עובדות מגדולי עולם בקושי הלימוד שהיה להם - א' | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום למשפחת אהרוני,

נחת רוח מהילדים, בריאות הנפש והגוף,

ינצלו מחבלי משיח,

יזכו להיות בעלי מידות טובות,

פרנסה בנקל ושלום בית אמיתי.

היצר הרע מתמקד בלומדי התורה.

כתב הגאון רבי אלחנן וסרמן, השם ינקום דמו,

בקובץ מאמרים ואגרות בעמוד רנב,

שמעתי מפה קדוש,

רבנו בעל חפץ חיים,

זכר צדיק ברכה, וזה הלשון.

לא אכפת לו ליצר הרע שיהודי יצום ויבכה

ויתפלל כל היום,

ובלבד שלא ילמוד.

הכל מוכן, יצר הרע,

רק לא ללמוד.

וידוע

כי אברהם אבינו עליו השלום

היה עמוד החסד,

ביצחק

היה עמוד העבודה,

ביעקב

היה עמוד התורה.

ועל כולם,

ועל כן,

מכולן לא התאמץ היצר הרע כל כך לבטלן כמו יעקב.

כי זה סימן לבנים שכל השתדלות היצר הרע

היא להכשיל את ישראל בביטול תורה.

וגם המלאך, שרו של חיסר,

ידוע שבא ופגע בו

ברגלו.

למה? שזה הרגליים שמעמידות את התורה.

בטמחין דאורייתא.

זה מה שניסה לפגוע בו.

לכן קשה מאוד היום להחזיק לומדי תורה

מאותה פגיעה.

אז הגאון,

הרב וסרמן שמע את זה מפיו של החפץ חיים,

שלא אכפת לו ליצר הרע, אין בעיה, תצום, תבכה, תתפלל, כמה שאתה רוצה, רק אל תלמד.

וזה רואים כמה הוא חיבל

ביעקב אבינו בשביל שלא יוכל ללמוד תורה.

עוד כתב שם בעמוד קפה,

החפץ חיים זיכרונו לחיי העולם הבא, היה אומר, היצר הרע יאפשר לאדם לעסוק בכל המצוות,

ובלבד שלא ילמד תורה.

עכשיו, אם אנחנו חושבים

שכל גדולי עולם שאנחנו שמענו ומכירים,

יותר שמענו ממה שמכירים,

הם כולם נולדו להיות גדולים,

אז יש לנו טעות גמורה ביותר.

אנחנו נשתדל לדבר על כמה, וזה ייתן לנו תקווה.

המהרם שיק

מחייב את כולם.

כתב רבי משה מרדכי דושינסקי,

אחיינו של המהרם שיק בספרו, עוד יוסף חי בחלק גדולת משה באות ב',

שמעתי

מאחי

מורי הגאון,

שפעם בפתיחה לפני שיעור

אמר

מרן המהרם שיק, זיכרונו לברכה,

הוא התחיל פעם את הפתיחה שלפני השיעור בזה הלשון. הנה מצינו בגמרא ביום הלמ״ה,

דרבי אלעזר בן חרסום מחייב עשירים.

היו לו אלף

מדינות בים,

אלף מדינות ביבשה ואלף אוניות בים,

עשיר גדול,

והיה לוקח את תרמילו והולך ללמוד תורה ממקום למקום.

עד שפעם הגיע לעיר נמל,

נמל,

ואז

עשו בו אנגריה, לא ידעו שהוא הבעלים של כל האוניות והכול, והשתמשו בו כי היה חסר פועלים,

והוא לא אמר להם שהוא בכלל הבעל הבית.

ריביל עזר בן חרסום מחייב את העשירים.

זאת אומרת, מה העשיר יגיד? אני הייתי עשיר, טרוד במזונות, וזה, צריך לדאוג לפועלים, וזה, רוצה להפסיד מעבותיו,

לא ישגיח על הפועלים, כל הסיפורים.

מביאים לו את ריביל עזר בן חרסום,

הנה,

אתה היית יותר עשיר ממנו.

היה לך אלף מדינות, אלף אוניות בים.

והוא עסק בתורה,

זנח את הכול ועסק בתורה.

אז ריביל עזר בן חרסום מחייב העשירים, והילל העניים.

הילל, יש לך יותר עני ממנו שהוא קפא על הגג,

וכמעט מת, בגלל שלא הייתה לו פרוטה לתת שם לשומר בשביל להיכנס ללמוד.

אז הילל מחייב את העניים.

העשיר בא בטענה כי אין לו זמן,

כיוון שהקדוש ברוך הוא נותן לו עשירות.

אם כן, הוא מחויב לטפל בה.

ורביל עזר בן חרסום מסתור את טענתם,

כי היה עשיר ועסק בתורה.

ולהפך,

העניים שיש להם טענה שצריך לעמול בשביל המחיה והכלכלה וכל זה,

לא היה מעכב להילל.

והניח הכול,

רק ללמוד תורה.

אם כן, מחייב אותם הילל בזה.

ועל דבר זה אמר המהרם שיק לפני התלמידים,

כי הוא לא היה יכול לתפוס העניין כשלמד פעם אחת או פעמיים.

יש הרבה שטוענים, תשמע, אני לומד פעם, פעמיים, לא מבין.

מתייאשים.

הוא אומר, אני, אני, אמר המהרם שיק,

לא היה יכול לתפוס העניין כשלמד פעם-פעמיים.

והיה צריך לחזור הרבה פעמים.

בראשונה היה צריך לחזור אפילו 40 פעמים.

ובכל פעם ופעם בכה לפני בורא עולם.

ואמר, הלוא בתורה לא מצינו שמישהו,

כשהבנה,

אין צריך ללמוד.

אין פטור למישהו כשהבנה.

לכן, אבקש ממך, אב הרחמן, תן לי בינה.

בהשכל,

בתורתך הקדושה.

ואחרי כל בחייה ובחייה ארגיש בעצמו,

כי התחיל להבין את דברי הלימוד.

וזה היה מדי יום ביומו זמן ארוך.

אז הוא לא נולד גאון.

יש שו״ת, אמר הרמשיק, עם אלף תשובות בכל נושאים.

ועתה אומרים עליי

שאני יכול ללמוד

אף שאיני יודע זאת,

כי אנוכי יודע שלא הגעתי לקרסולי ריבותינו הקדושים.

מתפעלים ממנו מהלימוד, המארם שיק.

אבל כל אחד ואחד

צריך ללמוד בהתמדה גדולה,

והבל יטהר, מסייעים אותו מן השמיים.

ואם כן,

אני יכול לחייב

את אותם שיאמרו שאינם יכולים ללמוד,

כי ראשם בל עימם לזה.

אז אני מבקש מכם, לא תאמרו כן,

רק תתפללו למי שהחוכמה שלו,

שהוא ייתן לכם בכל יום ויום דעה, בינה והשכל כדי להבין את שיעור של היום הזה.

ואחר כך תתחילו לחזור וללמוד

עד שיהיה שיעור רגיל על פיכם.

ואם תעשו כן,

השם הגדול יעזור לכם,

ותוכלו לקיים את מצוות השם,

ובתורתו תהגו יומם בלילה.

עד כאן דבריו של מרן המהרם שיק, זכר צדיק וקדוש לברכה.

אז אין פטור, והוא אומר לכל התלמידים שלו,

תשמעו, תגיעו למעלה, אני אדון אתכם.

אבקשכם,

לא תאמרו,

לא תאמרו,

לא תאמרו כן,

שאתם לא יכולים ללמוד כי הראש שלכם בא לעימכם,

אלא תתפללו למי שהחוכמה שם.

למה?

למה?

משום שאני יכול לחייב את אותם שיאמרו שלא יכולים ללמוד.

אני יכול לחייב, למה? כי אני הייתי כזה.

גם אני הייתי צריך לחזור ארבעים פעם לפחות

בשביל להבין מה שאני לומד.

אבל אני התפללתי כל יום, אז אני אומר לכם מה עשיתי,

תעשו גם אתם.

תתפללו ותבכו למי שהחוכמה שלו,

ותבקשו.

ואם תעשו כך,

הקדוש ברוך הוא הגדול יעזור לכם,

ותאכלו, אבל זה בתנאי

שאחרי ששמעתם את השיעור,

תחזרו עליו כמה פעמים עד שישגור בפיכם,

וגם תקיימו בזה,

והגית בו יומם ולילה.

אז הם לא שומעים שיחה,

דרשה, ונגמר כן, פעם כן, כן, היה פעם כן, כן, כן, אני זוכר משהו, כן.

חוזרים וחוזרים וחוזרים עד שזה שגור בתוך הפה.

כל לימוד צריך לחזור ולשנן.

הוא היה מתלמידיו

של החתם סופר, זכר צדיק לברכה, מסופר לנו שפעם אחת

הם נסעו בקרון, עגלה,

והוא נרדם.

והוא הניח את ראשו על ידו

של החתם סופר.

אז החתם סופר אמר שיש פה ספר תורה מהלך.

כל הראש שלו היה בפנים. יש אומרים בלשון אחרת

שהוא אמר שכל התורה נמצאת לי ביד.

ספר תורה מהלך, כי הם נסעו,

היה ספר תורה, היה מהלך.

ככה החזיק ממנו החתם סופר,

מהמהרם שיק.

הוא היה שקדן,

אבל לא הלך לו,

לא הלך לו,

לא הלך לו, הוא לא התייאש.

הוא לא התייאש.

ומה הוא זכה להיות?

הוא זכה להיות הגאיבת דה-חוסט

וראש הישיבה הגדולה בעיר, והיה מגדולי פוסקי הונגריה בימיו,

במנהיג של כל החרדים,

ותלמיד מובהק של החתם סופר,

מה זכה היהודי הזה?

והוא אומר, אני אחייב אתכם, שתדעו,

אתם תלמידים שלי, הנה אתם לומדים אצלי, אני בעצמי הייתי לומד ולא מבין.

אבל אני לא ויתרתי.

אני בכיתי והתפללתי ובכיתי והתפללתי ובכיתי והתפללתי ימים ורבים והכול,

ולאט לאט לאט לאט השם הגדול והטוב פתח פתח פתח,

עד שנייה, מהר המשיק.

טוב, יש עוד דמות אחת שאנחנו שמענו עליה,

קוראים לה חזון איש, יש מה ללמוד עליו ימים ושנים.

חזון איש לא למד בחיידר,

הוא לא למד בישיבה, הוא למד לבן.

סיפר מרן החזון איש,

זכר צדיק ברכה על עצמו, לגאון רבי יצחק ברמן, זכר צדיק ברכה,

שבצעירותו,

עבר תקופה

שבה היה צריך להילחם

עם עצמו כדי ללמוד.

כאשר היה מתיישב ללמוד,

לא היה מצליח להתקדם.

לא היה לו חשק, שום חשק.

הראש לא עובד.

לא התייאש.

והמשיך להילחם.

עומר רבייה, עומר רבייה, עומר רבייה. נו זוג, זוג, זוג. נו, עומר רבייה, נו זוג, זוג.

תגיד, תגיד.

לא הולך, לא הולך.

חוזר עוד פעם, לא נתפס. הראש לא נתפס.

מדבר, אבל לא נתפס.

והוא לא מבטר.

לא מבטר וממשיך בכוח ללמוד עד שהרגיש

שמצליח ללמוד כראוי,

אולם בצהריים

היה הולך להתפלל מנחה

ולאכול משהו,

וכששב אחר כך ללימוד חוזרת שוב התופעה שהייתה בבוקר,

ושוב היה נלחם בכל כוחותיו,

מתחיל מחדש להילחם.

עד שהצליח לשוב ללימודו כראוי,

והנה בערב, שוב פעם אותו דבר.

והוא נלחם ונלחם ללמוד בחוסר חשק.

אין חשק.

לא יום ולא יומיים,

אלא במשך תקופה,

עד שברוך השם הקשיים חלפו ועברו.

זה מספר הגאון הרב חיים ברמן,

שכך סיפר לו אביו,

הגאון רבי יצחק ברמן,

זיכרונו לחיוך למובע, ששמע מפי מרן החזון איז, זכר צדיק ברכה.

זאת אומרת,

אנחנו חושבים שכל אלה גדלו

כמו ששנה בין החוכים.

בכלל, בכלל לא.

בכלל, בכלל לא.

זאת אומרת, אין לאדם להתייאש מעצמו גם במצבים כמו שאנחנו שומעים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להתאמץ פשוט מאוד.

ולא לוותר על החיים.

אז החזון, היא זכה שספריו נמצאים כמעט בכל בית של חרדי לומד תורה.

הוא היה מגדולי הדור הקודם,

מפוסקי ההלכה הבולטים ביותר,

ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל.

הוא לא שימש אף פעם במשרה רבנית, לא הסכים לקבל,

רצו שהוא יהיה גייבד בירושלים ויחליף את הרב חיים זונלפלד.

מעולם לא הסכים.

הוא לא עבד, הייתה לו אישה

בתי אשמה.

היא הייתה עוסקת במסחר וכו' וכו'.

לא ידעה מה זה כסף, היא הייתה צריכה, אמרה, איזה צריכים היה מבקש ממנה כסף.

כל ימיו הקדיש לתורה.

ו... את הבסיס של ההשכלה שלו הוא קיבל מאביו,

במלמד פרטי בשם משה טוביה.

רוב החיים זה היה בלימוד עצמי.

ובבר מצווה שלו הוא קיבל עצמו להקדיש את כל כוחותיו לתורה.

ויש,

כמו שאמרנו פה, שבילדותו לא ניכרו בו הכישרונות שלו.

כמו שהוא מעיד על עצמו, שהיה לו קשה מאוד.

בכל אופן,

הוא היה גם שתקן,

והוא היה כותב על עצמו, אוהב אני את העצלות והשתיקה.

למייסד העיר בני ברק הוא אמר

שבשנות העשרה שלו החליט שלא יוציא דבר מפיו,

אלא אם הוא מגובש כל צורכו. לא כמו אלה שפולטים, קודם כול פולטים ואחר כך מתחרטים.

רק אם הדברים מגובשים.

אך מכיוון שדברים מגובשים הוא כבר נוהג לכתוב,

אז נדיר שיהיה דבר משהו עליו לומר בפיו.

כי הכול הוא עשה את זה בכתיבה.

והוא נסע לכל מיני מקומות, ניסה ללמוד בכמה מקומות. בסוף הוא חזר ללמוד בעיקר בעצמו.

בהיותו בן 27 הוא התארס עם בתיה.

היא הייתה מבוגרת ממנו בהפרש משמעותי.

וידוע הסיפור שאמרנו

שהיא הייתה מבוגרת מאוד, אז יום אחד התברר שיש בעיה קצת בשידוך הזה, וההורים שלו רצו לבטל את זה, הם ייקח טעות.

בכל אופן, הוא לא הסכים ואמר שמה שסוכם סוכם ואין לה סגת וכולי.

כי התברר שהיא יותר מבוגרת ממה שאמרו.

אחר כך היא לא יכלה להביא ילדים.

אז הוא ביקש ממנה פעם אחת שהיא מתאמותי.

היא מוכנה לקבל גט, כי הוא רוצה להביא ילדים לעולם.

אז היא אמרה לו, אני מוכנה,

אבל אחרי שנחזור מהבית דין, אני אקפוץ מהגשר.

מאז הוא הפסיק לבקש ממנה, וככה הוא נשאר כל ימיו.

ויש עוד סיפור, פעם אמרתי אותו, אבל לא חשוב.

מכל מקום,

הוא השקיע כל ימיו עד כלות

הנפש

בלימוד התורה הקדושה, ואמרנו

שהוא היה מודד כמה כוח יש לו, שתי צעדים להגיע למיטה,

אז הוא היה מנצל את הכוח עד שיישארו לו רק שתי צעדים.

ואז הוא היה נופל על המיטה,

וישן כמה שצריך, ומתעורר וממשיך.

פעם אחת שמעו חבטה, נכנסו, אז ראו שהוא נפל.

הוא התעלף.

העירו אותו, מה קרה? למה נפלת? וזהו, הוא אומר,

עמדתי שיש לי עוד כוח לשני צעדים,

אבל התבלבלתי, היה לי רק כוח לצעד אחד, אז...

איי, איי, איי, איפה, איפה הם?

איפה הם?

איי, איי, איי, איי,

אלה לא היו מתחילתם נאורי וגדולי הדור, לא. אלה היו אנשים בדיוק כמונו, קשים, קשים בהבנה, לא תופסים, לא כלום, שום דבר.

אבל בכו, השתדלו.

בן אדם אומר לך, אין לי חשק.

החזון איש לו, אין לו חשק ללמוד.

חשק, אין חשק, אין חשק. מה אתה עושה כשאין חשק?

אז הוא אומר, עומר אבאייה, עומר אבאייה, נו זוג, זוג, זוג, תגיד, תגיד. נו,

הלאה, תמשיך.

עם מי הוא רב?

כאילו יש פה שני אנשים,

אחד שמבין שצריך ללמוד ואחד שלא רוצה ללמוד.

שניים.

אחד מתנגד ואחד בעד.

והוא אומר, תלמד, תלמד, תלמד, תלמד, וככה מחדיר לעצמו, ואומר, כל יום שלוש פעמים מלחמה. כשהוא מפסיק לתפילה,

אחר כך הוא צריך לחזור עוד פעם, להתחיל עוד פעם לשכנע את עצמו ללמוד.

ולא עוזב את התורה, לא אומר, טוב, עכשיו אני אמצא לסיבוב, אני אקח סיגריה, אני לא חושב...

איי, איי, איי, איי.

כשהיה כותב את הספרים שלו, היה הולך להתפלל רק בשבת שני וחמישי, כשיש ספר תורה.

היה מפלל בבית, וכותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב, כותב.

מסירות נפש,

מסירות נפש.

ככה יוצאים גדולים, כשלא מוותרים,

כי יצר רע

על הכל, והוא גם אמר על עצמו באגרות שלו, שהוא היה כל ימיו ייסורים,

כל ימיו, כל גופו מכאובים,

וכל ימיו ייסורים.

וככה היה סטייפלר,

והרבה.

כי יצר הרע לא רוצה שילמדו תורה, תעצום, תתענה, תעשה מצוות, מה שאתה רוצה. אל תגיד, אל תיגע בספר, עזוב את הספר.

זאת אומרת,

יצר הרע מחפש שאדם לא ילמד.

ומה זוכים לחיי העולם הבא?

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

זאת אומרת, אדם צריך ללמוד תורה ולקיים, אבל צריך ללמוד תורה.

כל רגע פנוי צריך ללמוד תורה.

עד בלעי רוקי.

זאת אומרת, דנינת האדם, היה לך ללמוד ולא למדת?

זה דבר השם בזה.

אז הנה כבר ראינו, נמשיך מחר, עוד דמויות

שהיה להן קשה,

לא היה להן קל,

והן מאורע דורות.

אז לא להתייאש.

זוג, זוג, תגיד, תגיד.

עומר רבייה, עומר רבייה.

רבי החנניהו בן הגשי אומר,

מסוע הקודש והלכות זה קודש ישראל,

לפי כל רבי החסון.

שנה אמר אדם עבד אסלום ענשי, לא הגדיל תורה ויהיה דיל.