ישמעאל עשה תשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו

אל מעורת המכפלה.

אמר רבי יוחנן,

ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו,

מזה שהקדים

ואומר ויקברו אותו יצחק וישמעאל,

קודם מוזכר יצחק ואחר כך ישמעאל,

אף על גב שישמעאל הגדול ויצחק הקטן,

מזה שהקדים אותו והסכים ישמעאל שיצחק ילך בראש,

משמע שהוא הנהיג אותו עליו,

ומזה מבינים שעשה תשובה.

זה הפירוש המילולי בעברית למה שכתוב בגמרא,

בבא בתרא טז.

אז למדו חכמים זיכרונם לברכה מכאן,

כיוון שהניח מקודם ליצחק לקבור את אביו,

הגם שהיה גדול בשנים מיצחק,

שמעמינה שעשה תשובה.

הרי מידת התשובה דורשת מהאדם להחליף עצמו לגמרי,

וכל פעולותיו

יעשה באופן יותר גבוה,

וליבו יתחלף מהקצה אל הקצה.

ואם כן, איך משמע מפעולה אחת

במה שהקדים לי יצחק שעשה תשובה?

מידת התשובה, אמרנו, דורשת מאדם להחליף עצמו לגמרי.

ממה שהוא היה רע,

להיות טוב.

צריך להחליף עצמו לגמרי.

וכל הפעולות יעשה באופן יותר גבוה ממה שעשה עד עתה.

וליבו צריך להתחלף מהקצה אל הקצה.

מתאר ליבנו לעובדך באמת.

זה נקרא שאדם עושה תשובה.

אז איך מפעולה אחת שהקדים את יצחק לקבור את אביו,

כבר פוסקים חכמים שהוא עשה תשובה?

זאת השאלה.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שלושה סימנים יש באומה זו

בעם ישראל רחמנים,

ביישנים,

גומלי חסדים.

גבר,

גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים.

כמו שמובא ביבמות עט.

והנה,

גמילות חסדים ורחמנות,

מוצאים אנו אצל אברהם אבינו במידה מרובה מאוד לאין שיעור וערך

לכל אדם

ואפילו לעובד כוכבים ומזלות.

וגם אופן ההטבה בלי גבול ממש,

אפילו במקומות היותר קשים וניסיונות היותר כבדים.

הוא מובן

שיש להתלמד מאברהם אבינו הטבה ורחמנות.

ומי שהגיע למידה זו

הוא מבניו ומאומתו.

מי שמגיע למדרגות כאלה הוא כבר נחשב

מבניו ומאומתו.

אז ראינו אצל אברהם אבינו הטבה ורחמנות.

אבל ביישנות

הטבה ראינו.

ביישנות מאיפה?

מישהו יודע איפה ראינו אצל אברהם אבינו ביישנות?

כן?

אז ככה.

אצל אברהם אבינו ראינו אדרבה אמיצות

גדולה בדרכו

שאמר כל העולם מעבר זה ואני מעבר השני.

והוא לא חט מפני כל.

אמיץ גדול היה אברהם אבינו.

רואים בו אמיצות גדולה מאוד?

אבל איפה ביישנות?

הגמרא, בנדרים כ',

אומרת

תניא

ובעבור תהיה יראתו על פניכם

זו בושה.

לבלתי תחטאו

מלמד שהבושה מביאה

לידי יראת חטא.

בעבור תהיה יראתו על פניכם. מה זה יראתו על פניכם? זו הבושה.

אז מה היא תגרום הבושה? לבלתי תחטא הוא.

מלמד שהבושה מביאה

לידי יראת חטא.

רואים מזה שחכמים זיכרונם לברכה חילקו פה שני מיני בושה.

אחת,

שהיראה מביאה לידי בושה,

והמתיירא מתבייש.

זוהי בושה חיצונית.

ודבר שני, זו בושה שמביאה לידי ירעה.

והמתבייש מתיירא,

וזוהי בושה פנימית.

אז יש בושה חיצונית

ויש בושה פנימית.

מה זה העניין של בושה פנימית?

כשאדם בא להתעמק

בגדלותו ורוממותו של הבורא יתברך,

יוקטן כל כך בעיני עצמו,

וכל מעלותיו מתבטלים אצלו

עד שהוא ירא ודואג בכלל אם יש לו זכות קיום.

זה נקרא בושה פנימית.

כשאדם בא להתעמק

בגדלות וברוממותו של הבורא,

אז אם יש לו יראה פנימית,

הוא נהיה קטן בעיני עצמו,

עם כל המעלות הכי גדולות,

עד שהוא ירא ודואג אם יש לו זכות קיום.

את הבושה הזאת מצינו אצל אברהם אבינו.

שאלנו איפה מצינו בושה?

הנה מצינו.

איפה?

בשעה שבא לבקש מהקדוש ברוך הוא על סדום,

ואמר ואנוכי עפר ואפר.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, מה הוא אמר?

אמר כבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים

ואפר על ידי נמרוד.

אם אתה לא מצילני,

אם אתה לא מצילני

אז אני הופך להיות עפר

במלחמת המלכים

כי מי שמת הופך להיות עפר.

מהמלכים,

ארבעה מלכים, ארבע מעצמות,

להילחם נגדם סיכוי שואף לאפס.

שאתה תצא משם חי.

אז אם לא אתה מציל אותי, אני עפר.

אז אני כבר עפר למעשה, רק אתה עשית את תחיית המתים.

והעפר,

מי שנכנס לכבשן האש, מה יוצא משם?

אפר.

אלמלא אתה מציל אותי משם,

אני אפר.

אז אני מחזיק את עצמי כל הזמן, עפר ואפר. אני מת.

מת מהלך.

אם לא אתה מציל אותי,

אין לי זכות קיום.

הרי שבשעה שהוא עמד לפני הבורא יתברך לבקש,

נתקתנו אצלו כל המעלות,

כמו הפלת עצמו לכבשן האש על קידוש השם.

יש אחד יגיד, מה?

אני מסרתי נפשי על קידוש השם.

זה מעלה.

הוא לא הזכיר שיש לו מעלה מזה.

הוא ביטל את זה לגמרי.

פשוט לא שהוא צריך למסור את נפשו על קידוש השם. מה פירוש?

מה, הוא יעבוד עבודה זרה?

אז הוא לא מרגיש בזה שהוא מעלה. זה חיוב שכלי

שחייבים לעשות.

אז הוא לא מחזיק מעצמו כלום על זה.

מה כן?

שהייתי צריך להיות ההפך.

ואדרבא, התחיל להרגיש דאגה בעד זכות הקיום שלו, כאילו אינו יודע מפני מה הוא חי.

ונעלמו ונתבטלו כל מעלותיו של אברהם אבינו,

כשהתקרב להתדבק בבורא יתברך.

זוהי דרגה של בושה שמביאה אל היראה אצל אברהם אבינו עליו השלום.

זו בושה פנימית.

בושה אמיתית

שמביאה אל היראה

אצל הקדוש ברוך הוא,

אצל אברהם אבינו עליו השלום.

וכן וגם כן,

עניין הבושה הפנימית

לא רק להתבטל מלפני השם יתברך,

אלא להתבטל ממעלת אנשי עלייה וממדרגתם.

להתבטל

אצל גדולים באמת

אנשי העלייה להתבטל מפניהם וממדרגתם

עד שיוקטנו בעיניו

כל מעלותיו ונעלמים מעיניו

בכל אשתו ככותו להשיג המעלות שמוצא בזולתו

וכאן העניין כבד מאוד

שהרי אפשר לא לבטל מעלותיו של זולתו בעריכה מותם נגד מעלת עצמו

אבל זוהי מדרגת השלם

שמרגיש רק מעלת זולתו ונעלמו ממנו מעלותיו

ונעשה שקוע רק באחת

להשיג מה שמוצא בחברו מן המעלות.

נחזור.

עניין בושה פנימית

זה לא רק להתבייש ולבטל ולהעלים את כל המעלות

של האדם

מפני הבורא יתברך

עד שהוא לא מרגיש שיש לו זכות קיום

אלא אותו דבר להתבטל ממעלת אנשי העלייה וממדרגתם.

כל הליצנים של הדור הזה

כגון גדולי הדור של הפייסבוק שהזכרנו בימים האחרונים

מימיהם לא היו מחוברים לגדולי דור אמיתיים במשך למעלה מ-20 שנה

צמודים אליהם ושואלים את פיהם על כל דבר.

לאחד יש רב מסתורי שהוא לא מגלה אף פעם מיהו

ואפילו שהוא אומר שאחד הבנים המסתוריים של הרב עובדיה יוסף אמר לו שיותר לא ידבר נגדי

אז יחזיק כמה ימים והוא חזר שוב פעם.

זאת אומרת אין להם רב

או מנהיג הם הרבנים של עצמם

וכל אחד נסמך בשני.

אחד אומר שמשרח הוא גדול לדור שלו, השני אומר שחרן בן עזרא הוא גדול לדור שלו

ושניהם חושבים שפנחס רובין הוא גדול לדור שלהם

וכן הלאה.

זאת אומרת

אין להם, הם לא היו ליד הרב שפירא זכר צדיק ברכה, ליד הרב קנייבסקי, ליד קרליץ,

כל גדולי הדור בכולל לא למדו איתם, הם גם לא למדו בכולל בימי חייהם.

אבל האנשים האלה פתאום נהיו מוציאי ספרים וכל מיני דברים כאלה.

הרמה שלהם, אתה מבין, זה אנשים מלפני שבע שנים, עשר שנים, שעשו תשובה ועדיין נשארו בלי זקן, בלי כלום, והופכים את התורה כחפצם איך שהם רוצים, ימינה ושמאלה,

העיקר שיש להם 100% הוכחות.

והם משתמשים גם בכל מיני רבנים שעושים להם שליחות,

אחד שאומר שאסור,

מי שאומר שיש לו ספר שכל הזכויות שמורות כתוב עליו, אסור לפתוח אותו, וישר כשהוא רואה ספר כזה שכתוב, הוא סוגר את הספר.

אז מעניין מאיזה ספר הוא לומד,

כי כל הספרים כתוב, כל הזכויות שמורות.

אז הוא לומד רק מעצמו כנראה.

מכל מקום מה שדובר זה שהם גזלנים שגוזלים חידושי תורה של אחרים,

ואומרים אותם בשם עצמם, זה גזלנים, גזלנים.

למה?

כי אתה לא יכול להגיד בשם עצמך דבר שאתה לא אמרת אותו.

אחד אמר,

ואתה צריך להגיד את החידוש הזה,

את הוורט הזה, בשמו.

אתה גם מביא גאולה לעולם, אבל מה אכפת לך מגאולה? אם תבוא גאולה לא תוכל למכור ספרים, אז הוא לא רוצה להגיד.

ודבר שני,

הוא צריך גם כן להגיד את זה שלא יהיה גזלן, כי זה נקרא גזל.

לא יעזור לך, אתה מבין? אפילו אם תביא אחד שטורק ספרים על ימין ועל שמאל.

צריך להבין את זה.

אבל הם לא זכו לשבת ליד גדולי תורה והכוונה,

וגם לא קיבלו מהם כתב שהם גדולי הדור.

אני בטעות, כתבו לי הרב שפירא,

והרב לפקוביץ', והרב קנייבסקי, והרב אוירבך,

מכתב, שם נצחק אחד מגדולי הדור.

מה לעשות שהם כתבו?

אבל אתם, אין לכם כזה דבר. פרנחס רוביין יכול לתת לכם, הוא עושה מודעות ענק, יכול לכתוב עליכם,

הגאון הגדול, בלי שום בעיה.

אתם תהיו הכי גאונים והכי גדולים שדבוקים על הקירות.

אבל במציאות אתם אנשים טיפשים, ריקים ופוחזים.

אז לכן

צריך לדעת, אין להם בושה פנימית,

אין להם יראה, אין להם שום דבר, יש להם גורנישט, הם רק חבורה של סחרים, זה הכול.

אז לכן עניין הבושה הפנימית זה להתבטל ממעלת אנשי עלייה וממדרגתם.

עד שיוקטנו בעיניו

כל מעלותיו ונעלמים מעיניו.

אז פעם ישרחי החזיק ממני כאיש עלייה, פעם הוא החזיק ממני, הוא אמר שהוא עשה מינימום מאה אלף.

איך אנשים שונאים אותו?

איך יכולים לצאת נגדו?

איזה מין דבר זה?

הרי על זה אין חולק שהוא עשה לפחות מאה אלף בעלי תשובה.

ושכח כנראה, גדל, גדל מעל עצמו,

התנפח,

התנפח, התנפח.

אבל בלונים כאלה שמתנפחים בסוף, מתפוצצים. אתם יודעים, קודחים אותם,

ויקדח בו.

כן? הקדיח.

אז זאת אומרת, כל השתוקקותו של אדם שיש לו יראה, בושה פנימית,

זה להתבטל ממעלת אנשי העלייה ומדרגתם עד שיוקטנו בעיניו כל מעלותיו

ונעלמים מעיניו.

ומה ישתוקקותו?

להשיג מעלות שהוא מוצא בזולתו.

הוא לא מחפש מומים בחבריו,

מחפש מה יש לו במדרגה,

גם אני רוצה להגיע לזה.

אני גם רוצה את המעלה הזאת, אני רוצה גם את המידה הזאת.

איך יש לו סבלנות כל כך?

איך הוא יכול לשמוע חרפתו ולא לגדף ולקלל

כמו שהם מקללים?

צריך ללמוד את זה.

אבל הם לא, אין להם לימודים, הם לא צריכים ללמוד,

הם רק מלמדים את האחרים.

איזהו חכם

הלומד מכל אדם? הם לא לומדים, אז הם טיפשים,

הם לא חכמים.

כך כתוב במשנה.

איזהו חכם הלומד מכל אדם? יש להם ממי ללמוד?

הם מלמדים את כולם.

הרי מסרחי אומר שהרב עובדיה והרב קנייבסקי והרב שטיינמן וכל גדולי הדור שיצאו נגד האייפון, הם לא חכמים בכלל.

מי עושה כזה תקנה או גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה?

והוא מחייך, צוחק עליהם, הוא אומר,

ככה לא, סליחה, ככה לא, ככה לא,

ככה לא נותנים פסקים, חצות והכול, ככה לא.

הוא החכם הגדול, כן?

הגויין של מונסי,

כן? מחלוג הדיגן.

וכאן העניין

כבד מאוד,

שהרי אפשר לו לבטל מעלותיו של זולתו בעריכו אותם נגד מעלות עצמו.

אבל זוהי מדרגת השלם.

השלם מרגיש רק מעלת זולתו,

ונעלמו ממנו מעלותיו,

ונעשה שקוע רק באחת להשיג

מה מוצא בחברו מן המעלות.

את זה מצינו

אצל יצחק אבינו עליו השלום בישמעאל.

תשמעו איזה מעלה הייתה ליצחק אבינו.

לא כמו משרה אחי ועין בין עין,

מפיני, ממלכות בית דוד.

אלא הוא אומר,

זה מצינו אצל יצחק אבינו עליו השלום וישמעאל.

יצחק וישמעאל היו מתדיינים זה עם זה.

זה אומר, אני גדול ממך,

שמלתי לשמונה ימים.

אמר ישמעאל, אני חביב ממך.

למה?

שהיה בידי למחות ולא מחיתי.

אני בן 13 נכנסתי לברית,

ואני הייתי מספיק גדול שיכולתי למחות

ולא להסכים, ולא מחיתי.

אתה היית בן שמונה ימים, בכלל מי שאל אותך.

אתה בכלל לא ידעת מה עושים בך.

יצחק משתבח שהוא עשה מילה בזמנה וכתיקונה.

גם עשה בזמנה, שזה ביום השמיני אימול בשר עולתו,

וגם שעשה פריעה כתיקונה.

וישמעאל מתהדר, אני עשיתי,

יכולתי למחות ולא מחיתי.

באותה שעה אמר יצחק, אבינו עליו השלום,

הלוואי יגלה עלי הקדוש ברוך הוא

ויאמר לי שאחתוך לו אחד מאיבריי ולא אעכב.

אני מוכן להוכיח לבורא ולכל העולם שיבקש ממני איזה אבר שהוא רוצה שאני אחתוך, אני אחתוך לכבודו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

על מנת שתקריב עצמך ולא תעכב.

המבחן שלך לא יהיה להקריב איבר אחד את כל עצמך

ולא לעכב.

ככה מובא בילקוט בראשית צדיקי.

רואים מכאן כמה הגיעה מעלת ההתלמדות אצל יצחק

בעת שהוכיח אותו ישמעאל,

וישמעאל הראה שהוא יותר גדול מיצחק בזה שהוא היה יכול למחות ולא מחה.

לא גילה יצחק

צדדי המעלה שיש בו,

לא אמר לו אני יותר טוב ממך באלף בית גימל דלת,

וגם לא אמר את צדדי החסרון שיש בישמעאל,

ולא היה חסר צדדים של חסרון בישמעאל,

אלא שמע את דבריו וקיבל אותם,

והשתוקק

שגם עוד...

אותו יבחן הקדוש ברוך הוא בניסיון כזה הגם שהיה יכול למצוא חסרונות בישמעאל

כידוע שהיה בו כמה עבירות

הוא מעיז פניו להראות

שהוא גדול ממנו עוד

בכל זאת לא הקטין יצחק את ישמעאל בגלל עבירותיו

רק קינא מעלתו שהיה בו שהיה בגיל שהיה יכול למחות ולא מחה

ואם הראה רק פעולה אחת שהוא גבוה ממנו במדרגה שלא היה ליצחק

לא שקט ולא נח

ושכח יצחק מכל מעלותיו לגמרי

ורק ביקש שגם אותו יבחן בניסיון כזה ועוד בניסיון יותר גדול

וקיבל דברי ישמעאל

כאילו הוא הבעל חסרון

כאילו יצחק בעל חסרון

וחברו ישמעאל הוא בעל מעלה שאין כמוהו

נמצא שהתבטלות

ממעלתו של ישמעאל

עוד העמידה אותו על רגליו

וגדלה מדרגתו יותר של יצחק בזה שזכה לעקדה

בגלל שלא ויתר על המעלה שהייתה בישמעאל

שהוא מל בגיל 13

זה היה המצב כי אז נצטוו

אבל הייתה לו אפשרות למחות והוא לא מחה

אז הוא עשה את המילה בבחירה לא כמו בן שמונה שעושה בלי בחירה

אז הוא אומר מעלה זו אני גם רוצה

ולכן אני מוכן שיורידו לי עבר אמר לו השם כולך הסכים

בגלל שהוא חיפש עוד מעלה ולא חיפש את החסרונות

של ישמעאל להגיד אני טוב ממך ואתה חסר

ובזה להשקיט את מצפונו אמר לא אני רוצה גם את זה

ומוכן בשביל זה גם להוריד עבר

מה הוא זכה בזכות זה? לעקדה

ופעולת העקדה נעשה גם לדורי דורות

אבל לא כך היה אצל ישמעאל

מחמת ניצנות שלו שהייתה בישמעאל וביטול

היה מבטל את יצחק כל הזמן ומלגלג עליו כל הזמן

לא די

שהוא לא התלמד כלום ממעלותיו של יצחק

שהיה יכול לראות באמת

גבהות ושלמות מרובה אצל יצחק

אלא עוד ביטל אותו וצחק ממנו

והגם שהיה באופן נסתר מעט ולא באופן גלוי כל כך

והראיה

שאברהם אבינו עליו השלום לא ראה בו שהוא מצחק

הרי שרה ביקשה גרש בן האמה הזאת

ואת בנה

למה?

היא ראתה שהוא מצחק

מצחק עובד עבודה זרה, שופך שפיכות דמים

גילוי עריות

אבל שרה הרגישה בו שהוא מצחק

עד שגירש אותו אברהם אבינו עליו השלום

מפני שורש החטא

שהיא ראתה בו

שהבחינה שלו מצחק

לא רק מצחק, לצד גם שמתלוצץ על אחרים, לא מקבל, לא מתלמד

לא חכם

זה היה ישמעאל ההפך הגמור מיצחק

שאף שיש לו מקום להתגדר כזה להתלמד ממעלת יצחק לא די שאינו מתלמד

אלא עוד מפחית את המעלות שראה בי יצחק אבינו עליו השלום

לכן אחד כזה שהוא לא מתלמד

אינו ראוי להיות בביתו של אברהם אבינו

בביתו של אברהם אבינו מחזיקים בני עלייה, מי שמוכן לעלות

מי שלא מוכן לעלות להתלמד מאחרים

הוא לא בגדר איזה הוא חכם הלומד מכל אדם

אין לו מקום בבית של אברהם אבינו

משליכים אותו החוצה

זה אומר הכל, כן?

וזהו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, מכאן שעשה ישמעאל תשובה.

אמרנו איך ממעשה אחד אפשר להגיד שהוא עשה תשובה?

הרי תשובה אמרנו צריך להתהפך מצד לצד, לשנות את המידות וכו' וכו'.

איך ממעשה אחד הכריעו חכמים שהוא עשה תשובה?

זה מה שאמרו.

מכאן שעשה ישמעאל תשובה.

איך

כל שורש החטא בישמעאל

היה מה שהוא לא הניח את עצמו ללמוד.

לא רצה ללמוד מאחרים,

לא מקבל דעתם של אחרים,

הוא המבין היחידי והגדול.

הוא יכול לעשות קציצות מכל אחד והוא מפולפל

לפחות כמוהו.

זה לא לומד מאף אחד, זה טבח, קצב, עושה קציצות.

צריך להוציא ספר בישול עוד מעט.

מכל מקום,

אז חכמים ראו שישמעאל עשה תשובה. למה?

כי שורש החטא בישמעאל היה מה שלא הניח עצמו ללמוד.

ובמקום שהיה יכול להתלמד מיצחק,

ביטל אותו, את יצחק.

אם כן,

זה לא חטא פרטי,

אלא זה חטא כללי.

חטא כללי פירושו שזו השיטה,

זו השיטה של ישמעאל לא להתלמד.

אז פה רואים שהאדם הזה הוא מסוכן מאוד.

ונסתרה ממנו דרך העלייה,

והוא עומד ליפול מטה-מטה.

וכאשר בעת שמת אברהם,

והם מוליכים אותו לקבורה,

וישמעאל בפני כולם מראה שיצחק גדול ממנו,

שהוא נותן לו לקבור את אביו ראשונה,

בשעה שזה הזמן הכי טוב,

הלוויה הכי גדולה שהייתה,

בלי ניפוח מספרים.

ושם,

עכשיו הזמן להוכיח שאתה הבן הגדול,

ותלך בראש,

ותהיה כובר בראש,

שם מניח ישמעאל את השיטה שלו,

ושם את יצחק הקטן בראש,

שיצחק יותר גדול ממנו,

הגם שיצחק הוא הצעיר,

הוא מקדים אותו ללך קודם.

מהפעולה הזאת לבד,

שוכניע את עצמו מוכח וגלוי התשובה שנשמע,

מפה רואים שהוא עשה תשובה.

הוא התחלף לגמרי,

הפך את כל שורש החטא,

ואם סיבת החטא שלו תמיד הייתה היעדר ההתלמדות, שלא רצה ללמוד,

ולא העמיד אף אחד לפניו, הוא תמיד היה המייבין הגדול.

עכשיו,

שהניח מקודם את יצחק

שילך לפניו,

ביטל את עצמו לגמרי,

והוא מודה לעיני כולם שיצחק

הוא הבכיר של הקדוש ברוך הוא,

הוא אדם רם המעלה,

הוא הבן של הגבירה והוא בן השפחה,

והוא התלמד ממנו,

ויש לו כבר מקום מאין לשאוב שלמות

בדרך עלייה.

זאת אומרת, הוא עלה על הדרך של התשובה.

זוהי התשובה האמיתית,

כי שורש התשובה הוא דרך התשובה.

האם אתה מוכן להתלמד, מוכן לקבל, מוכן להתבטל

בפני גדולים ממך,

ותיקים ממך,

חכמים ממך,

בעלי מעשים יותר גדולים ממך,

זכאים יותר ממך,

מוגדרים על ידי גדולי הדור כגדולי דור? אתה מוכן או לא מוכן?

לא מוכן, אז אתה אפס קטן, מאופס.

אתה כמו ישמעאל לפני שעשה תשובה.

הוא לפחות עשה.

ספק אם אתה תזכה לעשות.

אז זו התשובה האמיתית, כי שורש התשובה הוא דרך התשובה.

וכאשר ישמעאל השיג את דרך התשובה

בפעולת ההכנעה הזאת,

הרי זה ברור נכון

וראייה אמיתית שעשה תשובה.

וזהו עניין הבושה שמביאה לידי יראה שלמדנו בהתחלה.

למען תהיה יראתו על פניכם.

זו הבושה.

ועניין הבושה שמביאה ליראה,

וזה נותן לאדם תביעה מתמדת בעבודתו,

לעמוד על הדרך

לעלות

לשלמות האמיתית.

בלי זה לעולם אדם יכול להיות מנופח

ובעל גאווה כמו טווס,

אבל זה לא יעזור לו שום דבר.

את דרך התשובה לא הכיר ולא ידע,

וימות בשגיונו עם דמיונות

של מאה אחוז שקר.

לביחד אני אומר רק כשהוא אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל.

לפי כוח ארבונו עם תורו ומסבועות שנאמר אדם אוהפס למען.

סירגו, יחדיל תורו ידיו.