כוחו של דמיון מעלותיו וחסרונותיו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שמעון כהן בן חסן רפואה שלמה שהם יסיר ממנו המחלה ויעתיק אותה לאסד נשיא סוריה

שהכל יתבטל ממנו ביטול מבוטל אמן ואמן

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר עליהם מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם

חלום

אחד משישים לנבואה

הרמב״ם במורה נבוכים אומר

אחת הסגולות שהנביא צריך להצטיין בה

ולהכיל אותה בעומק נפשו

זהו כוח המדמה

וכוח המשער

שזה מהווה מעין בסיס

למהות הנבואה מתפשטת בכל נפשו.

מבלעדי כוח זה אי אפשר להגיע לדרגת הנבואה

והכוח הזה מהווה

אחד השלבים העיקריים ביותר

המובילים את האדם הראוי למעלת הנבואה

ובכדי לפתח כוח זה

צריך הנביא להיות מבורך עוד בכוח אחד

והוא כוח התפשטות החומריות.

אז זאת אומרת הוא צריך כוח מדמה

כוח משער

בכוח התפשטות החומריות, דהיינו להתפשט מן החומר.

משום כך הנביאים שהיו שואפים להאצלת רוח הנבואה עליהם

מתרחקים לעיתים קרובות מבני אדם,

מתבודדים ביערות

בכדי לרכז ולהתרכז כליל

מתוך התפשטות החומריות

כדי לקבל שפע הנבואה האלוקי.

בכל אלו ההכנות

היה כוח המשער

והמדמה משרת בקודש

ומרחיב את תפיסת הנביא

עד כדי אופקים אינסופיים.

והרמב״ן,

זיכרונו לחיי עולם הבא בפרשת בלק,

אומר שגם בלעם

היה מתרכז ומעמיק לחשוב בדבר שהיה שואף אליו,

ומשום כך היה הולך להתבודד ולמשוך אליו את הרוח,

אולי ייקרה לקראתו.

הנה, כשאדם ישן,

נרדם,

והוא מטבעו בעל נפש,

מתגעגעת לעולמות הרוחניים עליוניים,

הרי הוא מוכשר אז ביותר

ביתר שאת להשיג ולהמשיך על עצמו את רוח האלוקות,

מפני שאז כוחותיו החומריים מסתלקים הימנו לגמרי.

וכשהכוחות החומריים גנוזים,

זאת אומרת, הסתלקו,

השכל הטהור מתבהר ומזדכך.

וזה שאמרו חכמים במדרש, והנה טוב מאוד, זו שינה.

על ידי השינה מתפתח באדם כוח הציור וכוח הדמיון,

שהם מהווים אחד התנאים ההכרחיים להשגת רוח אלוקית.

בפרט אם האדם הולך לישון מתוך דברי תורה,

והשאיפה שלו היא לרוחניות.

אז בהסתלקות הגשמיות

נשאר השכל הטהור.

והסברנו פעם שבזוהר כתוב שיש חמש מחנות שעוברים, שלוש ראשונות מייסרים אותו,

מחנה רביעי, מלמדים אותו תורה,

אבל הוא לא זוכר כשהוא קם, ומחנה חמישים הוא מצליח להגיע,

אז הוא גם מתעורר עם הדברי תורה בתוך פיו.

ולכן אמרו, זיכרונם לברכה, שחלום קשה.

כוח הדמיון שבשינה פועל

באופן שווה

גם לשמחה וגם לצער.

כשנקודת החלום היא דבר שבצער,

הרי הצער הזה משתרע עד כדי פחד מוות.

וגם כוח הדמיון,

כשהוא מבהיל ומאיים,

ומרצונו של הקדוש ברוך הוא,

שהוא ברא את השינה ואת חבלי הדמיון שבה,

והכל כדי שיראו מלפניו.

זאת אומרת, השם ברא יראה באדם שיועיל לו להתקרב אליו, לא להתרחק ממנו, כי זה לא משתלם.

ובגמרא שם אמר רב הונא,

לאדם טוב אין מרעין לו חלום טוב.

כדי שידאג

ולא יחטא,

ושיכפר לו עצבונו, מה שהוא מתעצב בחלום יכפר לו.

ולאדם רע

אין מרעין חלום רע,

רק כדי לשמחו שיאכל עולמו.

ובכן, רואים שאפילו בחלומות

פחדים

יש צד מועיל וחיובי.

אם אדם חולם חלומות עם פחד,

יש בזה צד מועיל וחיובי.

רוצה הקדוש ברוך הוא להועיל ולעזור

שאדם יוכל להגיע לכוח ציור של עונש

בכדי שידאג

ויזדכך ויגיע לידי השגת רוח אלוקית?

וגם לאיש רע

מראים חלום טוב

להגדיל שמחתו והנאתו

ולגמול אותו.

ושם בחלום מעניקים לו שכר מצווה שעשה בעולם הזה.

הוא מקבל שכר בחלום.

לעומת הישרים והצדיקים

ששכרם בעולם הזה אינו.

בעיה עלמא ליקה אגרה, לא משלמים שכר לצדיקים בעולם הזה. מחכה להם לעולם הבא.

ומה שיש לנו להתעורר על ידי החלומות העגומים לפעמים,

זה שנלמד להבין מה גדול.

והיום,

יום הדין הבא,

שעליו נאמר הנה יום בא, בוער כתנור.

ובכל האמצעים וכלה הקיבול שבנפשנו,

עלינו לסגל לנו יראת שמיים.

עד כדי שנרגיש את בחושים, את הצער

והעונש

שעלולים לבוא אם נסטה מן הדרך הישרה.

כמו שאמר הכתוב,

הסכת ושמע.

הספורנו מפרש.

צייר במחשבתך.

הסכת

זה צייר במחשבתך,

ושמע ויתבונן.

כשתצייר זאת

ותבין,

תשמע בקולו בלי ספק.

אם אתה תסכית, אתה תשמע.

זאת אומרת,

במשך היום אדם אין לו ציורים מהעונש הצפוי,

אבל בלילה,

חולם חלומות זוועה וקם

בפחד והכול,

אם הוא חכם, הוא צריך לשמר את החלום הזה ולדעת זה רק

קצת

להבין

מה עומד להיות שם.

מכאן לנו להבין את עוצם החידוש שכבשו לנו ענקי הרוח,

ענקי הרוח שבתוכנו,

והוא לימוד המוסר

שאדם לומד מתוך התרגשות הנפש

והתרוממות המחשבה,

ולהגדיל את הציור כאילו לפניו,

ולחמם את הלב.

וכך כותב

הגאון הרב רבי יצחק בלאזר, זכר צדיק וברכה, בספר אור ישראל,

וביתר הפליג גם

האדמו״ר, זכר צדיק וברכה, בהטפותיו,

על לימוד המוסר

לשם

השגת יראת העונש,

והוא העונש הרוחני שהוא נורא ואיום מאוד מאוד.

הוא נעלה מעל כל ציור אנושי.

יש כאלה יפי נפש שאומרים,

צריך לקיים

את התורה מאהבה.

מה זה אתה מפחיד?

כל חכמי המוסר,

כל החלומות נועדו בשביל זה.

בשביל לצייר ציורים מזויעים

שישמרו עליך שלא תחטא.

ואז תרוויח את העולם הבא.

ומורגלה בפומי

המשל בעניין ההסתכלות בכוכבים.

אם נשקיף

עם טלסקופ,

שזה מגדיל באלפי,

ויש כאלה אפילו במיליונים,

אז רואים את הכוכבים שהם פה מכאן נראים קטנים,

אבל על ידי הטלסקופים, בפרט ההאבל, האהבל,

רואים אותם גדולים.

ועדיין אין ערוך לגודלם, ועדיין אין ערוך לגודלם,

שעם כל כוחות הציור שיצייר אדם,

כמה שיצייר את גודל מרירות העונש,

לא יגיע עד תכליתם כפי שהם נראים באמת.

וכך אמר לנו הרמב״ן,

שאם אדם היה רואה את העונש עליו אחד דאורייתא,

היה מוכן לסבול את יסורי איוב שבעים שנה,

ולא לקבל את העונש עליו אחד.

יש כאלה צובעים את הסערות, שיהיו יפים.

על כל סערה,

זה לאו.

אז תכפיל כמה סערות כפול שבעים שנה,

והוא יהיה מוכן,

אם היה יודע באמת מה הולך שם,

לקבל את זה פה,

ולא לקבל עונש על סערה אחת שהוא צבח.

לדוגמה, כן?

הגאון מווילנה אומר,

שהרמב״ן מיעט קצת, לא רצה להפחיד אותנו הרבה.

זה לא צחוק, רבותיי, זה עונשים בנפש הרוחנית,

זה לא בגוף.

הגוף יכול לקבל מכה

ולצעוק עד השמיים, אבל אחרי פרק זמן זה עובר, חולף,

כאבים, מפסיקים.

וגם אם אתה זוכר את זה,

אתה לא חוזר לאותה רמה של הכאב.

זה חקוק לך, שהיה לך כאב נורא ואיום, אבל אתה לא מרגיש אותו כבר.

שם אין דבר כזה.

שם זה צער שמרחם.

השם מרחם.

אני לא מדבר על כאבים עוד, על הצער,

שלא לדבר על הבושה.

על הבושה, הרי זה כלי הכי קשה.

אנשים מתאבדים בגלל בושה, שאין לו אוכל,

שאין לו זה וזה.

עכשיו ביביג'אן, עם כל ההנהגות המטופשות שלו,

הדיקטטוריות,

אז הוא החליט שכל מי שמגיע מבריטניה,

עוצרים אותו, מכניסים אותו למחנה מעצר, שקוראים לו מלונית,

ואסור להם לצאת משם.

אחד שם כל כך התייאש עכשיו, התאבד.

מהצער,

מה ששללו ממנו את החירות.

לקחו ממנו את החירות.

מי ישלם את הבן אדם הזה?

כל אלה שגזרו את הגזירות האלה.

הם לא ייפטרו מזה. אף אחד לא ייפטר.

כל מה שמביאים על הציבור,

הכל בצווארם.

דוגמה מעשית מחיינו.

בתקופתנו, תקופת האטום.

אנחנו כבר עברנו.

עברנו ממן, אלקטרומגנטים,

G5. יותר מעטו.

לו ידעו בני אדם לצייר באמת בדמיונם ציור של אמת על החורבן התהומי העלול חלילה להתגלע על ידי זריקת פצצה אחת.

לא כמו הקטנות שזרקו בנגסקי והירושימה. זה היה ביצים קטנות.

זה לא רציני.

היום זה פי אלפים, פי אלפים ממה שהיה שם הפצצה.

אם היו רואים את ההרס והמהפכה הגמורה,

היום לא צריך, אם רוצים את כל אמריקה למחוק,

לא צריך פצצת אטום

על האנשים. לא יפה. אתה קורע אותם לגזרים.

לא יפה.

זורקים את הפצצה באוקיינוס.

מהאוקיינוס ירים גלים של 100 מטר לפחות,

וישטוף את כל אמריקה וכולם,

ימותו בשחייה.

וכן הלאה.

וכמו הווירוס שהנדסו עכשיו,

הווירוס שהנדסו,

יש להם כאלה מהונדסים יותר קשים, הרבה יותר קשים.

יכולים לפזר אותם מטוסים כמו אקימי טריילס,

שמפזרים עלינו אלומיניום מלמעלה.

יכולים לפזר חיידקים, ביולוגי.

שלום, עכשיו חפש אותי.

אז אף אחד לא יחפש חיסון כבר.

לא יעזור.

רק תראו את החרטא עכשיו.

פייזר אומרים שכנגד המוטציה

שהתפתחה בבריטניה,

החיסון שלהם מועיל.

אז מה, זה אומר שצפיתם את זה מראש? כאילו, אז אתם תכננתם גם את זה, כאילו, את המוטציה.

אם בכלל יש מוטציה, זה רק יכול להיות

שאומרים שיש מוטציה להפחיד.

מי שישמע היום את החדשות,

יבין את כל הסוד של החרטא הזאת,

של ה-PCR, מה הם עושים.

זה לא יאומן כי יסופר כמה הם נוכלים.

זה לא יאומן כי יסופר.

ואם לא, אז בשינוי קל אנחנו נתגבר על זה.

תשמעו את החדשות היום, אתם לא תאמינו, אתם תבינו כמה אנשים מטומטמים עיוורים. זה לא יאומן כי יסופר. והדרשה הזאת גם על זה.

אז אם היו רואים את ההרס והחורבן של פצצות האטום,

את ההנקה של מיליונים נשרפים, נחנקים,

במיתות שונות ומשונות מטורפות,

הורים וילדים נקרעים לגזרים,

אז בוודאי שהיו נמנעים מתוצרת זו,

ואת כל הכוחות במשאבים

היו מפנים לשלום עולמי.

מה יותר פשוט? אהלן וסהלן ושלום, וזהו, פה.

למה צריך להרוג אחד את השני?

מה הבעיה?

עוד לא קם מנהיג אחד בעולם

שאומר וכיתתו חרבותם לעתים בחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. בואו נושאים את הנשק בצד, בואו נעשה אותו.

נמכור אותו לברזל, היום מוכרים את זה, מקבלים 40 שקל קילו,

ויאללה,

בואו נעשה שלום, נרקוד הורה, הורה, הורה.

יאללה, בואו.

אף אחד, כולם מתחמשים יותר וכולם מייצרים יותר כלי משחית וכולם,

הכל לחורבן העולם, הכל לחורבן העולם.

אבל הבעיה שאין כוח מדמה ואין כוח משער

שפועל אצל האנשים האלה באופן רצוי ונחות.

ובגלל זה הרבה אטימות

ושרירות.

לב יש לאנשים ביצרים נבזים.

כי אין אדם רואה

מה למטה מהחותם.

והמרחקים של המציאות לא קיימים לפניו כלל וכלל.

זהו, כל אחד

טרוד בצלחת.

יהיה לו לאכול או לא יהיה לו לאכול.

זהו.

מעבר לזה, מה יהיה בארץ, מה יהיה בעולם,

לא מעניין אותו.

ראה מישהו התחסן, אפילו אם עבדו עליו זה פלצבו,

כבר הוא רץ כמו אהבל, יאללה, תקעו בי

ויתקעו בו.

ואחר כך נראה איפה האף יגדל לו,

על הזרוע או על הכתף,

כי משנים את ה-DNA.

זה היה התכסיס של בלק.

וזה התכסיס של ביבי הדבילי.

מה התכסיס של בלק?

הוא רצה לעורר את הדמיון של בלעם,

לקלל את ישראל.

אז מה הוא עשה? הראה לו את הכרכים והשווקים

הצפויים

לסכנה עקב עם ישראל.

רש״י אומר על הפסוק, וילך בלעם עם בלק ויבואו קריית חוצות.

למה הוא לקח אותו לשם?

להראות לו עיר מלאה אנשים ונשים ותא ותאמר לו,

תרחם על אלה שהישראלים לא יעקרו אותם לנו.

ועל ידי הציור המעשי רצה לעורר לו את רחמי בלעם.

כך הרשעים האלה מציירים מגפה

ומהרגים ומתים ונופלים וקורסים.

ומציירים, מפתחים לאנשים, פחדים?

ואז יכולים לעשות מה שרוצים. תחסן אותם, שים להם צ'יפים,

תכניס להם מה שאתה רוצה, תשנה להם את ה-DNA, תהפוך אותם מאנשים לסייבורגים.

אין שום בעיה.

מה עשו?

בכוח הדמיון, לוקחים את הדמיון של האנשים.

וואו, מגפה, איפה?

יש אנשים עד היום, זקנים לא יצאו מהבית. לא יצאו מהבית.

לא יצאו מהבית, מהפחד שהם דבקו.

כל האוויר מלא. וירוסים.

לא יאומן כי יסופר.

זה התכסיס של בלג וביביה דבילי.

לולא כוח הדמיון,

לא היה אדם מוכשר להשתתף

בצער של חברו

ובצער הבריות בכלל.

והיה יכול להתאכזר ולהסתכל על ייסורים של חברו בשוויון רוח,

כמו הנאצים.

מענה אנשים, שורף אותם.

אין לו שום מה, הוא מסתכל על זה כאילו, כלום. כאילו הוא שרף נייר.

כאילו הוא שרף את דגל ישראל.

כמו פלסטיני.

ככה הוא מסתכל על זה. כלום.

שורפים אנשים.

כלום.

אבל רק דמיון שאדם משים את עצמו במקום הסובל,

זה יכול לגרום לו רחמים בלב,

בסבל הזולת.

אותו דבר בענייני שמחה.

אדם יכול להתחבר ולהתאחד עם חברו,

כי הדמיון מכניס את האדם לחוויות

הטובות של חברו,

ואז הוא נעשה שותף לחדוותו ולשמחתו.

כך גם באמונת ההתגשמות של כל הבטחות הנביאים לעתיד לבוא.

אם לא כוח הציור,

שמרחיב ומעמיק את ההתבוננות

בציורים הנהדרים שיבואו עלינו לאחר גוג ומגוג

של תופעות הגאולה,

של בהיו מלאכים אומנייך

בכל השרים וההגמונים התקיפים יפלו אפיים ארצה,

לולא כל התארים שתיארו לנו הנביאים

של הופעת הדר כבוד השכינה וכל העונג הרוחני הנשגב של אחרית הימים,

איך אפשר לצייר את זה בלי כוח הציור,

כוח הדמיון וכוח המשחר?

ומן נפלאו דברי הנביא ישעיה,

והלכו גויים לאורך,

ומלאכים לנגה זרחך,

שאי סביב עינייך וראי,

כולם נקבצו באו לך,

בנייך מרחוק יבואו,

ובנותייך על צד תאמנה,

אז תראי ונהרת

ופחד ורכב לבבך,

זהב ולבונה יישאו,

ותהילות ה' יבשרו,

כל צאן כדר יקבצו לך,

אלה נוויות ישרתונך.

מה עז

ובולט כוח הציור בדברי הנבואה?

רק בכוח שהוא דמיון שמימי מצליח הנביא להטעים לנו מעט

מעין עולם הבא.

רק בכוח הציור יכולים להתרומם מן המציאות המטושטשת

אל הזוך והתואר

של כבוד ה'.

וכך התאמצו חכמים, זיכרונם לברכה, לעורר

ולקרב אותנו אל המציאות העליונה העתידה לבוא,

בשעה שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם

ונהנים מזיו השכינה.

ומה נפלאים הם דברי החכמים,

שהם מדברים מתוך צער של רחמנות

על אלה האנשים שלא הכינו עצמם לעתיד הנצחי

ושמנעו את עצמם מלהשתמש בכוח הציור.

כמו שאנשים, עזוב, תהיה רציני, כמה אתה חושב,

עזב, כל העולם ביחד נגד, די, תפסיק, תעזוב.

אה!

יש איציק אחד כזה שחושב שהוא מבין כל דבר,

והוא, אה!

זה לא מתאים, למה אתה עושה שירים וזה? לא, זה לא מתאים.

תשמור על הפאסון,

תהיה ככה מחריט,

תלך ככה מגונדר, ושיקראו לך רב מכובד,

שעוסר ברושם,

כן, ותפקיר את עם ישראל, שימותו כולם חללים.

העיקר אתה תהיה רב מכובד שבקושי עונה,

בקושי זה,

מהנהן בראש הרבה.

יו, יו, יו.

זהו.

אנשים סתומים.

אדם צריך לעשות הכל,

הכל בשביל להציל את אחיו ורעיו.

איזה שטויות, כבוד.

אנשים מתים.

אנשים בדרך לגיהינום.

אתה תשמור על פסטון, תשמור על פסטון.

למה יש אנשים לא מעריכים את זה, חושבים הפוך?

שיחשבו,

שימותו בכיף.

אנחנו לא מונעים.

מי שרוצה למות בכיף,

למה לו זכותו יש בחירה?

החיים והמוות,

נתן השם לפניהם.

אבל אנחנו מוכנים להתבזות גם בשביל להציל עוד יהודי אחד.

מה לעשות?

אני קצת שונה מאחרים.

קצת.

הצלחתי להציל בן אדם.

אם הצלחתי אחד להציל, אחד רק, אחד,

אמר אמר הוא,

שכדאי לאדם לרדוף אחרי רשע 70 שנה מחייו בשביל להציל אותו.

נו, אז אם בשביל שיר בערבית,

שישמעו אותו אולי מתוך מיליארד שמונה מאות

ישמעאלים,

ישמעו אותו מיליון, שתי מיליון שלוש, והצלתי אותם גם.

למה לא?

למה לא?

במקום שימותו כמו זבובים,

למה לא?

צלם אלוקים.

נבראו גם כן בצלם אלוקים, נכון?

אז הנה, עכשיו הם מפיצים את השירים שלי כבר בערבית. הם בעצמם תתחילו לתרגם.

ומפיצים.

אבל זה לצנינים בעיני השונאים.

שסניקים בחבריהם,

באהבלים.

זה לצנינים בעיניהם, כי זה הצלחות.

הנה, עכשיו גדעון סער העתיק אותי, עשה שיר גם כן,

על גנץ ועל ביבי.

אמרתי להם, זו השיטה.

שיטה לשיר.

בשירים זה עובר.

הטפות קשה לאנשים לשמוע.

אבל שיר זה מוזיקה. מוזיקה כולם אוהבים. והמילים לאט לאט.

ודיברת פעם.

וזה נופל.

כן.

אז עכשיו חכמים

תיארו לנו את העונשים והכול מתוך רחמים.

לא שהם מפחידים. הם מפחידים בשביל מה? הם אכזרים?

לא.

הם אומרים שתדע לקראת מה אתה הולך.

אבל כשנגיע למעלה, לא יגידו לנו, למה לא אמרת להם?

למה ציירת להם הכל טוב?

דרכיה דרכי נועם. רק טוב יש.

אז מה עם כל פרשיות הקללות והכל דברים איומים?

שנשים יאכלו את ילדיהן?

ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן?

זה פסוקים.

מה, הקדוש ברוך הוא ככה מדבר?

מה, הוא לא שומר על פאסון?

הוא היה יכול להגיד רק מה יש בגיהינום.

בשביל מה הוא צריך להגיד את כל הדברים האלה? ככה כולם היו מתחברים.

טומטומים, אנשים טומטומים.

וזה מה אמר חכמים זיכרונם לברכה. אמר רבי יוחנן. אמר יוחנן בן זכאי.

משל למלך

שזימן את עבודה לסעודה ולא קבע להם זמן.

הפקחין שבהן קישטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך.

אמרו כלום חסר לבית המלך.

טיפשין שבהם הלכו למלאכתן.

אמרו כלום יש סעודה בלי טורח? זה לוקח זמן עד שיכינו סעודה, אז מתי שיודיעו?

יש לנו זמן עוד ללכת, להתארגן.

מה זה, סעודה זה כמויות, אז צריך להכין, תשאלו את שושה.

פתאום

ביקש המלך את עבדיו

ופקחין שבהם נכנסו לפניו מקושטים, כי היו מוכנים.

כי היו פקחים.

והטיפשים נכנסו מלוכלכים.

מי ייתן להם לשבת אצל המלך מלוכלך?

זרקו אותם לכל הרוחות.

ככה באים למלך.

למה? כי הוא אמר מיד לבוא.

שמח המלך לקראת הפקחים וכעס לקראת טיפשים.

אמר, הללו שקשתו את עצמם לסעודה,

ישבו ויאכלו וישתו.

הללו שלא קשתו את עצמם לסעודה,

איזה עונש נתן להם.

יעמדו ויראו ויריחו.

חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אומר,

אף הם נראים כמשמשין.

זאת אומרת, הם נראו כאילו השמשים,

המלצרים.

הם עומדים ונחשבים כמו מלצרים.

אז הוא אומר, לא, אלא אלו ואלו יושבין.

הוא אומר, לא, לא, הציור צריך להיות ככה.

אלו ואלו יושבין. נותנים להם לשבת.

נותנים להם לשבת.

הללו אוכלים והללו רעבים.

אתם, אסור לכם לגעת.

שב לידו,

תראה איך הוא אוכל,

תשמע איך הוא לועז,

תריח את האוכל, אל תיגע.

הללו שותים והללו צמאים. הריר יוצא להם מכאן,

אבל הם לא יכולים לגעת.

מאיפה הוא מביא ראיה?

שנאמר,

כה אמר אדוני,

הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו.

הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו.

הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב.

זה העונש המצפה

לעולם הבא. זה המשל, זה הציור.

אז תבינו עד כמה זה קשה, אם זה רק הציור.

אפילו אם רק זה הציור,

כמה זה קשה.

והנה בדרך משלים וציורים החדירו לנו חכמים, זיכרונם לברכה, את האחריות הגדולה של ההתאמצות

המוטלת עלינו להתבונן ולהסתכל במציאות הנשגבה והשמימית,

העתיד שעומד להופיע בקרב הימים

ומחובתנו להיות מוכנים לקראתו בבגדים מתאימים לשרת בקודש כדי ליהנות מסביב השכינה. נגיד שפתאום בא משיח, מודיעים,

משיח הגיע, אנשים לא מוכנים.

למדת מספיק תורה, הכנת מספיק מצוות,

אתה תוכל לפגש איתו, לראות אותו, ייתנו לך להתקרב.

מה, מה יהיה איתך?

תתחבא במערה?

כולם ישאלו,

איפה מר וסרמן? למה הוא לא הגיע?

הוא יודע למה הוא לא הגיע.

כי אם הוא יגיע,

המשיח יסתכל עליו,

הוא יכול להפוך אותו כל העצמות.

ככה אתה חיכית לי? ככה התכוננת? ככה, מה, מה, מה הולך איתך?

כמה זמן אמרת שאתה רוצה ותאחזנה עינינו בשובך לציון? כמה פעמים?

כמה פעמים אמרת?

אז מה ואתה, איך אתה מוכן?

הכנת את עצמך?

פיקחים שבהם היו מקושטים בתורה ומצוות.

טיפשים שבהם עסקו במלאכתן.

אז אדם צריך להיות מוכן בבגדים מתאימים, רוחניים,

לשרת בקודש,

להיענות מסביב השכינה.

כמה שהאדם הוא יותר ירא שמיים,

ככה בהירים ונהירים לו המציאויות השמיימיות האמיתיות העתידות לבוא.

הוא יודע גם מה יהיה בצד החסד ומה יהיה גם בצד השבט.

ואת כל זה הוא יודע. איך הוא יודע ירא שמיים? כי יש לו יראת שמיים.

יש לו ציורים

בדיוק מה הולך להיות.

הזכרתי שהסטייפלר, זכר צדיק וברכה,

כששאלו אותו באיזה תלמוד תורה לשים את הילדים,

הוא אמר שהרבה יודע לצייר להם את הגיהנום כמו שצריך.

שם לשים את הילדים.

כשהם יגדלו עם ציורים כאלה, שיש פחד כזה גדול, אף אחד לא ירצה לחתום.

אבל אם אתה צפה להם רק סיפורים יפים והכול,

זה לא ישמור עליהם לאורך החיים,

וכמובן שבסוף הציורים האמיתיים יגיעו.

אומרים בשם החפץ חיים, זכר צדיק וברכה,

שמן הטובות של השם יתברך,

מה שסידר את הנהגת העולם בממשלות של מלכות בשר ודם,

כדי שיהיה עזר וסיוע לצייר ולהכיר מלכות, מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

אימתו וכבודו.

וזה,

הכוח הזה ישמש אותנו ויסייע לנו בעבודה בכל מקצועות התורה והמוצר.

זאת אומרת, הנה אתה רואה היום,

שממשלות יכולות להתאגד יחדיו,

להיות מרשעות,

לקחת את חיי אזרחיהם בידיעה ברורה שהולכים לשנות להם

את החיים מחירות לעבדות,

ולשלוט בהם

בשליטה מוחית,

והם לא ממצמצים אפילו.

יכולים לעשות כל כך רע שיכניסו אנשים למחנות הסגר כמו בשואה.

רק ייתנו לזה שמות אחרים, זה הכול.

יצא עכשיו מילון

שמסביר בדיוק את כל המושגים השקריים שאומרים,

שבעצם הם הקבלה לדברים הנוראים שהיו כבר בעבר.

בדיוק אותו דבר.

אז רואים.

אז הקדוש ברוך הוא,

אם הם, בשר ודם, יכולים לעשות ככה,

כשאתה נבראת בצלם אלוקים בעל חירות,

בעל בחירה, יכולים לשלול ממך ברגע

ועוד לעבוד עליך בעיניים שזה לבריאותך, לטובתך,

מה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות אם הוא רוצה?

הרי גם זה הוא מסכים להם בינתיים,

בשביל לעורר את כולם לחזור להיות עבדים שלו במקום שלהם.

אם אתם מוכנים להיות עבדים שלי, אני אוציא אתכם ממצרים מהעבדות של פרעה.

אין בעיה.

ביליה דבילי זה פרעה של היום, יותר גרוע ממנו, פי אלף אלפים.

ההוא רק שעבד, זה רוצה לחסל.

אז זאת אומרת,

אומר הקדוש ברוך הוא, אני אדוני אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, בשביל מה? להיות לכם לאלוהים.

שכחתם את זה, נכון?

אני אמרתי לכם, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם.

אם אתם עבדים שלי, לא עבדים של פרעה, לא נבוכדנצר ולא סנחרים ולא ביליה דבילי.

אבל אם אתם לא רוצים, אני אתן אתכם בידם.

ותראו איך הם יתעללו בכם.

מוטל על האדם לפתח את הכישרון של הדמיון והציור,

כדי שיוכל להכניס בליבו אהבה ויראה

גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

ואיך מפתחים, איך מפתחים את כוח הדמיון,

כוח המשער, כוח הציור?

רק על ידי מוסר.

רק על ידי מוסר.

במוסר, בהתפעלות.

להתפעל מזה,

להפוך להיות כזה.

אמרתי לכם, מעלת האדם

ביחס לחברו,

זה לפי כוח הציור שלו.

כל מי שיודע לצייר ציורים

יותר חמורים

ממה שעתיד להיות,

הוא האדם השמור יותר.

עד שבעל חובת הלבבות מציין שהייתה עיר

שלמה שחפרו קבר בכניסה

לבית.

כפר פתוח, שתמיד היו צריכים לחבור מעליו

ולצאת ולראות אותו כדי לזכור את יום המיטה.

תארו לכם עד כמה צריך לצייר אפילו במעשים חושיים.

היו שתלו את התכריכים. הוא הולך לקחת את החליפה לשבת, לצאת לבית כנסת,

הוא רואה את התכריכים תלויים

שיעטפו אותו בסוף.

זאת אומרת, אדם צריך לצייר בכל האמצעים כדי להישמר.

יש לאדם בדרך כלל דברים כאלה ציורים.

אדם פחדן

שיש איזה סכנות או משהו, הוא בעצמו לבד מצייר. וואו, הוא ייגע ככה וזה,

ויעשה וזה וזה וזה.

זה שומר עליו.

השם נתן לאדם פחד לטובתו.

אשרי אדם מפחד תמיד.

בדברי תורה, אבל

שידע

שהעולם לא הפקר.

צריך ללמוד

ולהישמר, כי יש יצר רע.

כל היצר רע הוא אחד, כמו שאומרים, שטן.

הוא מפעיל את כל הבילים דבילים.

יש לו, אתם רואים כמה?

ראשי ממשלות, חברי כנסת, הכול.

סנטורים, יש לו מה, יש לו, הוא כבר השתלט על כולם,

עשה אותם קולגות שלו.

זהו, הם עובדים אצלו,

הם

הולכים לשנות את האנושות.

ושמונה מיליארד כבשים מסתובבים.

אתם שומעים דבר כזה?

לפני כמה זמן פגש עכבר את חברו.

אמר לו, אתה מתחסן?

אמר לו, מה, אתה השתגעת?

מה, אני אדם מעבדה?