לפי התנהגותך יודעים מי החזיר אותך בתשובה!
הובא בתוספות במסכת חגיגה דף טו בשם הירושלמי על 'אחר', אלישע אחר, למה הוא יצא לתרבות רעה? אלישע היה הבן של אבויה, אבויה היה מגדולי ירושלים, וביום שבא למול אותו קרא לכל גדולי ירושלים והושיבם בבית אחד, ואת רבי אליעזר ורבי יהושע השיב במקום אחד, ישבו ונתעסקו בדבר תורה, ירדה אש מן השמים והקיפה אותם - כמו במעמד הר סיני!
אמר: "כך כה גדול כוחה של התורה? אם יתקיים הבן הזה אני מקדישו לתורה!",
ולפי שלא היתה כוונתו לשמים, לפיכך לא נתקיימו בו. זאת אומרת הכוונה שלו היתה: "הנני מקדיש את הבן הזה לתורה", בגלל שהוא ראה את כבוד התורה, ראה מה התורה מחוללת. וזה נורא ואיום! הרעיון הזה שבגלל כוונה זו שאינה לכבוד שמים, בשביל זה יצא אלישע לתרבות רעה! על זה אמר הסבא זצ"ל מקלם: "הלא האב לא למד איתו תורה, אלא הביאו לבית הספר, בכל זאת אם כוונתו לא היתה טהורה מכל שמץ לשם שמים, כבר יצא הבן לתרבות רעה!". זאת אומרת אם לא היתה לו שום כוונה המצב היה יותר טוב, אבל כיוון שהכוונה היתה לא לשמה - זה גרע יותר.
אם כן על אחת וכמה המורה שלומד תורה עם הילד שיש בו איזה פניה שלא לשם שמים, כמה הוא גורם שהתלמידים יצאו לתרבות רעה חס ושלום! תלוי מי המלמד, אפילו שבשיעור במלמד או הרב יכול לדבר לעניין, יכול להגיד דברים נפלאים, מרוממים, חידושים, מוסר הכל הכל נפלא. אבל, אם הוא בפנימיותו לא בסדר לא כשר, זה ישפיע על התלמידים, זה יקלקל אותם ויוציא אותם לתרבות רעה!
לפני מספר ימים הרב עדס דיבר עם בוגרים של הישיבה מעשרות שנים שמתאספים פעם בשנה פה בבני ברק. וסיפרו לי ששמה הוא דיבר גם על הזיכוי הרבים והחזרה בתשובה. הוא אומר: שיש להתבונן ולהבדיל בן חוזרים לתשובה לחוזרים בתשובה; תלוי מי החזיר אותם בתשובה? אז רואים אחרי התשובה איך הם מתנהגים אחרי זה ויודעים גם מי החזיר אותם בתשובה! זאת אומרת זה תלוי גם במי שמעביר להם את הדברים ואיך הדברים מתקבלים על ליבותם. אז פה רואים: שאם הכוונה היא לא לשם שמים של האבא אפילו שהוא לא למד איתו, כמה השפעה יש על הבן. ועל אחת כמה וכמה מורה שלומד תורה עם הילד, ויש בו איזו פניה שהיא לא לשם שמים, כמה הוא גורם שהתלמידים יצאו לתרבות רעה ח"ו.
מורים, מחנכים ומדריכים - גורל ילדי ישראל, ועתיד האומה הופקד בידכם! דעו מה שיש בידכם לתקן במחשבה טהורה לשם שמים, ודעו מה שאתם עלולים ח"ו לפגום בשמץ של פניה עצמית ובכוונה לא טהורה! את כל זה יתבעו מהם. זאת אומרת "קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים" מקבל משמעות נוספת וחדשה; זה לא רק "קשוט" כדי שתוכל לדבר בדברים שאתה בעצמך מתוקן בהם, שלמדנו השבוע: שאם אדם אומר דברים שלא כראוי - אמר החפץ חיים: דהיינו; שהוא לא ראוי להם שהוא לא עושה אותם בעצמו, אז אין ראוי שהוא יגיד אותם לאחרים, והעצה שהוא יגיד: "כולנו נתחזק ב... ב,ב,ב..." אבל לא יגיד כאילו שהוא יכול לחזק רק את האחרים ובו אין צורך בחיזוק.
אז רואים שהדברים האלה משליכים על אלה ששומעים, לכן אמרו חכמים: "אם הרב דומה למַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת - וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ ואם לאו אל יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ (ע"פ מלאכי ב ז).