שני טעמים בתורה לשמירת השבת | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
אפשר להתחיל.
בייכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
על מצוות שמירת השבת מצינו בתורה הקדושה שני טעמים.
טעם ראשון, זכירת בריאת העולם,
כמו שמובא בפרשת יתרו.
בעשרת הדיברות כתוב.
זכור את יום השבת לקדשו.
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ,
את הים ואת כל אשר בם, בינח ביום השביעי.
אז זכירת העולם, בריאת העולם, מוזכרת בעשרת הדיברות.
זכור את יום השבת לקדשו. למה? כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ וכו'.
טעם שני,
אמרנו שמצוות שמירת שבת מוצאים בתורה הקדושה שני טעמים.
טעם אחד, אמרנו,
זוכרים את השבת כי ששת ימים עשה.
טעם שני,
זכירת יציאת מצרים,
כמו שכתוב בפרשת ויתחנן בעשרת הדיברות.
שמור את יום השבת לקדשו,
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים.
ביוציאך אדוני אלוהיך משם,
ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על כן צווכה אדוני אלוהיך לעשות את יום השבת. אז יש טעם מפורש,
מה צריך?
אז יש לנו בעשרת הדיברות,
בפרשת יתרו ובפרשת בית חנן,
שני טעמים. למה זכור את יום השבת לקדשו?
פעם ראשונה כתוב שזה כדי לזכור כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, זה בריאת העולם.
ודבר שני,
הטעם השני זה לזכור את יציאת מצרים.
שמור את יום השבת לקדשו. למה?
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. משם הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה,
ולכן ציווה אותנו לעשות את השבת.
מצליחים ביאור.
מדוע בכלל נביאי התורה טעם לשמירת השבת?
רוב המצוות הן התורה מביאה להן טעם.
עוד צריכים לדעת למה מביאה התורה דווקא את שני הטעמים הללו לשמירת השבת.
אומר על כך הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידי צ'וב,
זכותו יגן עלינו בשם חותנו רבי צבי יהודה מרזלה.
שני הטעמים הנאמרים בשבת
הוא האחד מן העין ליש
בבריאת העולם,
שהעולם הפך ליש מאין הגמור,
העולם ברא את העולם,
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין,
מאפס מוחלט ליש,
זה בבריאת העולם.
הטעם השני ביציאת מצרים הוא מיש לאין
לשדד את המערכות.
אז זכירת השבת היא לשני הטעמים,
שהקדוש ברוך הוא בבריאת העולם, ברא את העולם מאין ליש,
והטעם השני לשבת, לשמירת השבת,
זה שהקדוש ברוך הוא
הפך את היש לעין,
שינה את הטבע לחלוטין, עשה בו ככל העולה על רוחו.
יכול לאפס אותו,
להפוך אותו ממצבו,
לשדד את המערכות.
להבין את עומק דבריו של רב הקדוש רבי צבי הירש מזיז איתו,
שהם יסוד נפלא במצוות שמירת שבת,
נקדים להסביר שאחד מיסודות האמונה זה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין יש,
מאפס למציאות וממשות.
כלומר, לפני בריאת העולם היה הכל עין גמור,
וכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, בראו מהאפס המוחלט ומהעין הגמור ליש חדש.
ממש לא היה.
אז כל המציאות נדהוותה מהאין הגמור.
והנה,
כמו שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין יש,
כך מוטלת עלינו החובה להאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא יכול לשנות את סדרי הטבע ולהפוך את העולם חזרה מיש לעין.
דוגמה לכך מצינו ביציאת מצרים,
שם הקדוש ברוך הוא שידד את הטבע ואת כל מערכותיו
בעשר המכות ובקריעת ים סוף.
זאת אומרת,
מה שקיים לא יתקיים.
מים לא יהיו יותר מים, מעכשיו יהיו דם.
אש ומים לא יכולים לדור במחיצה אחת? אני אורד לכם ברד ואני אראה לכם שזה כן מתקיים.
אני עושה בטבע מה שאני רוצה יכול לאפס אותו.
מה שהיה כרגע כבר לא יהיה.
המים הפכו לדם, לא נצטבעו בצבע של דם.
הם הפכו לדם ממש,
כי הדגה מתה במים.
זה לא מים עם צבע.
וכן הלאה, אני יכול להפך את הכול. אני יכול עכשיו להוריד חושך בממשות.
זאת אומרת, אני יכול להפך את הכול מחדש למה שאני רוצה.
כיוון שהכדור לא רצה לאפס את העולם לגמרי,
אז הוא הראה רק קטעים בתוך הבריאה, מה הוא מסוגל לעשות.
עכשיו הנחש, שהוא יצר הרע,
הוא רוצה לחוור את בני האדם ואת עיניהם,
לבטל את שתי האמונות.
הוא רוצה להחטיא את האדם שיתבטלו אצלו שתי האמונות האלה.
ואנחנו לומדים את זה מהכתוב בחטא עץ הדעת.
ויאמר הנחש של האישה
לא מות תמותון,
מה השם אמר לך?
מה אמר לכם?
שאתם תמותו ביום אכולכם ממנו מות תמות?
לא מות תמותון,
כי יודע אלוהים,
כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם
והייתם כאלוהים.
פרשת רש״י בשם המדרש, הנחש אמר לחווה,
מן העץ אכל וברא את העולם.
מה הנחש אמר לה?
אם אתם תאכלו, אתם ויהייתם כאלוהים.
זאת אומרת,
גם הקדוש ברוך הוא אכל מהעץ,
ובגלל שהוא אכל מן העץ הוא ברא את העולם. זאת אומרת,
אחרי שהוא אכלים מהעץ הזה,
יכולים לברוא עולם.
איך הוא ברא את העולם? אתם חושבים, הוא אומר לה?
הוא פשוט מאוד אכל מהעץ, והוא ברא את העולם. הוא לא רוצה שתהיו כמוהו,
לכן הוא אמר לכם, אל תאכלו ממנו.
כי ביום אכולכם ממנו מות תמות, הוא הפחיד אתכם סתם.
אבל תדעו לכם שהוא אכל מהעץ,
וכשהוא אכל מהעץ הוא ברא את העולם.
זאת הכפירה שהכניסה נחש לחווה.
ברוב הערמימות שלו השחיל את הכפירה הנורא באמונה שהעולם נברא מאין יש.
כי מה הוא אמר?
אם הקדוש ברוך הוא אכל מעץ הדעת וברא את העולם,
הרי מוכרח שהעולם לא נברא מאין יש,
אלא הוא היה קיים לפני כן.
זה כמו הכופרים שאומרים שהעולם קדמון ואינו מחודש.
ולא הקדוש ברוך הוא חידש אותו, הוא היה קיים.
רק הוא אכל מהעץ וממנו הוא ברא. אז מהיש הוא ברא יש,
ולא מהעין,
לא מהאפס המוחלט.
זה מה שהוא אמר לה.
ואכן את ההרס הזה רצה נחש להטיל בחווה,
כדי שהיא תכפור באמונה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש.
ועל ידי הכפירה באמונה הזו, ידע נחש,
עכשיו יוכל להכניס בה כפירה אחרת,
שאין הקדוש ברוך הוא יכול לשנות את העולם גם מיש לאין.
ואם הקדוש ברוך הוא חלילה לא יכול לברוא את העולם מאין ליש,
מסתבר שהוא גם לא יוכל להפוך את העולם מיש לאין.
כך רצה נחש להגיע למסקנה,
לא מוצתם מותון.
הוא לא יכול אמיתה אדם להפוך אותו מיש לעין.
לכן לא מוצתם מותון.
כמו שהוא לא ברא אותו מאין יש,
הוא לא יכול להפוך אתכם, שאתם כבר יש,
למצב של עין שתמותו.
האיום הוא איום סרק.
זה הכופר אמר.
עכשיו בואו תשמעו מה מתנצלת חווה לפני הקדוש ברוך הוא.
אחרי שיאכלה מעץ הדעת בת אומר האישה,
הנחש ששיעני ואוכל.
בספרים הקדושים כתוב כי שיעני זה אותיות יש ואין.
הנחש היא שיעני,
יש ואין.
הכוונה של חווייתא שהנחש...
ארץ שלא הכניס בהרעורי כפירה באמונה של יש מאין.
הדבר גרם לה לאכול מעץ הדעת ולהתגבר על הפחד של מוד תמותון.
למה אכלתי?
כי הוא אישי אני.
הוא אמר שאתה הקדוש ברוך הוא לא עשית את העולם מאין יש.
שכן היא חשבה שאין הקדוש ברוך הוא יכול להמיט אותה ואת הדם ולהפוך אותה מיש לעין.
כדי לחזק באדם את שתי האמונות האלה,
שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין יש,
וכן שהוא יתברך יכול להפוך בכל רגע את העולם מיש לאין,
נתן הקדוש ברוך הוא את מצוות שמירת שבת,
והביא לזה שני טעמים.
טעם אחד, כי ששת ימים,
עשה אדוני את השמיים ואת הארץ.
הוא עשה מאין יש את הים ואת כל אשר בם בינח ביום השביעי,
שזה מחזק את האמונה בבריאת העולם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין לי יש.
זה בעשרת הדיברות בפרשת יתרו,
ובעשרת הדיברות פרשת ואתחנן. טעם שני,
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים,
ביוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על כן צוותך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת.
זה לחזק את האמונה שהקדוש ברוך הוא יכול לשדד את המערכות של הטבע,
כמו שהוא עשה במצרים, בעשר המכות ובקריעת ים סוף,
ולהפוך את הבריאה מיש לאין.
אז טעם השבת לחזק בנו את שתי האמונות האלה.
שמור את יום השבת לקדשו, כי ששת ימים עשה,
וכי עבד היית,
ויוציאך ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
זאת אומרת, הוא גם ברא בששת ימים,
הוא עשה מאין יש,
והוא גם הראה במצרים שהוא יכול לשדד את המערכות.
לכן שמור
את יום השבת לקדשו.
זאת אומרת, שני טעמים ניתנו במצוות שבת,
וזה הקשר גם לעניין של יציאת מצרים, להראות,
זה מבוסס גם על מה שכבודו אמר, שכל העניין להראות את חידוש הבריאה, ושהקדוש ברוך הוא יכול. מה שראינו בשבת,
שהקדוש ברוך הוא ברא בעצם ביאנע ביום השביעי,
הוא ראה שהוא יכול לעשות ככה, הוא עשה במצרים,
בדיוק כמו שהרב אמר, אבל עם טעם, ככה,
עם הנחש קצת.
ג'מבורי כבודו.