גדולה צדקה | הרב אמנון יצחק שליט"א

מצות הצדקה.

מצות הצדקה מצילה ממוות ומאריכה ימים. שלמה המלך במשלי כ"א כ"א, "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", מי שרודף אחר צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. גדולה צדקה שמצלת את האדם מדרך המיתה, גדולה צדקה שמארכת ימיו ושנותיו של האדם, גדולה צדקה שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, גדולה צדקה ששוותה לתורה, גדולה צדקה שהתורה שוותה לה, גדולה צדקה שהיא ממהרת יום בן דוד וימות גאולתנו. גדולה צדקה שהיא מעלה את הנשמה ומושיבה ונותנה תחת כסא הכבוד. ומנין שהצדקה מצלת את האדם מדרך המוות? שנאמר במשלי י"א, "לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממוות".

בא וראה שבמידה שאדם מודד בה מודדים לו, אדם נותן צדקה בעולם הזה ומתכוון עליו שיחיה העני ולא ימות, אף הקב"ה  מתכוון על הנותן שיחיה ולא ימות. אז רואים מפה שהצדקה היא כל כך גדולה שמצילה אדם מדרך מיתה אז קודם כל לפני שימות היא כבר מצילה אותו מדרך של מיתה, אח"כ צדקה גם מאריכה את ימיו ושנותיו, ולא עוד אלא מביאה אותו לחיי העולם הבא, והיא שווה לתורה והתורה משתווה לה, והיא ממהרת את ימי המשיח, והיא מעלה את הנשמה ומושיבה את הנותן תחת כסא הכבוד. ושלמה המלך אומר שלא יועיל הון ביום עברה, אם כבר מגיע יום עברה רח"ל ויש דין מתוח על הבן אדם לא יועיל הון, אבל צדקה תציל ממוות. ואיך שאדם מודד בה מודדין לו, אדם נותן צדקה בעולם הזה ומתכוון שיחיה העני ולא ימות, אז הקב"ה גם מתכוון, מידה כנגד מידה שיחיה ולא ימות.

ומנין אתה אומר שכל מי שסיפק בידו לעשות צדקה ואינו עושה ולקיים נפשות ואינו מקיים גורם מיתה לעצמו? שנאמר "ויען נבל ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה" ומיד נענש, שנאמר "ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימות". מאיפה אנחנו לומדים שאם יש לאדם אפשרות לעשות צדקה והוא לא עושה, ולקיים נפשות והוא לא מקיים, אנשים רעבים, מסכנים, הנה מעשה שדוד המלך ביקש בשבילו ובשביל האנשים שעמו ביקש לאכול, ומה ענה לו נבל? "ולקחתי את לחמי" אתה רוצה שאני אקח את הלחם שלי, את המים שלי, את כל מה שאני טבחתי, ואני אתן את זה לאנשים שלא ידעתי אי מזה המה? ומיד הוא נענש. "ויהי כעשרת הימים" מה זה עשרת הימים עוד המתין לו הקב"ה בין ראש השנה ליום הכיפורים, הוא לא שב בתשובה "ויגוף ה' את נבל וימות".

ומנין שהצדקה מארכת ימיו ושנותיו של האדם? שנאמר "כי הוא חייך ואורך ימיך" ואומר "עץ חיים היא למחזיקים בה" התורה היא אורך חיים וגם למחזיקים בה היא עץ חיים, אלה שתומכים בתורה הקדושה, ועוד שהרי קל וחומר הוא, ומה מצוה הקלה שבקלות שבתורה מה נאמר בה, למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר לצדקה שהיא מצוה חמורה שבתורה על אחת כמה וכמה. זה אומר תנא דבי אליהו. איך זה מצוה חמורה, מצוה חמורה שבתורה זה מצות צדקה? נפשות תלויות בה, שילוח הקן זה מצוה שאין בה חסרון כיס, אתה עולה על סולם ואתה משלח את האם מעל הביצים מעל הבנים ואתה זוכה למען ייטב לך והארכת ימים, אז אם זה אתה מקבל במצוה הקלה שאין בה שום טרחה ואין בה שום חסרון כיס, אז קל וחומר לצדקה שהיא מצוה חמורה שבתורה, קשה לאנשים לשחרר כסף, קשה לאנשים לשחרר כסף שהרי למדנו שבשביל לקחת מחצית השקל מישראל שלכל אחד היה תשעים חמורים מלאים כסף וזהב ממצרים, היה צריך משה רבינו לפייס אותם בשביל שיתנו מחצית השקל. "דבר נא אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" דבר נא כמו דברו על לב ירושלים ששם היה צריך לנחם אותם אחרי החורבן, אז כמו שצריך לנחם אחרי החורבן, אחרי שמתו מיליונים ונשרפה העיר וכו' וכו', ככה צריך לנחם בן אדם להשתחרר ממחצית השקל, וצריך את משה רבינו, ולמה מחצית השקל? לכפרת נפשם על העגל, ולהשרות שכינה בישראל. ככה זה קשה לאדם לשחרר כסף.

מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם? שרבוי מהם והאריכו ימים ושנים, אמרתי לו בני, בשל כך האריכו ימים, מפני שעשו גמילות חסדים זה עם זה. התנא דבי אליהו רבה בפרק ט"ז אומר מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם, למה הם הרבו ימים והאריכו ימים ושנים? אז אמרתי לו בני, בשל כך האריכו ימים מפני שעשו גמילות חסדים זה עם זה, הנה עצות לאריכות ימים, שולחים את הבן אדם לרוץ ברחובות וזה פה, תעשה ספורט תאריך ימים, אם אתה כבר רץ תעשה חסד לפחות ותאריך ימים עוד יותר.

"ואברהם זקן בא בימים", כתוב במשלי ט"ז ל"א, "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא", ואברהם זקן, איך הוא זכה לזקנה בא בימים, בן 175, איך הוא זכה? כתוב "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא".

רבי מאיר אזל למימלא - שם מקום, ראה אותם כולם שחורי ראש, כולם במקום הזה בחורים, לא היה בהם זקן אומר רש"י, לא היה בהם זקן, כולם בחורים. אמר להם תאמר למשפחת בית עלי אתם שנגזר עליהם שימותו בחצי ימיהם, דכתיב "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", ככה נגזר עליהם אמרו ליה רבי, התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה. מאי טעמא? עטרת תפארת שיבה, והיכן היא מצויה עטרת תפארת שיבה שיזכה אדם לשיבה? בדרך צדקה תמצא. זה מדרש רבה נ"ט א'.

הזוהר הקדוש אומר, צדקה תציל ממוות, דעני חשוב כמת, ואיהו מחיהו, בזה שנותן לו את הצדקה מחיה אותו, ובהכי קודשא בריך הוא מחיי ליה. צדקה מצילה ממוות משום שהעני חשוב כמת, והוא מחיה אותו גם הקב"ה מחיה אותו.

וראינו דבר מדהים, מה זה הדבר המדהים? ראינו דבר מדהים שהרמ"ק - רבי משה קורדובירו אומר, יש אדם שנגזר עליו למות, הוא אומר עצה אם הוא רוצה לבטל את הגזרה שיתן כל ממונו ויהפוך להיות עני. במאמר מוסגר, לפני שיקחו לו את הכסף, הוא עוד שולט בכסף - יתן את ממונו ויעשה בזה להצלת נפשות ויכול לבטל את הגזרה, אם היא לא גזרה בדם, אני מוסיף. וזאת למה? וזאת למה? משום שהעני חשוב כמת, אז הוא מחליף גזרת מוות במוות. זה עצה של הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, מרבותיו של הארי הקדוש. נו, כמה אתם מכירים אנשים שמסוגלים לעשות את זה, עד הרגע האחרון הוא עוד מחזיק שהכסף שלו, עוד כמה דקות זה כבר לא שלך, יעשו בו מה שרוצים, כל מה שעמלת ויגעת כל ימי חייך הולך לטמיון, אבל זה הבן אדם, זה לא קל, לא קל, מצוה חמורה היא.

כל מאן דזן, אומר הזוהר הקודש, כל מאן דזן ומפרנס למי דאיצטריך ליה וכל שכן ביומא דכפנא, הא מתאחיד באילנא דחיי וגרים ליה חיים ולבנוי. כל מי שזן ומפרנס למי שצריך לזה, וכל שכן ביום הרעב נאחז באילן החיים וגורם לו ולבניו חיים. מאן דאשלים לנפשא דמסכנא, דאפילו דמתוי יומא דאיסלקא מעלמא, קודשא בריך הוא אשלים לנפשי ויהיב לחיים יתיר, פששש הזוהר הקדוש אומר, מי שמשיב נפש העני, היינו אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה ממלא את נפשו ונותן לו יותר חיים. אז ז"א אדם שמגיע הזמן שהוא צריך להסתלק מן העולם, השלה פה מה הכוונה, שהגיע הזמן שהוא צריך להסתלק זה המועד האחרון לכל חי, או שהגיע הזמן שהוא צריך להסתלק מחמת גזרה, ממה שכתוב הקב"ה ממלא את נפשו אז לכאורה זה נותן לו את מה שמגיע לו, ומצד שני כתוב, ונותן לו יותר חיים, השאלה נותן לו יותר חיים במה שהוא ממלא את נפשו לשיעור הראוי, או נותן לו יותר חיים ממה שנקצב לו, יש מחלוקת האם אפשר להוסיף חיים לאדם ממה שנגזר עליו או לא. מכל מקום, ודאי שזה טוב, מי שמשיב את נפשו אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה ממלא את נפשו ונותן לו יותר חיים. אין לך סם חיים למלאך המוות אלא מידת הצדקה בלבד, אדם רוצה סם חיים נגד מלאך המוות, צדקה בלבד, שנאמר "כי יגורתי מפני האף והחימה" אני פוחד, אני רועד מהאף והחימה, מהכעס והחימה, זה שני מלאכים שנקראים אף וחמה. ואומר במשלי שלמה המלך כ"א י"ד "מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חימה עזה,.

מעשה בשתי משפחות של כהנים שבאו לפני רבן יוחנן בן זכאי שהיו מתים במלוא ימיהם, אמר להם רבן יוחנן שמא ממשפחת בני עלי אתם? דכתיב ביה "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", אמרו לו רבי, מה עלינו לעשות? אמר להם כיון שמגיע בן מבנכם לפרקו ראו מה דמיו, כמה שווה למכור אותו, אומר הישועות יעקב, ותנו לצדקה כדי דמיו, כמה שווה ערכו - תתנו כדי דמיו, ויבוא עליכם מה שכתוב "וצדקה תציל ממוות". הלכו ועשו כן והצילו עצמם מן המיתה. אתם שומעים מה זה, תנא דבי אליהו רבה פרק י'.

הצדקה דוחה את הגזרות הקשות, וברעב תציל ממוות, כמו שארע לצרפית בשביל עוגה קטנה שנתנה לאליהו, זה כבר שולחן ערוך, טור שו"ע יורה דעה רמ"ז סעיף ד'. הצדקה דוחה את הגזרות הקשות וברעב תציל ממוות כמו שארע לצורפית בשביל עוגה קטנה שנתנה לאליהו.

רבינו יונה במשלי י"ג כ"ח אומר, באורח צדקה חיים, פעמים רבים  יוסיפו על ימי אדם בעד מעשה הצדקה, וזה דבר ברור, כי לא תקצורנה שנות בעל הצדקה כי היא תגן עליו ותצילהו.

הגאון מוילנא אומר במשלי י' ב', אבל צדקה לא די שהוא טוב בעצם, אלא גם מועיל יותר מכל דבר שמציל אף ממוות ואין מועיל בעולם יותר מזה.

בספר חסידים תקמ"ז, אחד לא ראה בליל הושענא רבה צל ראשו, אם לא רואים רח"ל זה סימן שטססססס מסתלקים מן העולם, יש שני צללים לאדם, צל, הוא לא ראה צל מעל ראשו, כמו שמובא ברמ"א תרס"ג א', ובליל הושענא רבה לא ראה צל ראשו, והתענה הוא ואוהביו הרבה צומות ונתן צדקה הרבה וחי כמה שנים אחר כן, כדכתיב "וצדקה תציל ממוות". ספר חסידים זה אחד מבעלי התוס'.

וכן ראינו את מנהגו הטוב של הגאון הקדוש המקובל הישיש רבי מנחם מענכן רבינוביץ זצ"ל זיע"א שלקח כסף בידו באמצע השנה וסיבב על ראשו כמו בכפרות, זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וארוכים ולשלום, ונתן לי הצדקה, ובאמת האריך ימים מאד כידוע שנפטר למעלה מגיל מאה.

צדקה בסתר מצילה אפילו ממידת הדין הקשה. אמרו חכמים ז"ל, כל העושה צדקה בסתר הקב"ה כופה ממנו ומאנשי ביתו מלאך המוות שנקרא אף, שנאמר "מתן בסתר יכפה אף". ואמרו חכמים ז"ל, גדול העושה צדקה בסתר  יותר ממשה רבינו, שאילו במשה רבינו כתוב "כי יגרתי מפני האף והחימה" ואילו בעושה צדקה בסתר כתוב "מתן בסתר יכפה אף", זה מופיע במעלות המידות במעלת הצדקה.

אמר רבי חייא בר רבא, רבי יוחנן רמי, הקשה, כתיב "לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממוות", וכתוב "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממוות", שתי צדקות הללו למה? זה כאילו סותר, לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממוות" וכתוב "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממוות", שתי צדקות הללו למה? אחת מצילה אותו ממיתה משונה ואחת מצילתו מדינה של גיהינום. אז פסוק אחד כתוב לא יועיל הון, מתי דוקא? ביום עברה, דהיינו אתה תרצה לפדות את עצמך ממיתה, תתן לרופאים, תתן לפה תתן לשם, לא יועיל לו, אבל צדקה תציל ממוות. ופסוק השני, לא יועילו אוצרות רשע, מה זה אוצרות רשע? כסף שהגיע לא כשר כל כך, וצדקה תציל ממוות. למה שני צדקות אלו? למה שתי פסוקים להגיד וצדקה תציל ממוות? אחת מצילה אותו ממיתה משונה ואחת מצילה אותו מדינה של גיהינום. איזו היא שמצילה אותו מדינה של גיהינום? זאת שכתוב בה עברה, גיהינום זה לשון עברה, כמו שכתוב בצפניה הנביא א' "יום עברה היום ההוא" לכן לא יועיל הון ביום עברה, כשאדם יצטרך להכנס לגיהינום, כל הון שבעולם כבר לא יועיל לו, אבל צדקה תציל ממוות, אם הוא הקדים לתת הרבה צדקה בחייו, זה יציל אותו מדינה של גיהינום. ואיזהו היא שמצילה אותו ממיתה משונה? נותנה ואינו יודע למי נותנה, כשהוא נותן הוא לא יודע למי הוא נותן, הוא נותן לפלוני, אומר לו תן למי שאתה רוצה, אז ממילא הוא לא ידע למי הוא נתן, וגם נוטלה ואינו יודע ממי נוטל, והמקבל לא יודע בעצם ממי הוא מקבל. אז איך עושים את זה, להיטיב למטה של צדקה, יתן אותה בכיס של גבאי צדקה , מי שעושה צדקות עם הבריות, ואז הוא יזכה בזה שיינצל ממיתה משונה. אם חלילה נגזר עליו מיתה משונה יינצל.

נו, מה יעשה מי שאין בידו לתת צדקה? יזכה אחרים בצדקה, או יעסוק בדרכי חסד אחרים. אם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, כי בארבעה חילוקי הכפרה של רבי ישמעאל, אם אדם עבר על כריתות דינים שיש בהם כרת, עבירות שיש עליהם כרת, ועבר על מיתות בית דין שהתחייב מיתה של בית דין, סקילה שריפה חנק הרג, מה יעשה? עושה תשובה, יופי, אז אם הוא עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העוון בלי יסורים, הוא עדיין יצטרך לקבל יסורים כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, לכן יכין ליבו לעשות מצוות שמגינות מן היסורים, איזה מצוות מגינות מן היסורים? כמו מצות הצדקה, שהיא גם מצילה מן המוות, שנאמר "וצדקה תציל ממוות". ואנשים עושים שטויות, הם שומרים את הכסף לרפואות ולתרופות, אם היו מחלקים לצדקה לא היו צריכים גם את זה.

ומי שאין לו ממון לעשות צדקה ידבר טוב אל העני, ידבר טוב, ויהיה לו לפה לבקש אחרים להיטיב עמו, שידאג שאחרים יתנו, הוא אין לו אז לפחות שיגייס בעבורו. ואמרו רבותינו ז"ל, גדול המעשה יותר מן העושה, הוא זוכה בעצם, מי שמעשה את אחרים למצוות הוא זוכה בכל הכסף והמצוות, אתם שומעים? נגיד הוא גייס בשבילו עשר אלף שקל, הוא נתן בעצמו עשר אלף שקל, זה נקרא שהוא נתן עשר אלף שקל. יש שבעים מעלות לצדקה, יש ספר, יצא קונטרס שבעים מעלות לצדקה, גם הצעדים שאתה הולך נחשבים לצדקה, גם המשא שאתה נושא נחשב לצדקה, גם המדרגות שאתה עולה, כל דבר, כל פרט בצדקה נחשב.

וכן יעסוק במצוות של גמילות חסדים לעזור את חברו בעצמו בהשתדלותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסוכה מ"ט, גדולה גמילות חסדים מן הצדקה שהצדקה היא בממונו, וגמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. והצדקה היא לעניים בלבד, וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. לכן גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, כי צדקה אפשר לעשות בממון, אבל גמילות חסדים אפשר לעשות גם בגוף וגם בממון. הצדקה נותנים לעניים, עשירים לא מקבלים צדקות, אבל גמילות חסדים אפשר לעשות גם לעניים וגם לעשירים.

וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו, כענין שנאמר "ותפק לרעב נפשך". ואמרו רבותינו ז"ל כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה, הנותן צדקה בשש ברכות והמפייסו ב-11. וכן יעסוק במצוות ביקור חולים, וקבורת מתים, ותנחומי אבלים, ולשמח חתן וכלה, לא לשמוח עם חתן וכלה, לשמח אותם, כי כל אלה הם מדרכי החסד. ככה מובא בשערי תשובה של רבינו יונה שער ד' י"א.

מי שהקב"ה רוצה להושיעו ממציא לו עני הגון שיזכה בו. רבי אלעזר אומר בא וראה עד כמה מנהיג הקב"ה את כל הבריות במידת טובו, וכל שכן לאותם שהולכים בדרכיו, שאפילו בזמן שמבקש לדון העולם, יש גזרה חלילה צריכה לבוא על העולם, הוא מסבב למי שהוא אוהב שיזכה באיזה דבר בטרם שיבוא אותו הדין לעולם, אז הקב"ה מקדים תרופה למכה, לפני שתבוא מכה על העולם הוא מזכה את מי שאוהב אותו ומי שאהוב אצלו לפני כן בטרם יבוא הדין לעולם באיזה דבר לעולם. שלמדנו בשעה שהקב"ה אוהב את האדם שולח לו מתנה, ומהי המתנה? עני. שמעתם? אחד אומר קיבלנו היום סרוויס, אחד אומר קיבלנו היום שנדליר, אחד אומר אל תשאל מה קנו לי סט ספרים, ואם יבוא אחד יגיד אל תשאל איזה מתנה קיבלתי היום עני, כולם יסתכלו עליו מה אתה מדבר, זה מתנה, לקח לך את הכסף ואתה קורא לזה מתנה? איזה מתנה? מתנה מקבלים, לא נותנים, אומר לא, מתנה ששולח הקב"ה זה עני, כדי שיזכה על ידו, וכיון שזכה על ידו הקב"ה ממשיך עליו חוט אחד של חסד הנמשך מצד ימין ופורש על ראשו ורושם אותו, כדי שכאשר יבוא הדין לעולם ייזהר באותו המחבל מלהזיקו, שנושא עיניו ורואה את הרשימה מסתלק ממנו ונזהר בו, משום זה הקדים לו הקב"ה דבר במה שיזכה ובמה שיזכה לזה.

ובא וראה, כשרצה הקב"ה להביא דין על סדום, זיכה מקודם את אברהם. מה שלח לו? מתנה שלשה מלאכים, שהוא יזכה על ידיהם, כדי להציל את בן אחיו משם, זהו שכתוב "ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה", לא כתוב ויזכור את לוט, ויזכור אלהים את אברהם, כי בזכותו של אברהם ניצול, אז מה הוא זכר בעצם? מה זה ויזכור? שזכר לו מה שזכה מקודם על ידי אותם שלשה מלאכים. יוצא מפה שרואים שאפילו בזכות זה שאדם עושה צדקה, גם משפחתו יכולה להנצל.

וזה תרגום של הזוהר הקדוש הסולם בראשית ק"ד א', מעשה באדם אחד שהיה הולך בדרך לסחורה, ראהו אדם אכסנאי, אמר לו רבי ומורי, אם רצונך אבוא עמך, אמר לו בא עמי בשלום, הלך עמו, כשהיו הולכים בדרך פגעו באדם אחד שהיה סומא בשתי עיניו והיה יושב קרוב לעיר, מיד הוציא סלע אחד ונתן לו, מטבע. אמר לו האכסנאי שהיה הולך עמו, תן לו גם אתה כמו שנתתי אני, אמר לו איני נותן לו כלום שאיני מכירו, כמו שאתה מכיר אותו, לפיכך נתת לו ויפה עשית. אמר לו אם אתה רוצה לתת לו הרשות בידך. הניחוהו לאותו סומא והלכו לדרכם. כשהלכו בדרך פגע במלאך המוות, אמר להם להיכן אתם הולכים? אמרו לו לסחורה, והם לא ידעו שהוא מלאך המוות, מיד כשנגלה עליהם אמר אני מלאך המוות, והם נפלו על פניהם ואמר מלאך המוות, אתה נפדה ממוות, וקרא עליו המקרא הזה, "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך", אמר לו הואיל והקדמת צדקה מממונך בדרכך, מכאן ואילך תחיה חמישים שנה. עוד מעכשיו תחיה חמישים שנה, תראה מה הוא עשה, סה"כ נתן סלע. ואח"כ אמר לחברו, כבר סופך בידי והגיע יום מיתתך. מיד ענה ואמר לו, אני וחברי באנו יחד והוא חוזר לביתו ואני אמות בכאן? אמר לו הין, זה קדם ועשה צדקה משלו. אמר לו אם כן אלך אני ואעשה צדקה, אמר לו שוטה שבעולם, אדם פורש בים בספינה, אם לא תיקן אותה מן הארץ מה עשה בפלגיה ובתהומות כשבאים עליו גלי הים? אם הספינה היא רעועה והוא לא תיקן אותה טרם צאתו לדרך, כשתבוא הסערה יבואו הגלים מה יוכל לעשות, כי מי שלא תיקן עצמו בחייו מה יעשה במיתתו. ועכשיו מה שעשית עשוי, מכאן ואילך אין לך כלום, שהגיע זמנך למות. אמר לו אם כן המתן לי עד שאלך לספר בשבחו של מקום שנעשית עמי, אמר לו מאחר שאתה מבקש לספר שבחו של מקום תוסיף שנותיך, לקיים מה שנאמר "והלך לפניך צדקך". חברו לא עשה צדקה אלא לסומא אחד ונתוספו לו חמישים שנים, העושה צדקה בכל יום ובכל שעה, פשששש על אחת כמה וכמה. לקיים מה שנאמר "והלך לפניך צדקך".

מישהו מכם נותן צדקה כל תפילה? לא כולם, נכון? אני רואה פה כמה מתפללים לא נותנים, כמעט ולא נותנים בכלל. מישהו נותן צדקה על התפילות בשבת? אני לא מכיר. לפני שבת, לתפילות של שבת, כתוב שצריך להקדים צדקה לתפילה, בצדק אחזה פניך, ואני אומר ללמד, לא להשתבח, שאני מקדים לתת צדקה לפני יום שישי על התפילות של שבת, וכמובן שבכל תפילה ותפילה משתדל לתת צדקה הראויה, בשביל שתתקבל התפילה צריך להקדים צדקה. ומי שעושה צדקה בכל יום פשששששש העושה צדקה בכל יום ובכל שעה על אחת כמה וכמה שיתוספו לו חיים.

הגאון הקדוש בעל הקהילות יעקב זיע"א סיפר, שהרב דפוניבז' זיע"א רצה לעשות ביטוח, אמר לו מרן הקדוש בעל החזון איש זיע"א שחלף זה יתמוך בזקן עני ולא צריך ביטוח. שמעתם איזה ביטוח חדש עכשיו, רבינו החזון איש אומר, אתה רוצה לעשות ביטוח, יש ביטוח חיים, קח זקן עני ותתמוך בו, זה הביטוח שלך. בפרט אם הוא לומד תורה, יחביבי, ובפרט שהוא עני. היום יכולים לעשות יששכר וזבולון ואנשים לא יודעים את גודל המעלה הזאת, אני מכיר אברך חשוב ורציני מאד, שהמצב אצלו דחוק והוא מוכן תמורת ארבעת אלפים שקל בערך להשתתף חצי בכל התורה שלו, והוא לומד כל היום. יש אומרים שמקבלים חצי חצי, ויש אומרים שמקבלים מאה מאה אחוז. דאם יכול לקנות עולמו של תלמיד חכם שלומד כל היום בארבעת אלפים שקל לחודש, ישתבח הבורא. לא כל אחד מוכן לסכומים כאלה, אבל יש אחד שאני יודע וחלק מכירים גם, והאדם הזה הוא נצרך מאד בגלל שהוא מחתן ילדים וכו' וכו', והמצב דחוק מאד, ואדם כזה אדם קונה לו גם צדקה גם גמילות חסדים, אריכות ימים, ביטוח חיים, כל הדברים ועולם הבא. מי שיכול אשריו ואשרי חלקו. שבט שלם יששכר נתמך ע"י שבט שלם זבולון. במה זכה זבולון, יבבי.

ובכן, אמר מסדר הספר, זכרתי ימים מקדם כשפגשתי פעם בככר השבת בירושלים בצד הישיבה והתלמוד תורה חיי עולם, איש אלוקי קדוש, צדיק נסתר מצדיקי ירושלים שמנהגו הטוב לקיים לפעמים כעין כופין על הצדקה, כביכול לעצמו ובאמת לאחרים, והוא דרש נחרצות משני אברכים עוסקי צדקה וחסד שיתנו לו סכום כסף לצדקה, והוא בוכה להם שהכסף נצרך לו מאד, והם מסרבים לו. עד שבא אברך שלישי ונתן לו מיד את הסכום שביקש, וכעבור זמן לא רב חלה אחד משני האברכים האלה במחלה, ונלקח לבית עולמו בקיצור ימים ושנים, לא עלינו ולא עליכם. ופשוט בעיני שהצדיק הנ"ל שידעתיו ברוח קדשו, צפה במידת הדין המרקדת בין עיני האברך הזה כדי לפדותו ולהמתיק הדינים מעליו רצה לזכותו בצדקה, ובעוונותינו הרבים לא עלתה בידו, וחיים טובים וארוכים לנו ולכל ישראל.

צדקה גדולה ויקרה להחיות עמלי תורה. ידועים דברי חכמים ז"ל הקדושים במדרש על הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", עיקר מצות צדקה ומעשר כספים ראוי וכדאי לקיימה בעמלי תורה. עיקר מצות צדקה במעשר כספים ראוי וכדאי לקיימה בעמלי תורה. כמו כן ראוי לתת צדקה לתלמיד חכם הלומד תורה מתוך הדחק, שתפילתו נשמעת ואין הפרגוד ננעל בפניו. ז"א אם אתה נותן לתלמיד חכם שהוא לומד תורה מתוך הדחק, אם הוא מתפלל עליך גם התפילה שלו תמיד נענית, למה? היא נשמעת והפרגוד לא ננעל בפניו. כשבאים ממנו להעתיר עבור איזו ישועה, וכך גם שמענו מפורש שיוצא מפי הגאון הצדיק רבי אברהם אבא קלינרמן, שיודע בעצמו כמה פעמים כשבאים לבקש ממנו להעתיר עבור איזו ישועה אזי כשצרפו לו כסף פדיון במסירות נפש לבקשות שביקשו, הצליח בנקל לפעול ישועות. זה הסיבה גם כשהולכים לצדיק נותנים לו פדיון, בשביל שהתפילה תתקבל ולא תהיה ננעלת.

ולא עוד, אלא שהצדקה היא כהלוואה אצל המקום, כמו אדם שמלווה מעות לחברו ושחייב להחזיר לו, הלוואה חייבים להחזיר. ומה כתוב במשלי י"ט י"ז, מלוה ה' חונן דל, מי שחונן את הדל ה' אומר אתה הלוית לי כסף, במקום שאני אתן לו - אתה נתת לו אז אתה פטרת אותי מלתת לו, אז אני חייב לך, נתת לילד שלי, אתה חונן אתה מלווה ה'. מה ממשיך שלמה ואומר, "וגמולו ישלם לו", זה הבטחה. ואמרו חכמים ז"ל באגדה בתנחומא משפטים ט"ו, יכול נתן אדם פרוסה לעני, הקב"ה משלם לו פרוסה? לא כי, אלא אמר הקב"ה, נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מפני הרעב, ונתת לו פרוסה והחיית אותה, החיית את הנפש של העני, חייך, אני מחזיר לך נפש תחת נפש. לא הפרוסה כנגד פרוסה, מה הפרוסה עשתה? החיית אותו, אז אני חייב לך חיים, כי אתה הלוית לי חיים בשבילו, אז אני חייב לך חיים. למחר בנך או בתך באים לידי חולי או לידי מיתה וזוכר אני להם המצוה שעשית ומציל אותם מן המיתה. נו, שווה להשקיע או לא?

ובש"ס מובאים כמה מעשים נוראים של הצלות גדולות, שנעשו לבעלי צדקה. אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, אומר דוד המלך בתהילים ק"ו ג', ועיינו בגמרא בשבת קנ"ו ועיינו בבבא בתרא י"א א', ועיינו בסנהדרין ק"ח ע"ב, ועיינו בראש השנה י"ח א'. מי שלא זוכר מה שאמרתי כמובן אז בשידור חוזר דרך הטלפון ב-054-5421091 יוכל לשמוע את זה שוב ובשידור חוזר למי שיש אינטרנט. אז ז"א אלה מקומות נוספים שרואים הצלות גדולות שזכו בני אדם. 054-5421091. והטלפון לתרומות: 03-6777779. זה לא עשיתי את השיעור בשביל זה, אבל אם כבר דיברנו אז על הדרך.

אהבת מצות הצדקה כאש בוערת, עצומה, עצורה ועצמות גדולי צדיקי ישראל. עני מרוד היה רבי חיים מצאנז כל ימי חייו, עני מרוד, ועם זאת גלגל במשך היום סכומי עתק שהזרימו לו בתור רבי החסידים הרבים, והוא עני מרוד. שמעתם דבר כזה? ממש כמו החברי כנסת, ממש. הכסף ששלחו אליו מצא בין רגע את דרכו אל ציבור גדול אחר שהצטופף אף הוא בפתח של ביתו של האדמו"ר מצאנז, הקודם, קהל הנצרכים המדוכא העניים המרודים, היתומים והיתומות, האלמנות, הנשים הזנוחות והעשירים שירדו מנכסיהם, פרוטה לא השאיר בידו. כאשר תם הכסף ועדיין היו עניים שציפו לעזרתו היה לווה כסף, ממשכן את כלי הבית, כלי האוכל, את הסכין הכסף שלו של שבת, את גביע הזהב שבו היה מקדש, את מעילו של האדמו"ר ואת הכר והכסתות היה נותן משכון בשביל שילוו לו כסף לחלק כי עדיין לא נתנו לו החסידים והדרישות יותר גדולות ממה שהוא יכול לתת. אולי תאמר לנו אבא, שאלו אותו בניו, היכן כתוב שחייבים ללוות כסף כדי לתת צדקה? ענה להם אולי תאמרו לי בני היקרים היכן יש עוד בנים שמבקשים ליטול מאביהם את המצוה האחת והיחידה שיש בידו? איפה נמצאו בנים, לאבא שלהם יש רק מצוה אחת, הוא היה גאון צדיק הכל, הוא אומר יש לי רק מצוה אחת, איפה תמצאו בנים שאת המצוה האחת רוצים לקחת לאבא שלהם. אבל לפחות ביקשו ממנו בני ביתו, תבדוק בעניים, לדעת אם הם אינם רמאים, לא כל מי שבא ובוכה הוא באמת עני, תבדוק. אם אנו נתהה ונבדוק כל אחד אם זכאי הוא למתת ידינו, השיב לטוענים לעומתו, גם בשמים יבדקו אותנו אם אנו ראויים למתת ידו של הקב"ה, ואז אנא אנו באים?

היה פעם מעשה באחד עשיר, והלך לשיעור ושמע שיעור כזה על המעשר, שמע על מעשר והרב סיפר עשר כדי שתתעשר, מי שנותן מעשר לא יעני ומי שנותן חומש שזה עשרים אחוז יעשיר, ז"א המעשר עשר אעשרנו לך, מכל אשר תתן לי אמר יעקב אבינו עשר אעשרנו לך, שתי עישוריות אומר החפץ חיים, חוזה המצוה לכתחילה, מעשר זה בדיעבד. והוא שמע את זה, אמר מה, איזה הבטחה, וה' אומר ובחנוני נא בזאת, אם לא אמלא, פששששש מה הבעיה, אני יעשר. התחיל לעשר לרב, ששמע ממנו את הדרשה, שיוכל לבוא אליו בטענות, אני נתתי לך אתה אמרת ככה איפה הכסף. נתן לרב ובאמת התחיל לגדול בהונו יותר ויותר ויותר וכמובן שבהתאם המעשרות תפחו וגדלו וכו'. יום אחד הוא שמע שהרב הזה יש לו אבא יותר גדול ממנו, צדיק גדול מפורסם בא בשערים, אמר יו, אם אני נותן לבן וזה מה שאני מקבל, אם אני אתן לאבא יחביבי מה יהיה, עכשיו הוא כבר בטוח שזה עובד. הפסיק לתת לזה והתחיל לתת לאבא, והתחיל לרדת לרדת לרדת, אז הוא בא בטענות, הוא אומר לאבא, מה זה, כשנתתי לבן שלך מה זה, אני קיבלתי ככה וככה, והתחלתי לתת לך אתה יותר גדול ממנו יותר צדיק וזה התחלתי לרדת, מה זה? אמר לו כשהתחלת לתת לא בדקת אם אתה נותן למי שראוי, לא ראוי, נתת, האמנת ונתת, התחלת לבדוק אז אמרו הוא בודק, בא נבדוק אותו אם הוא ראוי, ואז התחילו לבדוק אותו. איי. הוא לא נתן חומש, הוא נתן מעשר, אז לכן הוא התחיל לרדת למקום שהוא היה שם.

מסופר על עני שבא אליו וביקש תמיכה, למי? לאדמו"ר מצאנז. וביקש תמיכה שתאפשר לו להשיא את בנו, יחביבי זה סכום, כן. בן האדמו"ר ששהה אותה שעה במחיצת אביו הפטיר שאין עני זה ראוי לקבל צדקה, נעלב העני ובחר, ציוה רבי חיים על בנו שירוץ אחריו לפייס אותו, לאחר שיצא הבן מחדרו ציוה רבי חיים על משמשו שירוץ אף הוא אחר העני ויורה לו בשמו שלא יסלח לבן של האדמו"ר עד שיממן לו את כל צרכי החתונה. שמעתם מה הוא גזר על הבן שלו בגלל שהוא העליב את העני - שהוא ישלם את הכל. יש פסוק, אל תגזול דל באשר דל הוא, לפחות את הדלות שלו אל תגזול ממנו, לפחות את הדלות. בן אדם אומר שהוא עני, מציג עצמו עני, את הדלות הזאת אל תגזול לו, לא כסף, כסף אי אפשר לקחת ממנו, אבל את הדלות, אל תגיד שהוא לא עני, אז ברגע שהוא אמר ככה וברח מהבושה ציוה אותו לרדוף אחריו לפייס אותו, ואח"כ שלח את המשמש תגיד לעני שלא ימחל לו עד שהוא בעצמו ישלם את כל החתונה, ראיתם אבא כזה פעם? אה? הליצנים יגידו הפיל את התיק על הבן. אבל החכמים מבינים שהוא הציל אותו ממוות, שפיכות דמים זה, אם הוא יקפיד עליו ה' ירחם.

עוד מעשה מאפיין, כאשר סיפרו לו שאחד מן העניים שזוכה מידו לקצבה חודשית חי ברווחה מופרזת ומפטם את עצמו בבשר אווזים משובח ובשאר מעדנים,  ציוה רבי חיים מיד, מה לעשות? להכפיל את סכום הקצבה, שכן אם הוא קונה מאכלים משובחים סימן שהוא רגיל בהם, וכתוב די מחסורו אשר יחסר לו, יש הלכה שאם עני היה רגיל שירוצו לפניו עם סוסים והכל, אם עשיר היה והוא ירד מעשירותו והוא נהיה עני, אז צריכים לרוץ לפניו, והלל הזקן עשה מעשה כזה, שרץ לפני עני שהיה פעם עשיר. אז אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו הרי שחייבים לספק לעני את מה שהיה רגיל לו, לכן הוא ביקש להכפיל לו את הקצבה, כי אם הוא רגיל באורח חיים כזה, הרי בד"כ עני הוא מצטמצם במזונות, אוכל פת לא הכל, משאיר עוד חתיכה הוא לא יודע מתי יהיה לו עוד ארוחה, אבל אם בן אדם יכול לאכול משמע שהוא לא יכול לרדת מהרמה הזאת, ככה הוא בנוי, הנפש שלו היא כזאת.

ש. אבל זה יכול לבוא על חשבון אחרים

הרב: אבל מה לעשות שהתורה מצווה די מחסורו אשר יחסר לו? מה אנחנו נעשה, אנחנו קובעים לתורה למי לתת ומה לתת ואיך לתת, היא אומרת לנו איך לתת, היא אומרת אם אתה יודע שהעני הזה היה עשיר וירד מנכסיו ועכשיו ככה אז צריך לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו.

ש. זה מצוה

הרב: זה מצוה ועוד איזה מצוה, מצוה ועוד איזה מצוה.

ש. לקיים את זה כבוד הרב?

הרב: בטח מה זה מצוות, מה זה מה זה, מה אכפת לנו אם יש, מה אכפת לנו אם אתה שומע כמה מעלות יש לצדקה שמצילה חיים, ואתה אומר כמה אנשים מקיימים את המצוה הזאת אתה מבין בתקינות כמו שצריך לפי ההלכות, יש הלכות צדקה כמה אנשים עוברים על זה לקיים ומקיימים את זה כמו שמע ישראל או ציצית או כמו זה, מי רוצה לדעת מהמצוה הזו? למה אני צריך ללמוד את זה, אח"כ תהיה לי בעיה, למה אני מלמד אתכם? בשביל לחסוך לכם את הבעיה.

הוא היה האיש אשר לא חת מכל, פעם כשהיה צפוי למאסר עקב הגנה על קדשי ישראל, הכריז, אינני  ירא מאיש, ככה היה אומר הרב מצאנז, אינני ירא מאיש, אני ירא ונפחד רק מאנחה של אדם עני, זה הדבר היחידי שמפחיד אותי. ועוד, אמר כאשר פונה אלי עני ומבקש  צדקה ואין לי מה להעניק לו אני חש כאילו בשרי נושר מעלי. אייייי. אדם נולד בשביל לתת, כל מטרת האדם - לתת, לתת לזולת, אדם נולד להיות כמו אלקים, בצלם אלקים, מה הקב"ה עושה - רק נותן, הוא לא מקבל, הוא לא צריך כלום. גם אם הוא מקבל משהו הוא נותן בחזרה, מה הוא קיבל ממך? פרוסה שנתת לעני ההוא, מה הוא נותן לך -  חיים.

מה הדין של מי שמעלים עין מהצדקה? הוא דומה לגוזל עניים שחייב מיתה רח"ל.

אמרו רבותינו ז"ל במשנה אבות פרק ה' משנה י"א, דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית, ואמרו עוד במשנה י"ב, בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבשישית, ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה זה מפני גזל מתנות עניים במוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים. וראינו מזה כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים, ותדע ובחנת חומר הנודר לצדקה, חומר הנודר לצדקה ואינו משלם! אייי. במי שעוד לא התחייב מה העונש של כולם, ומי שנדב ולא משלם ה' ירחם מעצרים בשמים ועוד הרבה גזרות. יש אנשים נודרים לבית כנסת פוזה ולא משלמים בסוף את הנדר או שוכחים, ונברא מכל נדר מלאך, והמלאך הזה מקטרג, הוא נברא מהצדקה, וכל זמן שלא משלמים אז הוא מתייסר, ואם עברו שלשה רגלים ואדם לא שילם הוא מבקש פסק דין. ואז יכולים לגזור על אדם מיתה. בעוון נדרים ילדים מתים, נשים מתות, בעיה.

כתוב בזוהר הקדוש שהקב"ה הביא את יצחק אבינו לעקידה בגלל המעשה שהיה עם אברהם אבינו. אברהם אבינו עשה סעודה לכל גדולי דור, והשטן בא ועמד בפתח, ועמד בפתח והוא היה טרוד ועסוק ולא שם לב שהוא עומד שמה כעני, ולא הזמין אותו. תיק תק הוא עלה לשמים וקטרג. אז הקב"ה אומר לו, מה אתה מדבר? אין כמו אברהם אבינו עמוד החסד בעולם, אמר לו אני לא יודע כבוד הקב"ה, אני עמדתי בפתח והוא לא הכניס אותי, זה עובדה, אני מדבר על עובדות, יש תמונות ויש לוויינים, הקב"ה הסתכל הוא לא הכניס אותי ולא הזמין אותי לאכול. ויהי אחר הדברים האלה, אחרי הדיבורים האלה נגזרה הגזרה של העקידה, ובגלל זה מתה שרה אמנו, שהרי בגלל העקידה פרחה נשמתם. זה היה בגלל זה, אז אפילו הגדול הגדול בעולם בחסד שממתין כשהוא בן מאה והוא כואב ביום השלישי אחרי ברית שיהיה אורחים שהוא יוכל לזון, אבל אם בן אדם לא מקיים את המצוה תמיד כמו שצריך ה' ירחם אמרנו, זה כמו גוזל עניים שחייב מיתה. זה אמנם במעלים מן הצדקה, מעלים, לא רוצה לראות, לא שומע, לא יוד,ע יש אחד מתחיל להרדם מתי שמדברים על זה, אבל פה מדובר שאברהם לא רק זה, רוצה לתת, לזון ולפרנס, אבל לא שם לב, לא שם לב. וכולם יודעים גם את הסיפור על קמצא ובר קמצא שעל זה חרב בית המקדש, אז זה לא פשוט, זה לא פשוט. ולכן כתוב שהקב"ה כשאדם נפטר אם הוא לא נתן לצדקה אחרי שלשה ימים כריסו מתבקעת וכל הפרש על הפרצוף שלו, למה? "ונתתי פרש חגיכם על פניכם", אתם אכלתם בחגים לבד, לא דאגתם לעני, לא הזמנתם אורחים, ולא דאגתם, אם לא הזמנת אורחים לפחות תתן למישהו שיאכל בחג, כי הקב"ה מקפיד ומסתכל על שברי כלים שלו, מי זה שברי כלים שלו? זה העניים שהם שבורים, הם יודעים בבית אין להם מקרר ריק, אין להם מה לאכול, אין להם כלום, לא בגדים, לא בטיח, לא שום דבר, והם שומעים את ההם שרים השכנים ואלה שרים ויש חלונות פתוחים וזה והם רואים כמה אוכל יש והם נפשם ברעב גוועת ואף אחד לא נתן דעתו עליהם, נו, אז מה אתם חושבים, אז לכן הקב"ה מקפיד וחייבים כל חג, כל חג, כל חג צריכים לדאוג או להזמין אורחים, לא אורחים עשירים, אורחים שבדרך הזאת מכבדים אותם ואו נותנים כסף לפני החג לאנשים שיוכלו לקנות צרכי החג.

ש. גם בשבת?

הרב: בשבת אין חיוב זה אבל ודאי שכל מי שעושה כדבר הזה ודאי, אבל בחגים כתוב מפורש בפסוק "פרש חגיכם" גם "חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי", אתם החגים שלכם זה שלכם, מועדיכם זה שלכם, חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי, מה אתם לא חושבים על אחרים? מה אין עוד ילדים בעולם? אין עוד ילדים לקב"ה? אז ה' נתן לך אפשרות יותר ממנו תעזור לאחיך, וחי אחיך עמך, וחי אחיך עמך, חנג'ורי בסטריגמבו.

גם הקופץ ידו מאחיו העליון ומבשרו מתעלם דומה לאלה. כי אחרי אשר נתחייב לתת, כל מקום שאדם מחויב לתת ולא נותן, הנה הוא כגוזל את מתנותיו, אם אתה מחוייב לתת, יש מתנות עניים, לקט שכחה פאה, צדקה וכו', אז אם הוא לא נותן מתנות שצריכים לתת לעני הרי זה כגוזל את מתנותיו. אז גזל אתם יודעים זה חמור, וגזל עני עוד יותר, אתם מכירים את כבשת הרש שהנביא נתן בא אל דוד המלך ואמר לו על העשיר שלקח את הכבשה של הרש וטבח אותה לאורח שבא לו ומה פסק לו דוד המלך? שארבעתיים ישלם וגם חייב מיתה. אתם שומעים?

דבר בא לעולם בעוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מעשה באשה אחת, כך מובא באבות דרבי נתן פרק ל"ח, מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונה של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט לקט שכחה ופאה, ולא הניחם בעל השדה, אמם היתה אומרת, מתי יבואו בני מן השדה? שמא אמצא בידם כלום לאכול, והיו אומרים מתי נלך אל אמנו, שמא נמצא בידה כלום לאכול, מסכנים, היא מצפה מהם שיבואו אוכל והם מצפים שהיא תביא להם אוכל, והיא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול, והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתם ביום אחד. אמר הקב"ה, אין אתם גובים מהם אלא נפשות, חייכם אף אני אגבה מכם את נפשותיכם. אתם מכירים את המעשה עם נחום איש גמזו שאחר קמעא ולא מחל לעצמו עד שנכרתו ידיו ורגליו ונסתמא בעיניו וקיבל שחין בכל גופו. הוא לא מחל לעצמו. וכן הוא אומר, אל תגזול דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, למה? כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. הקב"ה יגזול את הגוזלים וקבע את קובעיהם, הוא יגזול את גוזליהם אבל מה, נפש, הוא יפדה מהם את הנפש שלהם. זה אבות דרבי נתן פרק ל"ח.

שבעה מיני פורענויות באים לעולם, מקצתם מעשרים ומקצתם אינם מעשרים רעב של מהומה בא, מקצתם רעבים ומקצתם שבעים גמרו שלא לעשר רעב של בצורת בא, מקצתן תורמים ומקצתן אינם תורמים, רעב של מהומה ושל בצורת בא. מקצתם מפרישים חלה ומקצתן אינם מפרישים חלה, רעב של כליה בא. אבות פרק ה' משנה ח'.

וראה נא עוד בדברי אליהו הנביא זכור לטוב מובאים בתחילת הפרק, שמי שסיפק בידו לעשות צדקה ואינו עושה גורם מיתה לעצמו. רב אוכל ניר רשים ויש נספה בלא משפט, רשים הכוונה רשים עניים. רב אוכל, צריך לבדוק את הפסוק רב אוכל או רב אוכל, ניר רשים ויש נספה בלא משפט. ועוד יש טעם, שיש ליתן לעניים כי מחמת שהן נותנים את משפטם מה שצריך ליתן להם הקב"ה קובע עת קובעיהם נפש, אז בואו נראה מה הפירוש רגע של הפסוק, רב אוכל ניר רשים יש נספה בלא משפט, רוב האוכל בעולם שמיוצר בזכות הניר, שזה העבודה הקשה של הפועלים הרשים שהם העניים, ויש מהם שנספים - מתים בעבודתם בלא משפט, אתם שומעים. כל העולם אוכל בזכות העניים ובסוף חלק מהם מתים בלא משפט וצדק כמובן, רב אוכל ז"א אם נגיד את זה להיום, נותנים לפועלים משכורות רעב מהעשירים העולם כולו נהנה והם בסוף מתים מרעב ממש, הם סיפקו אוכל לכולם והעולם נהנה והם מתים בסוף בלא משפט וצדק. זה מה שאומר שלמה המלך, רב אוכל, יש הרבה אוכל, בזכות הניר של הרשים - אלה שהם עניים והם עושים ניר - עבודה קשה, ויש מהם שהם נספים בלא משפט וצדק דהיינו מתים מעבודתם. אתם שומעים איזה דברים רבותי. אז אומר הגאון מוילנא, ועוד יש טעם שיש ליתן לעניים, כי מחמת שהם  נותנים את משפטם מה שראוי ליתן להם, מה שצריך ליתן להם, הקב"ה קובע את קובעיהם נפש, ז"א הקב"ה יקח את הנפש של אלה שגזלו אותם את מה שמגיע להם.

שמענו מהגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א, פגשתי פעם את רבי גליקסמן בנסיעה בתחבורה ציבורית, וסיפר לי שכל חודש נוסע למקום פלוני, ליטול תרומה מפלוני, שאשתו פעם אחת הפילה את העובר רח"ל, ולפעם הבאה חשש מאד מפני הבאות וסיפר זאת לאחד ממכריו, וזה הציע לו ליטול עצה מן החזון איש. פלוני זה הגיע לבית רבנו ותינה בפניו צערו, כיצד נוהגת היא עם הצפרניים? שאל רבינו, מה היא עושה עם הצפרניים אחרי שהיא מורידה מסירה אותם? השיב לו זהירים אנו בזה, אמר לו רבינו, שלא ישמע לרופאים, ושאם ירצה ה' תלד אשתו בן זכר בריא ושלם, רק ביקש עליו שיקבל על עצמו שיתן מעשר כספים מרווחיו, והוא הבטיח. כשקם לצאת חזר לרבינו בטענה, כבוד הרב, עולה חדש אני, ויש לי הוצאות רבות לשיקום ביתי, ולכשירווח לי אתן מעשר, אז הגיב לו רבינו, כבר עתה יצר הרע מתחיל, לא זו הדרך, תקבל על עצמך עתה מיד לתת מעשר. וקיבל עליו, כמצות רבינו. בשעה טובה נולד לו בן, ורבינו נתכבד בסנדקאות. לאחר תקופה שוב הרתה אשתו והיתה בסכנה, ורבינו שאל אותו מה עם המעשר ויעץ לו לעמוד בקבלה הזאת, ואח"כ נהיה קבלן גדול, קיבל עליו בקבלה זכה להיות קבלן, והיה נותן סכום עתק למקומות תורה. מכרו זה ששלח אותו לחזון איש הציע לו מה שראוי להציע לכל אלה שלא עושים כך, קיבלת ברכה מהחזון איש, מן הראוי ליתן גם לכולל חזון איש, זה בד"כ אנשים שוכחים, המקום שהם קיבלו את הברכה שמה הם לא נותנים. למה זה? כפיות טובה, שלא להרגיש חייב למקום, כאילו אני חייב, אני נותן למי שאני רוצה, אני אתן למי שאני רוצה.

במשך השנים הפסיק לתת מעשר כספים וירד הלה מנכסיו. יש פה מישהו שנמצא הערב שהוא לא נמצא כרגע פה, והוא היה מקפיד לתת מעשר מכל עבודה, והלך לו יפה, ברגע שהוא הפסיק פטרו אותו. חנג'ורי.

רב פפא הוה סליק בדרגא, בדרגה היה עולה במדרגה, אישתמיט קרעי באה למיפל, חלש דעתי, אמר השתא כן אם נפלתי אומר רש"י אחיה מאן דשניא לן, פירוש כדי לא להזכיר על עצמו קללה אמר בלשון זו התחייב שונאינו כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים, אז הוא אמר שיתחייב מי ששונא לנו, הוא לא רצה להגיד על עצמו, אז עצם זה שהוא עלה במדרגות והוא נפל אז הוא אמר על עצמו בלשון סגי נהור שכאילו הוא קיבל עונש סקילה, כמו מחללי שבתות וכעובדי כוכבים, מה זה נופלים סתם? לא נופלים סתם, נופלים זה סקילה. אמר ליה חיא בר רב דיפתי לרב פפא, שמא עני בא לידך ולא פרנסתו? דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתוב בדברים ט"ו ט' השמר לך פן יהיה הדבר עם לבבך בליעל וכתוב שם בפרק י"ג פסוק י"ד, "יצאו אנשים בני בליעל", מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים. יצאו אנשים בני בליעל זה עובדי כוכבים, ובפסוק שכתוב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כי קרבה שנת השמיטה, והוא רוצה להעלים את עיניו מאלה שהם עניים, גם נאמר עם לבבך בליעל, מה פה בליעל ופה בליעל, מה פה עבודת כוכבים אף פה, לכן אמר רבי יהושע בן קרחה, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, ומי שעובד עבודת כוכבים מה דינו? סקילה, אז אם אתה שואל למה נפלת מהמדרגות, אולי העלמת עיניך מן הצדקה. אתם שומעים? אז תאונות דרכים במקרים כאלה של פגיעות שחפצים נופלים על בן אדם או הוא נופל על חפצים או כל מיני דברים כאלה, אפשר שהוא מעלים עיניו מן הצדקה ולא נותן כראוי, אז לכן מעוררים אותו מן השמים.

אז כדאי תמיד לפני  נסיעה לתת צדקה, כדאי לפני כל תפילה לתת צדקה, ותמיד הצדקה שומרת ממיתה משונה, מגיהינום, מאריכה ימים, דברים טובים, אין מחלות, אין יסורים, לא טוב? לא טוב? מה לא טוב, גם הוא חי, גם אתה חי, הקב"ה מבסוט משניכם מה לא טוב, למה לא לעשות את זה? ומי שנותן מעשרות כמו שראוי הוא גם מתעשר, אז למה לא  טוב, זה העסקה הכי טובה בעולם, אתה מוגן מכל הצדדים, מרויח מכל הצדדים, מאריך ימים, מה לא טוב? מה לא טוב? למה לא יאמץ אדם מצוה זו בתכלית השלמות, ירויח מכל צד.

ש. אם אדם חי במינוס אם צריך לתת צדקה?

הרב: קודם כל אסור לחיות במינוס, ומי שחי במינוס הוא חוטא, כיון שהוא משלם ריבית בבנק ועל ריבית זה סיבה שהוא יהיה תמיד במינוס כי מתמוטטים נכסיו, מי שחי בריבית אז הוא מתמוטטים נכסיו, הוא גם לא קם בתחיית המתים, וגם הוא ככופר ביציאת מצרים, אז זה בגלל שהוא נכנס למינוס. כדאי לאדם שירעב ולא יכנס למינוס. יצמצם מזונותיו לפי יכלתו, אבל גם העני המתפרנס מן הצדקה חייב בצדקה, גם אחד קיבל צדקה חייב בצדקה. לדוגמא אדם קיבל חמשת אלפים שקל צריך מינימום לתת חמש מאות שקל, ואם הוא לקח את החמשת אלפים ולא נתן מעשר אז הוא הפסיד את השבוע הבא אחרי זה, וגם את השבוע הבאה אחרי זה, ז"א כל בן אדם צריך לדעת שבשמים יש חשבונות שמה זה מחשבים  מאד מפותחים, לא כמו אצלנו פה זה הכל מתנהל פיקס. אז לכן מה יעשה אדם שהוא בעל חוב? כל מה שהוא הרויח ירשום מה הנטו, ואז ישים תזכורת שהוא חייב לקופת המעשרות כך וכך.

ש. קצת קשה לי הנושא של ההלוואה מהבנק

הרב: קצת קשה לו הנושא של ההלוואה מהבנק, נכון, תשעים ותשע אחוז באמת לא יקומו בתחיית המתים. היתר עסקא יש על משכנתא של בית כיון שזה היתר עסקה זה שותפות, כל ההיתר עסקה בנוי על שותפות והלוואה, ואז הבנק הוא שותף גם במה שאתה קנית כי הנכס משתבח, ומזה מותר להם לקחת כאילו את הרווח, אבל גם אם הם מפסידים הם צריכים להשתתף וככה היה משפט פעם, שמישהו הפסיד, אז אמרו לו מה זה חרטה, זה צעטלה, מה אתה מבלבל את המח, אתה חייב לבנק, אומר אני הפסדתי אתכם, עשיתי היתר עסקה אתם שותפים ואני הפסדתי אז גם אתם הפסדתם. הלכו לבית משפט חילוני, והבית משפט אמר צעטלה זה צעטלה, מה שכתוב בהיתר עסקה, אז עכשיו הם עשו קומבינות ושינו את הנוסחים שהם לא יפסידו. אבל מכל מקום, על דברים שיש מקום להרויח מזה אז היתר עסקה מועיל, אבל אם בן אדם לוקח הלוואה בהיתר עסקה כאילו, יש בבנק היתר עסקה בשביל לאכול, איזה רווחים יש לבנק מזה שאתה אוכל, גרפסים? מה זה, זה ריבית דאורייתא, מה אתה מבלבל את המח, אז ז"א, אדם צריך להבין אין מצב שהוא יכול להכנס לריבית, אין.

ש. כבוד הרב, מעשר, אפשר לתת לבן שלי?

הרב: כן, אם הוא כבר לא על שולחנך. אברך, כן. כתוב שעניי ביתו קודמים לעניי עירו וכו', יש בזה דרגות, תקרא את השמונה מדרגות של הצדקה בהלכות צדקה בשו"ע ותראה שמה בדיוק את הסדר.

ש. לא שומעים

הרב: אז זה תלוי, יש בזה כמה דברים וציורים, אבל העושה צדקה בכל עת זה הנותן המאכיל בניו ובנותיו, השאלה כמה צריך לתת, האם הכל, חלק פה ושם, פה מתחיל להסתנף, צריך ללמוד את זה.

כתבו בספרים, פעמים מניעת צדקה היא שפיכות דמים ממש, כתבו בספרים הקדושים שישים האדם לב אם לאחר פטירתו יתנו לו למעלה בידו ספר תורה כנהוג, ששואלים לו לאדם על כל מצוה בפרט, כשאדם מגיע לעולם האמת אחרי שהוא נפטר נותנים לו ספר תורה ביד, פותחים את זה ושואלים אותו על כל מצוה, זה קיימת? זה קיימת? בודאי יגיעו גם לשאלה על מצוה גדולה זו של הצדקה, ויגידו לו כתוב "וכי ימוך אחיך" כתוב "והחזקת בו", האם קיימת את זה כדין? מה ישיב? ואז יזכירוהו ויאמרו לו בית דין של מעלה, וספר הזכרונות פתוח. זכור נא באותו זמן באותו יום לחודש ההוא ישבת בביתך על כסא כבודך בשמחה, על הכורסא, ואז בא בלילה אותו עני אליך, שהוא היה מתחילה&l