טוען...

ספר בני ציון על פרשת נצבים

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 10.09.2012, שעה: 07:00


10-9-12
...ו-13 מידות שניות זה מה שאמר מיכה הנביא. במיכה ז' י"ח-כ', "מי אל כמוך נושא עוון עובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם תתן אמת ליעקב חד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". צריכים לדעת ששני מיני מידות רחמים, אלה שניתנו למשה ואלה שניתנו למיכה הנביא, הם מכוונים כנגד שלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם. כפי שכתוב בברייתא דרבי ישמעאל, רבי ישמעאל אומר ב-13 מידות התורה נדרשת, מקל וחומר זו המידה הראשונה, מגזרה שוה זו מידה שניה, וכן הלאה. אם כך יוצא, שמידת אל שהיא המידה הראשונה מ-13 מידות הרחמים מכוונת כנגד קל וחומר, שאף היא המידה הראשונה במידות שבהן נדרשת התורה. אם כך הבה ונתבונן במידת הרחמים הזאת. איזה מידה? אל. כדי לדעת כיצד נעורר רחמים עלינו. שהרי הולך וקרב ומגיע ראש השנה, יום הדין, יום שבו הקב"ה מלך מלכי המלכים יושב על כסא המשפט וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.
כשאנשים נמצאים באניה יש שר, יש מלך, יש מהנדס, יש עו"ד, יש אדם פשוט, יש תפרן, יש כל מיני, יש גיבור, יש חלש, יש אמיץ, יש פחדן, כל מיני. אלפים יש על האניה. אז כל אחד מחזיק בעצמו אבו תזו תונוס, ככה הוא מחזיק מעצמו. כל זה כשהאניה שטה על מי מנוחות. אבל אם נהיית סערה, אין מלך ואין מהנדס ואין עורך דין ואין אף אחד, כולם דדדדדדד כשמגיע ראש השנה כולם שבים, כולם עוברים לפניו כבני מרון אחד אחד, אין פה מעמדות, אין פה בטיח, אומרים מה אתה שווה? עזוב מה אתה מחשיב את עצמך ומה אתה נחשב, מי אתה בכלל? תזכרו את זה.
המגיד הקדוש רבי דב בער ממזריטש זיע"א, אמן, אמן. אומר כי על ידי מידת קל וחומר אנחנו מעוררים את שם אל, ע"י מידת קל וחומר היא המידה הראשונה מהמידות שהתורה נדרשת בהם, וה' ה' אל רחום וחנון זה הראשונה, מי אל כמוך זה הראשונה, אז הוא אומר, על ידי מידת קל וחומר מעוררים את שם אל, שהוא כאמור חסד ורחמים.
מה זה קל וחומר? כשלומדים מדבר קל על דבר חמור, לדוגמא, חכמים ז"ל למדו שרקיקה אסורה בהר הבית. אסור לרוק בהר הבית, מי שנמצא בהר הבית אסור לו לירוק. מהכתוב בברכות ט', "לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו", ואם כך מנעל שאין זה דרך בזיון, שאדם נכנס עם מנעל להר הבית זה לא דרך בזיון, בכל אופן אסור להכנס עמו להר הבית, רקיקה שהיא דרך בזיון קל וחומר שאסור. מהקל אני לומד את החמור.
לכן כשהתפלל משה רבינו על מרים אחותו צעק, "אל נא רפא נא לה" אל, באיזה שם הוא ביקש? חסד ורחמים. ולהביא לרפואתה של מרים אחותו, שכן אומרים חכמים, מרים נענשה בצרעת משום שדיברה לשון הרע על משה רבינו ככתוב "ותדבר מרים באהרון על אודות האשה הכושית אשר לקח" פירש רש"י שדיברה על משה שפרש מאשתו וגירש אותה, גירש את אשתו מאזן מתן תורה. ומבואר בגמרא בשבת פ"ח, שמשה פרש מאשתו ציפורה משום שדרש קל וחומר בעצמו, אמר, מה ישראל שהשכינה דיברה עמהם במתן תורה רק שעה אחת היו צריכים לפרוש מנשותיהם שלשה ימים, כמו שכתוב "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי על אחת כמה וכמה קל וחומר שאני צריך לפרוש מאשתי, לכן פרש מאשתו וגרש אותה.
מנין שהסכים הקב"ה למעשה זה של משה? שנאמר "לך אמור אליהם" הכוונה לישראל, "גשו לכם לאהליכם" הכוונה בלשון נקיה, אתם יכולים לשוב לנשותיכם, אבל "ועתה בא עמוד עמדי" אתה פורש מאשתך. אם כך, נמצא שכאשר דיברה מרים על אודות משה שפרש מאשתו היא פגמה בשם אל, מאחר שהיא לא נשאה קל וחומר, אמרנו ששם הזה זה כנגד הקל וחומר, וכשלא נושאים את הקל וחומר פוגעים בשם הזה בשם אל. כפי שדרש משה לגבי אשתו ציפורה, למה הוא פרש מציפורה? ע"י שהוא דרש קל וחומר, כדי לתקן את הדבר שהיא פגמה בשם אל, כי היא לא דרשה את הקל וחומר שהוא דרש, ביקש משה רבינו ממידת אל לרחם עליה ולרפאה, לכן אמר "אל נא רפא נא לה" ז"א בשם הזה שהיא פגמה בו הוא ביקש חסד ורחמים.
הנה אומר המדרש, עין יעקב ברכות ס"א, מעשה וגזרה המלכות גזרה על ישראל, שלא יעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא? הלך והקהיל קהילות ברבים וישב ודרש בתורה. מצאו פפוס בן יהודה, אמר לו, אי אתה מתיירא מפני אומה זו? אתה לא מפחד מהאומה הזו? אמר לו רבי עקיבא לפפוס, אתה פפוס שאומרים עליך שאתה חכם? אי אתה אלא טיפש. אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר, שועל הולך על שפת הנהר, ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן, אמר לו מפני מה אתם רצים? אמרו לו אנחנו מפחדים מפני הרשתות והמכמורות שבאות עלינו, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם? אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה אלא טיפש אתה, ומה במקום חיותנו בתוך המים אנחנו מתייראים, במקום מיתתנו ביבשה לא כל שכן?! פה כשאנחנו זה המקור חיות שלנו בלי מים אנחנו לא יכולים ואתה רוצה שנעלה ליבשה ונמות?
ואף אנו כך, אומר רבי עקיבא לפפוס, בזמן שאנחנו עוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך, אנו מתייראים, כשאנו פוסקים מדברי תורה, כמו שרוצה המלכות, על אחת כמה וכמה שאנחנו מתים. אז מה אתה שואל אותי אם אני לא מתיירא? בטח אני מתיירא, אבל מה הברירה, שאני אפסיק ללמוד אז אני אמות לבד, לא צריך לחכות בכלל לאומה הזאת.
נמצאנו למדים מדברי התנא הקדוש, רבי עקיבא, יסוד גדול בענין מצות לימוד תורה. כשבא יצר הרע אל האדם, כמו השועל, כדי לפתותו לפרוש מן התורה בטענה שאם יעסוק בהבלי העולם הזה ככל הגויים, ייטב לו. כמו הטענה של השועל לדגים רצונכם שתעלו ליבשה, ראוי להתגבר על היצר במצב כזה על ידי קל וחומר, שדרשו הדגים שאמרו לשועל, ומה במקום חיותנו בתוך המים אנו מתייראים, במקום מיתתנו ביבשה לא כל שכן?
הביאור הוא על פי מה שאמרו חז"ל בגמרא, בקידושין ל', יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אם ה' לא עוזר לאדם אין האדם יכול לו ליצר הרע, אולם עוד אמרו שם, כך אמר הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. נמצא שאם פורש אדם מן התורה זה מקום מיתתו, כי אז יקום עליו יצר הרע וימית אותו במיתה רוחנית, המפלט זה רק אם אתה פונה לתורה, שם אתה יכול לנצח אותו, אבל אם אתה עוזב אותו או הולך אחריו, אוי ואבוי.
אתמול היה ערב מיוחד, סיפרתי להם כמה סיפורים וכמה תרגילים של יצר הרע, היתה אשה אחת כבודה מאד שבאה עם כרכרה של מלכות ועצרה ליד חנות של תכשיטים הכי יקרה שיש, ירדה מן הכרכרה ונכנסה, שלום אדוני, אני אשתו של פרופסור כך וכך מהאוניברסיטה כך וכך, ברצוני שתראה לי את היהלומים היקרים שיש לך, אין בעיה עם הסכום אתה יכול להראות לי את הכי יקר, מה שימצא חן בעיני אניא קח ובעלי יתן לך המחאה על המקום על הסכום. הוא התחיל לחשוף בפניה את כל היהלומים הכי יקרים. והיא מעודנת בעלת טעם מיוחד, בוחנת כל אבן ואבן, ובסוף היא בחרה שמה איזה חבילה רצינית, בסך של 48 אלף דינרים. חצי מיליון. תארוז לי את זה בעטיפת מתנה כי זה ליום הולדת שלי, ואני מבקשת ממך לסור עמדי לכרכרה ולבוא לביתנו, אראה זאת לבעלי והוא יתן לך המחאה על המקום. עלה לכרכרה, כולו חושב שאיזה סכום אגדי הוא עשה ביום אחד, מגיעים לאיזה בית מפואר רחב מימדים, הוא רואה כתוב פרופסור פלוני אלמוני, משרת פותח את הדלת, היא נכנסת ואומרת, הבאתי את סוחר היהלומים, המשרת מצטודד, מפנה את הדרך, היא נכנסת מורה לו לשבת בטרקלין, אומרת לו המתן אני אכנס לבעלי הפרופסור, הוא יצא תיכף ומיד ויתן לך המחאה על כל הסכום. הוא יושב ממתין חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה, לא דובים ולא יער, לא אשה ולא המחאה, כמה זמן לוקח, הוא קם שואל את המשרת, סליחה, איפה יושב הפרופסור? אומר לו הנה פה החדר שלו, ניגש לחדר נוקש, אפשר להכנס, נכנס, אתה פרופסור פלוני אלמוני? עונה לו אדם ישיש, כן, אני פלוני אלמוני. אתה הסוחר של היהלומים, אומר לו כן, ואיפה האשה? אומר לו זה בסדר היא סיפרה לי הכל, אתה יכול לשבת, אומר מה זה סיפרה לי הכל? אומר לא היא כבר באה אצלי בבוקר והיא סיפרה לי הכל עליך, על כל מה שהיה, שב, שב תספר לי מה היה, מה הסיפור שלך. אומר לו מה זה מה הסיפור שלי? ארבעים ושמונה אלף דינרים אני רוצה המחאה וללכת, מה פירוש, מה הסיפור? אומר כן כן אני מבין, אני מבין, היא כבר הסבירה לי, היא אמרה לי שיש איזה אחד שמתחזה לסוחר יהלומים ושהוא טוען עלי שאני חייבת לו סכום עתק, והוא רודף אחרי ולא מניח לי, כל הזמן רודף אחרי שאני חייבת לו את הכסף, אז בהיות ואני פרופסור מומחה לחולי רוח, אז אמרתי לה אם את יכולה תביאי אותו אלי ואני אטפל בו, ואני רואה שכל הכבוד, היא הצליחה להביא אותך לפה. הבן אדם התעלף, עשו ממנו חולה רוח טמבל הכל, שדדו אותו, לקחו לו את הכל, משכו אותו לרופא נפשות. מה זה. אומר כך היצר הרע, עושה לנו אותו תרגיל, בא שודד לנו את המידות הטובות, כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות, את הכי יקר שאנחנו יכולים לעשות, את כל היהלומים והמצוות והכל מה שאנחנו יכולים לעשות לוקח ושודד ולוקח ומעמיס ומעמיס ולוקח ולוקח, ובסוף לוקח אותך ליום הדין, ואומר שאתה חולה נפש, שאתה טיפש מטופש, שאתה טוען טענות שוא, שאתה חי בדמיונות, שאתה מתעסק בהבלים ושטויות, אתה מגיע ליום הדין ריק בלי מצוות, בלי מידות טובות, את הכל בזבזת על שטויות והבלים, בדמיונות, והוא עוד מפיל עליו את התיק ואומר תראה איזה משיגינער זה, הוא עוד בא לא מתבייש, עוד נכנס ביום הדין לפרופסור ואומר לו איפה הכסף, כאילו עוד רוצה שכר, עוד מגיע לו שכר, כתבנו, חתמנו, יש לו רשימת דרישות, אומר הלו, אתה חולה נפש מה אתה רודף מבקש על מצוות, איזה מצוות עשית? מה עשית? שדדו אותך. אין לך כלום. אתה חולה נפש אתה, נתת שישדדו אותך ככה, ראית כרכרה, ראית אישה כבודה יודעת לדבר יפה, כנס טרקלין חרית זה, לקח לך יצר הרע את הכל והלך הביתה, בסוף אתה נשאר ערום עומד לפני הקב"ה.
אז לכן בן אדם צריך לדעת שזה בעיה. בעיה. למה אנשים קשה להם לשבת ללמוד תורה? למה קשה להם? למה קשה להם? לא יכול לסבול, בא לשיעור, בא תשב בא תלמד, קח שבעה דפים תגרוס, לא יכול לא יכול לא יכול, קשה למה למה למה קשה?
היה אחד עני שהיה לו דוד עשיר מאד אבל קמצן גדול, הוא חיתן את הבן, אז הוא חיכה שהוא יזמין אותו, אמר בטח זה הכין ארוחת מלכים, אבל העשיר היה קמצן גם עשה סעודה מצומצמת, לא לכל ה, אז ההוא אמר זה הזדמנות א ני צם יומיים עכשיו לקראת הסעודה, והוא מחכה לראות מתי יזמינו ככה משרתים יזמינו לזמין את הקרואים, והוא רואה פתאום יצאו לקרוא לרב, לקרוא לראש הקהילה, לקרוא לזה ולקרוא לזה, אז הוא מחכה, עוברים ליד הבית שלו אף אחד לא דופק להגיד לו דוד שלך מזמין אותך, בסוף לא יכל להחזיק מעמד, הוא לא אכל, יומיים לא אכל, חשב כבר יזמינו אותו, בסוף אמר לאשתו את יודעת מה תביאי מה שיש לאכול, תביאי מה שיש לאכול, אני לא יכול להחזיק מעמד. הביאה לו פת קיבר עם צנון, אכל לחם עם צנון, כמויות אבל לא צחוק, רעב הבן אדם, וחתם את הסעודה עם בצל, זהו, ובירך, ופתאום דופקים בדלת והמשרת בא ואומר לו, הדוד שלך מחלה את פניך שתבוא לסעודה. אחרי שהוא אכל כבר מפוצץ אתה מבין. בקיצור, היה לו מה להגיד על הדוד הזה, אבל הוא אמר לא נקלקל את השמחה עכשיו, לא נפתח את התיק כמו שאומרים, נלך, לבש בגדי שבת והל. הגישו את הארוחה, חלות חבל על הזמן, איזה מאכלים איזה דברים איזה צבעים, פלא, הוא אוכל את החלה והוא טועם טעם של צנון, אוכל דג - טעם בצל, הבן אדם לא יכול לאכול, הגישו לו בשר צלוי, בא לאכול את הבשר צלוי עלה לו קבס בחילה, יצא החוצה רק הקיא את הנשמה שלו. חזר בחזרה, הסתכל על כולם איך הם אוכלים, כל האוכל מקולקל. נגמרה הארוחה כולם הולכים, כולם מדברים איזה ארוחה, איזה אוכל, אז הוא אומר חבר'ה תפסיקו עם השטויות, דוד שלי לא נמצא פה, אתם יכולים להגיד את האמת, זה היה ארוחה על הפנים, הכל היה בטעם מסריח כלום, איך יכלתם לאכול? אני הקאתי. אז אנשים לא הבינו על מה הוא מדבר. היה אחד אומר, אני ישבתי לידו, אמר אני יודע, הוא בא עם ריח מלא צנון ובצל אז כשהוא אכל מרוב שהיה לו בפנים הכל הוא טעם בצל. אז ממילא הוא לא יכול ליהנות מהארוחה.
בן אדם נכנס לשיעור תורה, הוא לא יכול ליהנות מהתורה כי הוא בא עם כל הריח של הטומאה של המועדונים, של הפיסבוק, של הלכלוך, של הטינופת, כולו בצל וצנון וסרחון, הכל תוקע גרפסים באמצע וזה אתה מבין, הראש שלו נמצא פה, הוא רואה איזה מילה נזכר הא, בסרט ההוא ראה כזה דבר ראה ככה... כולו בצל וצנון מסריח. על זה אנחנו אומרים, שיחתנו, תיעבנו, בגלל ששיחתנו את מעשינו תיעבנו את תורתך. מי שאוכל בצל וצנון אז הוא מתעב את האוכל אח"כ, מי ששיחת את מעשיו הוא מתעב אח"כ את התורה והמצוות, הוא לא יכול, לא יכול כי זה ההיפך הגמור, זה יותר מידי נקי וזך, זה לא גס - בצל וצנון, אז לכן. זה מקצת ממה שאמרתי אתמול, כדאי לכם לשמוע את ההרצאה אולי תחזרו בתשובה.
והנה, מכיון שכבר למדנו מדברי המגיד הקדוש ממזריטש זיע"א, כי על ידי שאנו דורשים קל וחומר שהיא המידה הראשונה בי"ג המידות שהתורה נדרשת בהם, אנחנו מעוררים את המידה הראשונה מי"ג מידות הרחמים של מידת אל ואז נמצא שכאשר איש ישראל הוגה בתורה יומם ולילה ולא נופל ברשת של היצר, שמסית אותו לפרוש מן התורה כי הוא דורש קל וחומר של הדגים, מה שאמר רבי עקיבא עם השועל, אם במקום חיותנו כך במקום מיתתנו לא כל שכן, אז הוא מעורר ע"י הקל וחומר הזה את השם אל שהוא החסד והרחמים שהוא כנגד המידה הראשונה שהיא קל וחומר, והמידה הראשונה בי"ג מידות שהוא אל.
על פי האמור יומתק מה שאמרו חז"ל במסכת עירובין דף נ"ד, חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר "ולכל בשרו מרפא". צריך להבין איך ע"י עסק התוה ממשיך האדם על עצמו מרפא לכל בשרו? יש לומר כי כשאדם אינו חש בטוב מיד מגיע היצר ומפתה אותו שלא יעסוק בתורה. אומר לו אתה חולה, אתה צריך לשמור על עצמך, אבל כשאדם מתגבר על היצר לעסוק בתורה למרות יסורי חליו כשהוא דורש קל וחומר, איזה קל וחומר של הדגים, אם במקום חיותנו אנו מתייראים במקום מיתתנו לא כל שכן, הנה ע"י כך הוא מעורר עליו את השם אל שהוא שם של רפואה, כמו שהתפלל משה רבינו על מרים בשם הזה, אל נא רפא נא לה, השם אל מרפא, אז אם אתה חולה תדרוש את הקל וחומר של הדגים אם במקום חיותנו כך במקום מיתתנו לא כל שכן, אז קל וחומר הולך כנגד מידת אל ותעורר את המידה הזאת של חסד ורחמים ורפואה ותרפא, לכן העוסק בתורה למרות שהוא חולה יתרפא.
הענין הזה פותח לנו להבין מעט מנהג ישראל לאכול בשבת בכל סעודה דגים, ידוע שהקפידו צדיקים לאכול דגים בשבת אפילו במחיר יקר. מה הטעם? עוד פעם, רומזים על הקל וחומר של הדגים, שהדגים פורשים מן המים מקור חיותם הם מיד מתים, ביום שבת קודש צריך אדם לעסוק בתורה כמו שכתוב במדרש, אמרה תורה לפני הקב"ה, רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו, זה רץ לשדהו, זה רץ ליונייטד סטייט אוף אמריקה, מה תהא עלי? אמר לה, יש לי בן זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שאז בטלים כולם ממלאכתם ויכולים לעסוק בך, על כן ראוי לכל אדם מישראל לעסוק בתורה כל ימות השבוע, ויקבע זמן לעסוק בתורה השכם והערב. אבל אם הוא טרוד כל ימות החול לפרנסתו, יקדיש את השבת קודש ללימוד התורה הקדושה כי היא נותנת לו חיים לכל ימות השבוע.
אמרו חכמים ז"ל כל השנה, בכל שבת קודש מאירה מידת הרחמים אל של 13 מידות רחמים, כל השנה כל שבת. למה? שכן קדושת השבת היא אל שעות, 31 שעות, כפי שאומר הארי הקדוש, תחילת קדושת שבת מתי מתחילה? מחצות יום שישי, לכן עד כניסת שבת יש לנו שש שעות, והשבת עצמה 24, הרי לנו שלשים שעות, ועוד שעה אחת מוצ"ש סעודת דוד מלכה, סעודה רביעית, הרי אל שעות של קדושת השבת, וסימנך לא תעשה כל מלאכה. לא זה 31. על כך אומר הפרי עץ חיים, שבת עצמה הרי לא וזה כנגד חסד אל כל היום, והם ל"א השעות, וזה אל מלך יושב על כסא רחמים שכל השעות האלה יושב הקב"ה על כסא רחמים בשבת, לכן ואל תהי צרה ויגון ביום מנחתנו. ואנחנו אומרים בשבת לאל אשר שבת מכל המעשים, ולכן חשובה שמירת שבת שעל ידי שאדם שומר את קדושתה במשך אל שעות מיד הוא מעורר עליו את מידת אל, מידת חסד ורחמים, ואם כך בכל השנה, בכל שבת קודש מאירה מידת הרחמים אל שב-13 מידות רחמים, הרי בחודש אלול שהוא חודש הרחמים שבו כאמור מאירים 13 מידות של רחמים כל החודש, קל וחומר שיכולים אנחנו לעורר מידת אל מידת החסד ורחמים על ידי שמירת השבת כהלכתה.
והנה ידוע שמתקרבים לראש השנה יום הדין, שבו כולם עומדים במשפט כמו שאמרנו באניה, וכשהאניה חשבה להשבר אין מלך ואין שר ואין עו"ד, כולם רועדים מפחד. על כן חייבים לעורר את מידת אל, מידת החסד והרחמים כדי לצאת זכאים בראש השנה ויום הדין, ולכן צריכים להתחזק בשמירת שבת באל שעות שבה, ולהוסיף בלימוד התורה הקדושה כדי לדרוש קל וחומר של הדגים, שכאשר פורשים מן התורה הקדושה מיד מתים מוות רוחני, ועל ידי זה מעוררים את מידת אל מידת הרחמים.
אבל יש בעיה, יש אנשים שמגיעים לראש השנה והם נשארים אותו דבר, נשארים אותו דבר. משל לאחד שעלה לאוטובוס נוסע קברת דרך, פתאום התברר שהאוטובוס נוסע הפוך מהכיוון, עכשיו הוא מתעצל, מתעייף, אומר מה אני עכשיו ארד פה, אני אחזור בחזרה ואני זה, אז הוא הולך לסוף האוטובוס ומסתובב נגד הכיוון. ככה יש אנשים באים לראש השנה, הם לא משנים את הדרך, הם מבינים שהם נשארים באותה דרך אבל מה הם עושים, שמים כיפה לבנה, לובשים איזה טלית וזה באים לבית הכנסת עם כולם, משנים כיוון רק, ונשארים אותו דבר, אותו דבר נשארים ושום דבר לא השתנה, חודש שלם הקב"ה נתן לנו מידה, 13 מידות של רחמים לרחם עלינו, ואף אחד.
לסיום אני אגיד לכם, שהיה בן אדם שהייתי בארה"ב בבית כנסת של פרסים, הוא היה תימני בולט, ישב ממול פה ואני מהתחלה קלטתי אותו, אחרי שעתיים שאני יושב ודורש, נתנו לי כוס תה, אמרתי לו סליחה, בא אני רוצה לתת לך לשתות, אז הוא אמר לי לא תודה, אני לא רוצה, אמרתי לו אין דבר קח אני נותן לך לשתות, אומר אבל אני לא רוצה, לא נורא קח תשתה, אומר לי אמרתי, אמרתי לו תראה, היד שלי כבר כואבת, בא אני מציע לך תה תשתה תה, הבן אדם פדיחה, 400 איש יושבים ומסתכלים עליו ואני במשא ומתן לתת לו תה, עוד לא שתיתי מזה שלא יגיד כאילו חידקים או זה, אני נותן לו, הבן אדם בסוף נכנע, קם לקח את התה, בא לשתות אמרתי לו רגע תברך, חילוני גמור, בלבלבלב אמר איזה משהו ככה, לא יודע לברך בכלל, אמרתי לו בסדר, בא לשבת, אמרתי לו רגע רגע, כמה זמן אתה מכיר אותי? אמר לי אני מכיר אותך שעתיים עכשיו שאתה יושב פה, אמרתי לו תראה, אני מבקש ממך פחות מדקה, תקח תה, אתה אומר לי אני לא רוצה, שכנעת אותי שאתה לא רוצה, בסוף לא היה לך נעים כי היד שלי כואבת, עכשיו אמרתי שהיד שלי כואבת, לקחת תה ושתית נגד רצונך, אמרתי לו אנחנו מכירים שעתיים ואתה התביישת בגלל שכואבת לי היד, על הקב"ה נאמר שהקב"ה מושיט את היד שלו לפושעים, והוא מושיט לך את היד מגיל 13, אתה כבר עברת ארבעים, ייבשת לו את היד, הוא רוצה להרים אותך, הוא רוצה להציל אותך, הוא רוצה להושיע אותך, ואתה משאיר אותו ככה עם היד? הבן אדם קיבל על עצמו לחזור בתשובה באותו רגע מהטענה הזאת, שם ציצית והיום הוא חרדי לכל דבר, נהג מונית היה בארה"ב, אח"כ עבר לפה לארץ, נמצא ברחובות עם כוס תה אפשר להחזיר בתשובה. אבל צריך לדעת שהיד כואבת. הנותן יד לפושעים, הקב"ה מושיט את ידו, חודש ימים הוא יורד לפה, מסתובב כאן, אולי מישהו ככה רוצה לקבל גן עדן בחינם, רק חוזרים על הטקסטים, שיחתנו, תיעבנו, תעינו תעתענו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...