מעלות אהרון ודוד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לאסוף את הילדים מהר דחוף דחוף

כל הילדים לאסוף

מועדים לשמחה

עונים חגים וזמנים

ביום הכיפורים

נכנס הכהן הגדול לפניי ולפנים

הפסוק אומר וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו

וכתבו בירושלמי

אפילו המלאכים שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם

לא יהיו באוהל מועד

וכל אדם

לא יהיה באוהל מועד

וכל אדם

זה כולל את המלאכים שעליהם נאמר ודמות פניהם

פני אדם

לא יהיו באוהל מועד

בבואו לכפר בקודש

עד צאתו

ובמדרש שאלו

ביקרא רבה כא

וכל אדם לא יהיה באוהל מועד

וכהן גדול

לאו אדם הוא

היה צריך לכתוב וכל אדם מלבדו

לא יהיה באוהל מועד

אם אתה אומר וכל אדם גם הכהן הגדול אדם

אלא

כדברי רבי פינאחס

שבשעה שהייתה רוח הקודש שורה עליו על הכהן הגדול

היו פניו בוערות כלפידים

וזהו שנאמר

כי שפתי כהן ישמרו דעת

ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך אדוני צבאות הוא והקשה במתנות כהונה

מה תרץ

באומרו שהכהן הגדול היה כמלאך

בהיכנסו לקודש הקודשים

הלא גם מלאכים לא היו שם

אז מה עוזר לנו הפסוק הזה

ואת שני המאמרים אמר רבי אבהו

תרץ רבי צדוק הכהן

זיכרונו לחיי העולם הבא בפרי צדיק ליום הכיפורים

שהכהן הגדול היה מגיע להתפשטות הגשמיות

עד שהיה כעין ממש

לא אדם

ולא מלאך

אלא בטל ומבוטל בפני מלך חיים וקיים

נחזור לפסוק

הפסוק אומר וכל אדם לא יהיה אם יש לך מציאות כלשהי בין

אם אתה אדם אדם

בין אם אתה מלאך שקרוי אדם

וכל אדם לא יהיה

אז מה כן?

בשעה שהכהן הגדול

היה מגיע להתפשטות הגשמיות עד שהיה כעין ממש

לא אדם ולא מלאך

אלא בטל ומבוטל בפני מלך חיים וקיים

זו הייתה דרגתו של אהרן הכהן

שביטל עצמיותו כליל

אהרן הכהן

זו הייתה מדרגתו

עכשיו מסורת בידינו כל מקום שמוזכר הדבר לראשונה שם שורשו

המילה טוב

נזכרת לראשונה נזכרת בעניין האור

וירא ה' את האור כי טוב

שמה מוזכרת המילה טוב פעם ראשונה

ואמרנו מסורת בידינו

כל מקום שמוזכר הדבר לראשונה שם שורשו

עכשיו

אהרן מוזכר לראשונה

בלכתו לקראת משה רבנו

ושם כתוב

ורעך ושמח בליבו

אם כן שם שורשו

הקדוש ברוך הוא נגלה על משה רבנו

ושולח אותו לגאול את ישראל

ומשה רבנו מסרב

ואומר לו שלח נא ביד תשלח

מה זה שלח נא ביד תשלח

ביד מי שאתה רגיל לשלוח

והוא אהרן

ככה אומר רשי

אתה רגיל לשלוח את האהרן ארבעים שנה שאני נמצא במדיין אהרן הוא הנביא

הוא השליח שלך שלח נא ביד תשלח יש לך את האהרן

כי האהרן התנבא כבר במצרים

כמו שאמר הנביא לעלי הכהן

הנגלו נגלתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה

עלי מי היה? כהן

משורש אהרן

הנגלו נגלתי לבית אביך בהיותם

במצרים לבית פרעה

ופרש רשי מכאן שנתנבא אהרן במצרים

כבר ביחזקאל

וכן התנבא עמרם אביו

כמו שאומר רמב״ם בלכות מלכים פרק ט' הלכה א'

וגדול היה ממשה אהרן היה גדול ממשה

וכשיבוא משה לגאול את ישראל

יאפיל על אהרן

מה חושש משה רבנו אם הוא יקבל את השליחות

להיות הגואל של עם ישראל

הוא יאפיל

על אהרן אחיו

אתם זוכרים את המילה יאפיל בארגנטינה

שמה מנעו ממני לדבר והוציאו שלושה מכתבים

שני רבנים ספרדים ואחד אשכנזי ליטאי

לא לבוא להרצאה שלי

למה לא לבוא?

אז סיפר לי רב ספרדי שישב ליד הרב הספרדי שכתב את המכתב שלא לבוא אומר לו מה אתה עושה למה אתה עושה ככה?

אומר לו השתגעת הוא יבוא יבואו אלפים

והוא יאפיל עלינו

אז לכן אני אומר שלא יבואו

משה רבנו חשש

שהוא יאפיל

על אהרן אחיו לכן הוא סירב לקבל

את השליחות

אמר משה רבנו

ריבונו של עולם

הגאולה היא עניינך

זה העניין של הקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל

אבל עליי מוטל לשמור את כבודו של אחי

אין מביאים גאולה באמצעות הלבנת פנים

שמעתם?

אפילו את הגאולה לא מביאים

שלא תהיה גאולה

לא מלבינים פנים

בשביל להביא את הגאולה

בין לזכור שתמר עשתה מה שעשתה משום שראתה ברוח הקודש שממנה ומיהודה יבוא הגואל

שעמדה בפתח עיניים כדי שייבם אותה יהודה וכשהרתה

הייתה מטפחת על קריסה ואומרת מלכים אני מעוברת

גואלים אני מעוברת זאת אומרת היא בטוחה שיש לה בבטנה

גואלים ומלכים

וכשנגזרה עליה שרפה בבית דין

לא רק עליה

גם על העוברים שלה

אז מה יהיה עם המלוכה?

מה יהיה עם הגאולה?

והייתה מוכנה להישרף

ולא להלבין את פני יהודה

כי אין מביאים גאולה באמצעות הלבנת פנים

אבל זה לכאורה אדם שמגיע לו

אם אתה יכול לפסוק ככה ואתה בעצם השם ואתה לא מברר בדיוק מה קרה

ואתה ישר מוציא פסק

הוציאוה ותסרף

בלי לשמוע אותה בלי כלום

ישר לגזור גזרה כזאת

לכאורה לא הייתה צריכה לרחם עליו

אבל היא מקבלת מה שנגזר

והיא לא תלבין את פניו וממנה למדו וזה דין

שמוטב לאדם להשליך את עצמו לכבשן האש ואל ילבין בני חברו ברבים

ואין מביאים את הגאולה על ידי הלבנת פנים

אז ראינו את זה אצל תמר

וראינו את זה אצל משה רבנו

ואז גילה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לא זו בלבד

שאהרון לא ייכלם ולא ייפגע

לא זו בלבד שהוא לא יקפיד

אלא ורעך ושמח בליבו

ואני מעיד עליו כי אני בוחן לב וכליות

אין שמץ, טינה והקפדה בלב של אהרון

רק שמחה

ואמרו בשבת כלט

בסכר ורעך ושמח בליבו זכה לחושן המשפט על ליבו

אז החושן על הלב של אהרון הכהן

וכל מי שרוצה לשאול באורים ותומים ניגש לאהרון הכהן

והוא שואל

והשם מעיר לו את האורים

ואז יודעים

בדיוק מה התשובה מהשמיים והוא עונה לכל שואל

זאת אומרת הוא כביכול הפה של הקדוש ברוך הוא אומר מה השם רוצה להגיד

הוא יכול לעמוד בכל רגע לשאול את השם השם עונה

זה הוא זכה על הלב שלו כי לב כזה טהור

רק הוא ראוי שיהיה עליו החושן

והסבא מקלם זיכרונו לחיי העולם הבא אומר שלפום צערא אגרא

לפי הצער ככה שכר משתלם

אז אפשר לראות גם הפוך

לפי השכר אפשר להאמין

כמה היה צער

אז זאת אומרת

כשרואים את גודל השכר שקיבל אהרון חושן המשפט על ליבו

מבינים כמה עמל אהרון הכהן לשרש

לעקור מן השורש

כל רגש של קנאה וטינה ושלא יהיה בליבו אלא שמחה

זה עבודה עבודה החפץ חיים 80 שנה אמר הוא עבד

לתקן את המידות הוא הצליח רק שלוש וחצי מידות לתקן

זה לא פשוט

לתקן מידות יותר קל ללמוד אמרו חכמים את השס בעיון

מלתקן מידה אחת

אז כמה עמל צריך

ועוד בפרט במצב כזה אחיך הקטן בכלל לא היה

ארבעים שנה פתאום מופיע גואל

ואתה תזוז הצידה

ועוד נשמוח

ואין שום טינה ושום הקפדה ושום הרגש קטן משהו משהו

זה אהרון הכהן

אז מבינים כמה הוא עמל לשרש כל רגש קנאה וטינה ולא תהיה בליבו אלא שמחה

ולכן הוא היחידי שזכה שהחושן יהיה על ליבו

ונפלאים דברי מרן חתם סופר

שלעולם

האורים והתומים

הם למעלת הכהן

שמתנבא על ידם

כשבאים לשאולו בהם

אבל תקשיבו דבר מדהים יואו יואו יואו יואו יואו יואו יואו

אבל אהרון הכהן מעולם לא נשאל באורים מתומים

כי השכינה מדברת מגרונו של משה רבנו

והוא מובטח

שיענה על כל שאלה

ואם כן גם בזה האפיל משה רבנו על אהרון זאת אומרת הוא נושא את החושן

ארבעים שנה ואין לו מה לעשות עם החושן אף אחד לא שואל אותו

כולם הולכים למשה על המקום הוא עונה תשובה

אז קיבל פרס שלא יכול להשתמש בו

זה אומר החתם סופר

וזוהי מהותו של אהרון הכהן

התבטלות מוחלטת

לכן משה רבנו

אומר באהרון

מה הוא

כי תלינו עליו

התמיהה שלו הכי גדולה לא על עצמו על אהרון, באהרון

מילא אתם מדברים עליי

אבל אהרון מה הוא

מה הוא, מה? תגיד לי מה הוא, מה?

אנחנו מה? כלום, כלום, כלום, כלום, אבל אהרון מה הוא?

כי תלינו עליו

כמו שאמר ואנחנו מה

מה אנו חשובים?

נתתי גדולה למשה ולאהרן ואמרו ואנחנו מה?

טוב יש מחלוקת של קורח בכל עדתו על הכהונה

אז על מי הם חולקים?

על אהרן הכהן הם רוצים לקחת לו את הכהונה

או להיות לפחות כהנים כמוהו

אז הם חולקים על הכהונה

נו מה אהרן עונה להם?

לא נשמע קולו

בכל המחלוקת

שום מילה לא יוצאת מהארון

אבל מדברים עליו

שהוא קיבל את התפקיד ככה סידר לו אחים סידורים וזה ופה ושם

אף מילה הוא לא מתערב

אחר כך היה ניסיון עם המחטות

ומאתיים וחמישים

הלכו פייפן

וציץ,

שקדים,

גמל המטה של אהרן

והמחטות מה איתם?

אהרן לא הולך לאסוף אותם

כי אם הוא ילך לאסוף אותם זה יראה ניצחון שהוא ניצח הנה

הוא אומר לא אהרן לא אוסף אותם לא נוגע אליו כאילו מה שהיה לא נוגע אליו לא נוגע אליו בכלל

ממריבה

אהרן עומד מן הצד

מי עושה את הטעות?

משה רבנו

הוא היכה בסלע

מי נענש?

גם אהרן

אהרן לא שואל מה זה קשור אליי?

למה אני נענש?

שום מילה,

שום מילה לא אומר.

אולי לברר?

אולי יש משהו לתקן?

אולי?

שום מילה.

שני הבנים הגדולים שלו מתים בחטף ביום חנוכת המשכן

ובתחילת כהונתו

ביום חתונתו וביום שמחת ליבו

ומן השמיים מערבבים את שמחתו שני בנים קדושים עליונים

מתים ועוד לעיני כל העם איזה בושות זה

עזבו את הצער עזבו הכל

אבל זה כאילו כולם יגידו אם מתים לו שני בנים ככה אז כנראה מי יודע מה הוא עושה

שום מילה ויידום אהרן כמו דומם דומם דומם מגיב

לא מגיב

תן לו מכה עם פטיש מגיב לא מגיב

ויידום דומם

ולא עוד אלא ששמח בליבו

הם מתו והוא שמח

איך יודעים שהוא שמח?

מיד נאמרה לו פרשת שטויי יין

ואין מנבאים נבואה אלא אם כן הוא שמח בלי שהוא ישמח אם הוא עצוב ודואב

אז הוא לא יכול לקבל נבואה

אבל אם מיד אומרים לו פרשת שטויי יין אז הוא גם היה שמח

אז לא רק ויידום

גם שמח תגידו לי זה אנושי? יש מלאך כזה?

אין מלאך כזה

להנהגה הזאת

יש הגדרה

והיא שנויה בגמרא

גמרא במועד קטן ט'

רבי יונתן בן עוסמיה ורבי יהודה בן גרים

למדו פרשת נדרים מפי רבי שמעון בר יוחאי

נפרדו ממנו בערב

בבוקר

שבו לקבל ברכת פרידה

ורבי שמעון תמא

וכי לא נפרדתם בערב?

אמרו לו למתנו רבנו

תלמיד שנפרד מריבו

ולן באותה העיר צריך להיפרד ממנו פעם אחרת

ולומדים את זה מפסוק

אמר לבנו לרבי אלעזר

אמר לו בני אדם הללו

אנשים של צורה הם

לך עליהם שיברכוך

הלך אצלם

אמרו לו

רבי יונתן בן עוסמיה ורבי יהודה בן גרים מה אמרו לו?

יהי רצון שתזרע ולא תקצור

תכניס ולא תוציא

תוציא ולא תכניס

יחרב ביתך ותתמקם בבית מלונך

יתבלבל שולחנך ולא תראה שנה חדשה

חזר לאבא שלו ואמר לו לא רק שלא ברכוני

עוד שיערוני

לפי ההבנה הפשטית מה הם אמרו לו

תזרע

ולא תקצור לא תראה פירות בכל מה שאתה עושה ככה זה הפשט

תכניס

ולא תוציא תביא סחורה ולא תמכור

תוציא ולא תכניס תקנה סחורה ותאבד אותה בדרך

יחרב ביתך תתמקם בבית מלונך דהיינו יחרב הבית ולא יהיה לו מקום קבוע

יתבלבל שולחנך דהיינו יהיה סכסוכים בלאגן

ולא תראה שנה חדשה יעני גם לא תאריך ימים ביי

ככה שומעים מה אתה שומע זה מה שהם אומרים לו

חקר אותו רבי שמעון

ואמר לו מה אמרו לך

אמר לו

ענה לו כל מה שאמרו לך ברכות הן ברכות הן

תזרע ולא תקצור הכוונה תוליד בנים ולא ימותו

הזרע שלך לא יקצר לא ימותו

תכניס ולא תוציא

תביא כלות

לבית שלך

ולא ימותו בניך

כי אם ימותו בניך אז הכלות יחזרו לבית אביהן

אז תכניס ולא תוציא תכניס תקלות אליך הביתה

ולא תוציא אותן לבית אביהן אחר מות בעליהן בניך

תוציא ולא תכניס

תשיא את בנותיך ולא תחזורנה אלמנות או גרושות

אז תוציא מהבית את הבנות ולא תכניס אותן בחזרה כאלמנות וגרושות

יחרב ביתך, יחרבית,

שקברך יהיה שומם

ויתיישב בית מלונך זה מגוריך בעולם הזה.

מי מברך כזאת ברכה?

מה זה, מה זה יחרב ביתך? זאת אומרת, אתה מה?

הקבר יהיה שומם? הבן אדם לא ימות?

אבל התקיימה ברכה!

שהרי לא קברו את ריביל עזר 22 שנה בעלייה והקבר היה שומם

והוא היה צריך לקבל אותו לפני 20 שנה?

תראו מה זה ברכה.

יתבלבל שולחנך מרוב צאצאים.

איזה בלבלה יש שבאים כל הנכדים מהכל יבא ביי אז זה ברכה.

תראה נכדים, תראה נינים

ולא תראה שנה חדשה זה שלא תתאלמן ותנסה ותהיה לך שוב שנה ראשונה עם אשתך חדשה

כי נקי יהיה לביתו שנה אחת.

וזה מעניין כי אשתו הרי עזבה אותו הלכה לבית אביה בגלל שהוא מקבל עליו ייסורים והיא אמרה לו שהוא מכלה את ממון אביה וכולי וכולי

אבל הוא לא התגרש

והיא הייתה שם והוא לא נשא אישה אחרת והתקיימה גם הברכה הזאת.

אז לכאורה הם ראו את הדברים, הם ראו את הדברים.

טוב עכשיו מה אירע כאן?

נתחיל מההתחלה.

משמע שרבי שמעון בר יוחאי לימד אותם

את הדין שהנפטר מריבו ולן בעיר

צריך להיפרד ממנו בשנית

ולומדים את זה מכתוב

אם כן למה הוא תמה רבי שמעון כשהם שבו להיפרד הרי אתה לימדת אותם

והם באו למחרת

אז עברה לינת לילה

אם עברה לינת לילה הם צריכים לבוא להיפרד שוב אז מה אתה שואל אותם שאלה

ועוד דבר קשה כיוון שהם נפרדו אמש

אם אתה יודע שהם בעלי צורה למה לא שלחת את הבן להתברך מהם שנפרדו ממך אמש

למה המתין עד הפעם השנייה שהם באו ואמר שהם אנשי צורה

העניין הוא שהנפרד מריבו

ולן באותה עיר

צריך להיפרד פעם שנייה

אבל הם לא לנו בעיר

הם ישבו כל הלילה ועסקו בתורה וממילא הם לא היו צריכים להיפרד שנית

אבל הם לא רצו להתגאות ולהחזיק טובה לעצמם על ההתמדה

ובאו להיפרד כאילו העבירו את הלילה בשינה

אבל רבי שמעון

ידע שעסקו כל הלילה בתורה

והוא התפעל ממידת הצנע לכת שלהם

ולכן שלח את בנו להתברך מפיהם

ובמידת ההצנע לכת הזאת שהייתה להם

הם גם לא רצו להחזיק מעצמם כמברכים

אלא אמרו דברים תמוהים

כדי שרבי שמעון בר יוחאי הוא שיברך כשיסביר את הדברים

אתם שומעים איזה מדרגה?

זה נקרא עם אנשי צורה

ויעוין במהרשה שפרש כן

ובדרושי מהרם שיף בסוף חולין

הם פרשו כך

זה נקרא אנשים של צורה שכידוע

מה זה אנשים של צורה מה זה הביטוי הזה

כל דבר מורכב מחומר וצורה

חומר הגלם זה הבחינה הגשמית

והצורה זה הגשמת הרעיון הרוחני נגיד

לוקחים בול עץ

זה החומר ועושים ממנו כיסא ושולחן

זה הצורה

זה התכלית שעשו מהחומר

מישהו קרוב למעלת השכלים

הוא קרוב אל הצורה

כל מי שהוא קרוב אל השכלים, השכלים הנבדלים זה המלאכים

ככל שהוא עולה בשכלו ומתפשט מחומריותו הוא קרוב אל הצורה שהצורה קרובה ליוצרה

ואלה שמתנהלים בצנעה

ואינם מבליטים את עצמם

אלה אנשי צורה

כי החומריות לא תופסת אצלהם כלום

אז זה נקראים אנשי צורה

זו מדרגת אהרן הכהן

שאמרו

גדול הנאמר במשה ובאהרן

יותר ממה שנאמר באברהם

שאילו באברהם נאמר ואנוכי עפר ואפר

ואילו במשה ואהרן נאמר ואנחנו מה

הוא ביאר בנפש החיים

בשער ג'

שעפר ואפר יש לו עדיין מציאות וחומר

וכאן

ואנחנו מה זו צורה שהתעלתה מהחומר לגמרי ואנחנו מה

אנחנו לא יכולים להשוות את עצמנו לשום דבר שום דבר

עפר זה חומר עדיין

אבל מי שהוא מעל

החומר הופך להיות צורה

אז כשהם אמרו ואנחנו מה זה בעלי צורה

אמרו במסכת קלה

משה ענו

ואהרן שפל רוח

וצריך לראות מה זה שפלות רוח

שיקצה מידת הענווה

המשנה אומרת ריבי לויטס אומר מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם שתקוות אנוש רימה

הפשט הפשוט על מה אדם מחזיק מעצמו משהו

תסתכל על הציור שלך בסוף שאתה שוכב בקבר ובאים התולעים והרימות

ועושים מה שהם רוצים

ואתה הסעודה שלהם

אתה יכול להתגאות בזה?

זה אתה

זה המורכבות החומרית שלך וזה אתה על מה אתה מתגאה רק תסביר בדיוק

טיפס רוחה שהולך אל מקום עפר רימה ותולעה

על מה יש לך להתגאות?

אז לכן מאוד מאוד מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם כל אדם כל אדם אפילו גוי

כל אדם

שתקוות אנוש רימה

על המשנה הזאת

מביא הרמב״ם מעשה בפירוש המשניות

מעשה בחסיד

שהיה יושב בירכתי הספינה

ובא גוי ועמד מעליו

וחוץ מכבודכם עשה עליו קטנים

ישר על הראש

והוא לא זז ולא זע

והמתין עד שההוא סיים

לא שהגוי לא הבחין בו

הגוי הבחין בו

ועשה מה שעשה

ואחרי שהוא סיים הוא קם

ושמח שמחה גדולה שהגיע למידת ההשתוות

מידת ההשתוות זה כמו שאנחנו אומרים

בסאונד באלנס

שווה הכל שווה

הוא לא

כמו שיש בבתי חולים אק.ג אז אתה רואה אם זה לא זז

זה מידת ההשתוות הבן אדם מת סופית

השתווה לעפר

זהו

כמו שהעפר לא זז זהו

אבל אם הוא קצת חי זה מתחיל לעשות קפיצות טינג טינג טינג זאת אומרת הוא חי

מידת ההשתוות

זה כאילו שום דבר לא משפיע ונפשי כעפר לכל תהיה מה עפר דורכים עליו ולא מרגיש ולא כואב ולא נפגע ונפשי כעפר לכל תהיה

אז הוא שמח החסיד שהוא הגיע למידת ההשתוות שזה לא הכעיס אותו ושום דבר לא זז אצלו כאילו זה מים צוננים ביום שרבי

דוש

זה נקרא שפל רוח

הרמב״ם אומר שבמידות

תמיד צריך ללכת במידה אמצעית וזה דרך החכמים

לדוגמה שתי הקצוות של מידה אחת גאווה

זה הקצה הגרוע שפלות שפל רוח זה הקצה השני

וענווה זה באמצע

כיוון שגאווה שולטת באדם

אגו מה שאנחנו קוראים

צריך ללכת למידה בקצה השני שפלות שפלות שפלות

כמו שבנובהרדוק היו עובדים על המידה היו נכנסים לבית מרקחת

ומבקשים אם אפשר לקבל מסמרים

אז כמובן שהיו מבזים אותם מזה ופה ושם אבל הם לא רצו

שיהיה להם טיפה גאווה שיושפלו שיושפלו היו דואגים

להיות שפלים

וזה בסוף בסוף אחרי שתגיע לשפלות הרבה זמן

תוכל להגיע למצב של ענווה לאמצע שזה המידה הנכונה

ויש אומרים שהמעשה שמביא הרמב״ם מעשה בחסיד

בירכתי הספינה זהו המעשה שהיה איתו

מכל מקום

ראינו שמשה היה ענווה

ואהרון היה שפל רוח

ויעוין בפירוש המשניות לרמב״ם אבות פרק ד׳ משנה ד׳

ששפלות הרוח היא קצה מידת הענווה

וכמו שמביא בהלקות דעות פרק ב׳ הלכה ג׳

ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום

וזו הייתה מידתו של אהרון אוהב שלום רודף שלום

למה חשוב בדעתך איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח

הכיצד

אדם מקלל אותו

אבל הוא רודף שלום

אז מה הוא אומר לו שלום עליך מה שלומך

והוא ממשיך לקלל אותו

מה נשמע הכל בסדר תהיה בריא

אם הוא אוהב שלום ורודף שלום הוא רודף אחרי השלום בכל מחיר

גם אם מקללים אותו אדם רב איתו הוא שותק

כי הוא רודף שלום

הוא לא מסכים לשלום הוא רודף שלום

אם רב הוא שניים משפיל את רוחו והולך אצלם

מרצה לזה וכן לזה.

עכשיו תשמעו נתון מדהים

תנא

80 אלף בחורים קרויים בשם אהרון יצאו אחרי מיתתו

שביקש אביהם

לגרש את אימן

ופייס אותם אהרון

והחזיר הבעל את האישה ונתעברה וקראו לבן הנולד אהרון על שמו.

80 אלף ילדים כאלה עם שם אהרון

ליוו את המיתה שלו.

נו

וכתוב

80 אלף בחורים

זה עד גיל 20

כי בחור זה עד גיל 20

וכנגד 80 אלף נערים שנולדו בטח היו גם לפחות סטטיסטית עוד 80 אלף

בנות נערות

אז זאת אומרת ש-160 אלף תיווכי שלום בית

בעשרים שנה

זה שמונת אלפים לשנה

22 בכל יום

ואחד בכל שעה מה ייממה

כל שעה הוא עשה שלום בית

רק נשאלת השאלה על מה רבו שם כל כך

אולי בגלל ריבוי החמורים והכסף והזהב

אבל מכל מקום

זה הנתון

מסתבר יותר שבעצם דמותו ואישיותו

פעל לשלום בית בקרב ישראל

ושלום

בין איש ובין רעהו

לכן יטבלו עליו כל ישראל גברים ונשים

30 יום

כי כל ריב וכל נגע תחילתו בהתעקשות ונרגנות

בהבלטת הרצון העצמי ורגש הישות

וכשראו את הביטול העצמי הגמור של אהרן

את ההבלגה המוחלטת

ואדרבא אתה ושמח בליבו

שבו השלום והאחווה לשרור אתה רואה אדם כזה מלאך אלוקים

אתה לא יכול לעמוד מנגד

וכבר המליצו על כך את הממרא עומדים צפופים ומשתחווים רווחים בבית המקדש היו עומדים

צפופים כמו סרדינים

אבל כשהיו משתחווים

היה רווח ארבע עמות בין אחד לחברו

איך זה יכול להיות?

בבקדש אין שאלות זה פשוט

אבל הרעיון גם מאחורי הדבר

אם כל אחד רוצה לעמוד על שלו צפוף לכולם

אבל אם משתחווים כל אחד משתחווה לשני מתכופף ומוותר אז יש מקום לכולם

אמר רב אחד

אתה רואה את הפרק שלי פתח אותו ככה

איפה אני יכול להכניס עוד אחד פה

אבל בדורו של רבי יהודה בר אלעאי היו מתכסים שישה בטלית אחת

בדרך כלל כשיש טלית אחת בגד אחד ושניים צריכים מתכסות כל אחד מושך שהוא יתכסה

אבל בדורו של רבי יהודה בר אלעאי שישה מתכסים בתלית אחת איזה שלום איזה אהבה איזה יראת שמיים איזה מסירות נפש ללמוד תורה

נו אז כמה נאה שזכינו שאהרון הכהן יהיה אושפיז אצלנו בחג הסוכות

וזה חג שראוי עם כל ישראל לשבת בסוכה אחת

והשם פורש סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל תמיד אמן

זו דמות אחת מגדולי האומה שעמדנו על מקצת ממעלותיה

הדמות השנייה דוד המלך עליו השלום

עוד אושפיז

האושפיז שלו שענה רבה דוד המלך

עברנו את חודש הרחמים והסליחות

עברנו את ראש השנה ויום הכיפורים

נכתבנו

נחתמנו

וקיבלנו תקופת מבחן

אחרי יום הכיפורים

רוצים לראות

אם לעמוד במבחן מה התחייבנו האם אנחנו מקיימים או לא מקיימים

נראה איך מתנהגים בחג הסוכות

מה דאזל אזל ומנהך ולהלן נחיל חושבנה

פסקי הדין מוכנים רבותיי

בהושענה רבה מוסרים אותם לשלוחים

האם יעוכבו הפתקאות או לא

הכל תלוי בהתנהגות שלנו בימים האחרונים

האם מגיעה לנו חנינה אם חלילה עוד לא נחתמנו לטובה

האם הוכחנו ששינינו דרך

האם אנחנו אחרים כבר קמים בנץ כל יום באים לכנישתא חדה לומדים כמו שצריך

עושים הכל כמו שצריך או לא

כפי שהרמב״ם מגדיר בעל תשובה

אבל הואיל וזה זמן שמחתנו

זה עד שיעיד עליו יודע תעלומות

שלא ישוב לחיסלא עוד

אז מכל מקום

הואיל וזה זמן שמחתנו

ומצוות עשה מן התורה לשמוח בו בכל רגע ורגע

אז בואו נסיח דעתנו מן העבר

מה דאזל אזל

ועכשיו צריכים בהושענה רבה להיוושע

ולכן אומרים הושענוע

למה אנוך אלוהינו הושענוע

וזה לומדים

מהאושפיז של היום הגדול

דוד המלך עליו השלום

מה לומדים ממנו?

אמרו במדרש

ישי אבי דוד היה גדול בדורו

והוא לא מת אלא בעטיו של הנחש

זאת אומרת מצד מעשיו

לא יכול עליו מלאך המוות

אבל מצד העצה של הנחש שהחטיא את אדם וחווה נגזרה מיטה לעולם מעפר באת ולעפר תשוב

לכן היה מוכרח ישי למות

וישי

חשד באשתו וסבר שדוד אינו בנו

לא נחזור על הסיפור שסיפרנו לפני מספר ימים

אבל הוא חשד וגזר עומר להרחיק אותו ולהשית אותו רועה צאן במדבר

והתייחסו אליו כאל פסול חיתון

זהו שאמר דוד מוזר

הייתי לאחי

ונוכרי לבני אמי מוזר מלשון ממזר

ככה חשדו אותו

זה לא נכון כמובן הוא בא מאימו הכל בסדר

ונוסיף

דוד היה אדמוני

כעשיו

שמואל הנביא כשראה אותו פחד מהטבעים שלו

פחד מהטבע שלו

פחד מהטבע שלו

כי אדמוני

זה מזל מאדים

ומי שנולד מזל מאדים

זה שופך דמים

בטבע שלו

לכן הגמרא מייעצת

או שיהיה מוהל

או שיהיה שוחט

אם הוא לא כל כך חזק

בשפיכות דמים שיהיה מוהל אם הוא יותר רוצה דם הרבה אז שיהיה שוחט

יש כאלה שהם גם מוהל וגם שוחט

וגם רצו לרצוח אנשים

אז זאת אומרת

פחד שמואל הנביא

מהטבעים האלה

כיוון שנולד במזל מאדים

ובכל אופן דוד המלך העביר על מידותיו בכל

עוד אחד שהצליח לעמוד על מידותיו והעביר על מידותיו בכל

עכשיו נחשוב

נער שנולד במידות קשות

ודאי בדורו היו אומרים שהוא צעירי היה ריטלין

והחברה דחתה אותו

המשפחה דחתה אותו

מתנכרת לו

קוראים לו בשמות השם ירחם פסול חיתון

והוא מעביר את שנותיו במדבר הצחיח ורועה צאן

מה יכול לצאת

מבחור כזה?

אנשים גודלים פה בחממות גודלים בישיבות משפחה תומכת

אוהדת והכל והם הולכים לבד למדבר

והוא היה במדבר זרוק נטוש

לא רוצים להכיר בו נולד במזל מאדים

מה הוא עשה שם במדבר?

עמל על מידותיו

עד ששינה אותן מן הקצה

ומה עוד עשה?

היה שופך את נפשו בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא

מזמור לדאוויד ביהודו במדבר יהודו

על זה צריך להגיד מזמור?

אתה גולה נרדף מזמור?

כן מזמור אלוהים

אלי עתה

אשחרקה

צמאה לך נפשי

קמאה לך ושרי

בארץ צייה ועייף

בלי מים

אין במדבר מים הכל שממה ושיממון

דיכאון מה שנקרא

ולמה הוא צמא? לא למים

הוא צמא לאלוקים

הבשר שלו קמא על הבורא יתברך לא לתאבות

לא לשוקולד לא לתענוגים לא לנוח לא שום דבר

מזמור הוא אומר לקדוש ברוך הוא על המצב הזה

תארו לכם אדם נמצא בבית חולים סובב איסורים ומתחיל לשיר

ושר להשם

איזה כאבים מי מדבר על כאבים מי צריך כדורים מי צריך פה

אני אוהב אותך ריבונו של עולם איך אתה משגיח עליי איך אתה מטפל איך אתה מנגן לי בורידים איך אתה נוגע לי בעצבים

מישהו עשה על זה שיר ויגידו שהוא איזה ישר לאשפוז

מה עוד עשה?

התעלה בתורה באין מפריע

עד שדואג אמר לשאול

ראיתי לבן ישי יודע נגן

וגיבור חיין

ואיש מלחמה ונבון דבר

ונבון

ואיש תואר

ואדוני עמו

מה אומר דואג?

ראיתי לבן ישי יודע נגן זה שיודע לשאול

וגיבור חיין שיודע להשיב

ואיש מלחמה שיודע לסע וליתן במלחמתה של התורה ונבון

דבר שמבין דבר מתוך דבר

מאיש תואר שמראה פנים בהלכה

ואדוני עמו שהלכה כמותו בכל מקום

סנהדרין צדיק ג' כל זה במדבר

הוא מתעלה ומתעלה ונדבק באלוקים

כל זה בבידוד שלו במדבר

ומה הוא אומר על עצמו?

טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקיך אם לא עונתי איך הייתי לומד חוקיך

ואז

בבת אחת דורך כוכבו שמואל משח אותו למלך על פי ה'

כי יש שכר לפעולתך

הקדוש ברוך הוא רואה הכל

אדם חושב שלא רואים יש לו צרות והוא לא יודע מה הקדוש ברוך הוא מבשל לו טובות טובות טובות

ודוד זוכה להושיע את עם ישראל בהריגת גוליית

והוא מעיד על עצמו

ואומר להשם לא לי ולכם

אומר להשם השם יודע אם הוא אומר נכון או לא

אדוני

לא גבה ליבי

בשעה שמשך אותי שמואל לא גבה ליבי

ולא רמו עיניי בשעה שהרגתי את גוליית

ככתוב ודוד הוא הקטן

הוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו

לא שינה מהותו

הוא יוסף שהיה אצל אביו הוא יוסף שהיה במצרים

הוא דוד

בקטנותו מתחילתו בעצמו ואז הוא הופך להיות חתן המלך

בשר צבא מהולל

ושוב נהפך עליו הגלגל

שאול חושד בו במזימת מרד

ורודף אחריו

דוד נמלט

נרדף על נפשו

שאול עם הצבא רודף אחריו מרדף עיקש

סוקר מערה מערה

והנה דוד מסתתר בירכתי מערה

ו...

פמפרם שאול נכנס למערה

מה עושה דוד באותה שעה?

מי לא נכנס ללחץ במצב כזה? מי לא משתדל לגונן על חייו?

מי לא מנסה להימלט? מי לא מתקרבל?

ואז הוא מחבר מזמור תהילים

מזכיר לה דוד בהיותו במעורו תפילו

מה השכיל דוד

ואיפה?

בהיותו במערה

מה הייתה השכלה שלו? תפילה אין פה מה לעשות

רק לדבר עם אבא שבשמיים תפילה

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. מי למד את זה? חזקיה המלך. ממי? מדוד המלך.

קולי אל אדוני אזעק

קולי אל אדוני אתחנן

אשפוך לפניו שיחי

צרעתי לפניו אגיד

הבית ימין הוא ראה

ואין לי מכיר

אין אף אחד לא מכיר בדוד המלך

אבד מנוס ממני

אין דורש לנפשי אין לי כבר איפה לנוס אני כלוא עכשיו במערה

שאול בפנים אין יציאה ואין מי שדורש לנפשי להצילם

זעקתי אליך אדוני אמרתי אתה מחסיא

חלקי בארץ החיים

הקשיבה אל רינתי

כי דלותי מאוד

הצילני מרודפיי כי אמצו ממני

הוציאה ממסגר נפשי

להודות את שמך אם תוציא אותי פה מהמסגר הזה אני אודה את שמך בי יכתירו צדיקים כי

תגמול עליי

זאת הייתה המהות של דוד המלך

וכך העיד על עצמו ואני תפילה

כל המהות של דוד המלך

תפילה

רש״י מפרש ואני מתפלל אליך תמיד

איבן עזרא אומר ואני איש תפילה

זה המהות

טוב

אמרנו שהגמרא מספרת על חזקיה וחזקיה ניצל

למרות הגזירה החמורה שאמר לו הנביא

כי מת אתה ולא תחיה אמר לו כלה נבואתך וצא

בן אמוץ כלה נבואתך וצא

שכך מקובלני מבית אבי הבא

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מרחמים

וייסב חזקיה את פניו אל הקיר ויתפלל מקירות ליבו הוסיפו לו חמש עשרה שנה לחייו

כל זה הוא למד מסבו דוד המלך

ואני תפילה

טוב ואני רוצה לספר אומר הרב גלינסקי זיכרונו לחיה

העולם הבא סיפור

היה לי חבר

ביחד עברנו את מאורעות המלחמה בסיביר

ובמחנות הפליטים

ושם נודע לו שהוא נשאר לבדו בעולם

כל משפחתו עלתה באש הכבשנים

הוא נשבר לחלוטין

לא יכול היה להמשיך

איבד כל טעם בחייו

אמרתי לו בוא ניכנס

לחזון איש

סרם

מה יוכל אמר לי

מה ינחם אותי

האם ישיב לי את המשפחה לתחייה

הוא היה שבר כלי

אבל לא הנחתי לו והכנסתי אותו לחזון איש

החזון איש שמע את הסיפור

הורה לו לשבת

ואמר לו

אתה הרי בן ישיבה

אספר לך דין תורה שבא לפני פוסק הדור

רבי יצחק אלחונון

מעשה באברך ששקד על התורה אשתו פרנסת הבית

סוחרת ממולחת הייתה

קנתה סחורה מבוקשת בזול

בכסף מזומן

ומכרה אותה ברווח נאה וככה החזיקה את בעלה האברך שילשווילמן

יום אחד לקחה את צרור הכסף בידה ונסעה לעיר הגדולה ליום השוק

ולהבותה

אבד ארנקה

חשך עליה עולמה

כל כספה היה בו

מהרה אל הרב

רבי יצחק אלחונון

וביקשה שיכריז

שמי שמצא את הארנק

יביא אותו לרב

והנה הגיע יהודי עני ואביון

וסיפר

שמצא את הארנק

האישה נתנה סימנים בארנק ואכן הארנק שלה

אמר האיש של הרב

כבוד הרב

אני גם למדתי פעם בחיידר

ואני יודע את הדין שהמוצא מציאה בעיר שרובה נוכרים הרי שלא

מפני שהבעלים מתייאשים

ואני רוצה שידע כבוד הרב

יש לי בת בוגרת

בעלי לעשייה ואני זקוק לכסף הזה כאוויר לנשימה

כשמצאתי את הכסף שמחתי

מציאה כשרה זימנו לי מן השמיים

הרב הכריז שיביאו את המציאה אליו

לכן באתי

אבל הריני מודיע לכבוד מעלתו

אם על פי הדין הכסף שלי איני מוותר עליו

הרב נבוך

מצד אחד הכל מודיעים

שהכסף של האישה

וזה כל הונה ותלויה בו פרנסת ביתה

מצד שני צודק היהודי

זו עיר שרובה נוכרים

והמוצא בה מציאה הרי שלא

נוכרים מוצא מציאה הוא לא מחזיר

אז אין סיכוי שימצא אז לכן האדם שאיבד מציאה בעיר שרובה נוכרים מתייאש

מתייאש זה הפקר מי שקנה קנה

אז הוא מצא את זה שם

אז הבעלים התייאשו

ממילא שלום להתראות זה שלא על פי דין

ואז החזון איש שאל את הבחור ישיבה הזה שהיה מיואש

מה דעתך מה יהיה פסק הדין פה מה פסק הרב

האברך קימת את המצח משך בכתפיים

לא מצא מוצא ואמר מסכנה אישה

המשיך החזון איש

ואמר אכן זו גם הייתה דעתו של הרב

אבל הוא שלח את השאלה לרבה של קובנה

שהוא ענה

על פי דין חייב המוצא להחזיר לאישה את כספה

על פי דין

האברך נדרך

גם אני לפנים משורת הדין

מבין שכך אבל על פי דין

מדוע

הסביר לו החזון איש

יסוד הדין שהמוצא מציעה בעיר שרובה נוכרים הרי היא שלא משום שהבעלים מתייאשים

סוברים שנוכרי ימצאנה וייקחנה

אבל כאן הכסף של האישה

ומה שקנתה אישה קנה בעלה

ובעלה לא ידע שהכסף אבד

וממילא הוא לא התייאש

לפיכך יש להחזיר את הכסף לאישה מצד הדין

העיניים של האברך נצצו

גאונות

ועכשיו רכן החזון איש לעברו

ונקב במבטו

הדברים אמורים גם לגביך

מי נתן לך רשות להתייאש

אפילו חרב חדה מונחת על הצוואר על התייאש

האם אתה בעלים על המצב?

האם אתה בעלים על עצמך?

אנו שלוחיו של הקדוש ברוך הוא

והוא קוצב לנו את זירת פעולתנו בעולם

ועלינו לעשות את המוטל עלינו ולהתפלל להצלחה

מי שמך ומי הסמיכך להתייאש?

האברך יצא משם אדם אחר

גם אנחנו

בהושענה רבה

הפתקים מוכנים

השליחים נכונים לצאת לדרך

וגם אנחנו לא נתייאש מן הרחמים

השענא השענא והשיענא

השענא והשיענא הבינו אותו

אחרי זה אתם יכולים להיות רגועים

וביחד אני אברגשי אומר