http://live.shofar-tv.com/videos/5919  18-3-16

מאמר לרבי אברהם בן הרמב"ם ז"ל, רבי אברהם פותח להסביר את ענין המדרשות וההגדות שהרבה טועים בהם ולא מבינים אותם, ומסיקים מסקנות לפי מי שאמר וכו' וכו', והוא אומר שזה לא הדרך הנכונה ואנחנו נבין מה הוא אומר תיכף. הרמב"ם בזמנו שכתב פירוש למשנה, אמר שהוא יכתוב פירוש גם על האגדות ועל המדרשים, ובסוף נטה מזה, ובנו רבי אברהם בא ונתן כללים קצת ופירש קצת. אבל בתחילת דבריו הוא אומר ככה, זה מופיע גם בהקדמה לעין יעקב, אפשר לראות שם.

כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת, אם אמת איתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.

אז הוא אומר, אדם שירצה לקיים ולקבל דעת ידועה ולהעמידה, ולשאת את פני אומרה, דהיינו לקבל את דבריו מחמת שהוא אדם גדול, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת, הוא לא נכנס לבדוק לחקור ולברר את אותה דעת שאמר אותו חכם גדול, אם אמת איתה אם לא, אלא הוא נושא לו פנים ומקבל אותה כמות שהיא, אז הוא אומר, זה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התוה וגם מדרך השכל. ז"א אין להאמין לדבר בלי לברר ולחקור וכו'. ואינו ראוי לא מדרך השכל ולא מדרך התורה וזה אסור. ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון, בהתבוננות מה שצריך להאמין בו, אתה לא יודע מה הטעם, מה הסיבה, למה אמרו, למה אומרים שככה צריך לעשות וכו' וכו', לקבל את זה אתה נמצא נגרע וחסר. לכן אינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו, צריך להתבונן על הדברים, מאין מוצאם, מקורם וכו'. אז זה מדרך השכל זה אסור. ומדרך התורה למה אסור? מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו היושר. אתה לא בחנת את הדברים, אז מנין לך שזה אמת? אתה מאמין, שמעתי, אמרו לי כמו שאומרים אנשים, אז איך אתה מאמין ישר? איך אתה לא בוחן ולא בודק? ומדרך התורה זה לא נכון ואסור מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו היושר. ועל זה הוא מביא ראיה מפסוקים, אמר ה' יתברך, לא תשא פני דל, באים לדון בדין ועומד לפני הדיינים אדם דל, אסור לשאת פנים, אסור לך לרחם עליו להגיד מסכן, הוא אדם דל וזה, אלא אתה צריך לדון בלי להתחשב במי הוא, אז לא רק פני דל לא תשא, גם לא תהדר פני גדול, אסור לך להדר פני גדול ולומר הוא אדם גדול לא יכול להיות שהוא ישקר, לא יכול להיות שככה, לא יכול להיות שככה, כל מיני חשבונות. אתה צריך לדון לאמיתה של תורה, אתה צריך לבחון את הדברים, לבדוק אותם, לדון ואח"כ להחליט על פי האמת, על פי הסברא ועל פי האמת. ז"א לא תשא פני דל מצד אחד ולא תהדר פני גדול מצד שני, אלא בצדק תשפוט עמיתך. משפט צדק צריך להיות, לבחון את הדברים הנאמרים לפניך, העובדות וכו' ואז להחליט.

ואמר "לא תכירו פנים במשפט" על אותו עקרון, אין להכיר פנים במשפט, מבחינתך עומדים כאילו שני רובוטים מדברים אומרים את ה טענות ואתה צריך לדון, אין להכיר פנים לאחד וכו' וכו' זה איסורים, התורה אוסרת. מוסיף ואומר, ואין הפרש לקבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו כי האמת איתו בלא ספק מפני שהוא אדם גדול כאמן וכלכל ודרדע, שכל זה אינו ראיה, אבל אסור. אז הוא אומר, אין הבדל אם אתה מקבל את הדעת הזאת ששמעת להעמיד אותה ולקיים אותה בלי ראיה, אין הבדל, ככה אתה מקבל את הדעה הזאת ואומר כן, אם הוא אמר את זה לא בגלל האיש, בגלל הדעה, ככה אתה אומר, אתה מעמיד אותה בלי ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען כי האמת איתו בלא ספק, שמע, זה אדם גדול, אם הוא אמר נגמר, מה יש פה לדבר, אם הוא אמר נגמר. אין הבדל בין זה לזה. אם אתה מקבל דעת בלי להעמיד אותה בלי ראיה, אם אתה מעמיד אותה בלי ראיה זה בדיוק כמו שאתה מאמין לאדם גדול ואתה אומר, ודאי שהאמת איתו בלי ספק, ואיזה גדול? כהימן, מי זה הימן אומרים חכמים, משה רבינו שהיה נאמן, וכלכל מי זה? יוסף הצדיק, שכלכל את כל מצרים, ודרדע זה דור דעה, הכי גדולים בעולם, אומר, אז אסור לך אותו דבר, אם תאמין לאומרה ותשא לו פנים ותטען כי האמת איתו בלי שהוא אדם גדול כהימן וכלכל דרדע, שכל זה אינו ראיה אבל אסור. ז"א אתה צריך להביא ראיות, אין לך ראיות – אסור לך להאמין סתם בלי ראיות. צריך לחקור ולדרוש. אז דוגמא בענינים שאנחנו מביאים ראיות ועובדות והכל, מנסים להוריד אותם בשטויות, ולהגיד הוא אמר, שאלתי את זה והוא אמר, אז מה אם הוא אמר? אז מה אם הוא אמר? הוא יכול לסתור ולפרוך את מה שאמרנו? הוא יכול להביא ראיות הפוכות ודעות הפוכות? הפוכות לא מאנשים שלוקחים בעלי אינטרסים שוחד כי השוחד יעוור, אדם שעובד בזה הרי הוא משוחד. מה הוא יגיד, שהוא מאכיל נבלות וטרפות? אתה שואל את זה שהוא חשוד?

אבל יש לנו ולכל נבון וחכם להתבונן כל דעה וכל מאמר על דרך שיש להתבונן אותה. פה מדובר כל נבון וכל חכם, אם יש בינינו כאלה, הוא צריך להתבונן, כל דעה וכל מאמר, מדובר פה בגמרא, שאמרו תנאים אמוראים, כל מאמר וכל דעה צריך להתבונן על דרך שיש להתבונן אותה, פירושו בלי משוא פנים, מי אמר מה אמר, ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים ולבטל מה שראוי לבטלו. ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע אחד משני הפכים, אמרו מי שאמרו. ז"א ואם אין לנו הכרע לאחד משני הפכים, אחד אומר בכה ואחד אומר בכה, ואין לנו הכרע, לא יכולים להכריע שזה צודק יותר מזה, לא בסברה ולא בראיה, אז מה עושים במקרה כזה. כתוב שאסור לנו לפסוק הדין במה שלא הוכרע, הכרעה פירושו שהגענו למסקנה, אי אפשר לפסוק דין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים, אמרו מי שאמרו, זה לא משנה מי אמר, כאשר אנו רואים אותם ז"ל שאמרו, אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, אם זה הלכה וההלכה היא כך, מפורסמת וידועה, אז אנחנו נקבל, אין מה להתווכח, זה ההלכה, נגיד הלכה למשה מסיני, אי אפשר להתווכח, רצועות שחורות – הלכה למשה מסיני, ויש להתווכח? יש משא ומתן? אין, אם הלכה נקבל, יש לשון אחרת בחכמים, אם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה, מה זה אם קבלה, אם כך קיבלו רבותינו איש מפי איש אז אנחנו ממשיכים לקבל, כי הקבלה היא אמיתית, אבל אם לדין יש תשובה, אבל אם זה דבר שניתן למשא ומתן לבחון את הדברים כוו' וכו', יש תשובה, אתה יכול להגיד כך ואני יכול להגיד כך, זה הכל על הכרע של סברות, אם אין לנו הלכה יצוקה מה שנקרא. אז הם בעצמם אומרים, שאם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. וכן הם עושים, במה שלא הוכרע אחד משני הפכים, שמעמידים אותם באמרו בתיק"ו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות, אין לנו כרגע פתרון, אין הכרע שום צד לא יכול להכריע את הצד השני, אז זה נשאר במצב כזה עד שיבוא אליהו ויתרץ קושיות. אז ז"א, דבר שאין לו הכרע אז אתה לא יכול להכריע לאיזה צד בגלל גודל האדם שאמר או פה ושם. אין. וחוזרים לאי מדעת שנתאמת להם, הרי כל מי שאמר את מה שאמר היה בטוח שזו האמת בצידו, וגם השני שאמר אמר את האמת מצידו, אבל ברגע שראו שאין הכרע לאף אחד חוזרים להם מדעת שנתאמת להם, באמרם בהרבה מקומות, חזר בו רבי פלוני מדבריו, חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, וגדול מזה בהוראתם ואהבתם דרך המשפט לראות עד כמה אהבו את הצדק  והמשפט, אמרו אוקי רב ואמורא עלי ודרש ואמר, דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי. ז"א העמיד עליו רבא אמורא מתורגמן ודרש דברים שאמרתי בפניכם טעות הם ב ידי, חזרו בהם גם מדברים שהיה בהם טעות, וענינים אלו וכיו"ב אין להבינם ולהתבונן אותם מפני שהיה גדול העצה והחכמה, אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם, ז"א כל הענינים האלה, נגיד בדרשות או באגדות של חכמים כוו', אין להבין אותם ולהתבונן מפני שהיה גדול העצה והחכמה, הכוונה מי שאמר אותם היה כזה אדם עצום וגדול שאמר, אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם. אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם. אם יש ראיה ומופת חותך, דהיינו ה וכחות חותכות, אז מקבלים, אבל לא בגלל מי שאמר. רבי עקיבא טעה בבר כוזיבא, הוא חשב שהוא משיח, רבי עקיבא, גדול מאד, רבן של כל בני הגולה, והוא טעה בו, וכמדומני שרבי יוחנן בן נורי אמר לו עוד יעלו עשבים בלחייך עד שיבוא משיח, ז"א אתה תמות, תהיה בקבר וכבר יהיו עשבים יצאו מלחייך ועוד לא יבוא משיח, חכה יש עוד הרבה זמן. אז ז"א מה, רבי עקיבא אמר, נכון, הוא אמר, אז הוא היה בחזקת משיח  נגיד, אבל לא היה משיח.

וכן אמר אבא מורי, אומר רבי אברהם בשם אביו, וכן אמר אבא מורי, הרמב"ם ז"ל באור, גם הוא אומר שזה הביאור, והוא דבר מבואר בענין קל בעיני כל נוטה מעל תאות גופו, אתם שומעים מה הוא אומר? מי אלה שלא מקבלים את הדרך לברר, הכל בהוכחות חותכות שאני מתאמץ על כל דבר שאני אומר להביא ראיות, מי אלה? אלה שלא נוטים מעל תאוות גופם. ומה לנו יותר בענין הבשר והעופות, אתה רואה גדולים וחכמים ועצומים שמגיעים לבשר פלפולים ופלפולי פלפולים, הכל בשביל שהבטן היא תקבל את מה שהיא רוצה כי זה האלהים שלהם. באתרוג אויויו, יש פה בלעטל, לא לוקחים, יש פה זה – אה, לא נראה מהודר, לא, זה ככה, אה, כל דבר לא, רוצים יותר יותר יותר, מגיעים לבשר, אפילו ספק, אפילו חשש נבלות וטרפות, אין בעיה, למה? שאלתי את פלוני הוא אמר לי שהכל בסדר. מה זה שאלתי את פלוני? מה זה השטויות האלה שאלתי את פלוני? מה זה שאלתי את פלוני, הנה תשמע מה כתוב.

ותקשיבו  טוב, ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, מי נקרא אדון זה רבינו הקדוש? כי כשהאדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו, ויחזור בו  מדעתו כשיתברר לו ההיפך, אין ספק כי קדוש הוא, אתם יכולים לקרוא רבינו הקדוש למי שמשליך מעל פניו השקר, לא מוכן לקבל שקרים, שקר זה גם כל מה שעדיין לא התברר לך שהוא אמת, זה בחזקת יותר שקר מאשר חזקת אמת, כי בשביל לברר שזה אמת צריך הוכחות וראיות, כי אדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת, יש כאלה גם שיודעים את האמת ולא מקיימים, ויקיים האמת, לא רק בקיום מעשי אלא לעולם הוא לא מקבל דבר שקר ורק מעמיד ומקים את האמת, ויכריענו לאמיתו בהכרעות עובדתיות הוכחות מופתים כמו שאמרנו, ויחזור בו גם, צריך להיות אדם שיחזור מדעתו כשיתברר לו ההיפך, אם יתברר ההיפך מה אתה מתעקש להחזיק עדיין בדעה שלך? וגם אם מוטל ספק בדבר מסוים שהטילו ספק, אז אתה לא יכול להכריע לאמת, איך אתה מכריע אם אין לך הכרעה? אם אין לך עובדה אין לך מופת, איך אתה מכריע? אדם כזה אין ספק כי קדוש הוא.

והנה נתברר לנו כי חז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה, אז החכמים, חכמינו ז"ל התנאים הקדושים והאמוראים אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתתם, רק אם זה אמת ומצד ראיותיהם, רק מפני זה, לא מפני האומר אותו, יהיה מי שיהיה, ז"א לא מאמינים בגלל שהאיש קוראים לו פלוני ואומרים עליו שהוא ככה וככה וככה, לא, מפני הראיות והמופתים ומצד האמת ומצד הראיות בלבד. למי שרוצה יקרא את כל המאמר שלו הוא ארוך, והוא מביא את החילוקים בדרשות ואיך צריך להבין אותם והכל, יצא נדהם, כמה אנשים שוגים בהבנת המדרשים וההגדות משהו לא יאומן.

אבל מפה יש לנו לקחת ולהבין איך מתייחסים לכל דבר, ולזכור את הפסוקים האלה, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך ולא תכירו פנים במשפט, וכשמדברים איתך על דין והלכה, מדברים איתך על מציאות, צריך לחבר ביניהם, לראות שהמציאות היא כמו ההלכה, וההלכה מתייחסת רק למציאות אמיתית, אבל לא למציאות מזויפת, אל תפיל על ההלכה דברים שאינם ב מציאות ותגיד שזה המציאות. אתה צריך לברר מהי המציאות. אז לכן כל זמן שאנחנו אומרים את הדברים, עם הוכחות, עם עובדות, עם ראיות, עם פוסקים, עם ספרים, עם הסרטות, עם הקלטות, במשך שנה, ואנשים לא מפריכים אותם, לא מוכיחים אחרת, אלא סומכים על סמוך, אז שידעו שהדבר הזה, המאמר הזה מדבר נגדם ומעמיד אותם כשוטים שאינם נוטים מתאות ליבם וגופם, ובטנם אלהיהם ותו לא. איך אמר הרב יעקב יוסף, יצר הרע יש להם, לא יצר הטוב. מי שעושים דברים כמו שעשו לי בזמן הבחירות, יצר הרע עושה להם, והם לא גדולי דור.