כל התורה על רגל אחת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מה הודעה?

כל התורה על רגל אחת.

מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי,

גמרא בשבת ל״א.

אמר לו,

גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.

דחפו באמת הבניין שבידו

וטמאו ריבותינו

בחידושי הגדות למהר״ל ובינה לעיתים

וכי שמאי בניי היה

ולא אף בית דין היה.

כמו שכתוב בחגיגה טזן

ואסור לו לעשות מלאכה ברבים

מי שהוא אב בית דין אסור לו לעשות מלאכה ברבים

כמו שכתוב בקידוש של עין.

אז מה זה שכתוב שדחפו באמת הבניין?

אלא שהורה הוא שהשלמות צריכה להיבנות

נדבך אחר נדבך

ולכן החכמים קרויים בנאים

אל תקרא בנייך אלא בונייך

חכמים קרויים בנאים

ואין להגיע לזה על רגל אחת

לכן הודחפו באמת הבניין

כי בבניין

בונים נדבך אחר נדבך

ולא על רגל אחת, תבנה לי בניין על רגל אחת. איך בונים בניין על רגל אחת?

בא לפני הלל

גיירו

אמר לו דעלך סני לחברך לא תעבד

מה ששנוא עליך איי איי אל תעשה לחברך זוהי כל התורה כולה

ואידך פירושה היא זילגמורט והשאר

זה רק הפירוש של זה

לך ותלמד

זהו

עד שהוריד רגלו

סיים אליי את דברו

למדני את התורה על רגל אחת, אז הוא עמד כמו חסידה?

כן

דעלך סני לחברך לא תעבד

אתם מבינים דבר כזה?

מה אתם לא מבינים דבר כזה?

נגיד שיש לכם רב

נגיד

קבוצה של אנשים פראיים החליטו לחבוט בו

ולבזות אותו

ולקלל אותו

ולהשמיץ אותו

ונוספו רבים

אמרו איזה כיף אפשר סוף סוף להרביץ

כמו בדאעש ישר מצטרפים מצטרפים אפשר לערוף ראשים איזה יופי כל אחד לוקח סכין ורץ לסוריה

ופתאום אחד מהתלמידים אומר וואלה על הכיפאק אז גם אני אתן לו

והוא מצטרף

ואיך לא?

מדבר ומלכלך ואומר

נעלך סני

לחברך לא תעבד בטח היית מוכן אתה גם כן שייתנו לך חבטות ומכות ואגב מבין המשפחה גם יבוא עוד אחד ותתן לך עוד איזה חלאח אחת ככה

ואחר כך אתה תעמוד ותבקע ותגיד אני מצטער אני זה אומר טוב נו תעמוד לפני הרבים ותגיד שאתה מצטער לא זה לא

נפלא לא?

דאעלך סני נחברך לא תעבד הגוי

הגוי ההוא

הגוי לא הגר הגוי ההוא הבין

הוא הבין

הוריד את הרגל והבין מה שאמר לו אילן

מתגייר

רשי מפרש שני פירושים

דאעלך סני לחברך לא תעבד

מי זה חברך?

אומר רשי רעך ורע אביך אל תעזוב

שלמה המלך חכם מכל אדם איזה חכם הוא היה יא בבא אין לנו מושגים אפילו

כמה חוכמה יכולה להיכנס בבן אדם אחד

רעך ורע אביך אל תעזוב מי זה רעך?

זה הקדוש ברוך הוא

רעך הוא גם רע אביך אל תעזוב אל תעזוב את הקדוש ברוך הוא

אל תעבור על דבריו

אל תעבור על דבריו

שהרי עליך שנואי

שיעבור חברך על דבריך

אתה לא יכול לסבול כשאתה אומר משהו, מבקש משהו ועוברים על דבריך

ולא מתייחסים אליך ואתה לא קיים, כאילו.

אתה לא יכול לסבול את זה.

אז איך אתה עושה את זה לקדוש ברוך הוא?

לקדוש ברוך הוא זה שהמציא אותך, ברא אותך, יצר אותך,

נותן לך חיות כל רגע ואתה עובר על דבריו?

אז זה פירוש אחד.

דעלך שאני לחברך

אל תעוון, זה רעי וזה דודי.

קדוש ברוך הוא.

לשון אחר

אומר לשון אחר, זאת אומרת זה העיקרי, עכשיו לשון אחר.

חברך ממש.

דעלך שאני לחברך, חברך זה חברך ממש.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבר שלך.

לאיזה חבר? חבר ממש יש לך.

אל תגזול אותו, תיקח לו את הבוקסות,

תיקח לו את הציוד,

תיקח לו את הכול.

אל תגנוב,

אל תנאף,

ורוב המצוות. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

זה שני הפירושים של רש״י. אחת חברך זה הקדוש ברוך הוא, ואחת זה חברך ממש.

חברך הקדוש ברוך הוא זה אל תעבור על דבריו, כמו שאתה לא רוצה שיעברו על דבריך.

וחברך ממש זה גזל, גניבה, ניאוף וכל שאר המצוות.

שלא תעשה מה שאתה לא רוצה שיעשו לך, שלא יגנבו אותך,

וכו'.

והנה הפירוש הראשון נפלא.

הפירוש הראשון

שהחברך זה הקדוש ברוך הוא פירוש נפלא

על דרך הדרוש.

מצינו במחילתא שדרשו עשרת הדיברות

חמש מול חמש.

חמש מול חמש.

וזכור את יום השבת לקדשו

זה כנגד לא תענה ברעך עד שקר.

בלוחות. זה מול זה.

מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת

מעיד לפני מי שאמר והיה עולם

שלא ברא

את העולם

בשישה ימים

ונח בשביעי.

הוא מעיד עדות שקר.

כי אם הוא לא שובת

ביום השביעי,

הוא לא מאמין שהבורא ברא את העולם בשישה ימים בשביעי נח ושבת.

למה?

כתוב בישעיה מ' ג', ואתם עדי נאום השם.

ביום שישי אנחנו אומרים שלוש פעמים,

ויכולו השמיים וארץ מכל צבא העם.

אז אומרים את זה בעמידה.

מדין עדות.

אנחנו מעידים שיום השישי,

ויכולו השמיים וארץ מחל צבא העם,

והיכל אלוהים בו כל מלאכתו אשר עשה,

והברך אלוהים ושמאים לקדש אותו,

כאבו שבת

מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

אז זאת אומרת,

אנחנו מעידים, ואתם עדיי, נאום השם,

שאני בראתי את העולם בשישה ימים, בשביעי שבת.

ואם אדם לא שובת,

מחלל שבת, הוא כופר באלוקים,

והוא מעיד עדות שקר.

לכן,

את דיברה בלוח השני מול שמירת שבת, שמור את יום השבת לקדשו,

זה לא תענה ברעך, רעך זה הקדוש ברוך הוא אמרנו,

עד שקר.

והוסיף על כך, המאירי,

שמדייק הלשון לא תענה, ורעך עד שקר, אמרו במדרש, זה דודי וזה רעי.

זה הקדוש ברוך הוא שנקרא רעי,

שנאמר, רעך ורע אביך,

אל תעזוב,

אל תעבור על דבריו.

זה הפירוש הנפלא,

הוא יוצא נפלא עם הדרוש, מה שאמר רשי,

שכשהילל אמר לו

מה דסני הלך, לחברך לא תעבד, זה כלפי הקדוש ברוך הוא.

אבל אומר הרב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, אבל לומר כן לגוי,

ולצפות שהוא יבין שחברך זה הקדוש ברוך הוא,

כי כך דרשו חכמים, רעך ורע אביך,

זה נשמע קצת רחוק מפישוטו.

אבל אם נפרש את זה על חברו ממש,

דהיינו על האיסורים שבין האדם לחברו,

כגון גזלה, גניבה, ניאוף ורוב המצוות,

כמו שאומר רשי,

אוה,

זה כבר נשמע שזה המכוון כאילו לגוי, זה הוא יכול עוד להבין.

באיגרת הגרא,

הגאון מווילנא, בעלים לתרופה,

ביקש מאימו ואשתו

חמה וכלה,

ביקש מאימו ואשתו

שיכבדו זו את זו.

וכך כתב להם,

ואישה את רעותה,

תשמח

בדברים טובים,

כי זו מצווה גדולה לכל אדם,

ובזה רוב התורה לשמח לאדם.

רוב התורה.

אומר הגאון,

שהיה בקיא בכל התורה,

שרוב התורה זה לשמח לאדם.

כל מה שאתה עושה,

לשמח לאדם.

וראיתי מי שכתב,

שהכוונה שלו, של הגאון,

היא לדברי הרמב״ם שהזכרנו אתמול,

שבכל המצוות טעמים

לתועלת האדם.

ולדעתי אין ספק שכיוון לדברי רש״י אלו,

שרוב המצוות בציוויים שבין אדם לחברו.

אבל אם כן,

איך יפרש את דברי הלל,

שזוהי כל התורה כולה,

והשאר פירוש ההוא.

השאר זה הפירוש של זה.

איך נכללות כאן כל המצוות

שבין אדם למקום,

ובהן יש החמורות שבחמורות,

כמו שבת,

עבודה זרה ומאכלות אסורות.

ומאכלות אסורות.

איך זה?

איך הן נכללות?

מצוות שבין אדם למקום, במצוות שבין אדם לחברו,

שאומר לו הלל שזאת כל התורה כולה,

מה דסניה הלך לחברך,

חברך כפישוטו,

לא תעבד, לא תעשה.

וזה, זה כל התורה כולה, וכל השאר זה פירוש, לך ותלמד.

זאת אומרת, שכל המצוות שבין אדם למקום כלולות

כביכול לכאורה בתוך מצוות שבינינו לחברו,

כי זה כל התורה כולה,

מה דסניה הלך לחברך לא תעבד, איך זה מסתדר?

אבל בעומק הדברים מתאחדים,

ושני הפירושים מתאחדים הפלא ופלא,

הפלא ופלא.

נצטט את דברי אספתי כהן

בפסוק

ואהבת לרעך כמוך אני אדוניי.

אמר רבי עקיבא

בבראשית רבה כד שזה כלל גדול בתורה.

רבי עקיבא אומר שהפסוק הזה,

ואהבת לרעך כמוך אני אדוניי, זה כלל גדול בתורה.

והביא דברי הלל,

וכתב

לומר

שאהבת אדם לחברו כולל כל מצוות שבין אדם לחברו עשה ולא תעשה,

ומאהבת חברו יבוא לאהבת המקום,

ומשם יבוא לדעת המצוות האלוקיות.

אתם מבינים איך זה כלול?

כי השורש מתחיל

כשאתה מקיים מצוות בין אדם לחברו מזה אתה תגיע לקיים את כל המצוות שבינך לבין המקום.

למה זה תלוי בזה קודם דרך זה?

אני אגיע לזה.

כמו שכתב החינוך במצווה ל״ג,

בטעם מצוות כיבוד אב ואם.

הוא אומר טעם.

מה טעם מצוות כיבוד אב ואם?

שאם ישריש בקרבו הכרת הטוב להוריו,

יגיע ממנה, ממנה יגיע להכרת הטוב לבוראו.

אם אתה לא יודע להכיר טוב על הקרוב אליך,

שברא אותך והוליד אותך וגידל אותך וחינך אותך ומימן אותך וסעד אותך והכול,

זה שלידך וכל יום וכל יום וכל יום הוא משפיע עליך.

אם לזה אתה לא יודע להכיר טובה,

למי שרחוק ממך ואתה לא רואה הוא רק משיגו אולי בדעתך איך תכיר לו טובה.

מוכרח שדווקא דרך הקרוב אליך,

חברך,

חברך זה שממש לידך פה נמצא בבית הכנסת,

דווקא ממנו אתה יכול להגיע להכרה שאתה חייב לחברך,

זה הקדוש ברוך הוא,

ושני הפירושים מתמזגים יחדיו,

הפלא ופלא.

אז כמו שאמר רשי, עיקר הפירוש זה חברך למעלה.

ואחר כך ויש עוד פירוש,

זה הפירוש של חברך זה ממש.

כי העיקר זה חברך של מעלה.

זה רעי וזה דודי.

זה דודי וזה רעי.

זאת אומרת, אבל איך תגיע לזה?

אם אתה תכיר את ההכרה הטוב לחברך פה ותעשן לו רק מה שאתה אוהב ולא מה שאתה שונא,

אם תכיר את זה ככה,

אז אתה תכיר תוך כדי גם אחר כך את רעך למעלה.

יא שן דרי גונדרה מה, יא טאטוטו.

זה לא יאומן, לא יאומן.

כך אם ישריש בעצמו אהבת הזולת,

יוכל להשריש בקרבו אהבת הבורא ומחויבותו כלפיו.

אז אם אתה מזלזל ברב שלך,

שיחזיר אותך בתשובה,

שתמך בך, שעזר לך,

בטח שאתה תבעט בקדוש ברוך הוא ובמצוותיו שהוא אמר בצדק תשפוט עמיתיך ואהבת לרעך כמוך וכל השאר.

פשיטא!

פשיטא.

מה המכשול הגדול בדרכו של אדם? אתם יודעים מה המכשול הגדול בדרכו של אדם?

במילה אחת.

מידות.

ומתוך המידות,

איזה מידה?

גם

ונפרק את זה קצת יותר.

אנוכיות,

אגו,

חושב רק על עצמו.

וזה טבוע בו,

טבוע בו.

מהלידה

מרגיש אדם רק את עצמו, זה שלי, זה שלי, זה שלי, זה שלי.

כל זה שלא.

הוא עסוק רק בעצמו.

למה אני לא? למה אני לא? כל הזמן דואג לעצמו, לעצמו.

הוא חווה את צרכיו ומשתוקק למאווייו.

חוטף.

מה שאפשר.

אני, אני, אני, אני, אני, אני, אני. כל הזמן סביב אני, אני, אני, אני.

אמרתי לכם פעם שאני זה סמך אלף.

סטרה אחרונה.

אז,

מה עם כל השאר?

אם אתה חושב רק על אני, אני, אני, אני. מה עם אימא שלך למשל?

אימא שלו

וכל הסובבים אותו

רק משרתים שלו ועושה רצונו.

אימא תביני, אימא תקניני, אימא תאזיני.

אם את לא אאזיני לי, למה לא אאזיני לי?

כולם משרתים שלו.

כל הסובבים.

או שהם משרתים שלו, או שהם אויבים שלו.

או משרתים שלו, או אויבים שלו.

שרק הוא קיים.

רק הוא קיים.

זהו שנאמר, עיר פרא אדם ייוולד.

כלומר,

יש אנוכי ופורק כל עול,

וכך הוא גדל באנוכיותו.

הוא יודע שיש בורא לעולם,

הוא יודע שהוא ציווה תורה ומצוות,

הוא יודע גם שיש אנשים מלבדו, הוא יודע, הוא רואה, הוא רואה אותם, הוא רואה אותם,

הוא יודע שיש להם גם זכויות,

הוא גם שמע שיש להם רגישויות, הם מאוד רגישים,

אבל הידיעות האלה לא מגבילות אותו בכלל.

יודעים רשעים שדרכם למיטה ויש להם חלב שמחפה את כליותיהם.

יש להם שכבת בידוד,

היא חוצצת בין הדעות להתנהגות.

כן, הוא יודע שיש אנשים, הוא יודע שיש להם זכויות,

הוא יודע שיש להם רגישויות,

אז מה אם הוא יודע?

אז מה אם הוא יודע?

יש שכבת בידוד

בין הדעות והידיעות

לבין ההתנהגות.

הרמחל אומר, תקשיבו טוב,

בספר דרך עץ החיים,

אם הייתה הידיעה רחבה,

ועומדת על לב בני אדם,

לא היו חוטאים לעולם.

אך

לא היה אפילו היצר

קרוב עליהם

ושולט עליהם

כמו שאינו שולט במלאכים.

למה יצר לא שולט במלאכים?

משום שהשגתם באלוקות היא שלמה,

היא רחבה.

אין להם אנוכיות.

כי כשאדם

כל הזמן חושב על עצמו,

הוא לא פנוי לחשוב על ללא קו.

וממילא

יצר רע מטפח את האגו שלו,

את הסיכויים שלו בעולם הדמיון, בהצגה של אתמול,

להתפתח ולהיות ולהיות ולהיות ולהיות.

וככה מרחיק אותו מן העיקר

ומצמצם אותו רק להסתכל על עצמו.

בהלו האדם לא נברא, אלא לזולתו,

אומר רבי חיים מוולוג'ין.

כל מה שנברא אדם בעולם, לזולתו.

לא להיות אנוכי.

הפוך לכלל.

אתה חלק מן הכלל.

ואתה צריך

לעבוד בשביל הכלל.

ואם כל אחד יעשה ככה, נמצא שכולם דואגים לכולם.

אז אני חוזר מה אמר הרמחל.

אם הייתה ידיעה,

ידיעת האלוקות רחבה ועומדת אבל על הלב,

של בני אדם לא היו חוטאים לעולם.

ולא היה אפילו יצר קרוב עליהם ושולט עליהם.

ואתמול אמרנו שבאמת הוא לא קרוב.

אמרנו אתמול שהוא צר על העיר.

הוא צר על העיר.

איך הוא צר? מבחוץ.

הוא לא נכנס לבפנים.

הוא צר על העיר.

אם כן,

אם כן, לא נצטרך אלא דבר אחת.

זה רק לצאת מהקונכייה של האנוכיות.

ואז אדם יוכל לראות

את חברו ואת בוראו.

והוא יתחשב

בזכויות של החבר,

וגם ימלא את החובות

כלפי הבורא.

יצא מקונכייה.

קונכיית האנוכיות.

דוגמה יפה,

כמו חילזון.

חילזון יוצא רק מוציא את הראש מהקונכייה,

מתי שהוא מחפש את האינטרס שלו. גמר את האינטרס, נכנס בחזרה.

לא רואים כלום, רק קונכייה.

כמו צו.

יש לו שריון,

הולך, מוציא את הראש רק כשהוא אוכל עלים, גמר, טרר, נכנס הביתה.

זהו.

ככה אנשים.

אנוכיים דואגים רק לעצמם.

בקונכיית האנוכיות.

נו, ואדם כזה, אם לא יצא מהקונכייה,

איך יראה את חברו?

איך יראה את אלוקיו?

אבל רק אם הוא יצא,

אז הוא יראה ויתחשב בזכויות של החבר.

אפילו בקופת חולים יש זכויות לחבר.

אתה חבר הסתדרות?

יש לך זכויות?

לא, תמיד נותנים לך אותן. לפחות כתוב שיש לך זכויות.

הם גם כן מכירים בזכויות.

תלוי.

אם לא תצא מקונכיית האנוכיות, אין לך תקנה.

אין לך תקנה.

כל זמן שלא תפסיק להסתכל רק על עצמך,

להיות אגואיסט,

אין לך תקנה.

אין לך תקנה.

אז נחזור על קטע הגמרא שלמדנו.

מאוד מכעיס,

אבל הוא משקף את המצב.

פה זו דוגמה לכאורה קיצונית,

אבל היא בהרבה הרבה הרבה הרבה דוגמאות ותחומים בחיי היום-יום.

הוא מרא בבא בתרא ו'

עמוד ב',

מעשה בבית משותף.

אחד גר בקומת הקרקע

ואחד גר בעלייה.

בקומה השנייה

היסודות היו רעועים,

והקרקע חולית,

והבניין שקע.

אמר התחתון, השכן התחתון,

אמר לעליון,

בואו נבנה את הבניין מחדש.

אמר לו, מה, אני צריך לבנות מחדש?

אני גר כראוי.

אתה שקעת, לא אני שקעתי.

ההפך,

עכשיו יש לי לעלות פחות מדרגות.

למה שאני אבנה?

למה שאני אבנה את הבניין מחדש?

אז הציע לו התחתון,

אני ארוז את המבנה, ואני אבנה אותו מחדש על חשבוני.

מהמסד

עד הטפחות.

ואני אבנה אותו כבר

עם תמא,

שיהיה לרעידות אדמה, לפצצות גרעיניות, נסדר את הכול.

ענה לו, אבל אין לי מקום בינתיים לדור.

צודק,

איפה הוא יהיה בינתיים עד שהוא יבנה?

אמר לו, אני אשכור לך דירה על חשבוני.

אמר לו, לא, אבל זו טרחה עבורי.

צריך לפנות את הרהיטים ולעבור דירה.

גם זה נכון.

אז הוא התמרמר, אבל אני לא יכול לדור ככה.

התקרה שקעה, לגובה מטר.

הוא הולך בסחילה.

גם זה נכון.

אז הוא ענה לו, אז מה הבעיה?

תזחל פנימה.

ותזחל החוצה.

שנאמר, על גחונך תלך.

בעפר תאכל כל ימי חייך.

שכן טוב, אה?

יש לי כמה כאלה.

אמר רב חמא,

בדין,

בדין, על פי דין, הולכים לבית דין,

העליון מעכב.

העליון יכול לעכב את התחתון

מלבנות את הבניין.

נכון, הדין עמו,

אבל הוא נבל ברשות התורה.

נכון?

אז מה עם הדין עמך?

אז תתן לו לזחול כל הזמן, ככה אתה יכול לראות בן אדם שהוא זוחל והילדים שלו ואשתו עם סלים מהשוק והכול.

אתה יכול, אה? וככה הוא יעשה שבת,

כן?

זה אתה יכול.

העיקר שאתה, אני למעלה, לי לא עושה כלום, הכל בסדר.

ומה עם השכן?

מה אכפת לי?

יש פסוק.

לא בעיה להביא פסוק, נכון?

כל אלה שעוברים עבירות, מביאים פסוקים.

כולם שעוברים, בלי פסוקים לא עוברים עבירות. מה פתאום? יש להם אסמכתה.

אבל אם היה שם את חברו,

מה דסני הלך

לחברך לא תעבד,

אם היה מצב הפוך,

איזה ברכות הוא היה נותן לשכן העליון?

איזה ברכות. איי, איי, איי.

מסכת ברוכס.

ואחרי זה הוא היה עובר למסכת מקס.

הוא היה נותן לו מקס, מכות.

אז מי שאינו רואה אלא את עצמו,

הוא לא רואה את זולתו,

והוא גם לא רואה את הקדוש ברוך הוא.

לכן,

מה דסני הלך לחברך לא תעבד. זה כל התורה כולה.

וכל השאר זה הפירוש רק.

לך תלמד.

רבי חנניה ברגשי אומר.

עשו הקודש ברוך הוא זה קודש רואין.

לפי כוח הרבו להם תורו משמעות שנה אמור אדונו,

וסמחה נסית גוי גדל תורו יהיה אדיר.