5 דרגות בתורה ובדרך ארץ | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

אביבה בת רחל תזכה לרפואה שלמה ותחיה עד 120 שנה.

אמן.

ולעילוי נשמת שמעון בן שושנה, מנוחתו עדן.

אמן.

עכשיו אנחנו הולכים ללמוד חומר עיוני כבד,

יסודי מהמכתב מאליהו.

חמש מדרגות בתורה,

ודרך ארץ.

יש מאמר למכתב מאליהו שקוראים לו העסק בדרך ארץ, למה?

למה צריך לעסוק בדרך ארץ, פירושו, בעבודה, בעמל, ביגיע הכפיים?

למה?

כי כל עסק האדם בהשתדלות של דרך ארץ זה למען ילמד את עניין השגחתו יתברך

ויעמוד בניסיון

וידע כי אין ממשלה לטבע כלל,

אלא הכל רק מהשם יתברך לבדו.

לכן,

משום זה יש צורך לעסוק בדרך ארץ,

אבל זה משתנה בפנים שונות,

תלוי לפי מדרגת האדם עד כמה הוא מכיר את השגחת הבורא.

ועל פי החכמים, זיכרונם לברכה, אנחנו מוצאים,

אומר המכתב אליהו, שיש חמש מדרגות.

המדרגה הראשונה זו המדרגה הגבוהה ביותר,

וככה אנחנו יורדים.

המדרגה העליונה בעניין זה שאדם כבר עמד בניסיון הזה והכיר שהנס והטבע שניהם כאחד ניסים גלויים ממש,

כמו שאומר הרמב״ן וחזרנו על זה מספר פעמים,

ויודע שאין ממש בטבע כלל

אדם כזה אין צורך עוד לניסיון של בזיעת אפיך תוכל להילחם

כי לא יוסיף לו מאומה.

מתי צריך את הניסיון הזה?

כדי שהוא יגיע למדרגה של אמונה גמורה שאין בכוח הטבע והעמל והיגיעה

להועיל כלום.

אבל אם אחת כבר הגיעה לרמה הזאת, הוא יודע שטבע בנס זה אותו דבר,

וחבל על כל השתדלות כי אין בה שום תועלת,

אז אדם כזה אין טעם

שיצטרך להגיע כפיו,

כי זה לא יוסיף לו מאומה.

ועד רבה,

ראוי לו להשתמש בכל זמנו רק לדבקות בשם יתברך ובתורתו.

ולכן אדם כזה זוכה

שכל צרכיו בעולם הזה ניתנים לו בנס ממש,

נס גלוי,

מאחר שאין שום עניין

בהסתרת הנס ממנו.

אז הכל מגיע אליו לפיו, כמו שאומרים, בזמן ובעת הרצוי והראוי,

בלי שום יגיעה, בלי שום טרחה שמסבב שכל העולם עובדים בשבילו.

וזוהי עניין שיטת רבי שמעון בר יוחאי בברכות למד ה',

ששואל, אפשר אדם חורש בשעת חרישה?

תורה מטעה עליה אם הוא יעשה את כל הפעולות וכל המלאכות שיש באדמה,

מתי כל הזמן יצטרך? יש 11 מלאכות עד שאתה מביא פת.

אז אם כל הזמן תעסק בזה,

תורה מטעה עליה, מתי ילמד תורה?

כתוב והגידת בו יומם בלילה.

אלא,

אומר בי שמעון בר יוחאי, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

מלאכתה נעשית על ידי האחרים.

אם עושים רצונו של מקום, נגיד אתה החלטת שאתה עושה רק רצונו יתברך,

לעשות רצונך חפצתי, וזה הכל.

השם יסבב שהמלאכה שלך וכל צריכותיך

הכל ייעשה על ידי האחרים.

וכך באמת קרה לרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו כשהיו במערה.

כתוב שהתרחש להם נס

ונברא להם חרוב

ומעיין מים.

זאת אומרת, הם ברחו מהרומאים, נכנסו למערה,

המערה לא היה בה כלום.

רקע.

והשם עשה נס וברא להם שמה אילן חרובים

ומעיין מים.

המינימום, המינימום ההכרחי,

וזה הספיק לחיות אותם 13 שנה

בתוך המערה.

זאת אומרת, כל הצרכים של האדם מגיעים עד אליו.

וכן, מצינו ברבי חנינה בן דוסא בתענית קפה

שלא היה לו שמן בערב שבת.

ואמר מי שאמר לה שמן וידלוק,

יאמר לה חומץ וידלוק.

אין שמן? מה הבעיה? יש חומץ.

אז תשימי אומר לבת חומץ

וידלוק.

יהיה נרות לשבת.

ודלה כל השבת.

ולכאורה תמוה.

למה לא המציא לו הקדוש ברוך הוא שמן

ולא הצטרך לנס?

אבל משום שרבי חנינה בן דוסא

הגיע למדרגה

שהנס והטבע שניהם ניסים גלויים בעיניו,

ולכן ההנהגה עימו בנס,

בן בטבע בלי הפרש.

למה צריך לעשות לו נס

ולהביא לו שמן מה שאין לו?

אפשר גם להדליק את החומץ,

זה בדיוק אותו דבר.

כי אצלו במדרגה שלו טבע ונס זה אותו דבר.

אז לא צריך להטריח לעשות נס כאילו בשביל לעורר אותו שיש השגחה ויש בורא לעולם. הוא יודע, הוא רואה את זה בטבע.

לכן הוא אומר, מי שאמר

לשמן וידלוק,

הוא יאמר לה חומץ וידלוק. הרי זה הכל מה אמר השם.

השם מחליט מה יהיה בעולם.

אז מה הבעיה?

למה צריך לעשות נס?

הטבע הוא נס.

חומץ ידלוק.

מדהים.

איזה גרויס מדרגה.

אמנם אבל הצדיקים

הם חששו שלא יתגאו כשהם רואים שמן השמיים עושים להם ניסים.

כי אדם שכל הזמן עושים לו ניסים יכול להתגאות בו, אני מחל הטבע, אני, אתה רואה, אני, הכל אצלי ניסים.

וגם השתוקקו לגלות השגחה.

על כן,

אפילו בניסים השתדלו לעשות מעשים.

למה? כדי לכסות את הנס עד כמה שאפשר.

כאילו שלא יהיה פה בחינה ממש מובהקת של 100% של נס גמור, שלא יהיה תוכן בשום אופן אחר.

הרי אצלם זה אותו דבר.

אבל הם,

בשביל למעט קצת שיהיה צד כזה של כיסוי, כאילו כיסוי,

אז הם עשו איזה מעשה או משהו בשביל שיראה כאילו זה במהלך טבעי,

כאילו, כאילו, כאילו.

הרדאק,

רבנו דוד קמחי,

מפרש במלאכים ב' ד'

באלישע,

שאחיה את הילד בנס.

מכל מקום,

שם עיניו על עיניו, ופיו על פיו,

כאילו אפשר לחיותו בזה באופן טבעי.

זה לא נקרא אחיה מוצלחת.

אחיה מוצלחת יכולה להיות בפרק זמן קצר של דקות, שהמוח עוד קיבל דם,

אבל אם גמרנו, נגמר, עבר שבע דקות, כמדומני,

משהו כזה,

כבר לא יועיל, אחיה.

אז מה קורה פה?

פה זה אחרי הרבה יותר זמן,

שאין שייכות כזאת.

אז למה בכל אופן הוא שם עיניו על עיניו ופיו על פיו?

הוא לא עשה לו הנשמה ממלכותית.

מה צריך עיניו על עיניו?

מה צריך פיו על פיו?

אלא,

כדי שבמעשה הקל הזה יהיה כיסוי לנס,

ובחייה אתה מת.

וגם שם במקרה של האסוך שמן של אשת עובדיה,

שהיא בכתה שאין לה נושה בה לקחת את הילדים שלה

ואין לה מה לשלם את החוב,

אז מה הוא אמר לה?

תחפשי אם יש לך משהו,

טיפה שמן.

ובשביל מה צריך קצת שמן בשביל לעשות נס ולמלא לה את כל הכלים שהיא שמה בבית?

כל הכלים שהיא שמה בבית,

הכל התמלה שמן.

אז זה נס גמור.

אז למה צריך טיפה שמן בשביל לעשות את זה?

כדי למעט

ולעשות את ההתחלה קצת כיסוי לנס,

שלא יהיה לגמרי, לגמרי, לגמרי.

לכן ביקש אם יש לה משהו שמה,

ושלא יתחדש השמן מאין גמור, אלא כאילו מהקצת הזה זה יתרבה.

איזה קצת כיסוי ככה לנס.

וכן מיעקב אבינו.

כתוב שהוא עשה מרזב לראשו מפני החיות.

וזה שמירה, אם אתה עושה מסביב לראש שלך כמה אבנים ואתה מכניס את הראש שלך בפנים. ומה עם הגוף? האריה לא יכול לאכול לך את הגוף.

נגיד שהוא לא יכול להגיע לראש, נגיד, ומה עם הגוף.

והוא לא יכול למשוך אותך עם האבנים.

אז מה זה הסיפור הזה שעושה מרזב?

אלא ודאי שהשמירה עליו הייתה נס גמור.

ושמרו אותו מפני חיות רעות.

אבל למעט את הנס,

עשה מרזב מסביב לראש.

וכן במקלות

של יעקב אבינו,

שהעמיד ברהטים.

בוודאי שהם לא הועילו.

לא בגלל שהם הסתכלו והוא עשה בהם כל מיני פצלות,

ואז הם הסתכלו ונתדמו להם, ועל ידי זה הם יצאו

ברודים וכל מה שכתוב.

למה ודאי שזה לא הועיל?

כי אם זה היה מועיל, זה היה אסור משום חשש גזל.

כי אתה עושה קומבינה בשביל

שיהיה לך כאלה שאתה תוכל לקחת אותם ולא יקבל אותם לבן.

וכתוב בפסוק שהמלאכים הם אשר הוליכו אליו את הצאן,

כמו שהוא ראה בחלום.

אז למה עשה מקלאות?

כדי להסתיר את הנס לכל הפחות במקצת.

וכן השם יתברך,

ציווה לנוח לעשות תיבה גדולו,

אף על פי שהיא לא יכולה להכיל את כולם.

כל הבהמות וכל החיות וכל העופות,

הכול להיכנס בפנים, מה זה?

איזה גודל?

אלא,

היה פה נס של מעט מועט המחזיק את המרובה.

אז מה, אם כן, הלא די גם בתיבה קטנה.

אפשר, למה צריך לתת לו 120 שנה לבנות תיבה?

תן לו תוך שלושה חודשים, יעשה משהו קטן, סירה, חסקה,

והכל יהיה בסדר, או בכלל בלי.

אבל גם פה זה בשביל למעט בנס.

לעשות איזה משהו שיהיה כיסוי לנס, כאילו.

ויותר מזה,

אפילו משה רבנו עליו השלום, שהוא האדון כל הנביאים, הענב מכל האדם,

גם הוא יש לו איזה חשש, אולי גאווה, חס ושלום.

הרי כל זה אנחנו אומרים, למה הם ממעטים? כי הצדיקים חששו שאולי יהיה להם קצת גאווה.

אז לפני הסתלקותו ממש,

הקדוש ברוך הוא הראה לו את בקעת ירחו ואת מהר נבו ואת כל ארץ ישראל הוא הראה לו משם.

והרמב״ן אומר שזה היה בנס.

אפשר לראות את כל הארץ ממקום אחד, את כל המקומות וגם את כל מה,

לפי רבי יונתן בן עוזיאל, את כל מה שעתיד להתרחש שם עד סוף הדורות, כולל גוג ומגוג.

אז אם כן זה תמוה,

אז למה הראה לו הקדוש ברוך הוא בנס והצריך אותו לעלות להר?

מה הבעיה?

תישאר למטה ויראה לו, הרי זה נס.

אז למה צריך לעלות להר?

כדי למעט קצת בנס.

ואז הוא לא יכול לתגאות, כי הוא עלה, הוא ראה.

וזה נורא ונפלא,

עד כמה ראוי לחשוש אפילו לניצוץ דק של אפשרות חשש גאווה.

וראוי גם לבאר כאן

שאמרנו שרבי שמעון בר יוחאי ורבי חנינה בן דוסא התנהגו עימם בנסים.

היינו בנסים כאלה גם.

כי על כל פנים,

לרבי שמעון בר יוחאי נעשה אילן חרובים.

ולא נבראו לו הפירות עצמם.

למה צריך אילן חרובים?

הקב' ברוך הוא הבריאו לו ישר את התכלס. מה התכלס?

את הפירות עצמם.

למה צריך להטריח לעשות אילן ושיהיה תלוי בו חרובים?

תן לו ישר את החרובים.

לא, בשביל למעט קצת. כאילו זה העץ הביא את החרובים, זה לא...

וכן החומץ.

דלק

לרבי חנינה בן דוסא,

ולא שיעיר בלי נר.

אפשר היה להעיר בלי נר.

אבל לא.

צריך את הנר

ולשים חומץ,

והחומץ ידלוק.

אבל צריך נר.

אפשר היה להדליק בלי נר. נס יכול להיות בכל מקום, פתאום יכולה להיות שלהבת בכל מקום שהשם רוצה, מה הבעיה?

כמו בסנה, פתאום נהיה.

אבל כל זה טיפה ככה למעט קצת, להסתיר קצת.

וכך הדרך בכל הניסים.

זו דרגה ראשונה, דרגה עליונה של ביטחון בשם, שאדם מכיר שהטבע והנס זה אחד, בדיוק אותו דבר.

לכן הוא חי בניסים, והשם ממציא לו הכל בלי שום בעיה,

כי הוא לא צריך ללמוד מהטבע כמה הטבע לא פועל כלום.

לפי אלה שחולמים שהטבע פועל,

אז לא צריך לתת לו את הניסיון הזה, כי הוא כבר הגיע לרמה שהוא מבין הכל.

זו הדרגה הגבוהה.

ואז כל ההצטרכויות של השם סובב לו בדרך ניסים.

דרגה פחותה מזה קוראים לה דרגה שנייה, והיא גם גבוהה מאוד.

אבל היא לא כמו הראשונה.

זה לא מתנהגים עם האדם מן השמיים בניסים,

רק למי שהגיע לשלמות הביטחון.

רק מי שהנס והטבע שווים בליבו בלי שום הפרש כלל.

כמו שכתב המכתב אליהו במאמר הטבע,

הסתר ניסים.

יש לו מאמר שם,

שיבחין

שאין בטבע ממש כלל,

וכל הטבע זה רק ניסיון בלבד.

מאחר שרצון השם יתברך לבדו

הוא הפועל,

הכל זה רצונו יתברך, זה מה שפועל בעולם, שום דבר, שום מעשה שלנו לא פועל כלום.

הכל זה רצון הבורא. אם הוא רוצה,

אז המעשה שעשינו, דרכו,

יפעל מה שהשם רצה לפעול.

ואם היינו בדרגה גבוהה ביותר,

לא היה צריך גם את המעשה שלנו בכלל.

ואין,

אין,

אין,

אין הקדוש ברוך הוא צריך חס ושלום לכלים כדי לפעול על ידנו. הוא לא צריך אותך.

הוא צריך שאתה תזרע בשביל שיצמח.

הוא לא צריך.

למה? איך הוא ברא את העולם? הוא לא ברא ישר את גן עדן עם כל העצים מוכנים,

בלי לחכות שזה יתפתח.

ברגע!

הכל, כל העולם, עם כל העצים, עם כל הפרחים, עם הכל, הכל, הכל, הכל, הכל מוכן ברגע. מה הבעיה?

הוא צריך אותך שתעשה עבודה?

למה האדם הראשון זרע עד גן עדן?

הוא בא לעולם מוכן.

וגם אפשר

שיראה שיראה שאין הטבע בונה את העולם אלא זה מצד ההסתר והחורבן.

שם, במאמר הזה שכתוב, הטבע הסתר הניסים,

אז הוא מבאר את מה שאמרנו כרגע.

ואפשר שיראה שאין הטבע בונה את העולם

אלא זה רק מצד ההסתר והחורבן.

דהיינו,

שמעשה ורצון השם מוסתר

על ידי הטבע.

אבל בעצם השם הוא הפועל.

והטבע זה רק כיסוי.

אבל מי שלא הגיע עדיין השלמות זו,

כמו הדרגה הראשונה שדיברנו,

וכשיבדוק בדקות בתוך הלב שלו,

ימצא שאצלו אין הטבע והנס שווים לגמרי.

אם כי כבר הגיע למדרגה גבוהה בעניין זה,

מכל מקום, משום שהוא חסר שלמות בהכרתו,

לא התנהגו עימו בדרך נס, אלא בהנהגה טבעית.

ראיתם כמה הפסיד הבן אדם,

שאין לו שלמות בביטחון במאה אחוז,

והוא עוד חושב שיש מקום לטבע לשחק?

מה, אבל אם אני לא אעשה, אז איך יהיה?

אם אני לא... איך יכול להיות?

אפילו אם השאלה קטנה, קטנה, כאילו זה כבר גוזמה, מה, מה, גם זה לא לעשות?

מה, גם זה לא לעשות?

זאת אומרת, עד שהכול הכול מבין, רק גם זה לא לעשות, זה כבר אצלו רחוק. אדם כזה כבר מפסיד,

אין לו שלמות הביטחון,

מתנהגים איתו בהנהגה טבעית.

למה?

כי הוא מחויב עדיין לעמוד בניסיון הטבע עד השלמות שישלים,

שיבין שאין בטבע ממש כלום.

לכן שייך אצלו עדיין בזיעת אפיך, תאכן לחם.

כדי שיעסוק במעשים טבעיים,

וילמד בשעת מעשה שאין בהם ממש.

כמה פעמים אדם עושה מעשים שאמור להצליח ולא מצליח?

למה זה לא מצליחים?

למה אני עושה מעשה ולא מצליח? עשיתי א' צריך להיות ב', למה אני לא מצליח?

בשביל שתראה שאין בטבע ממש.

אז ככל שמראים לך שאתה לא מצליח,

זה בשביל לעדכן אותך.

עוד לא תפסת?

עוד לא הבנת?

מה, אתה סטומי?

אתה רואה, עשית פעולה נכונה והגונה והכול, ואתה לא מצליח.

אז זה ללמד אותך שאין בטבע כלל.

וזאת המדרגה

שעליה דיבר רבי ישמעאל בברכות ל״ה.

יש את רבי שמעון,

יש את רבי ישמעאל.

חושבים שהם חולקים.

לא.

מה אומר רבי ישמעאל? ואספת דגניך.

לא כמו רבי שמעון אומר, אם זכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

אם זכה, מה זה זכה? זה זכות? מה זה זכייה בפיס?

אם זכה, זה אם הוא נהיה זך.

שהוא יודע שנס וטבע זה אחד, והבורא בלבד פועל בעולם.

זה זכה, הוא נהיה זך.

אדם כזה,

מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

לא צריך לדאוג לשום דבר. הכל השם יסבב לו,

הכל יעשו כל העולם בשבילו. הוא לא עושה שום דבר.

אבל רבי ישמעאל כשאומר, ואספת דגניך,

זה כאילו אתה צריך לקום, פסוק אומר, ואספת דגניך.

צריך לקום לאסוף את הדגן.

כתוב מפורש, ואספת דגניך.

אז מה הוא מפרש בזה?

הוא אומר, רבי ישמעאל, אנהג בהם מנהג דרך ארץ.

מה זה אנהג בהם? בדברי התורה, אתה לומד תורה.

כי מה שאה רבי שמעון בר יוחאי?

אם אדם יחרוש בשעת חרישה, יזרע בשעת זריעה,

יקצור בשעת קצירה וכו' וכו'.

תורה מטעה עליה.

והגית בו יומם בלילה, איך יתקיים?

אז מה הוא אומר?

הוא אומר לו, אם זה חם, לחתור על עשרת האחרים.

מה אומר רבי ישמעאל מהפסוק, ואספת דגניך? הוא לומד.

אנהג בהם

דרך ארץ, מנהג דרך ארץ. מה זה המנהג של דרך ארץ? עובדים.

ככה דרך הארץ, כולם עובדים.

אז אנהג בהם, בדברי תורה, תלמד תורה, תלמד תורה, אבל תעשה גם קצת מלאכה. כמו שאומר הרמב״ם,

תשע שעות לומדים, שלוש שעות עובדים.

ועל זה אמרו חכמים זיכרונם רכה, שהרבה עשו כי רבי שמעון בר יוחאי,

ולא עלתה בידן.

מה פירוש לא עלתה בידן?

מפני שלא הגיעו לשלמות המעלה,

אז לא היו ראויים לנס.

אבל מעט כן.

הרבה עשו ולא עלתה, אבל מעט כן עלתה. זאת אומרת, היו מעטים שהיו בעלי מדרגת השלמות בביטחון, וככה הם חיים.

ולמה אלה לא עלתה בידם?

משום שלא הגיעו לשלמות המעלה שלמדנו קודם, לכן הם לא ראויים לנס.

וכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין מספר נפש החיים, א' פרק ה',

שרבי ישמעאל

ורבי שמעון בר יוחאי לא פליגה,

הם לא חולקים.

אלא שרבי ישמעאל,

שאמר לאחוז בתורה ולנהוג בדרך ארץ,

היינו למי שלא הגיע למדרגה העליונה שדיבר עליה רבי שמעון בר יוחאי.

ועל כן, מי שלא הגיע עדיין, ישלמות ההכרה,

אם יתנהגו איתו בנס,

יימצא שהוא נשאר בחסרונו,

כי עושים נס למי שאין לו את הדרגה,

ואז הוא עדיין לא מאמין במאה אחוז בביטחון גמור, והוא לא תיקן את הדבר הזה,

וצריך אדם להגיע לשלמות המעלה של ביטחון.

ומה יקרה אם יעשו לו נס והוא לא יגיע להכרה שלמה? נו, אז הוא ירוויח נסים.

על זה כתוב בשבת ל״ב, שאם יעשו לו נס, מנקים לו מזכויותיו.

אדם כזה, אם יעשו לו נס והוא לא בדרגה,

ינקו לו מזכויותיו.

זאת אומרת,

אדם שהוא בדרגה של רבי שמעון, של רבי חנינה, שהוא בעל שלמות הביטחון, אפילו שהוא חי בנס כל הזמן,

לא מנקים לו כלום.

כי טבע ונזץ לא אותו דבר, ברור לו.

ממש ינקו לו.

אבל מי שלא בהכרה הזאת לגמרי,

ובכל אופן הוא מקבל נס,

מנקים מזכויותיו.

מה זה מנקים מזכויותיו? תשמעו מה מסביר לנו המחתם מאליהו.

ידוע שזכות פירוש זכות הלב, כמו שאמרנו קודם.

זכות הלב.

זכויות זכה. אם זכה, זה שהוא זך בלבו.

זכות הלב.

אז מה יקרה? מנקין לו מזכויותיו,

הוא יהיה חסר בזכות ההכרה שבלבבו.

הוא לא יהיה זך לגמרי.

הוא יהיה מנוקה מן הזכות.

יהיה חסר מן הזכות.

אז האדם הזה מסכן, לא יגיע לשלמות המעלה שהתורה דורשת ממנו.

בטח באחד ואל תפחד.

אשליך על השם יאהבך, כי הוא יכלכלך.

הבוטח בשם,

חסד יסובבנו. פירושו יקבל חסדים מכל מקום.

הוא לא צריך לפעול כלום.

אשרי הגבר אשר יפתח בשם.

מה יהיה השם? יפתחו.

אבל אם אתה לא בשלמות המדרגה,

נס יקטין אותך בהכרה בלב,

אתה תהיה נפסד.

לכן לא נותנים לו ניסים.

אומרים לו, חביבי, אתה עדיין צריך לעבוד. לך לעבוד!

זיעת אפיך,

תאכל לחם.

ואם אדם כזה לא יעסוק בדרך ארץ,

וידמה לו שהוא יכול לסמוך על הנס,

הוא לא יצליח.

וזה מה שכתב רשי בברכות שהמנהיג בהם עם דברי תורה מנהג דרך ארץ,

שאם תבוא לידי צורך הבריות,

סופך להיבטל מדברי תורה.

זאת אומרת,

היות ואתה לא ראוי לנס,

אז מה יקרה?

אתה צריך לעבוד.

ואם אתה תגיע למצב שתצטרך לבריות, ואין לך ביטחון גמור,

אין לך, אז מה תעשה? אתה תקום, תגיד, אני לא יכול יותר להמשיך ללמוד.

אני הולך לעבוד.

ואז תיבטל מדברי תורה.

ויש ראיה מוכרחת שבעלי המדרגה הזאת שעליהם דיבר בישמעאל,

הם במדרגה גבוהה מאוד,

עוד.

אמרתי לכם שזו דרגה שנייה,

פחותה מן הראשונה, אבל היא דרגה גבוהה מאוד.

למה?

כי מאיפה רבישמעאל מביא ראיה ואספת דגניך?

על מי נאמר ואספת דגניך בקריאת שמע?

על מי נאמר?

על מי שמקיים, אם שמוע תשמעו לאהבה ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם,

כאלה אנשים ששומעים לקדוש ברוך הוא,

עושים מה שהשם אומר, אוהבים את השם

ועובדים אותו בכל הלב ובכל הנפש.

ועל זה השיב לו רבי שמעון בר יוחאי,

שהם נקראים אינם עושים רצונו של מקום.

וזה מטמיע, מה לא עושים רצונו של מקום? הפסוקים מחידים, שמי זוכה לו ואספת דגניך?

לכאלה.

האם ייתכן שמי שעובד את השם בכל לבבו ובכל נפשו,

הוא אינו עושה את רצון השם יתברך?

אלא ההכרח הוא, כמו שאמר פה המכתב מאליהו,

שבבחינת שלמות ההכרה בנס שבטבע, שכל הטבע הוא נס,

עדיין חסר הוא בדקות,

ועל כן,

אפילו שהוא כבר מקיים את כל התורה מאהבה ובמסירות נפש,

עדיין לא הגיע לשלמות עשיית רצונו יתברך להגיע לשלמות ההכרה שאפס זולתו יתברך. אין בעולם שום דבר חוץ מרצון השם יתברך.

דהיינו, שאין שום ממש בכוחות הטבע.

אז אתה יכול לאהוב את השם, לעבוד אותו,

לשמוע עליו ולעשות הכל, אבל אתה עוד לא שלם במדרגה הזאת.

זה עדיין נקרא אצל רבי שמעון בר יוחאי,

לא עושה רצונו של מקום.

כי השם רוצה שאתה תכיר שאין בטבע ממש ורק הוא הפועל בעולם,

ואין עוד מלבדו.

לא הגעת לזה?

אתה עדיין נקרא בבחינה הזאת, אינו עושה רצון השם.

רואים פה כמה מגיעות דרגות האמונה לדקויות.

אדם מגיע לאהבה, עובד את השם בכל אה ובכל נפש,

ועדיין צריכו ללמוד לעלות במדרגות האמונה.

כמו שהסברתי אתמול לאישה

שהייתה בבית ברבור,

אם היא מאמינה,

היא אמרה בטוח, אני מאמינה במחללת שבת ולא מתפללת,

מאמינה.

המדרגה השלישית,

שהיא פחותה מהראשונה והשנייה,

באותו מאמר שכתב המחתם מאליהו, כדאי לכם ללמוד,

ששם המאמר הטבע הסתר ניסים,

שם כתב

כי יש אשר גם כן יבחינו שהכל מיד השם,

אמנם לא יראו בראייה

ברורה כל כך

לדעת

שאין שום ממש בטבע,

אלא הם רואים שהטבע זה כלי ביד השם ועל ידו הוא פועל.

בטח שהשם הוא פועל בעולם, אבל איך הוא פועל?

דרך הטבע.

צריך טבע שהוא יפעל דרכו.

יפה, כל הכבוד, הם יודעים שהשם פועל, הכל פועל,

הטבע לא פועל,

אבל זה כמו כפפה ביד של הבן אדם. הכפפה לא זזה לבד, כן, אנחנו יודעים שהיא לא זזה לבד,

אבל צריך להכניס את היד לתוך הכפפה בשביל שהיא תזוז.

צריך שהשם ישתמש בטבע בשביל שהטבע יפעל את מה שהוא רוצה.

ככה הם מבינים.

המשל הזה, כמו האדם שכותב בעט שבידו,

בשביל לכתוב, צריך עט? אם אין עט, איך תכתוב?

הוא צריך עט.

כל אחד שאל אותו עכשיו, תראה איזה דרגה יש לו.

אפשר לכתוב בלי עט?

ככה יצחק עליך, איזה בלי עט.

אחד אומר,

קח עט, תרשום לי צ'ק. הוא אומר, לא צריך בלי עט, אני כותב.

איך יסתכלו עליו?

וככה הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם על ידי הטבע, ככה הם מבינים,

והוא מסבב את הסיבות הטבעיות שהן תפעלנה כרצונו.

שם במאמר ההוא שדיברנו, הטבע הסתר ניסים,

שם הוא אמר שזה מדרגה שנייה על פי סדר המאמר ההוא.

עכשיו,

בין שתי בחינות הללו שבהכרה,

יש חילוקי דרגות הרבה מאוד בדקי דקויות.

יש אשר מישהו בדרגה השנייה שזכרנו כאן,

שהדרגה השנייה זה שיטת רבי ישמעאל,

שבכל מעשה שהוא יעשה,

הוא יוסיף לברר עצמו את ביטול פעולת המעשה ההוא.

מה יועץ לו רבי ישמעאל? בעצם הוא יועץ לו איך תעלה למדרגה של רבי שמעון,

תנהיג בהם דרך ארץ,

תעשה מלאכות,

ותראה שאין בהם ממש,

ועל ידי זה תעלה למעלה,

כי רואים שלא מצליחים בכל דבר.

אז ממילא,

כשיעשה מעשה, בכל מעשה יוסיף לברר לעצמו את ביטול פעולת המעשה ההוא,

וככה יעלה מדרגה לדרגה בהכרתו.

איש כזה בדרגה השנייה ראוי לו להרבות במעשים. למה?

ככה יוסיף בהכרה עד שיגיע לשלמות, כי מרוב מעשים הוא יראה כמה הוא לא מצליח.

ממילא, הוא יגיד, בשביל מה אני מתייגע? למה אני עומד?

בסוף זה לא מצליח.

אבל בסוף הוא מסיק את מה שהוא רוצה, ולא בדרך שהוא חשב.

כמו הדגים, התעש אדם כדגי הים.

מה זה תעש אדם כדגי הים?

כשדג גדול רודף אחרי דג קטן, נבלע אותו.

וכשאתה פותח את הדג,

אתה רואה שהדג שהוא בלם,

הוא הפוך.

ואם הוא רדף ראש אחרי זנב,

אז כשהוא בלע אותו,

אז זנב צריך להיות בפנים,

בראש בחוץ, נכון?

ככה הוא בלע אותו.

אתה פותח, אתה רואה את הדג הפוך?

איך הוא הסתובב?

הוא לא הסתובב.

הוא רדף אחרי זה, ובלע את זה שבא ממול!

זה נקרא, ואתה עש אדם כדגי הים.

אתה רודף אחרי פרנסה מפה, וסוף היא באה משם.

לא מה שאתה תכננת.

להראות לך שלא השתדלות, ולא שכל, ולא כלום, הכל זה מאת השם נתברך.

משהו קצב לך,

יהיה לך.

משהו לא קצב,

לא יהיה לך.

וכיוון שהוא עושה זאת לשם שמיים,

מעשי ידיו מתברכים.

אם אתה עושה את מה שאמרנו בדרגה הזאת,

אז המעשים מתברכים. וברכך אדוני אלוהיך בכל משלח ידך אשר תעשה.

למה?

כי ככה הוא התעלם ממעשה למעשה, להבין שאין בו ממש.

וזה מה שכתוב בנידה עין. מה כתוב?

מה יעשה אדם מתעשר?

אני הייתי אומר לו, מה שאמרתי לאחד העשירים בלונדון.

הוא אמר לי שקשה לתת כל כך הרבה תרומות והכול, ופה ושם.

אמרתי לו, במקום שתשקיע שמונה שעות בעבודה,

תלמד ארבע שעות שער הביטחון רבנו בחייה, ולא תצטרך לעבוד גם את הארבע הבאות.

תגיע לשלמות המעלה,

לך תסביר לעשיר.

כי הוא מבין שהוא פועל, הוא עושה,

יש לו פועלים, הוא עושה הכול.

אבל מה כתוב פה בגמרא?

לא כמוני.

כתוב, מה יעשה אדם מתעשר? ירבה בסחורה ויישא וייתן באמונה ויבקש רחמים.

מה העניין ירבה בסחורה ויבקש רחמים?

אז צריך להבין את זה על פי הגדר שכתבנו.

אז מה זה אומר?

זה לבעל דרגה שנייה.

כי ככל שירבה בסחורה

ויעשה משא ומתן, כמובן באמונה,

ויבקש רחמים, יראה

שלא המעשים שלו הביאו לו את ההצלחה

ואת הגמירות של מה שהוא רצה לבצע.

אז ממילא האדם בדרגה כזאת, אמרו, כן, כן, תעבוד. לך, לך, תעבוד. לך, תלמד, מותיק.

היה פה בחור בשם, לא נגיד מה, מתחיל האות שלו בנון,

היה לו חובות,

והוא אמר שהוא רוצה לצאת לעבוד בשביל לכסות את החובות, הוא יחזור.

הוא יצא לעבוד שנה.

אחרי שנה שאלתי אותנו, מה המצב? אומר לי, יש לי יותר חובות.

ועד עכשיו הוא לא פה.

ככה זה עובד.

תלוי באיזה מדרגה אתה.

הרמב״ן, בפרשת נוח, אומר,

שעשו אותה, את התיבה, גדולה.

למה? למעט בנס.

כי ככה דרך בנסים, כמו שלמדנו.

לעשות כל אשר ביד האדם לעשות,

והשאר יהיה בידי שמיים.

אז כל זה למעט את הנס.

וכן כתב גם כן ביעקב,

שבענווה שלו לא חשב את עצמו בדרגה הראשונה.

יעקב אבינו עניו,

לא חושב שהוא בדרגה הראשונה שלמדנו, של רבי שמעון בר יוחאי.

ולכן הוא אמר, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. אתה עושה לי חסדים,

השם עושה לי חסדים, זה מקטין לי את הזכויות?

הוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו.

לכן הוא פעל פעולות

בגלל שהוא לא סבר שהוא בעל מדרגת הביטחון השלמה.

והעניין

שכל המעשים אצלם היו לשם שמיים

בגדר התעוררות מלמטה, התעוררות רוחנית,

שהיא תביא אותם להתעוררות

העליונה הרוחנית.

וכן כתוב בראש השנה,

טוז.

הילקח

כי חזה אינש דמצלח זרעה אף לה לזרע חרפה

דעת דמטה למדייני כדים סהליק.

זאת אומרת, אדם שזורע

תבואה

שהיא מאחרת לבשל

והוא זורע אותה, אדם נידון

בפסח על התבואה

והוא זרע בחשוון,

חיטה קוסמת

שהם מאחרים להתבשל

והוא רואה שהם הקדימו.

אז שיקדים לפני החורף

לזרוע עוד פעם, כיוון שזה מראה שתצליח התבואה שלו כי גוזרים מפסח עד פסח.

אז ודאי שהנה רואים שהמעשה שלו כאילו,

אז נותנים לו חיצה וסגולה תקדים לזרוע את הדברים לפני כן.

למה? כי אם זה כבר גדל,

אז זה כבר לא יתבטל,

זה לא יירקב.

כי אם אחר כך יבוא החורף, יכול להיות שהזרועים

הם יקבלו יותר מדי מים

ואז הם ימותו כמו העציצים פה, שנותנים להם יותר מדי מים,

אז הם מתים.

אז לכן צריך להקדים כדי שיגדל כבר וכולי.

אז מה רואים?

שנותנים לו חיצה לעשות מעשה בפועל.

הרי לפנינו חריצות נפלאה שגם בה צריך אדם להשתמש,

ואף על פי כן ידע גם בשעת מעשה שאין תועלת במעשיו אלא הכל מיד השם הוא.

וכיוון שעומד בניסיון

שלא לטעות בהכרתו גם על ידי החריצות המצוינת הזאת שהוא עושה,

אז הוא מביא ברכה רבה והצלחה במעשיו.

זאת אומרת, אתה רוצה להצליח?

אפילו אם עשית מעשים שמראים שכאילו אתה לא בוטח בכלום וכאילו,

אבל בתוך הלב שלך אתה יודע שזה בלוף כל מה שאתה עושה והכול,

אם באמת אתה חושב ככה כשאתה עושה,

וזה בגלל שאתה רק בדרגה שנייה ולא הראשונה,

אז השם יברך אותך בכל מעשה ידיך שתצליח.

ואז הוא יראה לך מה,

שבאמת זה שלא בטחת,

הוא הביא לך את ההצלחה.

אבל אם תתלה כוחי ועוצם ידי,

עשה לי את החיל הזה,

אנחנו נראה את זה בדרגה החמישית.

אבל,

מישהו במדרגה נמוכה מזו

שיש לחשוש שהמעשים לא יוסיפו לו בהירות בהכרה,

אלא אדרבא,

הוא לאט לאט ירד לחשוב שיש ממש בטבע.

יגיד, הנה,

עשיתי נהיה, לא עשיתי, לא היה.

אדם כזה, כל המעשים הטבעיים בשבילו הם סכנה,

שלא יורידו אותו ממדרגת הכרתו.

אז הוא צריך למחט בעבודה, במלאכה,

כמה שאפשר הוא צריך למחט.

למה?

כי הוא מבין שכל פעולה מצליחה אותו.

אז הפעולות מצליחות.

האדם הזה יכול לאבד הכול, זה נקרא אפיקורסות.

אדם שמאמין שהפעולות שלו עושות,

ואין ליד השם שום עניין בזה, זה אפיקורוס.

לכן,

אמרו זיכרונם ברכה בחולין כה, איזה פירוש נפלא.

אמר שמואל,

אנא להמילתא חלה בר חמרה לגבי אבא.

אני לעניין זה כמו חומץ בין יין לגבי אבא שלי.

דאילו אבא,

הווה סייר נכסי תרי זימנה ביומא.

אבא שלי היה מסייר את הנכסים שלו

פעמיים ביום.

ואנא לא סיירנה אלא חדא זימנה.

ואני מסייר את הנכסים רק פעם ביום, לבדוק את הנכסים, אם זה נגיד כרמים או פרדסים.

הולך לראות.

האבא שלי הולך פעמיים,

אני הולך רק פעם אחת.

מה אנחנו מבינים?

בדיוק הפוך, שמי שהולך פעם אחת יש לו יותר ביטחון ממי שהולך פעמיים.

זה, מדובר על פשט, יש בזה דברים יותר עמוקים.

לכאורה, הגמרא מביאה שם

כמה מילא דחסידותא דאמר הבן

שלא זכה להתעלות בהן למדרגת אביו.

שומעים שמה כמה דברי חסידות

שהבן אומר שהוא לא זכה להגיע למדרגה של אבא שלו.

אבל זה הסיור של הנכסים.

זה דברי חסידות?

לאבא שלו הוא היה יותר חסיד שהיה מסייר פעמיים והוא מסייר פעמיים. זה נקרא שאבא שלו יותר חסיד?

ואם טוב הוא להרבות בשמירת הנכסים גם,

נו,

אז אם יותר טוב פעמיים לסייר כדי לשמור על הנכסים, שלא תבוא חיה, שלא יפרצו את הגדר,

כל מיני דברים. אז למה הוא לא עסק עם אבא שלו מה הבעיה?

אז שיסייר פעמיים.

למה אתה מתפעל עם אבא שלך?

תעשה כמוהו.

אבל ברור כי פשר הדבר הוא כך.

אמר שמואל,

אביו היה במדרגה גבוהה

אשר היה ראוי לו להרבות בהשתדלות,

ועל ידי זה הוא היה מתעלה מעלה-מעלה.

וזה עניין החסידות של אביו,

שהוא מחפש להתעלות מעלה-מעלה על ידי שהוא

רואה שאין במעשים שלו שום דבר שגורם.

אך את עצמו חשב שמואל שהוא כחומץ בן יין

לעומת מדרגת אבים,

והיה ירא להרבות במעשים הטבעיים.

למה?

כי הוא עלול לחשוב,

הנה,

בזכות זה הרחקתי את הבהמה, את החיה הזאת,

ובזכות זה תפסתי את הגנבים,

ובזכות שאני מסיים,

בעלול,

לסמוך שמעשיו גורמים.

תראו מה זה המבט.

הוא הכיר שהוא לא יכול להיות כמו אבא שלו עוד.

עוד לא הגיע למדרגה הזאת.

אתם שומעים?

הוא ירבה במעשים

לסייר את הנכסים פעמיים,

ותהיה לו הצלחה לשמירה על הנכסים.

הוא יכול, חלילה,

לטעות ולחשוב שהפעולות שלו עשו,

אז הוא לא רוצה.

לא רוצה.

אבל אבא שלו לא חשש.

אבא שלו, ככל שהרבה,

הוא ראה רק איך הקדוש ברוך הוא עושה הכל, ולא הוא.

הפוך, הוא התעלה מזה שהוא הרבה במעשים,

בשביל להגיע מהר למדרגה השלמה.

עוד מובא במדרש רבה,

ושלהי פתיחתא דעיכר רבתי.

ארבעה מלאכים היו, למדנו את זה בשבוע שעבר.

מה שטבע זה, לא טבע זה.

דוד אמר, דוף אויביי וישיגיהם.

ויקם דוד.

עמד עשה ואמר, אני אין בי כוח להרוג,

אלא אני רודף אותם ואתה עושה, ריבונו של עולם.

אני עושה כן. עמד יהושפט, אמר, אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף.

אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו השם, אני עושה כן. עמד חזקיה ואמר, אני, אין בי כוח, לא להרוג, לא לרדוף, לא לאמר שירה.

אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו השם, אני עושה כן.

במאמר הזה אנחנו לומדים לדעת

שההשתמשות במעשים של האדם

צריכה להיות לפי ערך מדרגת הכרתו.

אדם צריך להשתמש במעשים

לפי הכרתו.

לפי ההכרה של דוד,

ראוי לו להתעסק ברדיפת האויב ולהכות אותם בעצמו.

עשה חשב

שהוא אינו רשאי להכות.

למה הוא עלול לדמות?

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

אם אני אכה אותם,

הוא מבין

שהוא ירגיש, אני הכיתי אותם.

לכן הוא אמר שהוא ישתמש רק ברדיפה לבד.

מאז שהם יתברך הוא יכה אותם.

ככה לא יוכל להגיד אני.

יהושפט

חשש גם לרדוף,

להשתמש רק בסיבה רוחנית שהוא יגיד שירה.

שזה רחוק מלהגיד שעל ידי שירה הוא הרג אותם.

ואז הוא יעשה משהו, השתדלות קטנה,

וזהו.

אבל הוא פחד שהוא עלול להגיד שגם בזה שהוא רדף הוא גרם.

אז הוא לא, לא, התרחק עוד.

הוא ידע שהכרה שלו לא כזאת,

אז הוא אמר לו.

חזקיה חשש עוד יותר.

חשש נפלא מאוד.

אולי יגבה ליבו והוא ידמה שבזכות השירה שלו נפל האויב.

ולא היה לו די במה שלא עשה שום מעשה גשמי,

גם שום השתדלות רוחנית

הוא אסר לעצמו.

שלא יקבע לבבו בתוצאות של השתדלותו הרוחנית.

והרי זה עצמו חסרון

בשלמות ההכרה, בשם יתברך.

ואם כי החסרון הזה הוא דק מאוד,

שאי אפשר כמעט להבחין,

פסק חזקיה, אני הולך לישון, לילה טוב,

שעה צרה,

מוקפים 370 מיליון.

תעשה משהו!

תהיה גנץ!

תהיה לפיד!

תהיה ביבי.

לא.

כל אלה מתרברבים, אנחנו ביטחון, אנחנו נשמור, אנחנו ביטחון, אני ביטחוניסט, אני מכריר.

וכל גדולי ישראל הגיבורים הגדולים שניצחו אומות שלמות

ברחו מלהגיד חס ושלום משהו שהם עשו.

שלא יתגאו. ואלה מתגאים מהבוקר עד הערב אני ואני ואני.

הממשלה בראשותי!

ככה היה אומר שרון.

הממשלה בראשותי!

רבין אמר, אני אנהיג ואני אנווט!

כל אחד מכרת מה שהוא רוצה.

אפילו קורנבי

גם כן אומר, אני אביא חמישים אלף.

ליצני הדור.

אז יש מצבים שהברירות של ההכרה הן שאפס זולתו

זה עולה על כל שאר העניינים

וזה מציל מכל צרה וצוקה.

אפס!

אנחנו לא יכולים לעשות כלום.

אפס!

רק מה?

ברוחניות צריך לפעול כמה שיותר, כי זו המטרה

שנפעל.

בגשמיות אפס!

זו המדרגה הכי גבוהה.

הכי גבוהה.

כלל הדבר,

המדרגה השלישית הזאת

היא באלה

שהנס מחזק את הכרתם

בשם יתברך

והטבע מחליש את הכרתם.

זאת אומרת,

כשנעשים להם ניסים,

זה מתחזק אצלם ההכרה?

שהשם הוא הפועל בעולם?

אבל אם הם ירבו במעשים זה יחליש את הכרתם.

הם לא בדרגה כזאת שהם יכולים לתלות את זה בשם יתברך והם עלולים לייחס את זה לעצמם.

אדם כזה ראוי לו למעט בהשתמשות בטבע וגם על פי משפט שמיים

מוטב שיקבל בדרך נס

מאשר בדרך טבע.

זו הדרגה השלישית.

המדרגה הרביעית,

אומנם רוב בני האדם לא ירגישו בניסים,

ואם גם יהיה נס גלוי ביותר,

יתאמצו לבקש ביאורים,

שהוא מקרה אשר קרה על פי דרך הטבע.

יום אחד דיברתי עם אחד חילוני,

חילוני גמור,

יהודי טוב,

ישר,

רוסי.

ואני אומר לו,

תשמע, אני לא צריך הוכחות שיש בורא לעולם.

אני כבר לא צריך את הכתובים ולא צריך זה ולא זה.

אמרתי לו, אני רואה בחוש את הקדוש ברוך הוא כל יום, כל רגע.

הרי אני אומר לאנשים מה לעשות,

והקדוש ברוך הוא מסייע ונעשים להם ניסים.

עקרות נפקדות,

אפילו תחית המתים היה.

דברים מדהימים.

אז יש אלוקים ואין אלוקים.

אתה מבקש,

השם שומע,

דברים מדהימים.

אני שולח בקבוצות כל פעם, כל מיני דברים שאנשים מספרים, מה קרה להם, מה קרה להם, מה קרה להם.

יש סרטונים עכשיו שראיתם, מקבצים כל מיני אנשים.

אז רואים.

אז הוא אומר לו, כל דבר שאתה תגיד לי, יש לזה הסבר הגיוני.

לא יעזור, הוא אומר, כל מה שתגיד לי, אני אתן לך הסבר הגיוני.

אלה האנשים האלה.

יתאמצו לבקש באורים שהוא מקרה אשר קרה על פי דרך הטבע.

כמו שמבאר

המכתב מאליהו בעוד מאמר שנקרא מהות הטבע.

וגם זולת זה,

מכיוון שאין נס, שאין בו משהו של הסתר,

כמו שלמדנו,

שתמיד צריך להיות משהו, איזה הסתר,

שלא ייראה נס גמור לגמרי, כי ממעטים קצת

מן הנס.

אז תולים בני האדם את עצמם במשהו הקטן הזה כדי לקפור בנס.

לדוגמה, במקרה של אלישע,

שהוא אמר לה, אם יש לך מעט שמן,

אז אם היה עומד אותו ריסי והיה רואה את זה,

היה אומר, מה החוכמה, היה לה שמן.

מה, לא ראית שהיה לה שמן?

טוב, אכזת רבה.

יש תופעות כאלה, יש תופעות כאלה, כן, קורים מקרים.

הנה, זה אחד המקרים.

לא יאומן כי יסופר.

למשל,

שרה אימנו עליה השלום נפקדה בנס.

בת כמה?

בת תשעים. לא היה דבר כזה בעולם,

שאישה שלא הרתה מעולם

תלד בגיל תשעים.

וגם לא היה לה רחם.

ואף על פי כן,

לא חזרו הרשעים בתשובה כשראו את הנס הזה.

אצל מי הנס? אצל אברהם זה שמלמד אותם דעת, והם רואים שזה שמדבר איתם אמונה,

אצלו קרה נס כזה,

לא יאומן כי יסופר.

למה לא חזרו בתשובה? אז רואים שיש אלוקים חיים.

רואים שבאו מלאכים,

הודיעו שנה הבאה,

וככה היה.

למה לא חזרו בתשובה?

מה רציתם? ניבח אשש בורא?

הנה.

ופשוט הוא שהיה נקה להם לכפור גם בנס הזה. אתם יודעים למה?

כי כשנעשה נס לשרה בזכות הצדקת,

נפקדו כל העקרות.

אז לא הייתה בולטת הזכות של שרה אימנו.

והנה, כולם, כולם נפקדו.

כן, אבל קודם כל לא בגיל תשעים.

ורק אחרי שהיא נפקדה,

הם נפקדו.

ויודעים ממי לתלות, מי הובטח לו, למי באו מלאכים.

לא משנה.

כולם נפקדו, זה אותו דבר, זה כנראה מזג האוויר.

כל 352 שנה ושבעה חודשים וארבעה ימים,

ככה הטבע לומד.

שאם היה רעידת אדמה, מחכים לבאה,

ואחר כך אומרים, כן, כל מחזור כזה, אז יהיה גם כן.

ככה מחרטים כולם, שמחוברים לטבע.

וכן, בקריעת ים סוף,

נפקעו כל ממות שבעולם.

השם, בשביל לפרסם את הנס,

שכולם ישאלו, איך פתאום אמצע הקוסניה לשביל?

איך האמבטיה התחלקה?

מה קרה פה?

אתה סוחה בבריכה, פתאום, טררר, אתה נופל, למה באמצע העניין?

מה קרה?

אז מה עשו כולם?

נפקעו כל ממות שבעולם, והרוצה לכפור אומר, זה לא בשביל ישראל, הנה זו תופעה טבעית בכל העולם.

כל המים נפקעו בעולם. זה לא קשור לישראל? מה זה קשור לישראל?

בני אדם כאלה שהם לא מכירים בנסים,

לא טוב להם שינהגו איתם מן השמיים בנס.

כי כל אשר תהיה להם הזדמנות

יותר ללמוד את השם על ידי נס,

הם פוקרים,

הם מכחישים ולא לומדים.

ואז החטא שלהם מתרבה.

ולכן מתנהגים עימם מן השמיים בהנהגת הטבע בלבד.

ולא עושים להם שום נס.

כי אם יעשו להם נס, הם יתלו אותו גם כן בטבע,

ואז יקבלו עונש.

השמיים טרחו כביכול

להראות לך את השגחת השם על ידי הנס, שיש בורא לעולם שמתערב,

ואתה רוצה לפרש את זה כאילו אין השם.

אתה אומר, לא, זה טבע.

אז יהיה מגיע לך יותר עונש. אז מה? לא משתלם לעשות לך נס.

שהשם לא רוצה להעניש אנשים סתם לתת להם, כי אתה מסכן,

אתה כל דבר טבעי, הכל טבעי אצלך, הכל טבע.

ולכן תשמעו עכשיו דבר מדהים, מדהים לא יאומן. איזה, תשמעו איזה באורים על גמרות שקשה להבין.

הגמרה בשבת נג'

מספרת כמה גדול אדם זה.

כמה גדול אדם זה.

היה אדם אחד שאשתו הניחה לו ילד, קטן, תינוק,

והיא מתה.

והוא לא יודע מה לעשות, אין לו מי שינניק את הילד.

אז הוא שם אותו, חיבר אותו אליו,

והילד ינק, השם הצמיח לו דדים,

והוא הניק את הילד!

אז כתוב, כמה גדול אדם זה?

למה הוא גדול?

כי אם השם עשה לו נס כזה,

סימן שהוא מכיר בנס.

אמרנו, למי שלא מכיר בנס,

השם לא עושה לו נס, נכון?

למה?

כי אז הוא יכפור יותר,

ואז יקבל עונש.

וזה כן עשו לו נס.

זה לאחד שמכיר בנס.

ובזה הוא גדול ממדרגה של רוב בני האדם שלא מכירים בנס.

אבל על כל פנים, הנהגה על פי דרך הטבע רעה עבורו.

הנהגה אצל אדם כזה, על פי דרך הטבע רעה עבורו.

ואין לו תיקון אם גם על פי דרך הטבע לא יצליח.

ויהיה עני ומדוכא.

ולמרות רוב ההשתדלות,

יהיה לו רק חסרון ודאגות.

אז יישבר לבבו,

ויראה שלא הועילה לו ההשתדלות העצומה,

אולי ישוב ויתפלל אל השם, ויגיע להכרה של השגחת השם יתברך.

זאת אומרת,

הנהגה על פי דרך הטבע היא תהיה רעה עבורו.

ואין לו תיקון.

אלא אם גם על פי דרך הטבע לא יצליח.

אז מן השמיים מגלגלים לו חוסר הצלחה בכל מעשה ידיו.

כל מה שהוא נוגע לא מצליח.

כמו האישה של אתמול

בבית ברבו.

מה שאני עושה לא מצליחה. בת חמישים עוד לא התחתנה.

אין לה פרנסה, אין לה זה. כל מה שהיא עושה, לא מצליחה.

אבל מה זה מביא? שהיא באה להרצאה.

כמו שכתוב פה.

ואז אולי ישוב אל השם ויתפלל, למה אני לא?

והיא רואה שאנשים מקבלים ברכות, וזה מועילה. אז היא חושבת שאני נותן ברכות, וזה עובד. יאללה, סע.

אמרתי לה, זה רק אם מקבלים את מה שהשם מבקש.

נו,

אז לכן כתוב בתורה, קוץ ודרדר תצמיח לך.

התורה אומרת

שלטובתך האדמה מצמיחה לך קוץ ודרדר.

כשתעבוד קשה, תוריד את הקוצים, תעשה את העבוד, תתייגע,

שתהיה לך עבודה, תהיה עבודת פרך.

ודוד המלך אומר, טוב לי כי עונתי,

כי מזה פונים אל השם.

עודך אדוניי, כי ענפת בי.

אני מודה לך השם שאתה מתענף בי,

שאתה כועס עליי,

שאני רואה שזה לא הולך לי חלק.

פן אסבע בי כי חשתי.

אם אני העשיר יותר מדי,

לא צריך את השם, לא צריך להתפלל, אין לי זמן, איפה יש לי זמן?

יא עניותא לישראל, כתוב. טוב לישראל שהם עניים, כי ככה הם קרובים אל השם.

ולכן את הגדר הזה של ההנהגה עם בעלי המדרגה הרביעית הזאת שאמרנו עכשיו,

בעל חובת הלבבות אומר בקיצור בשער הביטחון,

הבוטח בטבע יימסר ביד הטבע.

זה מה שאתה מאמין.

אין בעיה, לך לעבוד, יא חביבי.

תהיה סוס.

חמור.

קדימה, דיו.

איך המערך לימד אותנו?

לעבודה ולמלאכה,

לעבודה ולמלאכה.

מי יתן לנו כוס חלב, לעבודה ולמלאכה.

ככה היו שרים, כשהגיעו לארץ,

רצו שכולם יעבדו, שרו להם שירים, כמו קורנבי.

קורנבי, יס.

על כן, מי שמרגיש בעצמו,

שמבחין שכל מקרה העולם על פי דרך הטבע.

ככה הוא חושב.

ואפילו אם יגיד בשפתיים, בעזרת השם,

ברוך השם,

מכל מקום, בכל הלב, הוא סומך רק על השתדלות בדרך סיבה ומסובב טבעי,

ומה שיבוא לו פתאום,

אז הוא יקרא לזה מקרה?

מה יעשה אדם וינצל מהרעה הזו?

איך יוצאים מהברוך הזה, שאני כל הזמן מאמין רק בטבע?

יתבונן הרבה ויחשוב בענייני האמונה. ילמד מוסר, מה שאנחנו מדברים עכשיו.

וישתדל לברר לעצמו את האמת הברורה שאין הטבע פועל כלום,

ועליו למעט ככל האפשר מלהשתדל על פי דרך הטבע,

כדי שיקבע בלב את הביטחון בשם יתברך אחרת ובברוך לכל החיים.

ואפילו אם לא יצליח עדיין,

אל יאמר לנפשו שבגלל שהוא השתדל מעט הוא לא הצליח.

לא, תיזהר.

אלא ידע שזה מאת השם לנסות אותו.

האם הגעת כבר לביטחון?

זאת אומרת, מה אומרים לו?

תתחיל למעט בעבודה.

הוא אומר, הנה מעטתי בעבודה וזה לא עזר.

נהיה לי עוד יותר חובות.

אומרים לו,

זה ניסיון, השם רוצה לראות האם ההמעטה

הביא אותך להכרה יותר בביטחון בשם שרק עליו ניתן לשמור.

או לא.

אבל נשארת עם אותה דעה,

אז מה הועלת לעצמך?

זה רק ניסיון.

אין דבר כזה.

ככל שתמעט,

השם ייתן לך.

זה לא אומר תוך שבוע, תוך שבועיים. תלוי כמה משך הניסיון.

אבל בטוח שהקדוש ברוך הוא רואה את ההשתדלות שלך להתקרב אליו בביטחון,

והוא ייתן לך כי הבוטח בשם חסד יסובבנו.

הגענו למדרגה החמישית הגרועה ביותר.

ויש אשר לא יכיר בהשגחת השם בכלל,

ומרבה להשתדל בדרך הטבע,

ואתם יודעים מה?

מן השמיים מצליחים אותו בכול.

והוא לא מודה לשם יתברך על זה,

אלא אומר, כוחי ועוצם ידי,

אז איך נהייתי ביל גייטס, אתה חושב?

איך נהייתי מיסטר ג'ובס?

איך נהייתי רוזנטל?

איך?

לכאורה קשה.

למה לא מלמדים אותו מן השמיים, כמו שאמרנו קודם, על ידי עוני וייסורים,

שיבין שאין תוחלת מכל העבודה ויפנה אל השם.

למה לא עושים איתו גם כן כך?

אלא אלה אנשים שהשקיעו את עצמם בכפירה, בהשגחה.

שאינם ראויים להתעוררות מן השמיים,

אלא אדרבה, רשות נתונה לשטן להטעות אותם עוד יותר.

מראה להם את ההצלחה כשהם רשעים.

כמו שנאמר, בנשים הארורות

בירמיה הנביא.

מה כתוב שם?

אני אקריא לכם את הפסוק.

כי אסון עשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר,

לעלות קטורת למלאכת השמיים,

ואסך לנסחים,

כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלאכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים,

בן נסבע לחם,

בן נהיה טובים,

ורעה לא ראינו. זאת אומרת, עובדים

לכוכבים ולמזלות

ומצליחים.

ומה עוד אומרים?

ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמיים ואסך לנסחים,

חסרנו חול,

ובחרב וברעב תמנו.

זאת אומרת,

תולים

שמרגע שהם הפסיקו לעבוד עבודה זרה,

אז באו להם כל הצרות והמחלות והמלחמות והכול.

כל זמן שעבדנו עבודה זרה, הכול היה בסדר.

כמו שאחב אמר,

אנחנו רצים לעבודה זרה והגשם ממטיר עלינו בלי הפסקה, ברכת שמיים.

איי איי איי, כמה שפלה, מדרגה של האנשים האלה, החילות של השטן.

שיטעה על ידם את שאר בני האדם.

השטן ניתן לו כוח לקחת את האנשים האלה המצליחים, הרשעים,

להראות שכאילו הפשע משתלם

כדי שאיתם ועל ידם הוא יטעה בני אדם, לומר, ראו אלה,

לא עושים כלום, מחללים שבת, לא עושים כל העבירות, מצליחים.

וכל ההשפעה של העולם הזה באה אליהם.

אבל הם יונקים את הכול מתהום הטומאה,

וסופם שיעבדו עימה לגמרי.

וזה הניסיון.

אז יש חמש דרגות.

תחזרו על זה כמה פעמים,

והשם ישמרנו ויצילנו,

ויזכנו לעלות מעלה-מעלה,

במדרגות האמונה והביטחון,

עד רבי שמעון בר יוחאי, אמן.

אמן.

רבי חנניה ברנקשי אומר,

עושה כל ישראל

וחוזקות ישראל לפי כוח ירמו לעולם תורו מסבוד.

שנה אמור אדם אסלמה על סדגו יגדיל תורו יעדי.

יעדיין