חכמת שלמה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

גולצ'ימן גליה יעל בת בתיה אי זחבה

ברכה והצלחה בכל מעשי ידיה,

רפואת הנפש והגוף,

בריאות איתנה בכל האיברים והגידים,

שמחת חיים ויישוב דעת,

ביטחון בשם, נחל מהצאצאים ומהסובבים,

ויזכו לחזור בתשובה שלמה בשמחה ונחת, אמן.

שאלה שהופנתה לבן ישחי,

ספר אמרי בינה, סימן י'זן, חקרי לב.

שאלה

הלא נודע שחוכמת שלמה המלך עליו השלום הייתה גדולה וגבוהה על כל בעלי החוכמות הנמצאים בעולם.

ככתוב במלכים א' ה'

בתרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם ומכל חוכמת מצרים ויחכם מכל האדם.

וכתוב

וייתן אלוהים חוכמה לשלומה ותבונה הרבה מאוד,

ורוחב לב כחול אשר על שפת הים.

על כן בוודאי

כל החוכמות הנמצאים עתה אשר השיגו אותם בני האדם במשך כמה שנים, דור אחר דור,

הנה הוא היה משיג אותם לעשותם ביתרון

על הנמצא עתה.

ועל כן לב כל אדם יפלא.

למה לא עשה אוניות של אש ללכת בים הגדול למרחקים?

זאת אומרת, אוניות עם מנועים כמו שיש היום וכו'.

ובימיו לא היה אלא אוניות ההולכים על כנפי רוח,

רק אוניות מפרשים.

והוא היה צריך לזה מאוד.

ככתוב כי

אוני תרשיש למלך בים עם אוני חירם

אחת לשלוש שנים תבוא. זאת אומרת, האוניות

שהיה צריך בשביל להביא

את כל מה שצריך לבניין בית המקדש.

ואם היה לו אוניות

של אש,

היו קלים כנשר במהלכם בים.

ועוד יפלל לב האדם עליו, למה לא עשה טלגרף

שבו משתמש שימוש גדול הצריך לו מאוד?

כי בו היה נמצא הן אומר והן דברים, ולי נשמע קולם.

ההפך מ-אין אומר ואין דברים.

הן אומר והן דברים.

ולי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קבם,

ובקצה תבל מיליהם.

עוד רצינו לדעת מה שאמר הכתוב,

ותרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם ומכל חוכמת מצרים.

מהו ותרב?

אם הוא באיכות

כל חוכמה וחוכמה דווקא,

או ותרב

בריבוי מיני החוכמות?

דרך משל,

הם היו יודעים מאה מיני חוכמות,

והוא היה יודע מאה וחמישים מיני חוכמה,

שיש לו יתרון עליהם בריבוי מיני החוכמות.

אבל באיכות,

כל חוכמה וחוכמה שהיו יודעים הם,

לא היה לו יתרון,

אלא הוא והם שווים בה.

יורנו על כל הנזכר, ושכרו כפול מן השמיים.

זאת השאלה.

ואבן נשחי עונה תשובה.

נראה ודאי

היה יכול שלמה המלך עליו השלום להשיג כל אלו החוכמות של אונייה של אש

ושל טלגרף

מריבוי החוכמה.

אני עוצר פה ורק מזכיר את הכיסא של שלמה שהיה שם מדרגות נעות, והיה רובוטיקה, והיה דברים, מנועים.

אז מי שמכיר את זה, שיקרא באגדות

של פורים, באגדות, שם מה שנאמר,

שם יש תיאור מדויק,

מדהים.

אז הוא אומר שוודאי שהוא היה יכול לעשות.

אך הוא לא רצה לעשותם

ולהשתמש בהם, כי הוא ידע ברוח הקודש

התלאות אשר ימצאוני ישראל מן אויביהם,

המלאכים הצוררים אותם,

ותמיד באים עליהם מארץ מרחקים ללחום חממהם בחיל גדול בארצות החיים.

אך מחמת הרחק מקום ירושלים ממקומות ערי המלוכה של אויביהם

נעשה לישראל רווח והצלה במלחמה,

ותמיד נמצא אצלם שארית הפליטה.

אבל אם היו כלים רודפיהם כנשר לבוא עליהם באוניות של אש,

שבהם מתקרב הדרך,

ואם יחסר הלוחם עמהם חיל או צידה או כלי זין, אז תכף הביאו ממקום ממשלתם

וילחמו בהם,

אז היה חלילה כליה לשונאי ישראל ואין להם תקומה במלחמה.

וכן נמי,

אם היו שרי החיל הנשלחים מן הקיסרים,

נותנים ידיעה לקיסרים על מחסורם ועל מה שצריך להם לעזרתם,

היה בעלם עזר מן הקיסרים,

הן בריבוי החיל,

הן בריבוי הצידה,

הן בריבוי כלי זין.

ועוד היו

מתייעצים זה עם זה בטלגרף,

והיו ממציאים הכנות לתגבורת שלהם ולהצלחתם.

והיו מאבדים ומכלים שונאי ישראל עד השמד הכל.

על כן הסתיר שלמה המלך, עליו השלום, חוכמות אלה

של אוניות אש ושל טלגרף.

אף על פי ששלום היה בימיו,

הנהו חשבות בזה על העתיד להיות לישראל עם המלכים הצרים אותם.

וכאשר היה ונעשה כן בכמה דורות,

ועל ידי חסרון שתי חוכמות אלה,

שהן אוניות האש והטלגרף.

בזה הצליחו ישראל והייתה להם הרווחה במלחמת המלכים שהיו נלחמים עמהם בכל דור ודור.

בחסד גדול עשה השם יתברך עם ישראל,

עם שאר בני האדם,

שגם בדורות האחרונים לא נתן לב לחכמי הטבע להרגיש ולהתבונן בחוכמות אלה,

אלא עד השנים האחרונות

הקרובות לנו,

שאז כרתו המלכים ברית בתקנות שעשו בעבור תיקון העולם,

שקוראים בזה הסכמי מסחר,

ועל ידי כן יצא מן החוכמות האלו של אוניות אש ושל טלגרף טובה ותועלת

וכמה דברים לאנשי העולם,

ובפרט לישראל החלושים,

אשר הם גרים גרורים בארצות מלכי האדמה,

ירום הודם.

ונמצא גילוי חוכמות אלו בדורות האחרונים נעשה יפה לעולם,

והוא דבר בעיתו מתוק.

באשר שאלת לדעת באור הכתוב, וטרף וחוכמת שלמה,

אעתיק לך פה אשר כתבתי בספרי הקטן

בן איש חי

בפרשת בית חנן

על הפסוק ושמרתם ועשיתם

כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני עמים.

וזה לשוני.

אברהם עדיין צריך להבין

למה תלה החוכמה הזאת

בשמירה ועשייה של התורה

שהקדים לומר ושמרתם ועשיתם.

ונראה לפרש בסיעתא דשמיא

כי בשכל שבאדם יש חלק טוב וחלק רע.

זה עניין יצר הטוב ויצר הרע שיש באדם.

והצדיק, על ידי עסקו בתורה ומצוות,

מגביר חלק הטוב שבשכלו על החלק הרע.

ואז יהיה מכוון בשכלו על פי האמת והצדק,

כי חלק הרע שבשכל הוא מחשיך

עיניו של האדם

ומושך ליבו להביט חוץ מן האמת.

ולכן הבינוני הוא פעם כך ופעם כך.

אבל הרשע גובר בו חלק הרע שבשכל ומטעהו ואינו יכול לראות דבר שלם

כי אם דבר חסר.

ובזה מובן מאמר ריבותינו זיכרונם לברכה בפסוק

בטרם

חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם

ומכל חוכמת מצרים.

אתה מוצא,

כשביקש שלמה לבנות בית המקדש,

שלח אצל פרעה ואמר לו שלח לי אומנין בשכרן

שאני רוצה לבנות בית המקדש.

ועשה פרעה.

כינס את כל האסטרולוגין שלו

וצפו בבני אדם שהם עתידים למות באותה שנה

ושלח אותם.

כמו שהסינים עכשיו שלחו כמה משלוחים לכמה מדינות

והכל חרטא ברטא מה שהם שלחו.

או כמו ישראל שהגיעו להם עכשיו תרופות ודברים שהם לא מתאימים.

ובכן על זה הדרך.

איי איי איך ההיסטוריה חוזרת.

בקיצור, אז הוא שלח לו, בשכרן, כן?

שלח לו כאלה שעומדים למות השנה.

כשבאו אצל שלמה המלך עליו השלום,

צפה ברוח הקודש שהם מתים באותה שנה.

ונתן להם תכריכין ושלח אותם.

איי איי איי.

ושלח לו לפרעה ואמר כך.

לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך?

הרי לך הן ותחריכיהן.

עד כאן.

ביקשה הרב אברהם קונקי

בספרו אם הילד על פרשיות השבוע.

חדה. היכן מצינו בזה שגדלה חוכמתו מחוכמתם.

בעלו מן שטח הדברים מובן ששווים הם.

כי הם צפו בכך שהם מתים.

והוא גם כן צפה בכך שהם מתים השנה.

ועוד מה רע לעשות להם תכריכין?

אם כדי שיודיעו שהוא ידע דאלו ימותו בעוד השנה,

די לו לשולחן בדברים שבעל פה לומר לו.

המבלי הן כברים במצרים שלחתם לקוברם בירושלים?

הלכה בחזרה כבר אותם בארצך.

אומר הבן ישחי והרב העריך שם ונדחק ליישב הדברים

עיין שם.

בקיצור,

הבן ישחי אומר פירוש משלו ומסביר.

אבל בינתיים חיינתי מי זה אברהם בן לוי קונקי הרב.

הוא היה מקובל, פעל בחברון במאה ה-17,

הוא הצטרף לשבתאות והיה מהמפיצים

של שבתאי צבי, יימח שמו וזכרו.

והוא האמין בו עד יום מותו.

ולמרות שהוא תאסלם

שבתאי צבי,

הוא המשיך להאמין לו עד מותו וכתב ספר ביוגרפיה עליו,

כתב שהיה לו רוח תימהוני,

אבל הוא הסביר את הכל בניסים ונפלאות.

וכמובן, הרב יעקב עמדין היעבץ יצא נגדו ונגד השבתאות בזאת תורת הקנאות.

ומפה רואים

שגם חכמים גדולים ועצומים יכולים לטעות, ורבים טעו בשבתאי צבי,

טעות גדולה מאוד וכו'.

אז אין פלא שהרבה נדבקים לברלנד,

אפילו שהוא עושה את הדברים הכי איומים שיכולים להיות, ומחזיקים ממנו.

זה רוח שטות כזאת שנדבקת אפילו באנשים חשובים.

מכל מקום

אומר שם

הבן איש חי.

והנה לפי האמור לעיל נראה לי השם שפיר המאמר הנזכר,

והוא כי חכמי מצרים שגובר בהם חלק הרע שבשכלם,

כמו שלמדנו שהשכל מתחלק,

והם משתמשים בחלק הרע בו

הם לא יכולים לראות בשכלם ראייה שלמה.

והם היו חסרים שתיים באותה ראייה אשר צפו באותם בני אדם האומנים ששלחו.

האחד,

לא נתברר אצלם שכולם ימותו מתא שצריך לה קבורה,

אלא אפשר שיימצא בהם בני אדם, שיהיה להם אותה שנה סימוי עיניים,

שזה חשוב כמת,

או שיהיו מצורעים,

שזה חשוב כמת.

ולכן ראו בהם עניין מתא,

ובוודאי שיגידו לפרעה על ראייתם בחוכמת האסטרולוגיה,

דאלו ימותו כולם באותה שנה.

אבל לא ברור

שכולם ימותו מתא ממש,

אלא אפשר, כמו שאמרנו,

סמיות עיניים או צרעת,

שזה גם חשוב כמת.

כי ראו באותם אנשים סימן של מתא.

כאשר מספרים,

זאת אומרת, עכשיו הוא מביא דוגמה שאפשר לראות,

אבל לא בדיוק,

ולא לדעת בדיוק באסטרולוגיה,

אסטרולוגיה, מה שאנחנו קוראים,

כאשר מספרים במעשה שהיה לרמב״ם,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שברח ממלך מצרים,

ולא יצא מן העיר.

אלא, נכנס בתוך בית אחד,

הביא כלי גדול של נחושת,

מילא אותו מים,

הניח בתוך המים סלע גדול,

עמד על הסלע,

כי ידע שלמלך יש חכמים שיודעים בחוכמת האסטרולוגיה,

ובוודאי הוא ישאל מהם עליו לראות היכן הוא.

זה לא כמו האיכון של היום, שיודעים

איפה אתה נמצא אפילו בטעות של שמונים מטר.

הוא בוודאי ישאל מהם עליו לראות היכן הוא,

ויגידו לו דבר שהם טועים בו,

כי חושבים ראייתם באופן הקרוב לשכל.

וכן היה.

המלך שאל מהם, תראו היכן נמצא הרמב״ם.

וישיבו לו,

הרמב״ם

עומד על הר אחד,

אשר נהר אחד מקיף אותו,

בנהר מוקף מחיצה אחת של נחושת,

ויתפלא המלך ויאמר,

הר כזה

לא מצוי ביישוב שאנחנו יודעים אותו.

ואם יימצא זה בסוף העולם,

מרחק שלוש או ארבע חודשים,

איך ייתכן שבמשך שעתיים מאז שהוא ברח כבר הגיע לשם?

והבין שהרמב״ם עשה חוכמה להטעותם,

ולא ידע איך עשה.

לכן הוכרח להכריז בעיר הבטחה בשם המלך,

שיבוא הרמב״ם לפניו ולא יעשה עם מוראה.

וכן אחר שיצא הכרוז,

בא הרמב״ם לפני המלך,

אמר לו מה עשית להטעותם?

אמר לו כך וכך עשיתי.

והם חשבו סלע שאני עומד עליו, הוא הר?

והמים שבכלי סביבות הסלע חשבו שזה נהר?

והדופן של הכלי של נחושת,

הם חשבו שזה חומה של נחושת.

זו החוכמה של יהודי שיודע בדיוק

מה המגבלות של האסטרולוגיה.

וכן העניין כאן.

הם ראו על אותם אנשים,

חכמי מצרים, האסטרולוגים,

סימן של מיתה.

אך הם לא יודעים שכולם ימותו מיתה ממש,

אלא יכולים להיות צומים, מצורעים.

וזה חסרון אחד שיש בצפייתם אשר צפו באותם האנשים האומנים.

ועוד יש להם חסרון שני, יותר קשה מזה,

שאי אפשר לדעת מתי ימותו באותה שנה.

האם בהתחלה? באמצע? בסוף?

דבר זה אי אפשר להכירו על ידי חוכמה זו.

אמנם שלמה המלך עליו השלום,

שהוא היה רועה בחלק הטוב שבשכל,

ומצורף עם אורוח הקודש,

איניה הוא ראה בחוכמה זו ראייה שלמה,

שידע שאותם האנשים האומנים ששלח לו,

כולם ימותו באותה שנה מיתה ממש,

שצריך להם קבורה,

וידע גם כן דאלו מיתתם קרובה בתוך אותו חודש שבאו אצלו.

והנה הם עומדים על פרק הנסיעה,

שצריך להכין להם תכריכין.

ולכן לא הספיק לזה להודיעו בעל פה,

המבלי הן קברים במצרים שלחתם לקבורם בירושלים?

אף על פי שמדברים אלו נודע דכולם למיתה ממש שצריך להם קבורה, הם עומדים.

ועדיין לא ניכר בזה ידיעתו השנית אשר ידע שמיתתם קרובה.

לקח, להודיעו בזה,

עשה לכולם תכריכים להודיע שהמיתה שלהם קרובה והם עומדים על פרק הנסיעה,

שצריך להם תכריכים כבר מעתה.

ולזה אמר, ותרם חוכמת שלמה מחוכמת מצרים.

אלו הם דבריי שכתבתי בספרי הקטן בנשחי על הפסוק הנזכר בפרשת בית חנן.

ובזה תמצא תשובה לשאלה השנית אשר שאלת.

האם הפסוק בתרם חוכמת שלמה בא ללמד

על ריבוי האיכות

של כל חוכמה וחוכמה שהיה לו ביתרון על חכמי מצרים,

או שדיבר על ריבוי הכמות והמניין על החוכמות,

שנמצא אצלו ריבוי מיני חוכמות

שלא נמצאו אצל זולתו.

והנה, בדברים האלו שכתבתי, תבין,

דעיקר הכתוב בא ללמד ביתרון שיש לשלמה המלך עליו השלום באיכות

של כל חוכמה וחוכמה,

אשר היהודיה את החוכמה בשלמות בלי מחסור.

מה שאין כן חכמי מצרים ודומיהן,

אי אפשר שיראו ראייה שלמה בחוכמה.

וכמו עניין צפייתם וידיעתם בחוכמת האסטרולוגין

הנזכרת לעיל,

שהיו חסרים בראייתם שתי מחסורים.

אבל שלמה המלך עליו השלום ראה ראייה שלמה.

כמו שנאמר בתהילים ל״ד,

יראו את אדוני קדושיו,

כי אין מחסור ליראיו.

ועל כן דקדק לומר ותרם חוכמת שלמה,

ולא אמר וירבו חוכמות שלמה.

כי לא בא כתוב לשבחו בריבוי מיני החוכמות,

אלא בא לשבחו בריבוי האיכות של כל חוכמה וחוכמה בפני עצמה.

ואני מוסיף שוודאי שהיו לו יותר חוכמות מכל החכמים כולם גם בימינו,

כי מי יודע היום שיחת הציפורים, מי יודע את שיחת העלים והעצים,

ומי יודע את כל מה שנאמר עליו.

לאין שיעור.

והשם יתברך יאיר עינינו באור תורתו אמן ואמן כן יהיה רצון.

מועדים לשמחה.

לא לשכוח שהמבזה את המועדות זה שהולך עם בגדי חול.

במועד צריך ללבוש בגדי שבת,

כל המועד כולל עשרו חג.

חגים וזמנים וששון.