ממי הם פוחדים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

כי זכר צדיק לברכה

מופיעה עובדה מאלפת

שיש בה כדי ללמד איך להתייחס נכונה לתופעות

של חרם,

של התנכלויות

שמופעלים באכזריות כלפי מי שצועד נאמנה בדרכו.

סופר שם כיצד בשעתו הוא הקים בחדרה את ישיבת נובהרדוק חדרה,

שעל ידי מוסדות איטרי.

בראשו הוא עמד בצוותא עם רעו וידידו הגאון

רבי אלחנן פרלמוטר,

זכר צדיק לברכה, גם הוא מתלמידי נובהרדוק.

וכיצד עד סוף ימיו שמר על קשר מיוחד עם הישיבה הקדושה, כנסת יצחק,

בחדרה,

שהשתכנה בבניינים שמיסודה של ישיבתו,

ולכן היה מגיע בשמחת בית השואבה

ונושא דברים בפני תלמידי הישיבה.

הוא סיפר

כי כשהקים את הישיבה בחדרה אמר לו מרן החזון איש, זכר צדיק לברכה, כי המקום עוד יהיה מקום גדול של תורה,

עם הרבה סייעתא דשמיא,

ואור התורה יקרין

על כל העיר.

ברבי יעקב גלינסקי, זכר צדיק לברכה,

אמר עד כמה צדקו דבריו

של מרן החזון איש.

בשנים האחרונות הוא סיפר במעמד שמחת בית השואבה לתלמידי הישיבה, הכנסת יצחק,

כי בתחילת הדרך הוא נכנס

לחזון איש ואמר

שההתנגדות של החילונים בחדרה להקמת הישיבה היא כה עצומה

עד שהוא מפחד וחושש לחייו.

החזון איש הרגיעו ואמר לו שאין לו לחשוש,

ובירכו שוב בהצלחה.

כעבור שבועיים בא שניתל החזון איש

וסיפר לו בכאב כי המתנגדים התארגנו נגד הישיבה

והכריזו שאסור להזכיר שום מבנה לצורך הישיבה ורבניה וכדומה.

אמר לו מרן החזון איש בקורת רוח,

הנה, עינייך רואות

רק לפני שבועיים

אתה פחדת מהם,

כעת הם כבר פוחדים ממך.

זו תופעה

של רדיפות

מהסוג שעבר הרב יעקב גלינסקי, וכאלה עברו

רבים בהיסטוריה.

דוגמאות נוספות

תופעות של רדיפות וחרמות יכולות ללמד כי בעצם הרודף

הוא זה שיוצא מכליו

ונתקף היסטריה ופניקה מול הדבקים בדעתם ובעקרונותיהם.

עצם קיומם לצנינים בעיניו.

וכשהאמת כואבת וזועקת

הפתרון היחיד של הרודף זה לנסות ולמחוק אותם על פני האדמה.

ניקח, לדוגמה, את סיפור חייו של יתרו,

יש בו מוסר השכל לכל יהודי לדורותיו,

שנאלץ לעתים להיות מנודה על דבקותו בעקרונותיו ולא להתפעל מסביבה ומאווירה,

ובעיקר מאווירת הכולם הלועגת לדבקותו וקנאותו,

ומחתימה אותו בכתם הנורא של קיצוניות.

הנה יתרו הפילוסוף הגדול

מבקש את האמת הבלתי-נלאה,

עובד את כל העבודה הזרה שבעולם

עד שמגיע למסקנה

כי גדול השם מכל האלוהים.

וקרא לבני עירו ואמר להם,

עד עכשיו הייתי משמש אתכם,

מעתה זקנה אני.

בחרו לכם כומר אחר.

עמד והוציא את כלי תשמישי עבודת כוכבים ונתן להם הכול.

עמדו ונידוהו

שלא יזדקק לו אדם

ולא יעשו לו מלאכה

ולא הרעו את צונו.

הוא ביקש מן הרועים

לרעות את צונו ולא קיבלו.

לפיכך הוציא את בנותיו

לרעות את צונו.

עד כאן לישון המדרש רבה.

כלומר, היה פה נידוי מאורגן,

מכוון מלמעלה,

במטרה לאלצו לחזור בו

מדבקותו באמת.

בהמון קיימו וקיבלו עליהם להיות עושים מדבקות את מצוות הנידוי,

ובהמשך מסכת ההתעללויות שעברו בנותיו,

הכול כדי שלא ימשיך בדרכו ה'רעה',

ויבין

כי מוטב לו וכדאי לו להתאים את עצמו לקו הכללי.

אונסים אותו לחזור בו מכוונותיו

לפרוש

מעבודה זרה.

נכדו,

ממשיך דרכו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,

עובר מסכת חיים דומה,

אבל לא בסביבה המדינית הגויית,

אלא בקרב אחינו בני ישראל.

פנחס זה עושה מעשה קנאות נועז ונורא על-פי ההלכה.

וכשהסב הדגול אינו מתפעל,

וכמו הסב הדגול, אינו מתפעל כלל מהסביבה העוינת.

24,000

עומדים משבט שמעון,

והוא נכנס במסירות נפש לקיים.

הבועל הארמית קנאים פוגעים בו.

הסביבה משמיצה ומכפישה אותו הראיתם בנפותי זה אשר פיתם אבי עמו עגלים לעבוד עזרה,

הרג נשיא מישראל,

פה-פה-פה-פה-פה, הוא קיים הלכה.

מה שאתם הייתם מחויבים,

רק לא היתה לכם כאן נאות אמת, הוא קיים הלכה.

לא מתאים לכם. זאת אומרת, גילוי עריות מתאים,

אבל מיגור העריות על-פי דין לא מתאים.

זמרים פסולים בעריות מתאים,

מיגורם לא מתאים,

הסביבה מכפישה ומשמיצה,

אבל בורא עולם מכתיב עליו בתורה,

פינאחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

השיב את חמתי מעל בני ישראל

וקנאו את קנאתי בתוכם,

ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. זאת אומרת, הוא מנע שהם ימותו,

והם מתאווים שהוא ימות.

אבל,

כל זה איננו שווה בעיני עם ישראל,

יראים בשלמים.

הוא ממשיך להיות מושמץ ומנודה שנים רבות, כמו שמבואר בגמרא בזבחים קא.

הרב אשי אמר, עד ששם שלום בין השבטים.

עם ישראל לא מקיים בו מצוות התורה,

והיתה לו לזרעו אחריו ברית כהונת עולם,

הוא נתכהן,

ועם ישראל לא מקבל את זה.

התוספות אומרות,

אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט,

עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע,

ואז נתרצו לו ולבישוהו ומשחוהו וחנכוהו בחבטין.

כלומר,

מצד אחד התורה הקדושה עומדת ומכריזה עליו

כי הקב' הוא מבטיח לו ברית שלום וכהונת עולם

בפנחס ואליהו,

מצד שני עומדים בני ישראל בנחרצות ואומרים לא יעזור לך כלום.

המעשה הנורא שעשית לא מקובל עלינו.

רציחה,

רחמונו לצלן,

שם ירחם,

אומרים ההמון, מעשה כזה ראוי להוקעה נצחית.

אבל השם מכריז עליו שהוא בסדר גמור

ונותן לו ברית כהונת עולם.

והאווירה נשארת כך שנים רבות,

עד שהוא שם שלום בין השבטים בימי יהושע.

זאת אומרת,

עם ישראל כאילו יראים בשלמים.

מחליטים

שמשהו קיים את ההלכה זרציחה.

לא מעניין מה ההלכה אמרה, זרציחה.

זרציחה, לא יעזור,

זרציחה.

היה פה בן אדם, אין פה בן אדם. זרציחה.

זו הלכה.

לא, זרציחה.

כלומר, השם אומר שהוא

השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא קיליתי את כולכם.

לא, לא.

זרציחה.

כלומר, השם, עכשיו

אומר שהוא כהן.

לא,

אנחנו לא,

לא,

לא. זרציחה.

ומזלזלים בו כמובן,

בן פוטין.

נחזור לסבא יתרו.

נראה כיצד הוא מרגיש ומה עובר עליו.

איש האמת

בעידן הנידוי.

האם הוא אכן מרגיש מושפל ומנודה?

רק כשהוא אומר לעצמו בשעת הדחק וכדי לנחם את עצמו כי הכול שווה בשביל הדבקות באמת?

האם הוא מרגיש כך?

לא ולא, לא מי נה ולא מקצתה.

כך עולה מתוך פירוש רש״י,

פרשת יתרו.

כתוב אל המדבר,

אומר רש״י, אף אנו יודעים שבמדבר היה,

אלא שבשבחו של יתרו דיבר הכתוב,

שהיה יושב בכבודו של עולם,

אונדבו לבו לצאת אל המדבר,

מקום תוהו לשמע לשמוע דברי תורה.

נזכור מה אירע שם.

יתרו

עבר שני שלבים.

בתחילה כתוב במדרש, קרא לבני עירו ואמר להם, עד עכשיו

הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני.

בחרו לכם כומר אחר.

עמד והוציא כלי תשמישה עבודת כוכבים ונתן להם הכול.

אז בשלב הראשון הוא ניסה למנוע מריבה.

הוא החליט לדבוק בדרכו בלי חיכוכים.

כשהוא מתגורר וחי לצדם,

הבוחר יבחר,

בלי חיכוכים,

אבל הם לא נתנו לו והגיבו בהיסטריה.

עמדו ונידו שלא יזדקק לו אדם

ולא יעשו לו מלאכה

ולא יראו את צאנו.

הוא ביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קיבלו.

לפיכך הוציא את בנותיו.

אחרי שסבר את כל הרדיפות הללו והחליט לצאת אל המדבר

ולשמוע דבר תורה מבני ישראל,

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, בשבחו של יתרו דיבר הכתוב,

שהיה יושב בכבודו של עולם

ונדבו לבו לצאת אל המדבר

מקום תוהו

לשמוע דברי תורה.

ותמוה מאוד,

וכי בכבודו של עולם יתרו ישר.

הלא יתרו היה מנודה,

היה מוחרם,

היה נרדף

בשביל דבקותו באמת ועמידה על עקרונותיו.

התשובה ברורה.

כי באמת

אין לך כבוד גדול

מלהיות מנודה ונרדף

בשביל הדבקות באמת והעמידה על העקרונות.

אברהם אבינו היה נרדף.

כל העולם רדף אחריו.

נמרוד, הוציא אותו להורג.

זה הכבוד שלו, שהוא עמד על העקרונות שלו והיה מוכן להיכנס לכבשן האש.

נמרוד חשב שהוא ישרוף אותו,

אבל אברהם יצא מכבשן האש חי,

והנכד של אברהם

הרג את נמרוד.

זה שהוא חשב שהוא ימית אותו ואת זרועו אחריו,

לא רק שהוא חי, גם זרעו הרג את נמרוד.

עשיו

הרג את נמרוד

מין במינו.

אז זאת אומרת,

אין כבוד יותר גדול מלהיות מנודה ונרדף בשביל הדבקות באמת והעמידה על העקרונות.

את כל הכבוד העצום הזה

הקריב

ואיבד אתרו כשעזב את האטמוספירה של הנידוי החברתי

והגיע לסביבה התומכת והידידותית.

אתם שומעים איפה זה הכבוד?

איפה שהוא היה מנודה ונרדף ומוחרם, שם זה היה הכבוד.

הוא עזב את זה

והלך לסביבה ידידותית

שחיבקו אותו יתרו, היא נגר צדק

וכו' וכו'.

כעין לשון הרמב״ם

בעלקות שבת

אף על פי שהיה אדם חשוב ביותר

ואין דרכו לכך דברים מן השוק

ולא להתעסק במלאכות שבבית,

חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו

שזהו כבודו.

גם אדם שלא רגיל לרדת לשוק

ולא לעשות שום מלאכות.

לכבוד שבת זה כבודו לעשות בגופו.

נמצא כי לעתים הכבוד האמיתי מושג דווקא בדבר שנראה בעין ההמונית והשטחית

בתור מעשה שגורם לאיבוד המעמד והכבוד,

כי באמת,

הבחירה בהתבזות שכזו, זהו כבודו.

אדם שמודע לקראת מה הוא הולך ומוכן לקבל את הביזוי

ואת הנידוי

ואת כל מה שיקרה בשביל הדבקות שלו באמת לקיים מצווה,

אין כבוד יותר גדול ועליו מכריז הקדוש-ברוך-הוא.

אבל אין להתפעל אפילו אם כל ישראל יצאו נגדו,

כי ראינו שיצאו נגד פינאחס,

והשם

אמר שיש לו ברית כהונת עולם,

ועם ישראל אמר לו לא,

אתה רוצח.

אז הכולם לא תמיד צודקים.

זהו המסר ההכרחי ליהודי הנצחי

טרם היכנסו לברית קבלת התורה.

הדבקות באמת והעמידה על העקרונות בכל מצב,

זהו כבודו.

איך מתחיל השולחן ערוך?

הלכה ראשונה, ולא יבוש מן המלעיגים.

אדם שרוצה לקיים תורה ומצוות, אם לא קיבל על עצמו את ההלכה הראשונה הזאת, ולא יבוש מן המלעיגים,

לעולם

לא יזכה לקיים תורה על פי מאמרה ומתכונתה.

הנרדף על אמונתו באמצעות תופעות של בריונות והיסטריה,

צריך לדעת כי החרם הזה מלמד כבר עכשיו מידו על התחתונה,

וכדברי מרן החזון איש, תראה עד כמה הם פוחדים ממך.

ואכן, זה נקרא ישיבה בכבודו של עולם.

כתוב שהוא ישב בכבודו של עולם ועזב ובא אל המדבר.

מה זה כבודו? הוא היה מוחרד נודה.

זה כבודו של עולם.

כשאדם מוכן להיות מנודה על ידי ציבור

בשביל העמידה על העקרונות על האמת,

זה נקרא יושב בכבודו של עולם.

ההיסטריה מראה שהם פוחדים ממך,

כי מן האמת כולם פוחדים, גם החרדים.

רבי חנניהו בראשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא