בלי יראה אין תורה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אר ריש לקיש

מי דכתיב

והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חוכמת בדעת

יראת אדוני היא אוצרו

מה זה הפסוק הזה?

אמונת

זה סדר זרעים

עתיך

זה סדר מועד

חוסן

זה סדר נשים

ישועות

זה סדר נזיקין

חוכמה

זה סדר קודשים

ודעת

זה סדר טהרות

ואפילו אחה

יראת השם היא אוצרו

גמרא בשבת למד א',

אפילו אם אדם יגמור את כל השס

זמן נקט

זרעים

מועד נזיקין נשים

קדשים טהרות

אם ילמד את כל זה

ואפילו אחי יראת השם היא אוצרו אם אין לו אוצר של יראת שמיים

אז זה גורנישט מת גורנישט

אמר רבא

בשעה שמכניסים אדם לדין

אומרים לו

נסעת ונתת באמונה

קבעת עיתים לתורה

עסקת בפריה ורביה

ציפית לישועה

פלפלת בחוכמה

הבנת דבר מתוך דבר

ואפילו האחר אם הוא יגיד הכל הוא עשה וקיים

אי יראת השם היא אוצרו אין אי לא לא

אם יראת השם היא אוצרו אז הוא יזכה

אבל אם לא לא

נחזור על הדברים והיה אמונת עיתך כמו שאמרנו שואלים אותו נסעת ונתת באמונה?

אז ככה הפירוש הרגיל זה נסעת ונתת באמונה זה משא ומתן בין בני אדם בכל התחומים

בכל העניינים

בין אדם לחברו

אבל למדנו גם שיש בזה מובן נוסף נסעת ונתת באמונה בכל מה שאתה מאמין אתה נושא ונותן כל פעם אתה לא פטי מאמין לכל דבר ומאמין לכל אדם

וכולי וכולי תמיד תהיה עם השם אלוקיך לא עם בני אדם אתה צריך לבדוק כבדהו וחושדהו וחושדהו וכבדהו

תלוי לפי הבבלי ירושלמי

נסעת ונתת באמונה או שאתה...

מתי שמתאים לך? לא, אני סומך, אני סומך.

סומך נופלים.

אז זה דבר אחד ששואלים אותו קודם כל.

דבר שני, קבעת עתים לתורה, שיהיה לך זמן קבוע

שאתה לא משנה אותו, אפילו יזדמן לך עסק גדול.

באותו זמן שקבעת עתים לתורה וקביעה פה זה מלשון גזלה

וקובע את קובעיהם זה גוזל את גוזליהם, פירושו לגזול זמן

מהיצר הרע שרוצה להשתלט לך על החיים

ואתה קובע עיתים לתורה ואתה לא זז מהזמן הזה, קביעות.

אז כשאנחנו אומרים שעתיים תענית דיבור,

פירושו שאתה גזלת זמן ואתה מסור רק לבורא.

עסקת בפרייה ורבייה,

הרי כשאדם עוסק בפרייה ורבייה זה מצווה ראשונה שבתורה

וזה מקרב את הגאולה עד שיאכלו הנשמות שבאוצר כדי שירדו למטה.

ציפית על הישועה,

אז ציפית זה לא עומדים בחלון כמו האם סיסרה,

אלא ציפית, פירושו שאתה עושה פעולות גם בשביל שאכן יגיע המלך המשיח ויתגלה עלינו במהרה.

פלפלת בחוכמה, זה לא מספיק רק ללמוד ולדעת, אלא צריך לפלפל,

להיכנס לעומקה של תורה, לעיין בדברים וכו'. הבנת דבר מתוך דבר,

לא להסתפק, זה מה שכתוב, זה מה שאני יודע, זה מה זה לא,

תבין דבר מתוך דבר, כשאתה נתקע במשהו בחיים ואתה רואה, אפילו אם לא כתוב הדבר במפורש,

אבל תבין דבר מתוך דבר שוודאי זה ככה ולא ככה, איך יכול להיות ככה, אם זה ככה וככה.

אחרי כל זה, אם עשית את הכל,

אם יש לך יראת שמיים,

יש לך אוצר

שקוראים לו יראת שמיים,

וכל מה שאתה לומד זה נכנס לאוצר הזה של יראת שמיים, אז הכל טוב, אתה תקבל שכר, עולם הזה,

עולם הבא.

אם לא, לא.

משל לאדם, אומר רבא, משל לאדם שאמר לשלוחו,

העלה לי קור חיטין לעלייה.

הלך והעלה לו,

העלה לו כמות רצינית, קור שלם,

והוא נמצא שם למעלה.

טוב, העלה לו את הקור הזה למעלה,

אז הוא שואל אותו, תגיד לי, ערבת לי בהן קו חומטין?

אמר לו, לא.

אמר לו, מוטב אם לא העלית.

למה? מה שהעלית למעלה זה ירקב.

מה זה הקו חומטין?

רש״י מפרש, ארץ מלאכה ומשמר את הפירות מהטליע.

זה עפר כזה,

שאם שמים אותו מעורב בתוך כל החיטין,

אז הוא שומר את הפירות שלא יטליעו.

אז אם אתה לא שם את זה, אז זה לא מועד.

לומדים את זה בערבי חיים בוולוז'ין.

לומד שקו חומטין הזה, שאתה לומד תורה, לומד תורה, לומד תורה,

אבל צריך גם מוסר בשביל להחזיק את התורה, שהמוסר מביא ליראת שמיים.

יראת השם היא עוצרו. מה ישמור את התורה שלמדת?

למדת תורה והכול. מה ישמור אותה שאכן היא תתקיים?

שהיא לא תתלייה?

שהיא לא תתיישן אצלך והיא תהיה בגדר ידיעות בלבד?

מה יהפוך אותה לתורת חיים, שאתה תהיה ככה באמת?

הקו חומטין הזה. מה זה הקו חומטין? זה המוסר, זה היראת שמיים שאתה קונה.

זה המשמר. זה החומר המשמר.

אם אין לך יראת שמיים, מה ישמר את התורה?

הרי ברגע שאתה עמוד במבחן קטן, ניסיון קטן, הכל ייפול בבירע המקתא.

כמו שהקראנו אתמול

מתוך הוועדה של הכשרות של יו-רדיעה.

ברגע שיש ג'ובס,

מריחים אתא זלת,

אז נגמר, אין יראת שמיים, אין כלום. אפשר למכור חמץ בפסח

בכשרות מהודרת כמובן.

אפשר להכין נבלות וטרפות בכשרות מהודרת כמובן.

הם שם בינלאומי,

ודאי.

כי אם אין יראת שמיים, אין כלום, גורנשת מתגורנשת.

ויש לעיין.

מה זה שאומרים לו, אי יראת שמיים היא עוצרו אין,

ואי לו לא.

והרי ודאי שזה שלמד את כל התלמוד כולו בעיון,

בפלפול בחוכמה, בהבנת דבר מתוך דבר,

וקיים את כל חלקי התורה, בין אדם למקום, בין אדם לחברו,

כמו משא ומתן באמונה,

הלא ודאי שהוא עשה כן מתוך ירעה.

כי לא ייתכן שייצפה לישועה ויישא וייתן באמונה בלי יראה.

אדם שאין לו יראה ומצפה לישועה?

מה אכפת לו מישועה?

הוא עושה ביזנס עכשיו, חייב בהפקרות מה שהוא רוצה.

הוא מצפה לישועה?

הוא רוצה שיהיה יותר חמור, כאילו חומרות,

הכל, הכל, הכל, הכל, אין משחקים?

הוא יישא וייתן באמונה, אם אין לו יראת שמיים?

אה, כולם גונבים, מה אתה רוצה שאני אהיה פתי, אני זה, זה, אני נדח ישר?

אז אם כן,

מה הוא אחרי כל זה? אי יראת השם היא עוצרו אין, אי לו לא.

מה זה?

אלא למדים מכאן

כי יראה היא לא רק כהכשר לקיום התורה והמצוות.

אל תחשוב שיראה

זה המכשיר אותך להגיע לתורה ומצוות, כי אם יש לך יראה אז אתה תלמד תורה, תקיים תורה וזה, לא.

אלא היא גוף התורה.

יראת השם היא חוכמה.

היא גוף התורה, היא עצמה תורה.

הכיצד אמרו זכרונו לברכה בספרי, שמור

זו משנה.

מצוות עשה מיוחדת היא על שמירת התורה בקום ועשה.

ראינו לשמור את התורה, איפה שומרים אותה?

בלב.

כמו שכתוב, היו הדברים האלה על לבבך.

איפה שומרים? בלב.

ואיך זה נשמר בלב?

היינו חזרה על התורה עד שיהיו דברי תורה משוננים ומחודדים בפיך.

שנאמר ושיננתם לבניך שיהיו דברי תורה משוננים בפיך שאם ישאל אותך דבר אל תגמגם לו אלא אמור לו מיד.

אז זאת אומרת דברי תורה צריכים שיהיו משוננים ומחודדים בפיו דהיינו צריך לחזור על התורה תדיר.

או בפרט השוחטים,

שוחטים שלא יודעים גפת,

גמרא, פירוש רשי ותוספות הם לא יכולים להיות שוחטים.

שוחטים בכלל

ואם הם לא חוזרים על תלמודם כל הזמן הם לא יכולים להיות שוחטים, אסור להם לשחוט

וצריכים שיהיו ברורים אצלו כאחותו

באחותך אתה לא טועה, אתה יודע איזה אחותך? ברור לך איזה אחותך? ככה דברי התורה צריכים ברורים

אם נשאל אותך אל תגמגם

אמרנו פעם את הפירוש אל תגמגם אל תאמר גם גם

גם גם תגיד ברור

ועד שיהיו עלי לב אבו

וכל אלו כלולים במצוות השמירה

בקום ועשה

ואכן

כל התוצאות האלה אינן באות מדרכי הטבע

כי הרי אין לנו גדול ממשה רבנו

וגם בו אמרו זיכרונם לברכה בנדרים ל״ח

שהיה לומד ומשכח

עד שניתנה לו התורה במתנה

אז אם משה רבנו לומד ומשכח

עד שניתנה לו תורה במתנה אז כמה אנחנו צריכים להשקיע בשביל לא לשכח?

אמנם הוא פרק זמן קצר ב-40 יום היה צריך ללמוד כל התורה כולה

אבל בכל אופן למד ושכח

והדרך לרכישת קנייני התורה

היא רק על ידי עמל

אי אפשר לרכוש קניינים בתורה בלי עמל

וכמו שכתוב בפסוק אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה

מה זה בחוקותי תלכו תלכו תלכו תלכו תלכו תלכו תלכו בלי הפסקה כל הזמן תלכו עמלים עמלים בתורה

בתורה כל הזמן

והעמלות הזו היא לא מפני קוצר הדעת וההשגה

שאדם הוא מוגבל הוא לא כל כך

יכול להשיג והכול לא מטעם זה

אלא אדרבה ככל שהדעת גדולה יותר העמלות גדולה יותר

שהרי העידו על משה רבנו

שהיה עמל בתורה

וכן הוא העיד על עצמו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי

ואמרו זיכרונם לברכה שהוא נתן את נפשו עליה נתן את דמו עליה בשביל התורה

היה למד תורה ביום

ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה

ולמה היה עושה כך?

אלא ללמד את ישראל שיהיו יגיעים בתורה ביום ובלילה

כמו שנאמר קומי רוני לראש השמורות

כשדוד המלך היה קם בחצי הלילה והיה עוסק בתורה

למה?

כל חכמי ישראל אומרים המלך בעצמו קם בחצי הלילה, יושב ולומד, אנחנו נישן

בו די שהם קמים, התלמידים רואים,

הרבנים הגדולים, גדולי הדור יושבים ולומדים, המלך לומד, אנחנו נישן, כולם קמים.

אז מפעולה של דוד המלך

כמה הוא עורר את כל ישראל לעסוק בתורה בלילה.

אז גם משה רבנו, למה היה עושה כך?

ללמד את ישראל שיהיו יגיעים בתורה ביום ובלילה.

וכן אמרו זיכרונם לברכה כי על פי הדברים האלה

שתהיה יגיע בהם בפיך,

על פי, על פי הדברים האלה,

תהיה יגיע בהם בפיך, וכן הוא אומר

ובלבבך לעשותו

שכל הדברים שהם בלבבך צריך לעשותם.

ואמרו זיכרונם לברכה, מניין שלא יישן ולא נתנמנם

מניין שלא ישן

ולא נתנמנם משה רבנו,

ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה, אבל גם לא ישן ולא נמנם.

מניין?

משל למלך שהיה לו אוהב לתיסומן.

מה זה?

לתיסומן זה שומר על אוצר המלך.

אמר לו מדוד לך דינרא זהב.

קח,

כמה שאתה רוצה, תמדוד לך דינרא זהב.

משמחתו

לא ביקש לא לאכול ולא לשתות.

ביקש לישן, די, עייף.

אמר, אם יישן אני מפסיד את כל אלה.

אמרו לי מדוד, כמה שאתה לוקח תקח.

אמר לך שאני אלך לישון.

כך משה,

מודד התורה,

שכח

ולא אכל,

ולא שתה.

ביקש לישן.

אמר לי מישן אני מפסיד.

שלא אמר לי אלא 40 יום בלבד.

אמר הקב' ברוך הוא, הצטערת?

לא ישנת?

לא אכלת?

לא שתית?

חייך אין אתה מפסיד.

בלוחות הראשונות לא היה אלא עשרת הדיברות בלבד.

עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות, מדרש ואגדות

שנאמר כטוב לך.

כטוב לך זה בשבילך.

מה שלא נתתי קודם

בלוחות ראשונות עכשיו אני נותן.

אמר לו הקב' ברוך הוא, כטוב לך.

אה,

והרי כתוב והמכתב מכתב אלוהים הוא.

אז מי כתב?

אלא כך אמר לו הקב' ברוך הוא, כטוב לך תורה נביאים וכתובים שיהיה בכתב.

אבל הלכות ומדרש ואגדות ותלמוד יהיה על פה.

כיוון שידע משה,

התחיל אומר טוב לי כי עונתי.

טוב לי כי עונתי.

אה,

לא ישנתי, לא אכלתי, לא שתיתי.

טוב לי כי עונתי.

ואמרו זכרונם לברכה ויאמר אדוני אל משה כטוב לך.

עד ההוא דכתיב.

טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקיך.

לטובתו של משה נטענה 120 יום

שקיבל את התורה.

40 ראשונים,

40 אמצעים שעלה להתנפל לפני ה' למחול לישראל,

40 אחרונים.

ולמדים אנו מכל אלה המאמרים

שהעמלות בתורה אך היא הדרך לקנייתה.

בלי עמלות לא קונים תורה.

ולא שמשיגים על ידי העמלות

כי אין דרך כלל להשיג את התורה בדרכי השגה.

לא משיגים גם אחרי העמלות.

שלא תחשוב אם אתה עמל אז אתה תשיג.

לא, גם אם עמלים לא משיגים.

כמו שאין דרך להשיג את הקדוש ברוך הוא,

גם אם תעמל הרבה הרבה לא תשיג את הקדוש ברוך הוא.

אלא שעל ידי העמלות זוכים שתינתן התורה במתנה.

השם רואה כמה אתה עמל,

ובסוף הוא נותן מתנה.

זה נקרא היום מתן תורה.

מתן, מתנה, מתן תורה.

וזהו אם בחוקותיי תלכו שתהיו עמלים בתורה

שנאמר לדור דעה מקבלי התורה ולמשה רבנו בכללם.

זאת אומרת, אם הדור ההוא היה צריך להתעמל בתורה, מה אנחנו שהתרחקנו כל כך?

הוא שאמר שלמה המלך במשלי ד',

להבין משל ומליצה.

שלמה המלך אומר,

אם תבקשנה כסף ובחמטמונים תחפשנה,

אז תביא נראת השם

ודעת אלוהים תמצא.

כמו שדרך מציאת המטמונים, איך מוצאים מטמון?

על ידי החיפוש.

אבל אין דרך ערוכה מראש.

ככה מחפשים.

תלך ישר, תפנה ימינה, תתכופף, תעשה ככה. אין דבר כזה.

אתה לא יודע איפה זה, זה טמון. איפה זה טמון?

יש כמה דונמים, אומרים לך שפה יש מטמון.

איך אני אגיד לך איך ללכת?

אתה לא יודע איך ללכת.

אתה מתחיל. או מפה, מפה. אומר לו, אתה יודע מה? בוא נתחיל מפה.

מתחיל.

כי ייתכן למצוא בחיפוש של יום אחד את המטמון.

ייתכן בחודש, ייתכן בשנה.

כך גם המציאה של התורה.

זה רק על ידי חיפוש.

אבל אין מידה לחיפוש.

אלא לפי מידת הבקשה לחפש.

כמה אתה מבקש לחפש.

ולא יפסיק.

ולא תקוץ נפשו בחיפוש. למה? כי ודאי שיש מטמון.

מדי שיש מטמון.

ותן חלקנו.

בתורתך יש לנו חלק בתורה, זה ברור.

אלא מה? תסבול נפשו את הצער והעבודה בפרך,

עד שיהיה נדמה לו שעליו לחפש בלי סוף.

כי הרי עד שהוא מוצא את המטמון,

אחר שמתגלה לו,

הוא לא רואה שום ברכה בחיפושו.

זאת אומרת, אתה מחפש היום.

מחפש היום.

מחפש מחר.

מחפש חודש.

חודשיים. שלוש.

מתחיל להעמיק, מעמיק, מעמיק.

ואתה עומד להתייאש. אתה אומר, הנה, אני עובד לריק.

שהרי אינו מתגלה לפניו מעט-מעט, כי אתה לא מגלה כל פעם מהמטמון חתיכה.

היום אני חפרתי מטר, אז מצאתי חתיכה.

מחר אני מודד איזה עוד חתיכה. אין דבר כזה. אתה יכול לחפור, לחפור, לא תמצא כלום.

אלא פתאום!

ובפעם אחת מתגלה לחיניו המטמון שטרח כל כך בחיפושו.

ככה זה התורה.

אתה יכול ללמוד היום את הדף לא להבין מילה. ללמוד אותו מחר לא מבין מילה. חוזר עליו עוד פעם לא מבין מילה.

ורק בעוד שבועיים פתאום אתה תגיד, אה!

עכשיו תפסתי, עכשיו אמנתי.

זה רק בגדר מציאה, רק בגדר מציאה. אבל זה מטמון, זה טמון, זה מוכן.

אבל אתה צריך להמשיך לחפש.

נמצא שהתורה אין משיגים אותה על ידי עמלות.

גם על ידי עמלות לא משיגים.

חייב עמלות, אבל גם עם זה לא משיגים.

כי אין דרך להשגתה, ורק בשכר של עמלות שאתה עמל.

הקדוש ברוך הוא רואה אותך מאיר עיניך ומתגלה לפניך מטמון שבתורה.

ואז אתה רואה נפלאות

מתורתו יתברך. על זה ביקש דוד המלך גל עיניי ואביט נפלאות מתורתך.

בלי שהוא יגול את עיניו ויגלה את עיניו,

הוא לא יכול לראות, הוא לא יכול למצוא שום דבר, אפילו שהוא דוד המלך.

והדרך לקבלת העול של התורה זה לעמל בה ולתן את נפשו עליה רק על ידי היראה.

מה יהיה הקטליזטור הדוחף, המאיץ,

כדי שאתה תוכל לעמל?

מאיפה זה יעבור לך?

מה הסיבה שתגרום?

רק אם יש לך יראה.

כי רק היראה נותנת דחיפה לכך.

והיא היא שמחייבת ומכריחה את האדם את כל אלה.

זהו שהעמיד הקדוש ברוך הוא על תכלית מעמד הר סיני.

מה הוא אמר? למען תהיה יראתו על פניכם

לבלתי תחטאו.

זאת אומרת, כל תכלית מעמד הר סיני.

כשאתם תראו את המעמד הנשגב הזה,

מה יקרה?

תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

אלא זה צריכים במעמד הר סיני עצמו יראה.

ולא רק כדי לקיים את התורה ולשמור את אזהרותיה לאחר מתן תורה,

אלא גם במעמד הר סיני עצמו צריך.

וזה חלק מהתורה שהם קיבלו בהר סיני.

שיהיה להם יראה.

והחלק המשובח ביותר הוא היראה שהכל תלוי בו.

וזהו העבר שכל נשמת התורה תלויה בו.

שהרי גם למצוא את מטמון התורה אי אפשר,

אלא על ידי היראה.

זה השופל

שאיתו אתה חופר, אם לא, לא תמצא שום דבר. אם לא לך שופל, לא תמצא.

וכמו שכתוב,

שלשמור את המטמון אחרי מציאותו שלא ירקב ולא יתליע,

אי אפשר, אלא על ידי אוצר היראה.

לכן יראת השם היא אוצרו. אם אין לך את זה,

כל התורה שלך במצוות הכל ירד ויירקב.

לא יישאר שום דבר מזה.

הוא מה שפרשו זיכרונם לברכה. יראת השם היא אוצרו,

כמו המשל של הקו חומטין.

ולכן גם אחרי לימוד של כל התלמוד,

בבלי וירושלמי,

ראשונים ואחרונים, בפלפול והבנה,

העיקר הוא השמירה בלב.

והשמירה היא רק על ידי היראה

שיש בה סגולת האוצר.

זאת אומרת, השמירה היא רק על ידי היראה של היראה יש את הסגולה של אוצר לשמר.

אוצר זה כמו מחסן.

והיא הקו חומטין לתורה משמרת אותה שלא תתליע ותרכב, תהפך לו לסם המוות.

ורק על ידה זוכה הלומד

שתהיה לו לסם חיים.

רק על ידי זוכה הלומד שהתורה תהיה לו סם חיים.

אתמול ישבתי

עם הרב בן-ציון ודיברנו בעניין השחיטה בכל מיני תחומים ועניינים.

הוא אמר שהוא היה לומד

את הסוגיות של הגמרא והפוסקים

עם סבא שלו, שהיה שוחט 25 שנה לפני, כשהם היו לומדים,

והוא היה זוכר הכל בעל פה.

הכל הוא היה זוכר בעל פה.

הוא קורא מהספר והוא זוכר בעל פה.

ככה למדו,

ככה למדו.

היום אנשים אומרים, כן, יש נדמה לי רשבו כזה.

כן, רשבו, לא, לא, לא, לא, לא יודע. כתוב שם, כתוב שם.

תסתכל, אתה תמצא את זה.

וכתעמרינן בעירובין נ״ד,

אלמלא נשתברו הלוחות הראשונות,

לא נשתכחה תורה מישראל.

והיינו שעל ידי מעמד הר סיני

זכו שתהיה יראת השם על פניהם.

זאת אומרת, אם

הלוחות הראשונים לא היו נשברים,

לא הייתה משתכחת תורה מישראל. למה לא הייתה משתכחת תורה מישראל?

כיוון שבמעמד הר סיני

הם זכו נייראת שמיים.

ואמרנו שזה החומר המשמר.

אז לא הייתה משתכחת.

מסגולת היראה היא

שהיא האוצר לשמור את התורה בלב הלומד.

אז אם בן אדם לא ילמד הרבה הרבה מוסר

כדי שתהיה לו יראת שמיים,

מאיפה תהיה לו יראת שמיים?

זה לא קונים במכולת,

זה רק עמל והגיעה

ללמוד

חוכמה ומוסר ביחד, זה הולך ביחד.

אין אפשרות תורה בלי מוסר ואין מוסר בלי תורה.

חייבים את שניהם ביחד.

אבל זה משמר את זה.

עד כדי כך

שכתוב אפילו יש לו את כל זה.

כמו שאמר רבה,

אם היה לו

נשאת ונתת באמונה והוא מודה שהוא קבע עתים לתורה והוא עסק בפרי אבריה וציפה לישועה ופלפל בחוכמה והבין דבר מתוך דבר אומרים לו רגע

ומה אמירת שמיים יש או אין? אין.

גיהנום!

עד כדי כך שאמר לשלוחו עולה לי קור חיטין

זה התורה.

והעלה לו

ואמר לו עירבת להם קו חומטין?

למדת מוסר ויראה?

אמר לו לא.

אמר לו מוטב אם לא העלית.

חבל על כל מה שיגעת והכל. אין שכר.

אין שכר. לא תקבל שכר.

מוטב אם לא העלית.

אתם שומעים?

לכן צריכים להאמין

שהיראה

היא הדחף

לקיום התורה.

בלי המנוע הזה שנקרא יראה,

שום דבר לא יכול להתקיים.

לכן בניסיונות הקלים ביותר אנשים נופלים.

בשטויות.

בדברים הקלים ביותר.

שהרי יתרו יעץ

למשה רבנו

ואתה תחזה מכל העם

אנשי חיל,

יראי אלוהים,

אנשי אמת

ושונאי בצע.

אז מה אמר לו?

אתה תחזה,

תבחר לך

אנשי חיל זה אנשים קודם כל שיש להם הרבה כסף.

למה צריך הרבה כסף?

שאי אפשר לקנות אותם.

אי אפשר לשחד אותם.

זה אנשים שהם לא זקוקים לאף אחד.

קודם כל

אנשי חיל.

ורואים מפה שאם זה לא אנשי חיל אז זה כבר סכנה שאפשר לקנות אותם.

דבר שני,

צריך שיהיו יראי אלוהים.

מה שלמדנו עכשיו, שיהיה להם יראת שמיים.

יראי אלוהים.

דבר שלישי, צריכים להיות אנשי אמת.

אז אפשר שיהיה יראת שמיים,

אבל לא אנשי אמת.

מה זה אנשי אמת? סתם אחד שמעריך את האמת ושונא את השקר, חי באמת ולא בשקר? מה זה אנשי אמת?

שמוסרים נפשם על האמת.

כי אם אתה

מאנשי האמת,

ברגעים מסוימים, מה אני אעשה?

מה אני אעשה?

אם אני אגיד שהכול פה, יש חשש נבלות וטרפות, יפטרו אותי.

מה אני אביא לילדים שלי אוכל? אני אגיד להם, אני צדיק.

אני היום הודעתי להם שהיה חשש לנבלות וטרפות,

ופיטרו אותי.

אז הנה, תאכלו את הסכין. נשאר לי רק הסכין מהשחיטה, תאכלו אותה.

מה אני אגיד להם? מה אני אגיד להם?

ככה כל השועה תימום. מה אני אגיד? מה אני אגיד?

אם אני אתערב, אם אני אגיד, אם אני זה,

אז מה, מה יפטרו אותי? מי יחזיק אותי?

אם כל דבר אני אעצור ואני אגיד, יש בעיה, יש בעיה.

אז זה מפריע לעבודה. כולם יגידו לי, אדוני, תעוף הביתה, זה לא בשבילך.

לך תהיה מוהל.

אז צריך אנשי אמת, פירושו שמוסרים נפשם על האמת.

ואחרי שאדם מצאת שיש לו הרבה כסף,

הוא איש חיל,

אחרי שמצאת שהוא יראה אלוקים והוא מוסר נפשו על האמת,

צריך עוד דבר אחד, לשונאי בצע.

אם עדיין הוא אוהב קצת כסף, אפילו שיש לו כל כך הרבה,

הוא לא שווה כלום. כל מה שאמרנו עד עכשיו לא שווה. הכל נפל.

הכל נופל.

אם הוא לא שונא בצע,

כסף לא מדבר אליו,

זה בעיה.

זה הבעיה.

הרמב״ם אומר,

כשם שצריך לחזור בתשובה מעבירות שיש בהן

זנות

וגניבה ועריות וכולי, שיש בהן מעשה,

ככה צריך גם להתרחק מן המידות הרעות.

כגון,

הוא אומר, רדיפת הממון.

אהבת המאכלות ורדיפת הממון.

אבל רדיפת הממון.

יש אנשים שכל עניינם זה עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, רדיפת הממון.

זהו.

הם לא יענו מזה אף פעם.

אף פעם לא יענו.

אבל הם רק רוצפים אחרי הממון. זו תאווה, תאווה מהגרועות. זה תאוותו של בלעם.

זה תאוותו של בלעם.

אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל.

היי, איפה הלכת?

לא אמרת שטיח של כסף, אם יהיה מלוא ביתו, עד התקרה, לא יישאר במקום מלא כסף.

איזה דמיון יש לו, איזה ציורים יש לו בראש.

אז זאת אומרת, זה מתלמידי בלעם.

אז לכן, יהודים יקרים, יראת השם היא אוצרו. צריך אוצר של יראת השם, המון מוסר.

כל הזמן מוסר. כל הזמן.

אי אפשר יום אחד בלי מוסר.

אם לא,

מוטב אם לא העלית.

רבי חננין יאמר כשהוא אומר,

עושה ועושה ועושה ועושה וקודם ישראל. לפיכוך,

ירמונו תורו משפיל שנה אמור אדונו.