משעה שאדם נפטר מה דינו? | הרב אמנון יצחק שליט"א

ספר מעבר יבוק, לרבי אהרן ברכיה ממודינא, מאיטליה, מקובל אלקי, תלמידו של הרמ"א מפאנו ועוד, חי לפני כ-400 שנה, ספרו מקובל בכל קהילות ישראל בנושא הקבורה ודיניה.

בפרק 41 בספר שפתי רננות, בתוך הספר מעבר יבוק, אומר כך, ליבך תשית נא לדברים האלה ואל יליזו מנגד עיניך כי בזה תדע ותבין איך משפטי ה' אמת צדקו יחדיו בדינו של נחש יצר הרע של האדם, ובדינו של הגוף, ובדינה של הנשמה, ואיך מרכיב חיגר אל סומא ודנם יחד.

וכך הוא מתחיל, בעת שאדם יפשוט גופו ויוצא מעולמו, אז דנים אותו לפניו מדעתו, ושומעים טענותיו, ורואה שאין ממש בדבריו, והוא טוען, האשה אשר נתת עמדי, והכוונה זה לגוף, הגוף הזה בטבעו הרע, והגוף משיב באימה, הנחש השיאני, והיינו סתרא דשמאלה, וכל כוחותיו המטעים, אז בואו נבין מה קורה, אדם פשוט גופו יוצא מעולמו, הנשמה יוצאת החוצה, ואז דנים אותו לפניו מדעתו, שומעים את הטענות שלו, גם הוא שומע מה הוא טוען, ורואה שאין ממש בדבריו. הוא רגיל לטעון טענות כמו שרגילים פה, לדחות את השואל בקש, אבל שמה הוא יטען את הטענות והוא יראה שאין ממש בדבריו. אחת מהטענות שהוא יטען, זה האשה אשר נתת עמדי, מי זאת האשה? האשה זה הגוף, הגוף הזה וטבעו הרע, זה הוא גרם, זה לא אני, אני הנשמה מה לי לעבירות ולכל הדברים האלה, זה הגוף. והגוף מה משיב? הוא משיב באימה, פוחד מאד, הנחש השיאני, מי זה הנחש? זה סתרא דשמאלה, כוחות הטומאה, כל הכוחות הטעים, ממש כמו סיפור בראשית, זה הסיפור מבראשית. ואז מה קורה, הקב"ה גוזר על הנחש שיתעכל בגיהינום עד שתטהר הנשמה מחלעת טינופת החטא, ושם כלים כל המשחיתים שנבראו בחטא האדם, והיינו ארור אתה, וזהו מה שנאמר בתורה "ארור אתה", למי נאמר? לנחש, מי זה הנחש? סתרא דשמאלה עם כל הכוחות שלו. אז מה זה ארור אתה? תקבל השפעת זיעת חיות הקודש והמותרות והקללות וכח הדינים הקשים הנשפעים משם, וכל פגם שפגמת אתה האדם, בכל חית ובהמת השדה שהם כוחות קדושים שנפגמו בעוונותיך, אתה תקבל את כל המותר והדין והקללה. ככתוב "ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה". עכשיו תצטרך לשלם את הכל, כל מה שאתה עשית ומה שהשפעת רעות בעולם, הכל יותך על ראשך. ואיפה זה יהיה? אל הגיהינום שמה יחולו כל אותם הדינים והעונשים ומתהווה מהם מדרגות צואה רותחת, כי הם טמאים ומוסרחים יותר מאחרים, ובזה המדרגות העליונות הנפגמות מחטאת הנשמה הזאת מטהרת. ורק בדרך הזאת הנשמה יכולה להטהר, ובזה טוב לה לנשמה הזאת כי לא תדוחה כבראשונה. אז היא לא תהיה נדחית ותוכל לשוב אל מקומה.

אבל התהליך הזה מסובך מאד. כי הוא יקבל השפעת זעת חיות הקודש והמותרות והקללות וכח הדינים הקשים הנשפעים משם וכל פגם שגרמת אתה האדם וכל הבהמה וחית השדה שהם כוחות קדושים הנפגמים בעוונותיך, אתה תקבל את כל המותר והדין והקללה, כמו שכתוב על השעיר, "ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה" אל הגיהינום, ושם יחולו כל הדינים והעונשים ומתהווה מהם מדרגות צואה רותחת כי הם טמאים ומוסרחים יותר מאחרים. ובזה המדרגות העליונות שנפגמו מחטאת הנשמה הזאת מטהרת, ובזה טוב לה לנשמה הזאת כי לא תדוחה כבראשונה.

הנה כי נברא גיהינום לצרף הנשמות ולטוב להם, ועפר שהוא חומר האדם הנברא מן העפר, כדכתיב "כי עפר אתה" נאמר עליו "ועפר תאכל כל ימי חייך", ככה נאמר בקללת הנחש, "ארור אתה ועפר תאכל כל ימי חייך", כי הולך הגוף שהוא מעור הנחש, בלבוש הזה להתעכל עפרו וחומרו שם בקבר, ובמות הנחש כלים ונאבדים שם, וזה מה שכתוב כל ימי חייך, אין לך קיום ושמירה רק כל זמן שיש לך עפר זה לאכלו, לעכלו, וכיון שעפר כלה חייו כלים. על דרך הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. בשרו דוקא אבל לא חלק הנפש חס ושלום. אז ז"א חייב שיתעכל ויתעקל כל הגוף הנגוף בקבר וזה עפר תאכל כל ימי חייך, כל זמן ששייך בך עדיין חיות יש מה לעכל, מרגע שכלים כל העפר והוא מתפרק לחלוטין אז זה נקרא שחייו כלים, אז דין הגוף מסתיים בזה.

עכשיו אהבה גדולה אשר אל החומר עם יצר הרע בעולם הזה עודו בחיים, אחר המוות נפלה איבה ביניהם, "ואיבה אשית בינך ובין האשה", במשך החיים שאדם חי פה יש אהבה גדולה לחומר, לגוף, הגוף אוהב את יצר הרע מאד בעודו בחיים, אבל אחרי המוות תיכף ומיד נופלת איבה ביניהם, הנחש שונא את הגוף, סתרא אחרא וכד דילי, שונא את הגוף, אבל זה גם לכתחילה הוא שונא את הגוף, אבל מה יעשה שהוא שולח מלמעלה? יש לו תפקיד, אתה צריך להכשיל את האדם, זה התפקיד שלך. אז הוא ומפתה את האדם את הגוף שלו כל הזמן שיאכל ויאכל ותאוות וכל מיני דברים, אבל הוא שונא את הגוף, אבל מה יעשה שהוא משולח מלמעלה? כמו שאמרנו על הפסוק "ואוכל את בשרו", ולזה "ואיבה אשית בינך ובין האשה", מי זה האשה? האשה זה החומר, זה הגוף, החומר רואה שהחיצוני זה הסתרא אחרא זה הנחש, שאהבתו היתה אהבה עזה ונמשך אחריו בא אתה לגבות את כל אשר שמע לעצתו ויהפך לו לאויב, זה כמו היום ששמים סוכן סמוי בתוך קהילות של עבריינים שהם מוכרים שמים, והוא קונה מהם ומתחבר איתם וקונה סחורה והכל ומתעד את הכל, וברגע שהם מחליטים לפשוט עליהם תופסים את כולם והוא זה שבא ומעיד להם, והם היו חברים ונתן לו טיפים ונתן לו זה, אבל כל זה היה בשביל להרשיע אותו. זה מה שקורה. "ואיבה אשית בינך ובין האשה"  בין הגוף ובין הנחש. שכן דרך החיצוני ששונא ומשחית לאוהב אותו, כמה שאתה אוהב אותו יותר את הסתרא אחרא את השטן את היצר הרע ואתה הולך אחריו אחרי פיתוייו ככה הוא ישחית אותך יותר.

וכפי גודל אהבת האדם עליו כן יגביר עליו חיצים ואבני קשת. על דרך שאמרו רבותינו, בבראשית רבה טב לוי שלא תאבד ובישא יטה לך. טוב לרע אל תעשה בחיים שלך, למי שרע אל תעשה לו טובה, ואז רעה לא תבוא עליך, אם אתה תיטיב לרע הרעה תחזור לך על הראש, אז אם אתה מטיב ליצר הרע, אתה עוזר לו שהוא יצליח בתפקיד לפתות אותך, רק רעה יצמח לך מזה, הוא ירשיע אותך בדין, הוא ישלח לך את החיצים, על זה אמר "ואיבה אשית בינך ובין האשה", שיש איבה אל החיצוני עם האדם שלא היה רוצה לשלוט בגוף אלא בנפש, מה רוצה בעצם הסתרא אחרא, לא רוצה לשלוט בגוף, הוא רוצה לשלוט בנפש של הבן אדם, והנשמה נמלטה למעלה מידו לטהרה, לא הצליח, אז מה נשאר שהוא תפוס עם מי? עם הגוף, והגוף החיצוני לא היה רוצה בו. מה פירוש? הגוף החיצוני לא היה רוצה בו, הוא רוצה את הנפש, אבל הוא לא הצליח.

זו הכוונה "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה", מה זה? בין זרעך - שזרעת במעשיך עמו, עם הגוף. אתה הצלחת לזרוע זרעים שהביאו פירות של חטאים ומרדים והכל ופשעים כל מה שהצלחת, ובין זרע - שזרע הגוף במעשיו עמך, אז האיבה תהיה על מה? מה שאתה הצלחת לפתות ומה שהסכים הגוף להתפתות ונוצרו מזה זרעים רעים של חטאים ועוונות ועכשיו כל האיבה זה על זה. ומה קורה עכשיו? אלו ואלו כלים יחד בקבר בדיניו, אז בקבר הם מחוברים יחד וכלים בדינים שחלים עליהם בקבר. הוא ישופך ראש - שאפילו כוחות דינו כלים בו, ואחר דין הקבר ששקט דיניו האדם מזומן לחילוץ עצמות ולתחיה, כשאדם בקבר עצמותיו מתפרקים, חילוץ עצמות זה שיקוי בכח, הרי עצמות זה יסוד האדם שמעמיד את האדם, ועצמותיך יחליץ ויקום בתחיה, מחדש, אבל זה רק אחרי שדיןה קבר נסתיים ושקט דיניו אז יהיה מזומן לחילוץ עצמות ולתחיה שזה כליון של הנחש. ואפילו בחלק העליון שבו מצד חוצה, ואתה תשופני עקב, שאתה - הנחש נושך אותו באחרית כוחות החומר בסופו עקב מעשיו במספר לבד. זהו גזרת החיצוני הנגמר שם מיד. עד כאן דינו של הנחש יצר הרע שבגוף האדם. אז מפה ראינו שנידון הגוף והיצר הרע שבו עם כל מה שהוא פיתח בו, וכל הזרעים שהם זרעו יחדיו, יש ביניהם איבה אחד מאשים את השני, והם נידונים וכלים יחדיו בקבר.

עכשיו דין הגוף, עכשיו דיברנו בעיקר על הנחש שבגוף. עכשיו דין הגוף, דין הגוף עליו שהוא מיוחס לאשה, אמרנו שבפסוק מה שנקרא אשה זה הגוף. נאמר כך: הרבה ארבה עצבונך, זה הקללה שנתקללה האשה שזה הגוף, איפה הרבה ארבה עצבונך? שם בקבר, כי נפשו עליו תאבל, הנפש מתאבלת על הגוף שנידון בתוך הקבר, אז הרבה ארבה עצבונך והרונך, מה זה הרונך? איזה הריון יש בקבר? אומר שם מוליד כל מה שנתעבר בעכירות העבירות, כל עבירה ועבירה שאדם עשה הכל מעובר בתוכו והכל עכור ושמה ההריון, מה זה ההריון? שמהריון פולטים החוצה את מה שיש.

וזה מה שכתוב בגמרא בשבת בקנ"א: טול מה שנתת בי, שאחרי שלשה ימים הבטן של האדם והקבר מתבקעת וכל מה שהיה לו בתוך הפרש הכל על הפרצוף, ואומר טול מה שנתת בי. וזה מסבירים, צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, צדיק אוכל לשובע נפשו - הוא לא אוכל בשביל הבטן, הוא אוכל בשביל הנפש, ה' ציווה שאוכלים שיהיה לך כח לעבודת הבורא, או במועדים - להתענג ולהעלות את זה לרוחניות, אז צדיק אוכל לשובע נפשו, אבל רשע אוכל בשביל הבטן, חסר לו עוד בטן, "ובטן רשעים תחסר" אם היה לו עוד בטן היה מבסוט, היה יכול למלא עוד שניצל. אז ז"א, אומרת לו הכרס, טול מה שנתת בי, למי אומרת? לרשע, כי הרשע נתן בי - בבטן הוא נתן, אז טול מה שנתת בי, כל העכירות של המאכלות האסורות של השרצים, של אלה שאצלם זה ביטול תורה לבדוק גרעינים, אז הם אוכלים נבלות וטרפות ושקצים ורמשים ומורים לכולם, כן, אתם יודעים מי זה, יצחק יוסף. אז זה נקרא טול מה שנתת בי, ימים הראשונים חבלי לידה יש לגוף, בקבר הכל, כן, כי מקשקשים בתוכו כל עכירות העבירות ותחיל תזעק בחבליו, בכל היסורים פחד פחדים, זעקות שבר, וזהו דין קשה של חיבוט הקבר, ושם הנשמה נכנסת אל הגוף, ז"א אחרי שסתמו את הגולל מביאים את הנשמה אל הגוף, כדי לדון אותם יחדיו, אמנם אינה נכנסת הנשמה כמו בחיים חיותו, שאם כן מה יתרון תחיית המתים, כי אם היא תכנס בו כמו בחיים חיותו אז הוא יכול לקום, אלא בזמן שאדם חי הנשמה בגופו מחיה אותו, ממש הוא חי, אמנם בקבר מכניסים הנשמה בגוף כאשה עוברה כעובר בתוך האשה, שזה לא מחיה אותו כמו האדם החי אלא כעובר בתוך הגוף. הגוף הזה הוא מתעכר מלשון עכירות, ושם הנשמה מתעצבת בדיני הגוף, והיינו והרונך, זהו מה שכתוב, הרבה ארבה עצבונך והרונך, קשה רימה למת בבשרו כמחט בבשר החי, כמו שאדם חי תוקעים בו סכינים או סיכות או מחטים הוא מרגיש וזה כואב לו, ככה הרימה מצערת את הגוף. ורק נפשו עליו תהבל כי הנפש היא מחוץ לגוף והיא רואה בבזיונו של הגוף יש לה צער גדול מזה. זה חלק מהתיקון. ואפילו מספרי התולעים גוזרים מלמעלה, לפי באשו וצחנתו אשר פעל ועשה וגרם בחייו, יש אחד מאה מיליון, יש אחד חמישים מיליון, יש אחד חמשת אלפים, תלוי כל אחד כמה באשה וצחנה הוא פעל ועשה בחייו. מחטיא הרבים ה' ירחם, זה כפול כל מספר האנשים ודורותיהם. אז הכל הולך במספר, בגודל במשך הזמן והכאב, הכל מחושבן, ומספר קושי הרימה בבשר כמספר מעשיו הקשים, ועם היות שאין לך אדם שאינו נידון ברימה ותולעה, אינו שווה לכל בחינת קושי הזה, שיש מי שיקשה לו מאד ויש מי שמרגיש, אבל לא כל כך, ויש מי שאינו מרגיש. ואמרו בתוס' על מאמר שאין רימה שולטת בצדיקים, הרי רבי אלעזר ברבי שמעון בדק בחייו את גופו, אם תשלוט בו הרימה, והוא היה גדול מאד, אז הוא ניתח שומנים מהבטן שלו ושם אותם בשמש מספר ימים לראות אם תבוא רימה, ולא באה, לכן כשהוא נפטר לא קברו אותו, והוא 22 שנה היה בעליית הגג שוכב כמו ישן, והיו באים אפילו לדון מאחורי הדלת, והיה אומר מי חייב ומי זכאי, עד שיום אחד אשתו עלתה לנקות שמה למעלה והיא ראתה שיוצאת לו תולעת מהאוזן, אז הוא אמר זהו, הוא מתחיל להתליע, והוא בא לה בחלום ואמר לא, פעם שמעתי לשון הרע על תלמיד חכם, שאמר מישהו לחברו בשוק ולא מחיתי, לכן ענשו אותי שתצא תולעת כנגד הצחנה והבאשה של העוון של שמיעת לשון הרע, לא במתכוון, לא שהוא ישב ונהנה ושמע, אלא תוך כדי הליכה, ולא מחה, מה שאני מסביר לכם כל הזמן כמה חייבים למחות, והוא שהיה נקי מכל, לא נמצא בו שום עוון חוץ מהדבר הזה, אז תארו לכם על דבר כזה עם צדיק כזה, וצדיקים אין רימה שולטת בהם, בכל אופן על דבר כזה על אי מחיה תראו מה זה בזיון שצריך לצאת לו מן האוזן ששמעה תולעת לתיקון. עכשיו, מה שכתוב בתוס' שאין רימה שולטת בצדיקים, לפי שתשמישי קדושה יש בהם, הצדיקים הם נקראים תשמיש קדושה, כמו כן קדושה ומדרגה מצד ההנאה והתועלת שקיבלה הקדושה מהם, ולכן תשמישי קדושה נגנזים, והרחיב בזה הביאור החכם בספר פרדס בשער המציאות תעיינו שם. מכל מקום יש שמירה, עונש התולעים בצדיקים לא קיים אם הם היו  מתוקנים לגמרי. וגם בעל תשובה אם עשה תשובה אמיתית לגמרי לא יימצא תולעים בו, אם הוא תיקן את כל איבריו וגידיו.

רבי שמעון לביא פעם היה ויכוח בין המוסלמים לבין היהודים, במצרים, הם טענו שזה קבר שלהם של חכם יהודי והיהודי טענו ואז ביקשו, נדמה לי שצרפת דנה בענין, ואמרו לפתוח את הקבר, ואז מצאו אותו עם טלית, שהיה קבור עם טלית ואז ידעו שהוא יהודי והפלא, כמו שהניחו אותו הרגע ככה הוא היה. לא תולעת ולא שום דבר, כאילו הלך לישון עכשיו שמו אותו הרגע, טרי. לא שולטת בצדיקים האמיתיים רימה. והכל לפי מעשיו וצרכו בדין, כמה עונשים אותו זה הכל לפי מעשיו ולפי הצורך בדין. כי הכל במידה ובמשקל בדעות של אל דעות, וכפי צורך הזה בדין להיטיבו באחריתו, יש לו עוד אחרית לגוף, הוא אמור לקום בתחיית המתים, ליטול שכר, תיכף נראה למה מגיע לו שכר, הגוף הוא חשוב מאד מאד, הוא צריך ליטול שכר בתחיית המתים וצריך לנקות אותו לגמרי מכל המאכלות אסורות, שרצים, שקצים, תאוות, בעילות אסורות וכו' וכו' וכו', כל מה שהוא עשה עם הגוף שלו. ועל זה נאמר בעצב תלדי בנים, מה זה בעצב תלדי בנים? בנים זרים כפי חשבון מעשייך, כביכול הגוף עכשיו פולט את כל הבנים זרים שהוא עשה, ועליהם הוא צריך לשלם.

יש מנהג ירושלים שלא מלוים את המת, הבנים, כי כשאדם שופך טיפות זרע לבטלה נבראים מזה בנים זרים, שהם הבנים שלו, וכשהוא נפטר הם רוצים לפרוע ממנו למה הביא אותם בלי גוף, אז כדי שהם לא יהיה להם הצדקה ללכת ולתבוע את זה ממנו עכשיו, כמו שאומרים להשחית אותו, כמו שהוא השחית אותם, אז נהגו בירושלים שגם הבנים האלה שקיימים לא ילוו ממילא הם לא יוכלו ללוות. אז תארו לכם אם אדם שפך זרע לבטלה בכל טיפה מי יודע כמה מיליונים יש, הרי הרפואה אומרת שבכל טיפה יש מיליונים חלקיקים שיכולים להביא אדם, והם התבוננו במיקרוסקופ ורואים צורת אדם בכל טיפה טיפה.

מכל מקום זה חשבון גדול מאד, זה רק מזה, מה עם כל שאר העבירות שאדם עובר בגופו?

אז לכן בעצב תלדי בנים "ואל אשך תשוקתך", כמה השתוקק הגוף אל הנשמה, להחליץ עצמותיו, לצאת מהברוך הזה, אישך זה הנשמה, והאשה זה הגוף, ואל אישך תשוקתך היא רוצה שיקוי לעצמותיה, ומספרי הימים שנגזר שיתפרדו איש מאחיו עד יתוקן הגוף ותתקן הנשמה מלמעלה ותתעלה לסוד הצחצחות, ותחזור אח"כ ותחלוץ העצמות, כל יום מימי הפירוד הזה ייראו לו אלף שנים. כל יום שהנשמה נפרדת מן הגוף עד שהגוף יתוקן לחלוטין, שלא ישאר שום רושם של שום עוון שום חטא שום דבר, ועד שהנשמה תעבור את היסורים שהיא צריכה לעבור בגיהינום בשביל להתנקות, שאז היא תהיה מטוהרת, והגוף לא יהיה בו שום רושם של חטא, רק אז יוכלו להתחבר יחדיו והנשמה תבוא להחליץ את העצמות. כל יום שיחלוף, זה יכול להיות שנה, אלף שנה, אלפיים שנה, כל יום שיחלוף בפירוד הזה ידמה לו בהרגש אלף שנה, זה לא נגמר, זה לא נגמר, ואז תחזור ותתעלה הנשמה לסוד הצחצחות, תיכף נבין מה זה הצחצחות, אבל זה צחות ואורות העליונים והעולמות העליונים שיכולה כבר הנשמה להכנס למקומות הגדולים והגבוהים למעלה. ותחזור אח"כ ותחלוץ את העצמות, אבל כל יום מימי הפירוד הזה יראו לו אלף שנים, עד שינוחו דיניו ויצא הגוף להבעל מן הנשמה. ואז לא תהיה חזרתה לתוכו כבראשונה בימים הראשונים להשפט יחד, רק תרד לצחצח סוד רוחניות העצמות, אז לא כמו שאמרנו שתתעבר בתוכו וכו' וכו', אלא ממש היא תחליץ את העצמות, וזהו "ואל אישך תשוקתך", אז כל זה אחרי הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים, אחרי כל מסכת הדינים הזאת, אחר כך "ואל אישך תשוקתך", והענין הזה תלוי בסוף, כי אחר שנח דין הקבר אז מתחילים דין הנשמה להיות נטהרה בנהר דינור, עד שהיא תתעלה לגן עדן עליון.

וכבר ביארנו למעלה שמץ קצת ממה תתענג שם, זה פרק בפני עצמו, ואחרי העלותה משם מנהר דינור, מחלץ העצמות ומזיינם בשיקוי בכח, כמו שנותנים לחיילים את כל הכלים בשביל לצאת למלחמה. ככתוב "והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רווה וכמוצא מים שלא יכזבו מימיו", אז זה הפירוש, קודם ישביע בצחצחות נפשך, מה זה השביע בצחצחות? צמאון, ציה, שממה, צחיח, יובש, והשביע במקום של צחצחות נפשך, אז תשבע הנפש כבר, תתמלא, תגדש, ואז תוכל "ועצמותיך יחליץ" אותה נשמה  תוכל לטפל בגוף והעצמות להחליץ אותם, והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. זה הפירוש הפשוט לפי מה שכתוב בפסוקים.

אבל פה מסביר כשיגיע זמן שהנפש תשבע בצחצחות, מה זה בצחצחות? שלש צחות, שהיא תהיה צחה ונקיה וזכה. והשביע, די, יש שבע צח נקי, מה זה צחצחות? צח צחות, אז כמה זה? שלש, צח צחות זה שתיים, צח ועוד צחות שלש, מי זה? הנפש הרוח והנשמה יהיו בצחצחות מצוחצחות זכות וטהורות, אז מיד מיד ועצמותיך יחליץ והיית כגן רווה. וזה כוונת "והוא ימשול בך" "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", מי זה הוא? הוא זה הנשמה, הנשמה נקראת הוא, שממקום הנעלה מחצבה העיקר תלוי בה, כי עד שתזכה אל הצחיות האלו לא יזכה הגוף אל החליצות, אז הכל תלוי עכשיו עד שתצטחצח הנשמה בדיני הגיהינום ונהר דינור, ורק אח"כ היא תוכל לעזור לגוף להחליץ אותו. עד כאן זה מדין הגוף.

מצאתי, זה בפרק שניים וארבעים, מצאתי בדרושי גורי הארי, תלמידיו של הארי הקדוש, כי אחרי הקבורה באים ארבעה מלאכים המשפילים הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת אדם, וכמו שמובא במדרש, ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף, לכן מחברים אותם יחד, אז מחזירים אתה נשמה שוב פעם כמו שאמרנו לתוך הגוף ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם, כל אחד מן הקצה שלו, אחד לוקח רגל רגל יד ויד, ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל, כדרך שחובט אדם כסותו ומנערו להסיר ממנו העפר הדבק בו, ולכן צריכים להעמיק הקבר כדי שיהיה מקום לנערו ולחבטו, לכן המלאכים הם מעמיקים עוד את הקבר, מעבר למה שעשה הקברן, עוד הם מעמיקים כקומת אדם, אז יש פה קומת אדם וחצי לפחות שיספיק בכדי שיוכלו לנער אותו. וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם, עד שנעקרת לגמרי וזה פירוש חיבוט הקבר מש. כל המטרה של חיבוט הקבר להפריד את הקליפה הדבוקה בנשמה ובגוף יחדיו. יש לה שם, לכל אדם יש שם לקליפה שלו, אם אדם יודע, יש כאלה צדיקים שהם ידעו את שם הקליפה שלהם בחייהם, לכן כששואלים ותם מה שמך, הוא צריך להגיד שם הקליפה, אם הוא יודע להגיד שם הקליפה אז נגמר החיבוט, אם הוא לא יודע חובטים אותו חובטים אותו עד שיצא מפיו. וזה אומר שם הקליפה אומרת מי המהות שלו מה העוונות שלו ומה התיקון שלו. לכן אומרים להגיד את הפסוק לפני יהיו לרצון האחרון מתחילת שמך וסוף שמך שיועיל לענין חיבוט הקבר, יהי רצון.

מכל מקום ואמנם לא כל האנשים שוים כנזכר, כי הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמם, צדיק הוא לא מתעצל, הוא חובט את עצמו במה? הוא מייסר את גופו בעצמו, לכן מתפרדת קליפה זו מעליהם על ידי היסורים והצער שהם סובלים בחייהם, אז אנשים אומרים מסכן צדיק תראה איך הוא סובל, הוא מפרק את הקליפה, מורידים מעליו את הקליפות, קליפת הגאוה קליפת התאוה קליפת זה כל הקליפות מורידים מעליו הכל, ועל ידי התורה שמתשת את גופו של האדם, ככה הוא מפרק מעליו את הקליפות, אבל להפריד אותה בחיים לגמרי אי אפשר, ואין איש ניצול מחיבוט הקבר, אך הרשעים צריכים טרחה יתרה.

חכמים משלו והסבירו את זה בגמרא, שאצל הצדיקים חיבוט הקבר זה כמשחל ביניתא מחלבא, כמו שאדם מושך שערה מתוך חלב, ואצל הרשעים זה כמו למשוך צמר גפן מתוך קוצים. מה ההבדל? כשאתה שולף שערה מתוך חלב אין חיכוך, אין חיכוך פירושו אין צער. כשאתה שולף מתוך קוצים צמר גפן זה נקרע ונתלש, וזה יסורים וצער איום ונורא. אבל עוד דבר טמון כאן, שאמרו חכמים, תמיד כשתמשוך שערה מתוך חלב יעלו כמה טיפות על השערה מהחלב, וכשאתה תמשוך את הצמר גפן מתוך הקוצים יישאר חלק מן הצמר גפן בתוך הקוצים, ז"א הצדיקים ששולפים את נשמתם היא מעלה איתה גם חלק מן החומר שהצליחה להפוך אותו רוחני, בעוד שהם משאירים כי הם שייכים לחומר, והם לא יכולים. אז ז"א הם נתקעים פה בעולם הזה הם נמשכים נפש הרשע מתאווה אל שרשה למטה, באשר היא נבדלת היא נפרדת משרשיה למעלה כמו שאומר רבינו יונה, היא נמשכת אל מקום תאוותה.

עכשיו, אבל אמר הארי הקדוש, בשם חכם גדול, שכל הנקבר ביום שישי אחר חמש שעות ביום, והשעה החמישית בכלל, דהיינו בכלל, אינו רואה חיבוט הקבר, כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער, זה נקרא שנכנס כבר שבת, וזה הסוד שכתוב "יום השישי" בה' יתרה, כי מאז ולמעלה הוא ערב שבת ממש. דהיינו מסוף שעה חמישית זה שעה שישית, מה שנקרא אצלנו אם שש בבוקר זה מתחיל היום אז בשתים עשרה בצהריים זה שעה ש ישית, היום הוא 12 שעות, יש זמניות לא, לא משנה, אבל בפרנציפ זה בסביבות 12 בצהריים. אז אומר הארי בשם חכם גדול שכל הנקבר ביום שישי אחר החמש שעות הכוונה כולל החמש שעות מלאות, שזה מתחילת שעה שישית, אז הוא אינו רואה חיבוט הקבר כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער. כאילו יש בחינת שבת כבר, כניסת שבת, ואין צער הרי אפילו את הרשעים בגיהינום מוציאים בשבת. את מי מוציאים? את מי ששמרו שבת, מי שלא שמרו מעולם שבת לא מוציאים והם נשרפים בגיהינום גם בשבת.

ואם האדם בהיותו בחיים היה יכול להשיג ולידע השם של אותה קליפה שעמו, איך נקראת, ואז משיג לידע למה נקרא שמו כך, בזה היה יודע מקום הפגם ומציאות תיקונו איך הוא, ואז היתה נפרדת ממנו אפילו בחיים, ולא היה נצרך אל חיבוט הקבר. ובזה נבין ענין הרשעים שאמרו במדרש שאינם יודעים שמם. לא מובן, מה זה אינם יודעים שמם, לא יודע מה השם שלי, מה זה אתה לא יודע מה השם שלך? הוא לא אומר שכחתי, הוא אומר לא יודע מה השם שלי, לא אומר שכחתי, כי הוא צריך לדעת את שם הקליפה, לא איך אמא ואבא קראו לך, אינם יודעים שמם. ולכן הם סובלים חיבוט הקבר עד שידעו שמם, ולכן מכים אותם, כי אם היו יודעים היו יכולים להסירה ולהפרידה ביותר בקלות.

עתה יהיו דברינו בדין הנשמה שזה הדין השלישי, יש את הדין של הנחש אמרנו, יש את הדין של הגוף ועכשיו דין הנשמה, שדינה באחרונה, והכל בא גלוי בפסוק בבראשית, תראו, כל פרשת בראשית זה הכל רמזים על כל מה שקורה לאדם ברגע שהוא מת, מה שה' אמר ביום אכלך ממנו  מות תמות,ת אחרי זה הסבר מה יקרה לך ברגע שתמות בפסוקים שאנחנו מבינים אותם בפשט משהו אחר לגמרי. והכל בא גלוי בפסוק, "ולאדם אמר כישמעת לקול אשתך", מי זה אשתך? הגוף, שזה החומר, ותאכל מן העץ, תחילת החטא של האדם אכילה אסורה, מאכלות אסורות, הכל הכל, כולם מתים היום עד עכשיו בגלל מאכלות אסורות. שאלו אותי, למה יש עכשיו את זה? מה קרה יצאו כולם מהחורים התחילו לדקור דקירות בסכינים, מה קרה? אמרתי שנה אני מזהיר על הסכינים של השוחטים שהן פגומות, ואמרתי השנה תהיה קריטית, שנה הבאה אחרי ראש השנה השנה תהיה גורלית, כי אם לא הקשיבו ולא חזרו בתשובה ודאי שמן השמים ינחתו עלינו גזירות, מה יצאו? גזרות של סכינים. כנגד הסכינים של השוחטים, אוכלים מסכינים שהן פגומות, שמתירים לעצמם שיהיה בהם שינוי ויהיה בהם הרגש וכל מיני שמות, אז עכשיו דוקרים אנשים עם סכינים פגומות. אולי יהודים יתעוררו, אם לא אז נצטרך עוד שיעור נוסף.

בדרך יש כבר פיגועים,אני אומר לכם, פיגועים עם מכוניות, עם אוטובוסים, עם הכל, בדרך. אבל פה רואים, ותאכל מן העץ, דהיינו היותך נמשך אחר הנאות העולם הזה ומותרות, וברוב אכילות, פה מדובר ברוב אכילות מותרות, כל שכן באסורות. ולרבות במשגל, מותר, מותר, אבל לרבות לא, זה תאוות, אתה לא תרנגול. אלא צריך בזמן המיוחד לו וכדומה, כתוב בהלכה, מתי עונת תלמידי חכמים, מתי עונת ספנים, מתי עונת אלה. כי מזה בא אל האסורות, כל זה דיברנו עכשיו במותר, מה כתוב? כתוב פה ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך זה לחומר לגוף ותאכלמן העץ, מה זה העץ? נמשכת אחרי הנאות העולם הזה במותרות, דהיינו דברים שמיותרים, לא חייבים לאכול אותם, אתה צריך לאכול לחוזק וחוסן גופך, לא יותר, ורוב האכילות, מדובר על מותרות, ולרבות במשגל שלא בזמן המיוחד לו וכדומה, כי מהם בא אל האסורות. שטיפות זרות מטמאים אותו, ומן ההיתר בא אל האיסור, וכן על זה הדרך בכל תענוגי בני האדם שמתהוים הם מכוחות שגורמים לו שיעשה לא תעשה ומונע עצמו מן העשה, זה מה שאמר ה' "ותאכל מן העץ אשר ציויתיך" זוהי שבועה שמשביעים את הנשמה בבואה לעולם, כי שמעה קול אלה האומר אליו, לא תאכל ממנו. הנה המקום העליון אשר שם היתה נשמתך תקועה כתוב לחיים בפרגוד בעולם הכסא, יש פרגוד שיש שמה כל הנשמות כולם חקוקות ומצוירות שמה, הפרגוד, יש קוראים לו הגוף, עד שיכלו נשמות שבגוף, שמה הן חקוקות ומצויירות, ושמה אתה כתוב לחיים. המטה נמחקה משם הצורה ההיא, והיא במקומה פגומה, והמקום ההוא החסר עבורך המתקומם בו נובע לך דין ופגם. עד שהנשמה תקבל את כל ענשיה, ותהיה ראויה לחזור אל משכן כבודה.

ואם הצורה נמחקת משם מכל וכל חס ושלום בעוונות שיש בהם כרת וכדומה, אוי לו שכבר נטרד מארץ החיים, וכמה פרכוסים תפרכס עד שובה. ואם אינה נמחקת משם רק נפגמת, החיות ורוחניות הנכלל במקומה ברשות עליון, קובע לו דין עד שתכתב שם הצורה לחיים העליונים.

בזה יובן למשכילים שכרם של צדיקים ושל בינוניים, עכשיו כתוב "ארורה האדמה בעבורך", מה זה ארורה האדמה בעבורך? כביכול המקום העליון שממנו לוקח האדם זה נקרא ששמה האדמה, ארורה האדמה בעבורך, גרמת שבלבלת היכל המלך. הנשמה ירדה מהיכל המלך, משם לוקחת, ואתה בלבלת הכל שם כי יש סדר. בעצבון תאכלנה, כל אותם הקללות ומעוטים שגרמת שם במעשיך הרעים, כי שממית בידיים תטפס והיא בהיכלי מלך. אומר שלמה המלך ע"ה במשלי ל' כ"ח, שממית זה העכביש, שממית בידיים תטפס, יש לה דבק בידיים, היא מהלכת על הקירות על הכל אין לה בעיה, אבל הטעות שהיא עושה זה שהיא נכנסת להיכל של מלך, כי בהיכל של מלך דואגים לנקות כורי עכביש, אז נכון את יכולה ללכת על כל קיר ואת יכולה לארוג כמה שאת רוצה כורי עכביש ואת יכולה לתפוס כמה בעלי חיים שאת רוצה, אבל עשית טעות, נכנסת להיכל מלך, בהיכל מלך שמה מנקים כל הזמן, ואז יהרגו אותך. אייי, איזה משל. אומר אותו דבר, אתה גרמת בלבלת היכל המלך, בהיכל המלך צריך להיות נקי, ואתה בלבלת הכל עם כל המעשים שלך הכעורים, לכן בעצבון תאכלנה כל אותם הקללות והמיעוטים שגרמת שם במעשיך הרעים, כי שממית בידיים תטפס והיא בהיכלי מלך, מחמת מעשיך בעצבון תאכלנה. מה זה בעצבון? בדין הגיהינום, תאכלנה עד שיתעכל, כל ימי חייך. בעצבון בגיהינום תאכלנה - תאכל אותה, אתה תתעכל שמה כל ימי חייך, וכל הימים אשר בחרת לחיות בתאות הגוף ולא המתת עצמך על דברי תורה, על דרך מה יעשה אדם ויחיה - ימות, אמרו חכמים, רצונך שלא תמות? מות עד שלא תמות. אתה רוצה לא להרגיש את המיתה כשיגיע היום ואתה תלך לקבר? אתה רוצה לא להרגיש שום מיתה? תמית את עצמך עכשיו מהתאוות שלך פה בעולם הזה עד שלא תמות אתה תהיה כעובר מחדר לחדר. ככה יעצו לנו חכמים, אם לא אתה תצטרך להפרד מהקליפות האלה שנדבקו בך בחיבוט הקבר כמו שהסברנו. ועל זה אמרו, אדם כי ימות באהל, או תמית את עצמך באהלה של תורה, כי כשאתה לומד תורה היא מתישה אותך ואתה לא בעל תאוה כי אתה יושב ומצער את הגוף, אז אתה ממית את הגוף, אין תפיסה לקליפה. אם פגשך מנוול זה משכהו לבית המדרש, מה הוא רוצה - להדבק בך, ואח"כ ואיבה אשית בינך ובין האשה, אח"כ תתחילו להתכסח מי אשם, הוא הישאני לא הישיאני, בסוף חביט חביט גם חיבוט הקבר גם גיהינום גם הכל. בגלל שאתה מתפתה לו.

ולכן בעצבון תאכלנה ותעכל אותם, אין מה לעשות, צריכים לפרק ממנו את כל המוגלות והמורסות ואת כל החטאים.

עכשיו הוא צריך לעבור הנשמה צריכה לעבור בנהר דינור, יש נשמה שנגזר עליה טבילה טבילה בעלמא, צדיקים גדולים אז זה בטבילה בעלמא ככה זרנ עוברים וזהו, ויש מי שנגזר עליו דין שעה להיות בנהר דינור, יש שנגזר עליה דין שלשה, יש דין שבעה, יש דין שלשים, יש דין שנים עשר חודש, הכל לפי מעשיו ופגמו בשורש נשמתו. וקוץ ודרדר תצמיח לך, ממשיך הפסוק, עם היות שאומרים נהר דינו אם אין עניינם מאש, וטובל ועומד שם תוך האש לבד אלא כמה קוצים ודרדרים דנים אותו שם, הכל לפי רשעתו במספר, ואפילו מה שגרמת אל הכוחות החיצונים למרוד ולהטיח נגד הקדושה במעשיך, גם מזה תיענש. אתם שומעים? לא רק מה שאתה עשית עבירות, אתה גם גרמת לכוחות החיצונים של הסתרא אחרא למרוד ולהטיח נגד הקדושה במעשיך, אז נהיה חילול ה' עוד גדול ואתה תשלם גם את מה שאתה גרמת בענין הזה. וזהו "וקוץ ודרדר תצמיח לך שם ואכלת את עשב השדה", מה שבישלת זה מה זה מה שתאכל.

אח"כ נגזר עליו שלא יכנס בגן עדן, ולא יהיה נידון, אלא כך ימים ישב חוץ לגן עדן, ואינו אוכל בתרומת הקדשים, אלא ניזון מעשב מאכל גרוע, ואח"כ נידונת הנשמה שלא תתרפא ממכותיה ומנשיכותיה אל המערכת בחליה, עוד יהיה לה הרבה הרבה זמן. עד שתתרפא ממחץ מכות נהר דינור, שהוא אש גיהינום עליון. אתם יודעים, כל המלאכים שחוזרים למעלה חייבים לעבור דרך נהר דינור, נהר של אש, למה הם צריכים לעבור דרך נהר דינור? כי אם הם ירדו מתחת לכיוון העולם הזה כבר נדבק בהם שמץ משהו מהעולם הזה, וכדי לעלות בחזרה צריכים לעבור את הנהר הזה של אש להתנקות. מה כבר יכול להדבק? אנחנו לא יודעים מה יכול להדבק, אבל בשמים קבעו שצריך לעבור נהר דינור בשביל לעבור בחזרה למקום העליון אחריו. ועל זה נאמר, שרק אחרי שהיא נידונת ותתרפא מכוחותיה ומנשיכותיה אל המערכת בחליה, עד שתתרפא ממחץ מכות נהר דינור שהוא אש בגיהינום עליון, זה מה שכתוב "בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, שמה לא פה, אשר ממנה לוקחת", עד שתחזור אל המקום אשר ממנה חוצבה, מפני שהכל היה מן העפר העליון עפר קדוש והכל שב אל העפר, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ואל עפר עליון תשוב.

וכיון שהנשמה עלתה, ותיקנה עצמה, מה נעשה מן הגוף? עכשיו הנשמה מתוקנת, עכשיו מה נעשה עם הגוף? מיד הנשמה מחלצת הגוף בחליצת עצמות, דהיינו "ויקרא האדם שם אשתו חוה", מבהיל על הרעיון איזה דברים קדושים. ויקרא האדם את שם אשתו חוה, מי זה האדם? הנשמה, מי זה אשתו? הגוף, ויקרא האדם את שם אשתו חוה, לא חיה, היה צריך לקראות לה חיה, למה? כי היא אם כל חי, נכון? כל החיים יצאו ממנה, אז מה ראוי לקרוא לה? חיה, למה קרא לה חוה? כי חוה זה מלשון חיויה, חיויה זה נחש, כיון שהיא נתפתתה מן הנחש והביאה מיתה לעולם היא נקראת חוה, היא לא חיה לגמרי. היא לא הביאה חיים לגמרי היא הביאה גם מיתה. ויקרא ההאדם את שם אשתו חוה, היא לא חיה ממש, אמנם יש לה קצת חיות, חוה, כי היא היתה אם כל חי באמת, עכשיו תשמעו פירוש מבהיל, מבהיל, כי היא היתה אם כל חי באמת, מי זה היא? הגוף, מהחומר והגוף נובע כל שכרו של האדם, אם כן הגוף ודאי הוא אם כל חי, הוא אם כל חי לנפש שהיא חיה בדירה ידועה בחצר מוות, מה זה חצר מוות? בית הקברות, שמה הנפש שוכנת בקבר, היא המחיה, מי זה היא? הגוף, ואל הרוח היא אם כל חי לרוח בגן עדן של מטה, כי הרוח יושבת בגן עדן של מטה זה פה בעולם הזה. ואל הנשמה בגן עדן של מעלה, והיא האם לכל מעשיו, היא אם כל חי, הגוף הזה נגוף, זה המחיה, שהנפש והרוח והנשמה ניזונים מהגוף, אז אם הגוף קדוש, אם אדם פורש מהבלים מהתאוות של עולם הזה, הוא נותן חיות ובמהירות, ולא צריך 12 חודש שהנפש תהיה פה והרוח תהיה שם, הנשמה שם, צדיק עולה ישר הכל כל הבחינות שלו עולות למעלה. ישר אל מקומו. וראוי בגלל שהוא אם כל חי הגוף ראוי שגם לגוף יהיה חלק בעידון, נכון? אם הוא האם כל חי ובסוף בכל אופן היה לו מצוות והיה לו כמה דברים אחרי כל הניכויים ואחרי הכל אז הוא סיפק לנפש רוח ונשמה את המקום שלהם, מגיע לו חלק בעידון, נכון?

ואחר השכר הזה שהם מחליצים את עצמותיו, יש לו שכר נוסף שזהו התחיה, תחיית המתים. שהגוף יקום זך ומצוחצח ונשמה מצוחצחת בתחיית המתים, זה עולם יותר גבוה מעולם גן עדן, בהרבה, בהרבה. בגן עדן אתה יכול להיות רק במדרגה שלך, מהמדרגה שלך זה נקרא קוראים לזה מדור על הפנים, בתחיית המתים אתה תוכל לזכות להיות עם אדם הראשון, עם נח, עם אבר, עם אברהם יצחק יעקב, שנים עשר שבטים, כל גדולי עולם תוכל להיות איתם ביחד. אה, שווה להתאמץ קצת, לא? כן. זה מה שכתוב, "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו", מי זה אדם ואשתו? הנשמה והגוף, "ויעש להם" מה עשה להם? כתנות עור, וילבישם, הופה, תחיית המתים, עור ובשר תלבישני, ולזה רמז באולי רבי מאיר שכתב בספרו כתנות עור, לא עור, אור, שלבוש התחיה יהיה מטל עליון, ומהאור הקדוש כי טל אורות טליך, אשרי מי שעמד בסוד ה'.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.