מי חמור ומי לא? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
וכבוד הלאה
מי חמור ומי לא
כל דברי הגמרא קודש קודשים
לא תמיד מבינים אותם לאשורם
אומר ביעקב גלינסקי זיכרונו לחיי העולם הבא בסיביר
נזדמן לי לעמוד על אמיתות מ' רע מן הגמרא
בפסחים מ' ט'.
כתוב, גדולה שנאה ששונאים הנוכרים את ישראל.
אוי, כמה שהיא גדולה.
וגדולה יותר שנאה ששונאים עמי הארץ את התלמידי החכמים.
בשנה ופירש
יותר מכולם.
מי שלמד ופרש מן התורה הוא שונא יותר מהנוכרים,
יותר משנאת עמי הארץ, יותר מנשותיהם.
הוא הכי גרוע.
בשנאה שלו לתלמידי החכמים.
ובסיביר
אומר ביענקלה נפלתי לידיו של חוקר בולשת,
קומוניסט מושבע,
ששנה ופירש.
שנה,
נו, מילא, גאון הוא לא היה.
גם הידיעות שלו שטחיות ומסולפות.
אבל היה בהם די בשביל למרר את חיי הנחקרים.
ידוע,
רב אחת סיפר לחפץ חיים, זכר צדיק וברכה, שהציעו לו ללמד גמרא בבית ספר חילוני בעירו.
והוא היה מסונף לרשת תרבות כפרנית.
והוא שאל אותו האם לעתר לבקשה.
שידעו לפחות גמרא.
ענה לו החפץ חיים,
ראנה.
הלוא התלמידים הללו סופם שיפרקו עול ויסתבחו לרודפי הדת.
כי הקומוניזם סחף כל כך באותה תקופה.
אז אם הם לא ידעו מאומה,
לא יהא בידם נשק לרודפנו.
הם יהיו בבחינת ליסטים הבא בידיים ריקות.
אבל אם ידעו ללמוד,
יהיו בבחינת ליסטים מזוין.
ויותר גרוע,
אומר רבי ינקלב, ואני נתקלתי בחוקר הזה ליסטים מזוין.
אמור לי,
נתן קולו,
איך אתם מסיתים נגד האומות?
אומרים שהגויים הם עם הדומה לחמור,
שנאמר,
שבו לכם פה עם החמור,
עם משולים לחמור,
עם הדומה לחמור.
ועוד אתם אומרים,
אדם אתם,
אתם קרויים אדם
ואין הגויים קרויים אדם.
מה הרגש העליונות הזה?
מה זה אתם בחרתנו,
רוממתנו מכל הלשונות?
כל בני האדם שווים.
זה היסוד של המהפכה.
אין מעמד אדונים,
לא של אצילים,
לא של מעסיקים,
לא של יהודים.
מאליו יובן
שאם אני דבק במה שכתוב בגמרא,
אני אויב המהפכה.
קונטר-רבולוציונר.
קונטר-רבולוציונר.
ויש לכלוא אותו ולרודפו עד חורמה.
אמרתי לו, אתה טועה, אתה לא מבין את הפשט של הגמור.
אה,
התרווח,
מצא חן בעיניו, ויכוח אידיאולוגי מרענן.
אדרבה,
תסביר אתה.
אמרתי לו, האמת היא שכל בני האדם,
יהודים כגויים,
דומים לחמורים.
נתן עליי קולו ואמר, איך אתה מעז?
התממתי, מה אתה נזעק בכלל?
אתה באת מהקוף.
נרגע, קוף, חמור, באמת, מה ההבדל?
טוב, תמשיך.
אמרתי לו, פסוק מפורש הוא באיוב יא,
עייר פרה אדם ייוולד.
הפירוש, האדם נולד כמו חמור קטן,
פראי ומשולח רסן.
אבל רשי מפרש,
מעייר פרה צריך שאדם ייוולד.
זו המשימה וזה התפקיד שלנו, ליצור עצמנו כאדם.
ויש המפרשים את הכתוב,
ויאמר אלוהים נעשה אדם,
בלשון רבים, נעשה.
למי אמר?
לאדם בעצמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני בורא אותך כעייר פרה,
ואתה עושה מעצמך אדם
על פי הישמח משה בבראשית.
ומה בין חמור לבין אדם?
איך העייר הופך להיות אדם?
חוקר נדרך, ציפה למעידה הבאה שלי.
אכן.
כן.
איך הוא הופך את עצמו לאדם?
אמרתי לו,
החמור חי את הרגע.
כל מעייניו בצרכיו,
בסיפוק מאווייו.
כזה הוא העייר הפראי,
התינוק בהיוולדו.
בוכה כשהוא רועב,
בוכה כשהוא עייף,
בוכה כשהוא רטוב ומנוכלך.
ספק לו הצלחה והירגע.
לאדם יש מטרה בחיים,
יש שאיפות רוחניות נעלות.
מובן שהמטרה העיקרית, הנכונה והאמיתית,
זוהי שגילה לנו הבורא בתורתו הקדושה.
ולכן אמרו, שמרתם
את דברי הברית הזאת
ועשיתם אותם.
אל תקרא ועשיתם אותם, אלא ועשיתם אתם.
כאילו עשיתם את עצמכם.
על ידי שאתם שומרים את דברי הברית הזאת, את התורה,
זה נחשב שאתם עושים את עצמכם.
ועשיתם אותם, כתוב אתם.
זה גמרא בסנהדרין צדיק ט'.
התפרץ לתוך דברי באף ובחימה ואמר, ולנו אין אידיאלים?
הקומוניזם זה לא שאיפה נעלה?
מה, אנחנו לא מקריבים עבורו?
או-הו, מה זה מקריבים?
עשרות מיליונים בני האדם כבר הקרבתם עבורו.
את כל הכלכלה הרסתם עבורו.
מאות מיליונים דיכאתם עבורו.
אבל כמובן שלא התגריתי ברשע הזה, כי השעה משחקת לו. אמרתי לו,
תשמע, אני יודע מה דרכי להיות אדם.
אם יש לך דרך אחרת,
לך בה.
התרצה.
טוב, תמשיך.
חזרתי ואמרתי,
דרכנו היא דרך התורה.
לכן אמרו,
אם אין קמח,
אין תורה.
אם אין תורה,
אין קמח.
משנה באבות, פרק ג',
משנה יז'.
שואל היעבץ,
אם אין קמח,
אין תורה, זה מובן.
בלי קמח אפשר
ללמוד תורה.
דקדוקי עניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, כמו שכתוב בעירובין ממלף.
אבל איך מבינים שאם אין תורה, אין קמח?
וכי מעטים האנשים שתורה אין להם,
יש להם עשירות רבה?
והנה,
כל הגויים, כל החילונים, אין להם תורה,
והם עשירים.
אז איך כתובים? אין תורה, אין קמח.
שואל היעבץ, איך זה מסתדר?
וענה,
הקמח
הוא מאכל אדם.
ואם אין תורה,
אז זה לא קמח,
זה מספוא.
זה מאכל בהמות.
לפיכך,
כשעם ישראל יצא ממצרים,
הוא זכה לפרוק את עול השעבוד.
אז מה מקריבים למחרת הפסח?
מנחת שעורים.
זה מנחת העומר.
כי השעורים מאכל בהמה,
כמו שכתוב בסותה חטא.
זאת אומרת, עד עכשיו הם היו משועבדים לפרעה,
כרגע יצאו, אז מקריבים קורבן סעורים,
שזה מאכל בהמה.
כמובן שלפרוק עול שעבוד רוצה גם חמור וגם סוס.
אם הם יכולים לפרוק מעליהם את השעבוד,
פחות יעמיסו עליהם, פחות ירכבו עליהם, למה לא?
כשקיבלו את התורה בחג השבועות,
כבר קיבלנו את התורה בחג השבועות,
הקריבו שתי הלחם מחיטים,
שזה מאכל אדם.
למה התחלף ממאכל סעורים, מאכל אדם? כי קיבלו את התורה.
ואם קיבלו את התורה,
אז אם יש תורה, יש קמח.
איזה קמח?
שהוא מאכל אדם.
לא סעורים, שזה מאכל בהמות מספוא.
זאת אומרת, זה מה שהסבירו לנו. זה נקרא אוכל.
אוכלים בשביל לקיים תורה,
אוכלים בשביל להיות בריאים לעבודת הבורא.
לא אוכלים בשביל לאכול כמו סוס, כמו חמור.
זה מספוא.
אין הבדל בין אדם כזה לחמור כזה.
זה אוכל בשביל השעה, וזה אוכל בשביל זה. זה אוכל בשביל ההנאה, וזה בשביל הנאה.
אבל אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח, זה לא קמח, זה מספוא. אוכלים רק בשביל הנאות.
אבל אנחנו אוכלים בשביל להמשיך את התורה עוד לקיים
את התכלית והמטרה.
הקומוניסט התמרמר ואמר, תמיד יש לכם תשובות.
אכן, אישרתי.
אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות.
רבי חנניהו ברגע שהוא אומר.