"תנסו תטעמו"
- - - לא מוגה! - - -
הוא מגיע לכאן מאזור נפילת הטילים.
ארנון כץ, הבורגני מהקריות,
היה בעבר, בין השאר, שומר הראש של מייקל ג'קסון,
עד שהגיע להרצאה של הרב אמנון יצחק,
מתוך כוונה להתריס,
ויצא אדם אחר.
מאז הוא מבקש מכל מי שצופה בקלטת שמספרת את סיפורו רק דבר אחד,
תנסו,
תטעמו.
לאחר גלות ארוכה באמת של 15 שנה בארצות-הברית, הגעתי חזרה לארץ ופתחתי לפיצרייה קריית-חיים.
הייתי אוכל חזיר בצורה מאוד פשוטה. לגבי חזיר זה מאכל מעדן.
מה עוד, שזה מגיע עם גבינה צהובה לבעלה?
אוף, חבל על הזמן.
היינו מכינים את זה בתוך הפיצרייה,
אומנם לא בתנור אלא על מחבת,
אבל היינו מכינים את זה.
ויום אחד ראיתי פרסומת גדולה להרצאה של הרב אמנון יצחק.
אמרתי, נלך, מה יכול להיות?
כרגע, בשנייה זו,
אני אפילו לא מצליח להיזכר בשאלות.
אבל אני זוכר שאמרתי לעצמי,
תשאל חזק ובקול רם, שכולם ישמעו,
ותהיה בוטה, וכמו שאתה יודע,
ובלי לפחד.
יש באולם הזה, אני לא חושב שיש סקפטי יותר גדול ממני בנושא הזה,
ולכן הגעתי לפה היום. זה לא סקפטי, זה חוסר ידיעה.
תבין,
אדם כנראה לא מספיק בתוחלת חייו להקיף את כל הידיעות שיש בעולם.
מה לעשות?
לא היינו בכל הארצות ולא חקרנו את כל בעלי-החיים,
אף לא מצנום.
וכיוון שאתה לא מעוניין לקבל עליך עול מצוות,
זאת אומרת,
ודאי שאם זה לא מוכח במאה אחוז אז עדיף להיות סקפטי,
לכן אתה כך.
שאלתי את השאלה וקיבלתי תשובה ישירה לתוך הפרצוף.
ברוך היטב, שאני אענו, ברוך הוא. ברוך היטב, אדוני. יום היטב, אולי נפתח תשובה ותשובה ידועה ידועה בזמן הזה.
ערב טוב מאוד. ערב טוב ומבורך. מה שלומך?
נסער.
נסער. נסער. מה, בוא, בוא תסביר לי.
אתה באת ושאלת שאלה.
אני... קיבלת תשובה, אני רוצה לשאול מגעה לך בראש, בתוך זמן שקיבלת את התשובה.
פתאום זה נחת עלי. זו הייתה רגישה
שמשהו שלא תכננתי, שהוא יותר חזק ממני,
משתלט.
והאמת היא שאני לא הייתי אמור להיות פה היום, אבל זוג חברים תפסו אותי ואמרו לי, אתה היום אתנו, והביאו אותי לפה.
ובגללם אני פה, ובגללם קיבלתי את מה שקיבלתי, והיום אני קיבלתי על עצמי עול שני.
אני לא יודע עוד איך לאכול את זה. זאת האמת.
אני לא יודע איך לאכול את זה,
אבל יש לי חברים טובים שיעזרו לי לקבל את זה ולהמשיך קדימה.
הכיוון הוא כיוון נכון, אין ספק.
קהל נכבד, רבי ארנון כץ נמצא אתנו,
גם כן,
כאן הערב.
ערב טוב.
אני עומד מולכם,
ועיניים דמעות,
ואני חנוק,
ואני יכול רק לומר לכם, שתסתכלו סביבכם,
תפתחו את עיניים ותסתכלו, 22,000 איש.
22,000 איש.
זה לא מונדיאל?
הכול התחיל בתור בואו נראה לו מי הוא,
מה הוא בכלל.
בואו נראה לאנטנה הקטנה הזאת מי אנחנו,
ואז הוא הראה לנו מי הוא באמת.
בשקט, בשלווה,
בענווה,
על כל שאלה ששאל יונתן תשובה.
וכשהוא גמר את כל השאלות,
הוא שאל,
נו,
מה עוד?
מה, יש לך עוד שאלות?
וברגע הזה הבנתי לאיזה נקודה הגעתי,
או עכשיו או אף פעם, וההחלטה הייתה עכשיו.
ובאותו רגע, כשחזרתי הביתה בשעה אחת בבוקר עם כיפה ועם ציצית עלי,
הסתכלו עלי החבר'ה ואמרו, אה, חודש, חודשיים, זה ייגמר.
חודש,
ועוד חודש,
ועוד חודש,
ועוד חודש,
ועוד חודש, ועוד חודש.
רבי אמנון, זה מזכיר לך משהו? טיפה ועוד טיפה.
שנתיים וחצי עברו, ואנחנו עדיין בתשובה מלאה.
נשאלת השאלה הפשוטה, והיות שרואים אותנו לא רק הקהל הקדוש הזה, אלא קהל בכל העולם באמצעות האינטרנט,
יש לי רק משפט אחד לומר לכם.
איך אתם יודעים שזה לא טוב?
גם אני הייתי חילוני.
תנסו!
תתעמו! תתעמו!
תודה רבה לרב,
תודה רבה לקדוש-ברוך-הוא, ותודה לכל העולם שמקשיב,
ואני מקווה שכולנו נחזור בתשובה.
אמן.
מחיאות כפיים