ה'חפץ חיים' קונטרס 'נפוצות ישראל' א הסיבות שמביאות את האדם לצאת לקצות הארץ

- - - לא מוגה! - - - 

הנה ראיתי שבעוונותינו הרבים בעיתים האלה נפזרו הרבה והרבה מישראל בקצות הארץ.

יש מהם מתוך איזה סיבה ואונס,

יש מהם מפני דוחק הפרנסה,

יש מהם שלא מחמת אונס והכרח כלל,

רק מפני איזה הבלים שבאים מצד יצר הרע,

כאשר נבער לפנינו,

וממילא על ידי זה תפוג תורה מישראל,

ונעשה בעוונותינו הרבים הפקר כמה איסורי התורה החמורות.

ועל כן מצאתי את עצמי מחויב בדבר להעריך קצת בעניין זה ולהורות לכל כפי אשר יורני השם הטוב.

אז מי שרוצה

להבין מה זה על כן מצאתי את עצמי מחויב בדבר הזה,

בשביל להבין מה חייב את החופץ חיים לכתוב את הקונטרס על נפוצות ישראל.

הוא כותב על כן מצאתי את עצמי מחויב בדבר להעריך

קצת בעניין הזה, מי חייב אותו?

מי שישמע את ההרצאה שלי מאתמול בזכרון יעקב יקבל את היסוד

מה זה מחויב אני.

ובכן,

בפרק א' יבואר הסיבות העיקריות שמביא לישראל להינפץ בקצות הארץ.

הנה הסיבות שמביאות האדם לעתיק מקומו ולנוד בארץ אחרת רבות הנה,

אך הסיבות העיקריות הן חמישה.

א' תשוקת הכסף

שרואה כמה מהם באו לפה בכמה מאות ואלפים רוב על כסף

ומדמה בנפשו שבוודאי הוא יהיה שם איש מצליח.

גם הוא, גם אני.

דבר שני,

מישהו דחוק פה לפרנסה ומדמה בנפשו ששם יצבור כסף בלא עמל וזיעת אפיים.

סיפרו לו שבאמריקה עושים הרבה כסף.

שלוש,

שקרוביהם שולחים להם תעודת מסע ומזרזים אותו שיבוא גם הוא לשם.

מסדרים לו ויזה.

ארבע,

מפני פיתוי האישה שרואה שלחברתה נשלח כסף משם

ומפתת לבעלה שגם הוא ייסע לשם כדי שיביא כסף.

חמש,

שרואה שהופקר הדבר לכול לנסוע לשם

ומדמה בנפשו שהיא דרך כבושה ומותרת.

בפרקים הבאים נשים על כל הטענות.

תחילה לכול

אנו צריכים להקדים לפני הקורא הקדמה קצרה.

והוא מה שכתב הרמב״ם בחיבורו בלכות דעות,

וזה לשונו.

בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו,

ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

לפיכך,

צריך אדם להתחבר אל צדיקים ולשב אצל החכמים תמיד,

כדי שילמד ממעשיהם

ולהתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך,

כדי שלא ילמד ממעשיהם.

אז היות ובריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו,

והוא נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך,

היות וזה כך,

אז צריך לאדם להתחבר עם צדיקים ולשב אצל החכמים,

תמיד אבל,

כדי שילמד ממעשיהם,

ותלוי בו,

להתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך,

כדי שלא ילמד ממעשיהם.

הוא ששלמה אומר, הולך את חכמים, יחכם,

ורועה כסילים ירוע,

והוא אומר, אשרי האיש אשר לא הלך,

בועצת רשעים ודרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

וכן, אם היה במדינה שמנהגותיה רעים,

ממשיך הרמב״ם,

ואין אנשי אורחים בדרך ישרה,

ילך למקום שאנשי הצדיקים

ונוהגים בדרך טובים.

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך ללא הטובה,

או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו, יחידי,

כעניין שנאמר, ישב בדד וידום.

ואם היו רעים בחטאים

שאין מניחים אותו לשבת במדינה,

אלא אם כן נתערב עמהם ונוהג כמנהגה מרה,

כמו רמת אביב ג',

שהם נגד החרדים ועושים הפגנות,

או כמו בחרד שעושים הפגנות ולא רוצים חרדים,

או כמו שלא מכניסים בקניון חרדי ברמת אביב,

יצא למערות ולחוחים ולמדבריות,

ואל ינהג עצמו בדרך חטאים.

כעניין שנאמר, בכלל אני ממליץ לעזוב את תל אביב מהר לפני הטילים,

כי כשהם יבואו,

כבר הודיעו אתמול שעושים חזרות כיצד לפנות אותם, מה שאני אמרתי לפני שנתיים,

אומרים עכשיו שכבר עושים חזרות איך לפנות אותם במהירות

לכיוון היהודה ושומרון בשעה שיוטילים.

כמו שנאמר, מי יתנני במדבר מלון אורחים.

עד כאן לשונו הקדוש של הרמב״ם.

אז הוא נותן הדרכה ברורה, וזה הלכה למעשה,

כיצד צריך להתנהל.

וכהיה גבנה כתב בארוכה בתשובותה במאמר קידוש השם שאפילו היו שתי מדינות מישראל

ואחת מהן יותר טובה במעשיהם ומנהגותיהם,

הכוונה גם עיר, לאו דווקא מדינה,

יותר מדקדקת ונכנעים למצוות מן האחרת,

שחייב ירא השם לצאת מאותה שמעשיה אינם כל כך מכוונים לאותה מדינה טובה.

בכל זה אפילו שהיו שתי מדינות מישראל.

בכל שכן,

אם אחד ממנה מן העובדי גילולים,

כמו תל אביב הגאה,

שעל אחת כמה וכמה ישראל העומד שם חייב לצאת מאותו מקום,

וללכת למקום טוב.

עיר הסודנים.

לא בכדי הביאו להם את הסודנים.

עכשיו זה הגיע אליהם. יש איזה שויטה אחד בשם גיא מרוז,

שהוא צעק בהתחלה,

מה זה? רוצים לסגור אותם? להסגיר אותם? ולעשות להם איזה אוהלים?

ולא יודעים לצאת? וזה וזה.

עכשיו הוא צועק במאמר, הם הגיעו אלינו.

ביבי, תציל!

שלח הרבה ערבים שיקנו דירות ברמת אביב ג' ותראה את היפיופים האלה,

איך הם מדברים על כל אלה שלא מוכנים לקבל את הערבים בתוך חיקם.

נשתדל בזה אפילו אם הוא מפיל עצמו בסכנה,

עד שיינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי ויילך עד שיגיע למקום טוב.

עיין שם שהעריך בזה,

והעתקתי לשונו למטה.

אז הנה לשונו של הרמב״ם המלא.

בזמנו היה עניין כפייה מישמעאלים בענייני הדת,

וזה לשונו שם.

והעצה שאני מייעץ לנפשי,

והדעת שאני רוצה בה לי ולאהוביי, יולכו לבקש ממני עצה.

שייצאו מאלו המקומות וילכו למקום שהוא יכול להעמיד את דתו ולקיים את תורתו בלא אונס,

בלא יפחד,

ויעזוב ביתו וביניו כל אשר לו,

כי דת השם שהנחיל אותנו וחיובה קודם לכל המקרים הבזויים בעיני המשכילים,

שהם אינם עומדים.

נראת השם היא שעומדת.

זאת אומרת, אפילו אם הוא יצטרך לעזוב את אשתו ואת בניו,

יקום וילך לקיים את דתו.

ולא עוד,

אלא אפילו היו שתי מדינות מישראל.

ואחת מהן יותר טובה ממעשיהם וממנהגותיהם,

יותר מדקדקת,

מנכנעים למצוות מן האחרת,

שחייב ירא השם לצאת מאותה מדינה שמעשיה אינם כל כך מכוונים לאותה מדינה טובה.

וכבר הזהירונו ריבותינו זכרונו לך על ידור אדם במדינה שאין בה עשרה חסידים,

חסידים זה לא חסידים עם שטריימן,

זה חסידים שעובדים את השם בחסידות.

והביאו ראיה על זה מסדום,

כמו שכתוב, אולי ימצאו שם עשרה.

ביאמר לא אשחית בעבור העשרה.

אז אם יש עשרה חסידים,

ולפי המפרשים זה עשרה שהולכים בתוך העיר, כמו אבן עזרא שאומר,

וכמו אספורנו שמסביר,

אבל כאלה שהם יכולים להחזיר בתשובה,

שיש מה ללמוד מהם,

ושיש סיכוי שמתקנו את העיר.

יש, חמישים בתוך העיר.

בתוך העיר הכוונה שהולכים בפרהסיה, לא צדיק אם נסתרים.

כשרואים עשרה חסידים שהולכים בדרך השם,

זה יכול לעשות מהפך בעיר.

אבל אם אין עשרה,

אם יהיה תשעה,

תברח משם כבר.

מינימום עשרה.

אולי מצאו שם עשרה,

ויאמר לא אשחית בעבור העשרה, אומר הקדוש ברוך הוא. אני מבטיח, אם יש עשרה,

אני לא משחית.

וכל זה כשיהיו שתי מדינות ישראל.

אבל אם היה המקום מעובדי גילולים,

ישראל העומד שם על אחת כמה וכמה שהוא חייב לצאת מאותו מקום וללכת למקום טוב,

להשתדל לעשות בזה,

ואפילו שמפיל עצמו בסכנה, שמעתם?

שהסכנה לשהות בעיר.

אפילו שאין סכנה פיזית, רק רוחנית,

עדיף להיכנס אפילו לסכנה פיזית ולא להישאר שם.

עד שיינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי.

אם לא נותנים לו אפשרות להעמיד את דתו כראוי,

או שהוא לא יכול להעמידה בעצמו,

יעוף משם

וילך עד שיגיע למקום טוב.

וכבר פורש על ידי הנביאים,

שכל הדר בין הכופרים הוא כמותם.

וזה מובא בשמואל א' כו' יט'.

כי גרשוני היום

מהסתפח בנחלת השם לאמור,

הנה שקול דירתו

בין עובדי גילולים,

כי אין לו עובד אלוהים אחרים.

וכן חייבו החסידים,

ויראה השם

שימעשו הרע ועושיו.

וכן אמר דוד המלך עליו השלום,

הלום בשנאיך השם ישנא ובתקוממיך אתקוטת.

אז החסידים מחויבים,

ויראה השם שימעשו הרע,

ועושיו.

ודוד המלך עליו השלום אמר,

הלום בשנאיך השם ישנא ובתקוממיך את קוטת.

וגם אמר שם, חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך,

לאלה אני חבר.

וכן מצאינו באברהם אבינו עליו השלום,

שמאס משפחתו

ומקומו

וברח לנפשו

להינצל מעדת הכופרים,

שכן כתוב בסוף פרשת נוח,

שיצא אברהם אבינו מאמור כשדים,

שזה היה מקומו של נמרוד.

בכל זה אפילו אם לא יכופו אותו הכופרים לעשות מעשיהם.

צריך אדם לצאת מביניהם.

אבל כשכופים אותו לעבור על אחת מן המצוות,

אסור לעמוד באותו מקום,

אלא יצא ויניח כל אשר לו,

ילך ביום ובלילה

עד שימצא מקום שהוא יכול לעמוד דתו בעולם גדול ורחב.

בהתנצלות,

מי שטוען בעניין ביתו ובניו,

מה אני אעשה?

אשתי והילדים.

אין טענה לפי האמת, אומר הרמב״ם.

אך לא פדו יפדה איש,

לא ייתן לאלוהים כופרו.

אל תחרטט אותי.

אף אחד לא מוכן למות תמורת החבר שלו או תמורת אשתו.

הם יגידו,

אחד משניכם צריכים למות.

קדימה.

מי הראשון?

מי במקום השני?

מי?

הוא.

היא?

הוא.

הוא יותר מבוגר.

היא ככה, הוא, היא, ההוא.

אך לא פדו יפדה איש,

לא ייתן לאלוהים כופרו.

מה שרגילים להגיד כפרה עליך, כפרה עליך,

זה עד הרגע שבאים לקחת אותך.

עד כאן לשונו.

אבל בשביל רוחניות, הוא אומר, איך אני יכול?

איך אני יכול לעזוב את האישה והילדים?

אבל אם יגידו לו, הורגים אותך.

אז הוא מוכן, החביבי לוותר על הכול, רק תן לחיות.

למה? כי הוא מן סכנת הגוף.

היא יותר חמורה מסכנת הנפש.

להפקיר את הנפש אין לו בעיה.

גם הסביבה נחמדה, יש נוף, יהיה זה.

אתה מבין?

זהו.

אז אומר הרמב״ם, חד משמעית,

להלכה,

שזה הדין.

ויש עוד דבר, במקום שיש סכנה, כגון מלחמה או דברים כאלה,

מי שנמצא בסביבה של כופרים, הוא ייתפס בעוונם.

אפילו שהוא צדיק.

אלא אם כן הוא יהיה צדיק גמור,

גמור, שאי אפשר לתפוס אותו על כלום,

אז אפשר שהוא יינצל.

אפילו בהיותו שם.

אבל מי שרוצה לסמוך על זה,

זבשו.

זו הבעיה שלו.

אז לכן,

כל אחד יעשה חשבון.

אראה לך דבר ברור,

שאפילו אם הוא מודר כבר באיזה מקום ורואה שאינו משומר הדת כראוי,

שחייב לעשות כל ההשתדלות ולצאת משם.

ואם כן,

כל שכן שצריך להיזהה,

מלכתחילה שלא ללכת לשם מפני תשוקת כסף.

זאת אומרת, אדם עוד הולך לשם,

לא שלא בורח משם כשהוא שם,

אלא עוד הוא מחפש ללכת לשם מחמת אהבת הכסף.

בעיני הניסיון נורא לנו,

שאלו האנשים שהולכים חוץ למדינה.

הרבה מהם התרופפו אצלם כל עמודי הדת ויסודי מצוותיה,

שהרבה מהם מוטעים וחושבים על כמה מצוות עשה גמורות

מן התורה שהן רק מנהגים טובים לעדת ישראל.

וכן חושבים על כמה עבירות המפורשות בתורה,

כמו איסור שעטנז בהקפת פאת הראש,

בהשחטת הזקן וכדומה לזה,

עוד הרבה להבין שאינו אלא מנהג של יהדות בעלמא.

וכן מענייני שבת,

אינם יודעים כלל חומר איסורן,

ויחשבו כשאר להבין דאורייתא הוא חמור הרבה יותר מעשיית מלכה בשבת,

באגם שבאמת על כל לאו דאורייתא,

שעובר עליו במזיד,

הוא גם כן רשע גמור ופסול לעדות ולשבועה.

אלה שלוקחים להם עדים, לכתובה,

שיבדקו אם הם לא מאלה.

אבל איסור שבת חמור עוד יותר מכל לאווין שבתורה,

שחייבים עליה מיתת בית דין,

כמו שנאמר, מחלליה מות יומת.

ואף בזמן הזה שבטלו ארבע מיתות,

מכל מקום דין ארבע מיתות לא בטל.

ומי שנתחייב סקילה,

או נופל מן הגג,

או חיה דורסתו.

וכן נשאר מיתות

כהיה גבנה, כמו שמובא בכתובות כט.

ואפילו לנזרים מלעשות מלאכה ביום השבת.

גם כן יש טעויות להרבה מהם,

שעושים מלאכה משחשיכה ומוסיפים מקודש על החול,

וחושבם כי אינו אלא חומרה בעלמא במדינותינו לקדש את השבת בשקיעת החמה.

ולכן טועים בעניין הוצאה לרשות הרבים בשבת,

וחושבים כי מותר לשאת מטפחת האף בשבת ברשות הרבים,

מאחר שצריך לה.

וכיוצא בזה יש הרבה דברים שחמור יסורם לתורה,

והם נכשלים בהם.

אז רוב אלה שנמצאים בחוץ לארץ נכשלים.

אומנם יש כמה שמתחזקים שם לעומת מה שהם פה,

אבל עדיין אין תורת חוץ לארץ כתורת ארץ ישראל.

ואין ידיעת הדינים שם,

כי ידיעת הדינים כאן,

במקום של יראה השם כמובן.

אז לכן

אומר החפץ חיים,

אדם מכניס את עצמו לגובה עריות,

למקום של איסורים וקלות ראש.

כן, נבדוק את הבן אדם.

גם מי שרואה את הטלוויזיה,

אותו דבר.

פסול לעדות, ולא יכול להיות שליח ציבור.

וכן הלאה.

כן.

אתה שומע?

נו, מה לעשות?

כל אחד יבדוק את הכתובה שלו, מי יהיו העדים שלו.

ישאל פוסק, יסבירו לו מה צריך, מה לא צריך.

יכול להיות שהוא חי בלי כתובה.

והנה מאחר שכן ובוודאי,

מי שהוא בר לבב,

יש לו למנוע את עצמו, כל בני ביתו, מללך לשם,

להפקיר את נפשם.

אף לפי הטעיית יצרו, שהוא יצבור שם כסף הרבה,

כי הוא מחליף עולם העומד וקיים לנצח בשביל עולם עובר.

אכן ידוע שהיצר מטעה את האדם אשר לו,

לא יזיק כאן נסיעה עם האומה.

ומי שרוצה להיות יהודי יוכל גם שם להיות יהודי.

ומי שלא ירצה, חס ושולם, גם פה אין מונעים אותו מזה.

אמנם כאשר נתבונן,

נמצא תשובתו בצדו.

דווקא מי שרוצה להיות יהודי,

ושם יאבד לו הרצון בהמשך איזה זמן,

מחמאת שרואה כמה אנשים ממדינתו, מחבריו,

שהיו זהירים פה בקיום מצוות התורה,

ונעשה הדבר ללעג בעיניהם.

גם הוא חושב דעתו, מה אני צריך יותר מהם?

שם זה ביזנס, זה עבודת אלילים.

שם ביזנס זה ביזנס.

זה משקיעים את הכול בכול, אין פשרות בזה.

time is money.

הוא רץ לעבודה, חביבי,

not available.

הוא לא פנוי.

He is very busy.

מאוד עסוק.

הוא לא מקבל אורחים, הוא לא מדבר עם אנשים, הוא לא כלום.

הוא עכשיו משתחווה לעגל הדולר האמריקאי.

הוא, אין לו זמן ליהודים.

הוא מתחיל לאט לאט ללך בדרכיהם.

עד שלבסוף נעשה לו הדבר כמישור.

ולמה הדבר דומה?

לכת של שיכורים שהלכו לבית משתה היין.

וכאשר חזק עליהם היין בתוקף שירתם והוללותם,

התחילו אחדים מהם לפשוט מלבושיהם ולרקד ערומים.

וישר הדבר בעיני הכול,

ויעשו גם כן.

וכן הדבר בענייננו ממש.

כמו כת של שיכורים,

שמתפשטים ערומים מכל המצוות.

ופה כאשר האדם במדינתנו שעדיין איננו שיכור בדעת,

אינו יכול לצייר בנפשו את הדבר.

איך נעשה הפקר כל כך?

ועל כן הוא מסכים בדעתו שלא יזיק לו מאומה. הוא אומר, מה אתה השתגעת?

אני אתפשט ואני ארקוד, הם שיכורים?

מה קרה לך? אתה נורמלי.

אבל באמת,

כמו שאין אדם יכול לחשוב בנפשו ולדע איך יהיו מעשה בעת שהשתכר.

מחצי קו יין שרף חזק,

באשר אז נעשה ממש כמו איש אחר ובדעה אחרת,

כן, ממש הדבר הזה.

יש שיכרון של כוח,

של אמצעים.

זה מדינה וארץ של האפשרויות הבלתי מוגבלות.

גם אבא ואמא והקרובים לא רואים אותך.

אתה חדש בארץ זרה,

אז כל הסייגים והגדרים וכל הדברים מתרופפים,

כי אף אחד לא מסתכל עליך.

אז אתה יכול ללכת לאן שאתה רוצה ולעשות מה שאתה רוצה.

לפחות בהתחלה, לא?

עוד לא מכירים אותך.

אז אתה יכול להרשות לעצמך מה שאתה רוצה.

כן, הממש דבר כך.

איי, איי, איי, איי, וידוע מה שאמרה הגמרא, הרי כל תייר כזה, כל תוריסט,

כל אחד שחושב שהוא ילך למקום כזה ולא יקרה, הוא המקרה הזה.

אז הגמרא כבר בשבת קמ' זן אמרה

שחמרא דפורגיאטה ומאיה דדיומסית

זה שמות של מדינה שהיא אינה משובחת.

ובדיומסית זה שם מקום שהיה שם בית רחצל תענוג, כמו שאומרים, חמם.

שני המקומות האלה קיפחו עשרת השבטים מישראל שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך,

ולא היו עסוקים בתורה ויצאו לתרבות רעה.

עשרת השבטים נפלו בזה,

בגלל יין טוב במקום רחצה.

עשרת השבטים.

זאת אומרת, אם מישהו חושב שהוא יותר גדול מעשרת השבטים דאז,

שוייטה שאין כדוגמתו.

ואראה לעיני הקורא כי דברי אמת וצדק,

כי ידוע שכל איש ישר בתחילת בעול המדינות ההם

מסתער לבבו בקרבו לראות פרצת הדת,

שנתפרץ שם אצל הרבה אנשים.

הוא אומר, מה זה? מה זה? איך אתם עושים ככה? זה אסור.

מה זה?

איך אתה הולך ככה? איך אתה עושה ככה?

ישר הוא יבוא,

אתם יודעים שזורקים ברזל לוהט למים,

עושה ניצוצות,

אבל אחרי זה הוא מצטנן ומתקרב,

והברזל הלוהט

הופך להיות קר.

ביום הראשון השני הוא מקלל את יומו שגרם לו לראות זאת בעיניו,

וכל תקוותו עכשיו שיעזור את השם לברוח משם.

וכל שכן עבור בניו,

מוסכם אצלו שחלילה וחלילה להביא את בניו שלו שהשתקעו בין העובדי גילולים, חס ושלום.

אבל בהמשך הימים משתנה מחשבתו לגמרי,

ולא די שהוא לא יוצא משם אלא יביא אצלו גם את בניו.

ומי גרם להם זאת?

האם נפחתו מצוות התורה מחלקם, חס ושלום?

הלוא התורה עומדת לעולם ולעולמי עולמים בלי שינוי וגירעון,

חס ושלום, ואין מקום שישנה אותה.

אבל מדרגת האנשים נגרעה מהם בהמשך הזמן,

שנפשם נתפגלה במנהגי המדינה ונפחתה מחרכה.

כבר אמר התנא אל תאמין בעצמך עד יום מותך,

שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכונה גדולה שמונים שנה,

ולבסוף נעשה צדוקי.

על כן יש לו לאדם למנוע את עצמו מלבוא למקום שיהיה לו ניסיון.

וכבר ביקש דוד המלך אל השלום רחמים על עצמו ואמר,

הט לבי אל עדב אותך ואל אל בצע.

העבר עיניים רעות שווא.

והכוונה שיסייע להשם ברוך שלא יראה כלל את השווא ולא יצטרך להתגבר עליו.

ואפילו שימצאו שם איזה אנשים פרטיים שעדיין נשארו בצדקתם ואמונתם,

מי יודע שגם הוא יזכה לזה?

ואילו ברגע שרעוע וכמה עשרות אנשים נפלו על ידו ונטבעו,

האם יתיר לנפשו ללך עליו ולסמוך שיינצל מפני שראה איזה אנשים שעברו עליו ניצולו?

אתה תסמוך על זה?

תיקח את הילדים שלך ממקום שאתה רואה שהרבה אנשים נופלים ומתים.

אבל ראית אחת, שתיים, שלוש, ארבעה שעברו.

אתה תסמוך על זה?

וכן בענייננו,

הלא ידענו וברור שכמה וכמה פה במדינתנו היו ישראלים כשרים,

ושם נטבעו בעומק התהום.

על כן מה נכון מאוד לחוס על נפשו ולהימנע מזה.

היוצא מכל מה שכתרנו עד עתה ימנע האדם את עצמו מלסע למקום שיש חשש אובדן הנפש,

אף אם הוא משער שיצבור שם הון רב.

ולמה לא נלמד מאבותינו הקדושים כשבאו למצרים?

כתוב, והיה כי יקרא לכם פרעה.

ואמר מה מעשיכם?

ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך.

גם אנחנו, כי תועבד מצרים כל רועי צאן.

הוריו וכי יש דרך קרוב להצלחת הזמן יותר מזה שיוסף הצדיק היה שני למלך ואהוב לפרעה מאוד ומסתמה הצליח פרעה גם עם יתר אחיו שיעלה אותם למשרה גדולה יכול לשדל להם תפקידים לאחים שלו והיו ראויים לכך שהיו גיבורים גדולים כידוע והוא ציווה אותם לעשות להפך תגידו שאתם אנשי מקנה מה ששונאים המצרים

שישיבו שהם לא יודעים כלום שום מעשה רק צאן דבר שהוא תועבה למצרים כדי שלא יזמינו אותם לקבל תפקידים במצרים אלא האמת בעבור שהתבוננו בנפשם כי התקרבותם למצרים יגרום שיסורו מדרך השם לכך עשו כל העצות וההשתדלות שישארו לבדם בארץ גושן ובעבור זה כשבא יעקב למצרים

שלח את יהודה לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה שיפתח כולל לפני שהוא יורה את בית מדרש שלא יראה כלל את ארץ מצרים בעיניו

זאת אומרת מה קרה בסוף הם ישבו שם ואחר כך נשארו הלוויים שם ואלה שיצאו לראות במצרים אלה שבסוף שועבדו

ואלה שנשארו בגושן לא שועבדו

כי מי שהולך אחרי הכסף בסוף ישעבדו אותו חבל על הזמן

אתם רואים מה קורה נתפסים שם רבנים וכל מיני דברים הלבנת הון כל מיני חרית מכירת איברים והשם מרחם יזכה לו לשם לוקחים רבנים לכלא כל ארצות הברית רואה בכל העולם למה? חמדת הממון מגיעים אפילו לסחר באיברים

וכן למי בענייננו יש לו לאדם לברוח ממקום הגורם לסור מדרך השם אפילו אם יהודה בפירוש יצליח שם בכסף במאודו הצלחה רבה וזה לא רק מארץ ישראל למדינות זרות אלא גם בארץ ישראל לארץ ישראל צריך לבחור עיר שיש בה יראת שמיים יותר ממקום שאין בו המשך אחרי התפילה

אני ביחד אני אעביר את הרגשייה עומד, הצעה קצת של חוץ וחצייה, בעיקר מה אתה רוצה