסרון הנהגתו,

בבואו את התשלומים ישיבו לו כפעלו.

אלה של ה-VIP ישלמו לו כמו הפרוזדור,

ואלה של הפרוזדור לא יכולים לשלם יותר ממה שהם ישבו שם.

אז בסוף מה הוא פשוט את הרגל?

הנמשל מובן מאליו.

על ענייני עבודת השם,

שמזה נמשך לו החיים בעולם הזה ובעולם הבא,

ככתוב כי יהיה חייך ואורך ימיך לעולם שקולו ארוך,

הוא לא מסתכל רק לפרקים.

פעם ב- אולי הוא נותן צדקה ככה בקושי.

להחזיק אברך?

מה נדחר שמה?

לחשוב שיש לו עוד בן?

איפה הגעת?

ועל דבר ענייני העולם הזה,

שזה הפרוזדור,

והוא קלה ונפסד לבסוף,

הוא מסתכל בשבע עיניים,

שלא יחסר לו מן הלוקסוס מאומה.

הוא דומה למה שאמר הכתוב,

ראיתי עבדים על סוסים, ככה אומר קהלת,

ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ.

וזה בקהלת י' וגם בזה יכיר חסרון הנהגתו כשיבואו עת התשלומים.

כמו שאמרו על הפסוק, מי פעל עם אל עתידה בת קול לפוצץ בראשי הערים, ואומרת מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו,

ואז יוציאו את כל הקבלות ויוציאו את כל המעשים.

ובן אדם לא יכול להגיד אני נתתי,

לא קוראים להם בכלל.

אה, כולם מסתכלים, מה איתך?

מה איתך?

מה אתה אמרת שזה וזה וזה וזה?

אללה כתב, עבדת עלינו, אה יא מחריד.

לא קוראים לך בכלל, איפה אתה?

וצועקת הבת קול ומפוצצת בראשי הערים,

מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו,

אז יכיר כל אחד מה שלפניו,

וכמו שאמרו חכמים זיכרונו לך,

כל העושה תורתו של הקב' ברוך הוא עיקר בעולם הזה,

עושים לו עיקר לעולם הבא,

וכל העושה תורתו של הקב' ברוך הוא טפל בעולם הזה,

עושים לו טפל בעולם הבא.

אשרי אדם המתבונן על כל מה שאמרנו כאן,

בעודו בחייו,

ואז ייטב לו בעולם הזה ולעולם הבא.

הבנתם?

רבי חנין ימרון ראשי אומר,

רצה כדאי למוזיקון ישראל,

לפיקר הבנים את המצוות, שנאמר אדון החפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.