אהבתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל לרב אמנון יצחק שליט"א הינה ללא גבולות

- - - לא מוגה! - - - 

בבקשה

נתניהו

‫הצבעה, חברה וחברה, ‫הצבעה, חברה וחברה.

‫-הצבעה, חברה וחברה, ‫הצבעה, חברה וחברה. ‫-הנה, הנה, הנה, הנה, הנה נירה על ידך.

‫הנה

תקשיבי להתחדש על מי הרעיון הזה

תודה רבה

אני אבין שיהיה לו על יד כמה מקורים

תודה רבה

אבל הוא לא דיבר דיברתי אצלנו

עוד ברכה להורים שמצליחים לעבור ניתוח בעיניים

לאימון מורתי תרומה בתרומה

תודה רבה

בואו בואו נתקבל

יעזר מלוך

תודה רבה

בואו נתקבלו

בואו נתקבלו

תודה רבה

תודה רבה

תודה רבה

לילה מלארץ גורם, בסדר? בסדר. בסדר, בסדר.

תביאו לי את הספר הזה, תביאו לי את הספר.

יש מילים שבנים יחים,

אה?

אה, אתה מבין?

בסדר.

איפה אני יודע?

אני לא מבין שכבה פתוחה כזה.

רק אני יודע שואלים, קודש, קודש, אני עולה כדור.

מהתחלה אומרים, כל מיני מזמוני תהילים בערבים בפרט,

אני לא מבין מה אומרים, אבל אני אוהב מאוד את פניהם שלך.

סתם הלכתי בשער באב,

הייתי אני כאב ראש, אמרתי ללכת לתומנים, הם למטה מההורים שלי.

זה מחזה נפלא, ההורים יושבים, האבות יושבים מסביב, בבית כנסת, לצד הכותל,

וכל אחד הבנים שלו לפניו.

דבר נפלא.

כל אחד, הילדים שלו לפניו,

וכולם עטופים בתלת, כולם כל הזמן אוהב שבת תלת ארוכה גדולה,

והתפללו, יחשבתי, תרגמו את הפרשה, תרגמו את ההבדלה,

אבל עד שגמרו הנשמה יצאה, היה לי משער באב,

אמרתי, לא ידעתי. זה תשעה באב. כן, האריכו, האריכו, האריכו, האריכו.

אני מאוד מבין. כל הימים יושבים שם, נכון? כן.

קוראים איוב, כל הימים יושבים שם.

לא, אבל זה,

אלוהים, מנהגים ישנים וראיות. לא, זה ביחד, ביחד. כן. אבל מה, זה מזכיר את, זה מזכיר את מנהגי הגאונים,

זה משהו, לא יהיה פה תערובת.

זה נותן מסובבת, זה ישן כזה, מרגישים.

אפשר לקבל כמין דמיון איך היה בזמן האמוראים והתנאים.

אבל שירים אני לא יודע.

יש לתימנים שיר אחד שלקחו אותו מהבבלים בטוח.

השיר אלה אל משפחת סאלח.

הם בבלים.

משפחת סאלח וסאלח אל-דאווי,

הם תמלוג פבליים הם היו.

השיר אליין

אשר שבת מילארדו,

לא בגאי.

מילארדו שלום שבתא מילארדו עמקימה באה אל-דאווי.

זה משנה

אלה שם, זה אין לה חיפה ככה, מותם רגל, עובר אליה.

הפזמון אין לתימני, הפזמון אין להם, את הפזמון אין להם, חוזרים על החוק הזה.

יש לי מסתיים.

ובחוזר הזאת, אין להם סימנות וזה בסימנות.

כאמור למחדה אמור למחדה ולבחין דרושת תורדות שמה,

אלא אם כן משכתם על חודשיים.

דרושה שנייה,

אלא אם כן משכתם.

תראה, תראה.

תראה, תראה, תראה.

תראה, תראה, תראה.

תראה, תראה.

תראה.

תראה, כתוב כאן וכאן.

איזה מילה אתה?

תראה, תראה. תראה. תראה. גם על התמילים זה היה ככה. נשמח לדבר.

על התמילים של אה...

אני חושב שגם לרמידה וגם לביניה.

אני חתמתי את הרבנים.

ראיתי שהחמיר היה בני השניים לגבייה.

מישהו הגיעו לי?

וזה מרגיש לך.

כאילו לא צריך, כי העלתי אותם.

אף אחד לא חושב שכר הכל איתו.

אדם ביצח על זה.

ככה אתה לא עושה את האור האש וזה מגיע ושווה לך.

אבל זה עולה למעלה למעלה גם כן. זה לא נורא כל.

זה איך תחליט לי?

אבל בנבור קבלה את דעתו לשאול את תלוי בנושא הזה.

מה בנושא אחרי התעשית כמה שעות?

ועדיין חדיף, וכאן יבוא ובניח דעה על זה.

זה מקובל? זה מקובל? עד שמן, ואף אחד מלא יימד גם.

כבר איבד את ההבטה של דעתו.

תכף תעשי כמו שאתה אומר לך, חדיף דעתו.

וכל יום אברהם, נהייתי לאחר כך.

אחריו אברהם. אחריו אברהם, אני משלום.

היה אביטל ושומע בקולי.

אבל בכל זאת, זה העניין של קבלה אפשר לשאול את מוחמד עיסאווי.

אבל מה שאמרתי לך, חדיף דעתך.

שהם דבקים באמת. דבקים באמת. דבקים באמת. גם בלבנית זוכר לך. אה, אני משל. פעם ראשונה יזמיע, כבוד העולם,

ש... לא ישמע את השיעור שלו.

שלא שמע לנאום.

היא טעתה.

יומד ראש עו אבי.

שיחד זך, זאת עושה.

ממש.

עבר דעני ולא משתכלת.

פעם בא אליי יהודי גבוה עם שערות ככה, כמו כבש.

הביא אותו איזה בחור ישיבה.

הוא אמר לו, יש לו שאלות.

אז הוא בא אצלי ואמר,

שמעתי שיש לך תשובות, אני רוצה לשאול אותך שאלות.

אמרתי לו, מי שאמר לך אולי יטעה אותך.

אני לא יודע את כל התשובות.

אבל גם דבר שני, אם אתה תישאר עם השערות ככה, אתה לא תבין שום תשובה שאני אגיד.

הוא שאל אותי, למה? למה אתה אומר ככה? מה, אתה קובע כמה יש לי אינטליגנציה?

אמרתי לו, לא, כתוב קודקוד שיער מתהלך בהאשמה,

ובזוהר כתוב ששערות מטולטלות, החיצונים נדבקים

וחייבים להוריד את זה, הם לא מורידים, לא קולטים.

אז הוא אמר, מה עושים?

אמרתי לו, תשמע, אני אשים אותך על הכיסא,

אני אביא את המכונה,

אני אוהב את המכונה,

אני אוריד לך את זה,

ואחרי זה אתה תראה, לא יהיה לך שום שאלות.

הוא אמר לי, מה, ככה אתה עושה לכל אחד? אמרתי לו, מי שיש לו שערות ככה?

התיישב על הכיסא,

אמרתי לו, תגיד, הרי אני מכוון לקיים מצוות ולא תקיפו פאת ראשכם.

הוא אומר לי, מה זה? אמרתי, תראה בסוף.

ישר חיברתי לחשמל, לקחתי המכונה,

ואת חזי להוריד וגרעי בו.

הורדתי לו הכל, והוא היה לו שער ארוך,

נשאר לו ישר פאות, ישר, ישר, גמרתי הכל,

לקחתי אותו לאמבטיה, אמרתי לו, אני אשטוף לך, אכפור שוחטת לו קטנות.

חפקתי לו, סידרתי לו מהר, שיהיה צורה.

בקיצור, הוא בא, אמר, תראה לי איך אני נראה במנה.

הוא ראה את עצמו במנה,

אמר, קח אותי לישיבה.

הוא לא יכול לחזור בחדר אל השחרורים, איך הוא יעזור בזה?

עכשיו, בראש שלו היה לו מילדות צלקות,

אז הוא ביקש כיפה הכי גדולה שלכם,

שיקחו אותו צלקות.

בקיצור, לקחתי אותו לישיבה.

בריאה חדשה, נראה לי. תשמע, לקחתי אותו לישיבה, ישב שם, קוראים לו יובל מג'הז.

היהודי הזה ישב, הוא חשב, מג'הז, מג'הז.

תימני, תימני.

הוא חשב יישב, כן, הוא חשב יישב חודש,

חודש יישב,

ואחרי זה יגדל לו קצת, יחזור לשכונה, בחור צעיר, בן 17 מטר תשעים, קומה.

בקיצור, נשאר, נתפס בתורה, והתחיל זה.

עכשיו, אמרתי לו, אבל הזהרתי אותו.

הוא אומר, טוב, תוריד לי את אלה.

מה ישבת לי?

אמרתי לו,

זה, תראה, אני לא יכול להוריד לך למה אתה אמרת, ולא תקיפו פעת ראשכם.

אני לא אחראי,

אם אתה תעבור בכביש משהו, זה אני לא אחראי.

הוא נלמד, לא יודע.

אז הוא השאיר אותו, עכשיו יש לו פחד להוריד. הוא שמע כביש, זה, פה, שם.

נשאר שם כבוד הרב שנתיים אחרי שנתיים

יום אחד סיפרתי לו, היום כבוד הרב הוא ראש כולן

היום הוא ראש כולן, הוא לא עזב את הישיבה מעולם, פעם אחת אחרי שנתיים

הלילה הוא היה צרר רע, רצה לצאת

וחזר בחזרה בדרך. שאלתי אותו, תגיד לי את האמת, למה?

אחרי כמה שנים הוא צלצל אליי ואמר שראש הישיבה ביקש ממנו להוריד אותם,

כבר היה לו ארוך ובישיבה לא נוהגים ללכת

שלא יהיה שונה ומוזר, אמר לו להוריד, אז הוא התחיל לבכות, הוא מפחד,

הכביש, איך הוא יוצא?

אז הוא צלצל אליי כשאני אדבר עם הרב, הרב יפרח מבני ברק.

אז דיברתי, אמרתי לו, טוב, אני אדבר עם הרב, אמרתי לו, כבוד הרב,

זה מה שמחזיק אותו יהודי,

הוא לא יכול להוריד את זה, אל תבקש ממנו ותעזוב אותו.

אמר, טוב, אם אתה אומר, אני משאיר.

שאלתי אותו, תגיד לי את האמת, יובל,

הפאות האלה עזרו לך או לא עזרו לך?

הוא אומר לי, אני אספר לך סיפור.

שנתיים אחרי שהייתי בישיבה,

תקף אותי את שר הרעל לחזור בחזרה,

לזרוק הכול מעליי.

כאילו צעיר, הוא הפסיד את החיים.

הוא אומר, אני הולך בדרך,

ואלה עושים לי ככה.

הוא אומר, הוא אומר, אמרתי, מה אני הולך לעשות ככה ואני עוזר?

חזר בחזרה.

כמו הציציות שמובאות בגמיים.

וזה החזיק אותו, והיום הוא ברוך השם נושכים אותו. מזל שהוא תימני, שיכול לעשות פאות, כן.

דבר גדול. יש בניו יורק אנשים שגדלים, אפילו ספרדים.

אבל הסיפור של הסיפור, אנחנו לא נהגנו בפאות. זה משהו,

מופת, מופת מה שהיה בסיפור הזה. למה?

יום לפני כן אני חוזר לסמינר מערד.

מערד חזרתי בדרך, היה איזה מישהו שנסע איתי.

בדרך דיברנו על הוולדו. הוא שאל אותי, מה אתה אומר על אלה שפותחים בספרים,

מסתכלים וזה פה ושם? אמרתי לו, תשמע, כל זה קשקושים וזה פה ושם. אבל מה,

אני יודע מעשה מאימא שלי, שתחיה,

שפעם היה אחד בראש העין שהיה פותח ספר עוד מעט תימן, אבל לא מאלה שהיום מחרותים,

כמו שאומרים, אלא אחד שהיה יהודי ירא שמיים אמיתי והיה יודע בספר, יודע בספר.

כשאימא שלי הייתה בצעירותה, בקשיים כלשהם,

היא פנתה אליו.

ואז הוא אמר לה כמה דברים שהתעמתו אחר כך בחיים.

ביניהם, היא אמרה לו,

אני הייתי ילד שובה כשהייתי ילד קטן,

אז היא שאלה,

היא שאלה מה יהיה עם הבן הזה. אמר לה, זה יהיה אחד.

אל תדאגי עליו, עליו אל תדאגי.

ככה, אמר לה דברים ברורים.

‫בקיצור, הוא אמר לה מה שאמר, זהו.

‫יש עיר פסטול.

‫-כן.

‫-כן, לא, לא, לא, הוא שואף.

‫חמאקי.

‫סיבה של חוכמה, ודאי. ‫-בקיצור, שמעתי, אמרתי לו שהיהודי הזה, היהודי הזה,

יש לו משפחה, והמשפחה שלו, ‫לא כולם הולכים בדרכי התורה.

אמרתי שאני רוצה לגמול חסד, ‫הוא נפטר, הוא כבר נפטר מן העולם,

‫שאני רוצה לגמול חסד עם הנשמה שלו, ‫שבשעות הקשות של אימא שלי, ‫הוא סיעד אותה, עזר לה,

‫הדריך אותה.

‫ואמרתי שהקדוש ברוך הוא יעזור, ‫שאני אפגש עם מישהו מהמשפחה ‫בשביל לקרב אותו או משהו שזהו.

‫למחרת הגיע הילד הזה.

‫אה, זה מוג'הזאזאזאף. ‫ומי הוא? הנכד שלו. ‫-הנכד שלו, כן, הנכד שלו.

‫הנכד שלו, הוא בא אליי, דופק בדלת בבני ברק, ‫הוא בכלל לא גר שם,

‫הוא בכלל גר בעיר אחרת.

‫והוא בא במיוחד מן השמיים גלגלו, ‫מה שביקשתי אתמול, ‫לעשות חסד עם הסבא, ‫הגיע הנכד למחרה מהאדמות שלו.

‫זה היה מעשה אימא שלי.

‫-אמן. ‫-אמן. ‫-אמן.

‫של אביב ואבו. אמן.

‫-כל הרב מסבים לי. ‫-אמן.

‫אני לא קיבלתי.

‫כמו כנתאווי משה.

‫כנתאווי היה שר הממשלה.

‫למי נפורד.

‫במצרים.

‫במצרים.

‫היהיה חבר העונש. מדוייה.

‫אז חברתי,

כנתאווי.

‫והוא תלמידו וניסע בנצרת.

‫כאן צילקתיו בפרשת, ‫מטפל אתו בכוחות גדול.

‫הבנו אחרי חברשינו ‫תלמידו מסיעוד בעצמו.

‫אמרו לי הרב,

‫אחרי שגמרו לכות,

‫הוא סיפר את המעשה,

‫אמרו, אני אשתדלת לתרום ‫את כל החברים שלי עשירים,

‫אבל תלמידו אותנו.

‫עכשיו אני מבקש לך, ‫הציין לי שאני אצליח לדבר ‫היום מחלקים את המכרזים,

‫חמישים מחלקות ועד שש עשרות.

‫זאת אומרת, חזרה, עזוב מחלקים,

‫אחרם מצביעים צעד שלו, כל השאלה מביאים צעד שלו.

‫אחרי כסף, חמישים עשרה דקות בצבא.

‫-כן, נו, אבל יש.

‫אה, יאללה, איפה? ‫-הנה, הנה, חזרה כבר.

‫-חזרה, חזרה, חזרה, חזרה, חזרה, חזרה.