עיקרי התשובה - העיקר השמיני - שבירת התאווה הגשמית
- - - לא מוגה! - - -
שבירת התאווה הגשמית, וואי וואי, זה הדברים שמפילים אותנו בעיקר.
לאדם יש תאוות גשמיות.
אדם צריך להשיב ליבות מה תאווה עוללה לנפשו. לפעמים אדם רעב,
אז הוא עוצר מסעדה, הוא רוצה לאכול.
מה הכשרות?
לא מעניין אותו כל כך, העיקר כתוב כשר, מספיק.
ואוכל חופשי.
מה עם הירק?
ניקותו מטולעים?
אתה יודע אם כן או לא?
לא מעניין, הוא רעב.
בן אדם לא מתבונן,
לא מסתכל, לא בודק.
התאווה מושכת אותו, או תאוות אחרות, לכסף, לנשים, לכל מיני דברים רעים.
האדם הזה יסתכל, תראה, תראה, תראה. זה נראה לך עבירה קטנה, נכון?
אבל זה כמו חבלי השווא. אתם יודעים מה זה תולעת משי?
היא עושה כור קטן, כזה חוט משי דק,
היא מקיאה אותו בפיה.
אבל חוט ועוד חוט הופך להיות
בגד משי חזק.
העבירות שלנו בהתחלה הן כמו משי, דק.
אבל עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, זה נהיה כאבות העגלה.
זאת אומרת, כמו חבל.
בהתחלה זה חוט,
אבל זה נהיה חבל.
ולכן יפרוש אדם מן התענוגים
ולא יימשך ער תאוותו גם בדברים המותרים.
תאכל,
תשתה מה שמותר,
אבל לא להרבות, אפשר להיות זולל ושובע כל היום.
מותר לאכול דברים כשרים,
מותר לאכול בשר,
אז מה?
אז כל היום תשב, תאכל, תשתה, תשתכר, הכול, בגלל שמותר ואתה גם ברך?
תפרוש מן התאווה, כי אם לא תטבע בה
וילך בדרכי הפרישות.
אז מה יאכל?
יאכל לשובע נפשו
ולקיום גופו,
כעניין שנאמר, צדיק אוכל
לשובע נפשו.
אבל בטן רשעים תחסר, חסר לרשעים עוד בטן.
הוא גמר לאכול, הוא אומר, חבל, תאמין לי, אם היה לי עוד מקום הייתי מרביץ עוד ארוחה.
הבן אדם כבר פתח את החגורה,
כבר בקושי נושם, בקושי זה,
אבל אם היה לו מקום, היה אוכל עוד.
היה פעם, הזלילה הגדולה, היו תקופות, אתם יודעים, לפני מאות שנים,
שאנשים היו אוכלים,
מכניסים אצבע,
מקיאים
וחוזרים לאכול עוד פעם.
בעלי תאווה.
תאוות נשים.
אדם לא ייגש אל האישה אלא רק לקיים מצוות פריה ורבייה או למצוות עונתה,
שלא יהיה מצוי אצלה קטרנגול כל יום ביצע.
כל זמן שאדם הולך אחרי התאווה,
הוא מקצר את ימיו.
כתוב, אל תיתן לנשים חייליך,
כי הוא מקצר את חייו.
אדם צריך להיזהר שלא יימשך אחרי תולדות החומר,
וירחק מדרך הנפש המשכלת, ואז יתגבר, יצרו עליו.
ואמרו, אבר קטן יש באדם,
משביעו רעב, מרעיבו שבע.
ויש גם תאוות הממון,
כשאדם מכלה את ימיו וחייו ברדיפת הממון,
נוסע מעיר לעיר, מכפר לכפר, ממדינה למדינה, בשביל כסף,
מקצר את ימיו, קיצר בדרך כוחי.
התאווה נתונה בלב אדם,
והיא שורש כל הפעולות.
לכן אם אדם יתקן את התאוות,
אז יוכשרו כל הפעלים שלו,
שנאמר, וזך ישר פעולו.
מי שהוא זך מן התאוות,
אז הפעולות שלו ישרות.
כל המעשים שלו בחזקת מתוקנים וישרים.