מעשה שהיה: הרב אמנון יצחק ויהודי שלא רצה לחזור בתשובה
- - - לא מוגה! - - -
מעשה שהיה, כך היה.
מור אחי,
הרב אמנון,
השם יאריך ימיו בטוב ובשנותיו בנעימים.
לפני בערך, אני חושב, זה היה
בין 20 ל-25 שנה.
היה איזה יהודי
שהוא כמו שאומרים ישב לו על הזנב שמונה שנים.
הוא מנסה להחזיר אותו בתשובה, לקרב אותו,
אבל לא כל הזמן.
כל הזדמנות שהוא פגש אותו,
הוא דיבר איתו.
שמונה שנים הבן אדם לא זז מילימטר.
במילים אחרות זה צריך להיות אוחד בולדוזר.
אם לא מצליחים להזיז אותו זה לא פשוט.
יום אחד היה אירוע משפחתי,
אחרי השמונה שנים האלה בערך,
הרב אמנון הגיע לאירוע המשפחתי עם ספר הרמב״ם
תחת בית השיחי.
והוא התיישב לידו
ואומר לו,
אתה יודע,
אני מתפלא על עצמי.
אני את הרמב״ם
למדתי הלוך וחזור לא פעם אחת,
ברוך השם.
ואני מתפלא על עצמי איך בזבזתי עליך כל כך הרבה זמן. כל פעם שאני פוגש אותך אני מנסה לקרב אותך, לדבר איתך, ושום דבר לא עוזר.
אני מתפלא על עצמי איך בזבזתי את הזמן עליך.
אז הוא אומר לו, למה כבודו, למה כבודו אומר
בזבזת את הזמן?
אז הוא אומר, כי אם בזמן הזה הייתי משקיע על אחרים, היו תוצאות.
אבל אתה, זו בעיה.
בהרמב״ם כתוב שאתה אפילו אם תרצה,
אתה לא יכול לחזור בתשובה.
ההוא מסתכל עליו עמום ואומר לו,
בהרמב״ם כתוב עליי, איפה אני כתוב בהרמב״ם?
הוא אומר לו, בוא תראה.
פתח לו ספר הרמב״ם.
הוא מראה לו שכתוב שליצנים לא יכולים לחזור בתשובה.
זה בעיה.
למה?
ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות.
אתה יכול לתת שיעור מוסר,
שעתיים לדבר עם אנשים,
אנשים מתחזקים,
יושב איזה ליצן אחד בצד,
סוף השיעור זורק בדיחה,
נגמר השיעור, כולם יוצאים החוץ,
הליצן הזה אומר לה, חבר׳ה,
איך הבאתי את הבדיחה, אה?
איך הייתה הבדיחה?
הוא לא זוכר כלום מהשיעור. מה הוא זוכר?
רק את הבדיחה.
למה? כי ליצנות אחת
דוחה מאה תוכחות.
היא עושה סיכוך מיגון,
קליפה,
קליפה,
לא נותן לעבור.
הקליפה של הליצנות זה קליפה, קליפה.
לא פשוט.
אותו אחד ששמע את הדברים האלה באותו מעמד מהרב אמנון,
מה זה התרגז?
הוא אומר לו, אתה לא מתבייש?
אתה אומר עליי שאני ליצן?
והתחיל ללכלך, התחיל להגיד, למה מה? למה מי אתה? למה מה אתה היית לפני שחזרת בתשובה?
בקיצור, נהיה וואחד אקשם.
עכשיו, אתם יודעים שכשיש אקשם
אז כולם ככה קמים לראות מה העניין.
ואז קמו אנשים,
התקרבו לשולחן,
ואיך אומרים, מהאירוע המשפחתי כמעט נהיה אירוע משטרתי.
בצחוק, כן, אני אומר את זה.
אבל תכלס, היו שם אנשים,
והתחיל ויכוח.
אלה אומרים כך, אלה אומרים כך,
אלה לטובת הרב, אלה לטובת אותו בחור.
ויש את הקבוצה שיושבת בצד ואומרת,
אלה, אללה, קרסו לנו את כל הערב עכשיו.
מה, זה הזמן להתווכח?
קיצור,
הלכו מאותו ערב עם הרגשה של כאילו בלי תכלס.
לא היה תכלס פה.
נשארו בסימן שאלה, לא בסימני קריאה.
חלפו מספר חודשים,
והבחור הזה הלך לסמינר
וחזר בתשובה.
התחיל לחזור בתשובה.
איכשהו התחיל לחזור בתשובה בתחילת דרכו.
ממש תקופה קצרה לאחר מכן
היה עוד אירוע משפחתי.
הרב אמנון
הגיע לשם,
ואותו בחור גם הגיע לשם,
אבל הפעם הוא הגיע עם הרמב״ם מתחת לבית השיחי שלו.
והוא ככה נכנס, מחייך,
איפה הוא מתיישב? ליד הרב אמנון.
שניהם צוחקים אחד לשני,
ואז הוא אומר לו,
כבוד הרב,
אומר לו כן,
הוא אומר לו, יש לי קושייה על הרמב״ם.
אז הרב אמנון אומר לו, נו,
אם אתה כבר על התחלת הדרך, יש לך כבר קושיות על הרמב״ם,
אתה במצב טוב.
מה הקושייה שלך על הרמב״ם?
הוא אומר, תראה, הרב, פה כתוב שליצנים לא יכולים לחזור בתשובה.
אומר לו, נו. הוא אומר לו, אז איך אני חזרתי?
אז הרב אמנון אומר לו, זו לא קושייה בכלל.
הוא אומר לו, תדע לך שהרמב״ם לא טועה.
אם הרמב״ם אומר
שליצן לא יכול לחזור בתשובה, אז הוא לא יכול לחזור בתשובה.
הוא אומר לו, מה, אני אומר לך, אני חזרתי, הנה, אני כבר התחלתי להניח תפילין, אני כבר שאומר שבת, אני...
מה?
הוא אומר לו, הרמב״ם לא טועה.
הוא אומר לו, אז איך אתה מסביר?
הוא אומר לו, פשוט.
הוא אומר לו תראה חוץ מהרמב״ם
יש גם הרמב״ן
יש את רבנו משה בן נחמן
והוא שואל שאלה
בקריאת שמע
למה אנחנו אומרים
ושמתם על לבבכם ועל נפשכם
אומר לו הרב תקשיב טוב
אני שמונה שנים ניסיתי לקרב אותך
וזה לא עזר, נכון?
כך היה נראה
אבל אני לא התייאשתי, אתה יודע למה?
כי אני שמחתי על הרמב״ן
כשאני אמרתי לך את מה שכותב הרמב״ם
אתה זוכר מה קרה לך באותו רגע?
אתה כעסת
אתה התרגזת
ליצן לא מתרגז
ליצן לא כועס
אני חיכיתי לרגע הזה
שאני מגרד מעליך את הליצנות, שאתה תהיה רציני אפילו לרגע
ברגע שאני אביא אותך לרצינות של רגע
כל מה שטחנתי אותך שמונה שנים
ושמתי לך על הגג
כי לא הצלחתי לחדור פנימה
באותו רגע הגג קרס
וכל מה ששמתי על הגג נכנס פנימה בוואחד זבתא
לרגע הזה חיכיתי