חסד בזריזות ובמאמץ | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום שמעון רפאל בן אסתר
יזכה לחזור בתשובה שלמה אמיתית
והשם הטוב ישלח להם פרי בטן,
תלמיד חכם, איש אמת,
יזכה לשמור עיניו ויטור את הברית
פרנסה טובה מאוצר מתנות חינם לזיכוי הרבים, אמן ואמן.
אמן.
המבחן האמיתי
אליעזר עבד אברהם ערך מבחן
לכלה מיועדת,
ליצחק,
כדי לדעת האם היא ראויה להיכנס
למעונו
של אברהם אבינו, איש החסד.
מה היה המבחן?
הוא יבקש ממנה הגמיעיני נא מעט מים מקדח.
הגמיעיני,
לגימה קטנה.
אם היא תיתן לו לשתות כל צורכו ולא תסתפק בכך,
אלא תציע מיוזמתה להשקות את כל עשרת גמליו,
הרי זה חסד ללא מצרים,
ללא גבולות.
והרי היא עמדה במבחן.
איך יעלה על הדעת
שהיא תציע להשקות אותו
וגם את כל הגמלים?
מה פתאום שהיא ת...
הוא מבקש לשתות,
אז היא משקה את כל השכונה? מה הולך פה?
למה שיעלה בדעתה? ואם היא לא תעשה כן,
אז היא לא ראויה.
יש מי שאומר
שהוא מבקש בכוונה, הגמיעיני,
מקדח,
אז הוא ישתה מהכד,
לא לכוס,
מהכד,
ועכשיו הוא יבחן אותה מה היא עושה.
אחרי שהוא שתה מהכד,
אז יכול להיות
שהוא חולה,
יכול להיות שלא, יש לו חיידקים,
אין לו חיידקים,
אז מה היא תעשה?
אם היא תשאיר את זה,
אז זאת אומרת שהיא לא זהירה.
אמא שלי, המנוחה תמיד הזהירה אותי, אל תשתה מכוס שאחרים שתו.
אף פעם.
ואני מקפיד על זה.
לא שותה מכוס ששתו.
יש כאלה, לא אכפת להם.
וככה עוברים חיידקים, תענוג.
מכל מקום.
אז אם היא תיקח את זה, זה מראה שהיא לא זהירה בעניין של הבריאות.
אז מה היא תעשה?
אז היא תשפוך את זה.
אחרי שהוא שתה, אין מה לעשות עם זה.
אז היא תשפוך.
אם היא תשפוך, היא תעליב אותו.
אבל אם היא תהיה חכמה,
אז היא לא תשפוך.
והיא לא תיקח.
אז תגיד לו, גם את הגמלים שלך אני אשקיע.
כי הגמלים אין להם בעיה לשתות אחרי מישהו.
וככה הוא יבחן.
והיא עמדה במבחן.
היא עמדה במבחן.
אבל רבנו עובדיה ספורנו,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
כתב שלי, עזר,
עקב אחריה בפרט נוסף
ועל פיו הוא קבע את דעתו.
עצם הנכונות להשקות אותו ואת גמליו לא מספיק.
השאלה איך עושים את זה.
כתוב ותמהר ותערקדה אל השוקת.
כתוב ואתה רוצ עוד,
אלא באר לשאוב,
לרוץ בהתלהבות,
למהר,
ברצון.
והאיש משתאה לה.
מה זה?
משתומם על רוב הזהירות והזריזות לעשות חסד.
לא על עצם העשייה,
אלא על הזריזות שבה.
אוה, זאת ראויה לביתו של אברהם.
כמו שכתוב אצל אברהם אבינו, וירא וירוץ לקראתם.
מדובר שהוא חולה אחרי ניתוח.
וירוץ.
כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז עליו.
דבר שהוא חשוב בעיני אדם הוא מזדרז.
אז זה מראה את החשיבות של הדבר.
אז החסד אצלה זה דבר חשוב ביותר,
לכן היא מזדרזת לעשותו.
נו, אנחנו ברוך השם
לומדים תורה, מתפללים, מקיימים מצוות,
הכול טוב ויפה.
הכול נפלא.
אבל איך עושים את זה?
בהתלהבות?
בחשק?
בריצה?
והשאלה גם לא אם אנחנו רוצים.
בואו נגיד שוודאי אנחנו רוצים.
השאלה לקראת מה רצים.
אברהם אבינו רצו לעשות חסד.
לבן רץ לראות מה אפשר להרוויח, יש מתנות או אין מתנות.
האם רצים לבית הכנסת ולדבר מצווה
או האם רצים לבילוי באכילה?
אז זה נקודה למחשבה.
כל אחד יבדוק את עצמו,
איך הוא מקיים את המצוות
ואחרי מה הוא רץ באמת.
יש טענה שקשה להיות יהודי.
ראיתם? לקחתי אוויר.
יש טענה שקשה להיות יהודי.
והרבה מתאוננים.
והם מתאוננים לא בגלל ש...
קשה להיות יהודי. כי תמיד, אתה יודע, יש צצים על כל צעד ושעל מכשולים ועקבות,
וקשיים רבים נערמים, וניסיונות פעוטים, ומוקשי נעל.
כל היום עובדים במרץ.
ערנים נמרצים.
והנה, כשמגיע השעה של שיעור בערב,
אני לא מדבר עליכם, כן?
ויש לאות בעצמות,
עפעפיים כבדים,
הכורסה קורצת.
נו, ואם כבר מתגברים על הכול וכבר פותחים את הדלת,
בדיוק מצלצל הטלפון והאורחים בדרך.
ואדם מתחיל לתהות, אני לא מבין, הלוא הבורא רוצה בשיעורי תורה. למה מערים עלינו כל כך הרבה קשיים?
התשובה כתובה בתורה.
רבקה
מתקרבת לבאר,
והמים עלו לקראתה.
מהבאר המים עולים לבד לקראתה.
מאיפה למדו החכמים, זיכרונם רכה, את הדבר הזה?
משום שנאמר שהיא מילאה את כדה,
ולא כתוב שהיא שעבה.
כתוב ותמלא כדה בתעל.
הלו, קודם צריך לשאוב.
מה זה ותמלא?
איפה השלב הראשון?
לא היה צורך לשאוב, כי המים גאו ועלו.
לכן גם פנה אליה דמשק אליעזר.
היא רק הגיעה מים, אמר זאת יכול להיות,
איתה אני אדבר.
ואז בא אליעזר וביקש שתשקה אותו.
הגמייני הסכימה.
השקטה אותו.
ורצה לבאר כדי להשקוט גם את גמליו.
ואתה רוצה עוד אל הבאר לשאוב בתשאב לכל גמליו.
אה,
למה כאן היא צריכה לשאוב?
הרי רק כי בעל הבאר המים עלו לקראתה. מה קרה עכשיו?
כי עכשיו זה כבר היה מצווה.
עכשיו זה מצווה של חסד לעשות עם הזולת.
ובמצווה נאמר, לפום צערה אגרא.
לפי הצער, ככה השכר משתלם.
יפה דבר אחד בצער יותר ממאה שלא בצער.
וכל הקושי
וכל ההתגברות על מכשול,
מעלה את המכפלה של השכר פי מאה.
כל טיפה נוספת של גשם
שמטפטפת בחוץ,
ואתה הולך לבית הכנסת וטיף טיף וזיף זיף על הראש,
כל זה מגדיל את השכר.
יש אחד אומר, יואו, גשם, אני אשאר להתפלל בבית, אני לא ארטב.
כל טיפה,
כל רוח,
כל מעלה של קור,
מעלה את השכר פי מאה,
פי מאה, פי מאה.
אז לטובתה של רבקה לא עלו המים לקראתה.
כשהיא הצטרכה לעשות את החסד,
המים לא עלו לקראתה. לטובתה, להגדיל את שכרה.
אז לטובתנו צצים כל המכשולים,
ואתה צריך לעמוד בניסיונות ולהתגבר.
ואז אתה תקבל פי מאה, הפוך, אתה צריך לשמוח.
אם קשה,
אז אתה רואה שהשם אוהב אותך, הוא לא רוצה שתקבל
רק שיעור אחד,
הוא רוצה פי מאה.
הוא אומר, אם כבר, תן לו מלוך אופניים, תן לו שכר.
לא טוב.
כמה שיותר קשה, פי מאה, פי מאה, פי מאה, פי מאה,
אז מה אתה רוטן?
מה אתה כועז?
מה אתה שואל שאלות? מה, אתה לא מבין?
הנה, כתוב לך בתורה מפורש.
רבקה, כשהיא צריכה לעצמה,
המים באים בקלות.
מצווה היא עושה לאחרים?
מה פתאום בקלות?
למה שהיא תפסיד?
למה שתקבל רק
ערך מצווה אחת?
תקבל פי מאה, פי אלף, פי עשרת אלפים, ככה צריך.
כי השם אוהב אותנו, רוצה להעניק לנו יותר שכר.
שבות, שלום.
רבי חנני אומר למה שאומר.
עושה כל הזמנות זה כל ישראל לפי כוח.
הרבונו עם תורו ומספורת שנה אמרו לנו וסלמאן עשו גרדל תורו ויאדירו.