מחפש ריגוש - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב לכולם, אני לא רגיל להתרגש, הפעם כן.

כבוד הרב,

אני למעשה חי בחברה שאני חושב כחי טוב.

הוציא תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, תואר שני,

גם בבר אילן.

אני עובד בעבודה שהרבה מייחלים לה.

אני עובד בתפקיד ביטחוני,

תפקיד טוב,

אבל אני יכול להגיד שאני כל בוקר קם עם רקנות.

זאת אומרת שכשעשיתי למשל את התואר הראשון, אני אמרתי, בטח יהיה לי ריגוש. אז היה לי ריגוש חודש, חודשיים, שלוש,

בסדר.

אחר כך באה הריקנות, אמרתי, אני אחפש ריגוש, סיפוק.

עשיתי תואר שני,

הייתי בעננים חודש, חודשיים, שלוש,

ולאחר עבוד הפעם הירידה הזו.

ויש גם את העבודה שהיא באמת, אני, לא שאני בא לפרסם את עצמי, אני היססתי המון לפני שאמרתי את מה שאמרתי,

אבל יש גם את העבודה שהיא נחשבת ממש ממש טובה.

אבל עדיין, הריקנות קיימת. זאת אומרת, אני קם לעיתים במחשבה של מה הצעד הבא, אז אני אלמד תואר שלישי?

למדתי, מה הלאה?

אז במעמד זה, אני מתרגש כבוד הרב,

מה מה זה אני מוכן להשתדל לעשות יותר ולעשות יותר לבוראי, לבוראי, לבוראי.

אבל יש לי, לא תנאי, אבל בקשה.

הבקשה היא,

אם אפשר,

אני רוצה להמשיך בעבודה הזו, כי אני אוהב את העבודה,

ושניים שאני אמשיך להיות בריא. אלה הבקשות שלי.

להיות בריא.

אתה בריא, לא?

אתה אפילו בריא בנפשך,

מה שאין הרבה.

כי אם אתה יודע להבחין שאתה ריקני ואתה מחפש מילוי,

כמו שכתוב בפסוק, וגם הנפש לא תמלא כי הנפש כשהיא ריקה היא מבקשת מילוי, היא יודעת שהמילוי לא בא לא מתואר ולא מאוכל ולא מבילוי,

ולא מכלום, זה יוצר יותר איכנות. כמו מים מלוחים. מי ששותה מים מלוחים,

הוא מרווה את צמאונו לרגע, אבל הוא נהיה יותר צמא אחר כך. כל מי שמלא את אהבתו,

הוא נהיה עוד יותר צמא.

מרעיבו שבע, משביעו רעב.

וזה שאתה מרגיש בזה, זה מעלה, ואתה הראשון שקפצת כשאמרתי מי רוצה לחזור בתשובה, אתה היית הראשון שקמת.

אשריך ואשרי חלקך.

קלטות מספר 553-554,

מחפש ריגוש, חלק א'.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב נעלוי נשמת

המנוח רפאיל נחמני בן רבקה ויוסף עמנו בן סעיד, מנוחתם עדן.

זרע חי וקיים לליאת בת מרים.

ורפואה שלמה לעזרה בן יוסף ומרים בת שרה.

רפואה שלמה.

בפרשת השבוע הקרוב, פרשת ניצבים,

כתובה מצוות התשובה.

ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום,

אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

התורה מצווה את היהודי לשוב בתשובה

אל השם יתברך ולשוב עד השם אלוקיך

בכל לבבך ובכל נפשך.

אומר רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שאדם צריך לעשות תשובה במסירות נפש.

למה? כתוב ובכל נפשך,

כמו שכתוב בשמע ישראל.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך ובכל נפשך,

זה אפילו נוטל את נשמתך.

צריך לאהוב את השם.

גם כאן כתוב, ושבת עד השם אלוקיך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך.

זאת אומרת, אם אדם יודע שעל ידי התשובה

שהוא יעשה, הוא ימות באותו רגע,

בגלל התשובה

צריך למסור את נפשו על התשובה.

כך אומר רבינו חיים מבולוז'ין,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, תלמידו המובהק של הגאון מבינה.

אז המצווה הזאת, ושבת עד השם אלוקיך.

אבל יש אנשים שנמצאים במצב כזה, שהם מרגישים שהם למטה, למטה, למטה,

שקשה להם להאמין שהם יוכלו לעלות מאיפה שהם נמצאים,

ואם יסלחו להם בכלל,

כמו שאמר לי פעם אדם,

אני

שומע מה שאתה אומר,

גן עדן, גיהינום, זה, פה, שם.

אני היום

חזרתי בתשובה,

הוא אומר לבד,

אבל אני לא מאמין שאני אקבל גן עדן.

אני בטוח שאני אקבל גיהינום.

למה אני יודע מה עשיתי בחיים שלי,

ולא שייך לסלוח לי על מה שעשיתי?

אז אמרתי לו, אז למה חזרת בתשובה אם אתה לא מאמין?

אז הוא אומר, אני לא חזרתי בשביל לקבל שכר.

אני חזרתי בשביל לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא על כל מה שהכעסתי אותו כל ימיי.

אמרתי לו, זאת התשובה הכי מעולה שיש,

שלא על מנת לקבל פרס.

ואתה תקבל גן עדן גדול מאוד.

לא מיראת העונש,

אלא בגלל ההכרה האמיתית,

שציערתי את הקדוש ברוך הוא כל כך,

שאני רוצה לעשות לו נחת רוח.

ואם אדם נפל,

תמיד ידע שיש לו את האפשרות של התקומה.

כתוב בפסוק במיכה,

אל תשמחי אויבתי לי,

כי נפלתי קמתי,

כי יושב בחושך

השם אור לי.

חכמים, זיכרונו לברכה, אומרים,

אילולא נפלתי לא קמתי.

זאת אומרת, אם אדם לא נופל, נפילה ממש,

לא יוכל לקום.

אדרבה, מתוך הנפילה

אדם מתאושש וקם.

ואילולא שישבתי בחושך,

לא היה השם אור לי.

זאת אומרת, פעמים האור ניכר דווקא כשאתה נמצא בחושך.

גם לגבי מלחמת האדם עם יצר הרע נאמרו הדברים.

זאת אומרת, הנפילה והישיבה בחושך, חושך המעשים,

והנפילה והדרדור שהאדם מתרחק מבוראו,

הם דווקא שמביאים את האדם לראות את אור האמת,

ומתוך החושך שהוא נמצא הוא מבחין באור ביתר שאת.

זאת אומרת,

אם אדם כבר נמצא למטה, לא צריך להתאייש. הוא אומר, אין לי תקווה.

בדיוק הפוך, יכול להיות שבגלל החושך הגדול שאתה נמצא,

האור יבוא ויהיה עצום יותר.

כי אין יותר לאן לרדת.

יש אפשרות רק לעלות.

ולכן כתוב, הבא לי טמא, פותחין לו.

הבא לטהר, מסייעין לו.

מי שבא לטהר, רוצה לשוב בתשובה, מסייעין לו מן השמיים, מסייעין.

למה לא עוזרים לו לגמרי? למה רק מסייעין?

כי הוא צריך לעשות את העבודה בעצמו.

אז למה מי שבא לטמא, פותחין לו?

למה פותחין לו? למה לא מקשים עליו?

אלא אם יקשו עליו, אז הוא ירד לאט לאט לאט לאט לאט, וזה ייקח הרבה זמן שהוא ירד, ירד, ירד,

הוא לא יתעורר.

אבל אם פותחים לו,

אז הוא יעשה גלישה ישר, טרררר, טח!

והוא יתעורר יותר מהר.

אז יש חשבון בשמיים שלפעמים אדם ירד,

ירד, ירד, מהר מאוד,

הסתבך מאוד מאוד,

ואז הוא יוכל להתעורר

בבת אחת.

פתאום הוא מוצא את עצמו,

כמו שאומרים, בשאול תחתית,

אז הוא יתעורר, מה זה, איפה נפלתי?

איפה הייתי ואיפה אני היום?

פתאום הוא התבונן.

שני מעשים, לדוגמה, מביאה הגמרא

על יוסף משיטה ויקום איש צרורות.

וככה מובאים המעשים בגמרא.

בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית,

לבית המקדש,

אמרו ייכנס מבני ישראל תחילה.

האויבים פחדו להיכנס לבית המקדש. בית המקדש כתוב, הזר הקרב יומת.

פחדו השונאים להיכנס לבית המקדש. אז אמרו, נכניס קודם כל ישראלי אחד, נראה מה יקרה איתו.

אמרו לו ליוסף,

יוסף משיטה, היכנס.

ומה שאתה מוציא שלך הוא. היו צריכים לפתות אותו במשהו.

אמרו לו, תיכנס לבית המקדש,

מה שתוציא מכלי מבית המקדש יהיה שלך. דבר ראשון שאתה מוציא, שלך.

זאת אומרת, משתלם. תיכנס, תרוויח.

נכנס והוציא מנורה של זהב.

הוציא את המנורה.

אמרו לו, אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו.

אמרו לו הגויים שמנורה זה גדול, גדול מדי.

מה שלקחת זה יותר מדי, הגזמת. זה לא בשביל אדם הדיוט, אדם פשוט.

זה אתה לא יכול להשתמש.

לא התכוונו לכזה גדול, כזה דבר חשוב. לא.

אלא ייכנס פעם שנייה, ומה שאתה מוציא שלך הוא.

ולא קיבל עליו. לא הסכים.

אמר, לא די איש, הכעסתי את בוראי פעם אחת.

אלא שכעיסנו פעם שנייה.

אמר, אני לא נכנס.

פעם שנייה אני כבר לא נכנס.

מספיק, די.

פעם אחת הכעסתי את הבורא,

פעם שנייה אני לא אכעס אותו יותר.

מה עשו לו?

נתנו אותו בחמור של חרשים,

והיו מנסרים בו.

והיה צובח ואומר,

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

הכניסו אותו בחמור של חרשים.

זה מין מכשיר

שמשכימים את הבן אדם בפנים,

והוא נסרים נסרים,

והוא נמצא בפנים,

ואז מנסרים לו את הרגליים.

אומרים לו, אתה מסכים או לא מסכים?

מה הוא אומר? אוי לי שהכעסתי את בוראי. חותכים לו עוד חתיכה.

וככה חותכים אותו חתיכות, אחד אחרי השני.

והוא צועק, לא, איי, לא.

הוא אומר, אוי לי שהכעסתי את בוראי.

שמעתם דבר כזה?

הנפילה הייתה גדולה ועמוקה כל כך.

החושך והאפלה שהיה יוסף משיטה

שרוי בו איום ונורא.

שהשונאים מחריבי בית המקדש לא העיזו להיכנס לבית המקדש.

פחדו.

הוא היה מוכן והסכים להיכנס לבית המקדש תחילה.

הוא היה מוכן, תראו באיזה שפל הוא היה. הם לא הסכימו להיכנס ראשונים, והוא כן היה מוכן.

ואפילו כשהוציא את המנורה, לא הרגיש מה שהרגישו השונאים,

שלא ראוי להדיוט להשתמש, כאילו איך אתה לוקח את המנורה ואתה רוצה לקחת את זה לך.

גם זה הוא לא הרגיש.

ולא שמה לבו על

גדולת שפלותו, מה שנקרא.

לפתע ראה לאיזה תהום מידרדר,

ועל כן על ידי זה העיר לו השם יתברך ואמר

די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת.

פתאום הוא תפס

משהו שהוא לא תפס קודם.

איך הוא נכנס בכלל?

איך הוא העז להמרות את פי השם? איך הוא העז לעשות עבודה בשביל הגויים? ואיך הוא העז לקחת דבר קדוש כזה?

פתאום הוא תפס.

ואפילו שעינו אותו בייסורים גדולים, הוא לא הסכים להיכנס,

ולא צווח ולא צעק,

אלא אמר, אוי לי שהכעסתי את בוראי.

ברגע קטן הוא עלה מתהום תחתיות עד לדרגה עליונה של מסירות נפש,

מחושך נורא לאור גדול,

והשם היה אור לו.

ונתקיים בפסוק, כי נפלתי קמתי,

הנפילה גרמה לי שקמתי,

כי השם בחושך השם אור לי.

אבל אילולא נפל,

לא היה חוזר בתשובה,

ולא היה עולה מבור תחתיות שהוא הגיע אליו למעלה,

וזוכה למסירות נפש נפלאה כזאת,

שהגמרה מציינת את זה נשבח גדול ביותר.

אבל רק אחרי שהוא ירד למטה,

הצליח להגיע למדרגה של קידוש השם, כמו רבי עקיבא וחבריו.

שמעתם?

אדם שהגיע לשפל המדרגה כזאת,

שמסוגל להיכנס.

אנחנו היום, כששומעים שבן אדם יכול להיכנס לבית הכנסת, לגנוב ספר תורה,

אנחנו מסתכלים עליו שזה צריך להיות אדם שפל שאין כדוגמתו.

להיכנס לגנוב ספר תורה?

נכנס לקודש הקודשים, להיכנס לבית המקדש,

להיכל, לקחת משם את המנורה בשבילו פרטי לשימוש חול.

זה שפל שאין כדוגמתו.

אבל מתוך השפל הזה,

השם מאיר לו.

עוד מעשה מובא בגמרא,

יקום איש צרורות.

היה בן אחותו של רבי יוסף, בן יועזר, איש צרידה,

שהיה אחד מן הזוגות, מגדולי ישראל,

והיה רכוב על סוסו בשבת,

מחלל שבת בפרהסיה, הוא פקר,

עזב הכול.

היה רכוב על סוסו בשבת,

שהוליכו את דודו רבי יוסף בן יועזר להיתלות.

תפסו הגויים, את רבי יוסף בן יועזר,

על שמסר נפשו על התורה בשעה שהייתה גזירה של הגויים,

ולקחו אותו לתלות אותו במרכז העיר.

כשהוא רואה

את דודו הולך להיתלות,

הוא רוכב על סוס בשבת,

יקום איש צרורות,

אמר לדוד שלו בשעה שהוא מובל למיטה,

חמי סוסה דרכיו לי מרי וחמי סוסך דרכיו רבך.

תראה איזה סוס הרכיב אותי, האדון שלי,

הרומאי,

ותראה על איזה סוס הרכיב אותך ריבך,

בורא עולם.

אתה הולך להיתלות, ואני יצאתי נשכר, הרווחתי.

אני על סוס דוהר בשבת,

מבסוט,

לא חסר לי כלום, הגויים מכבדים אותי.

מתי מה יצא לך מכל התורה שלמדת?

לוקחים אותך לתלייה עכשיו במרכז העיר.

אמר לו רבי יוסף,

אם למכעיסיו כך,

קל וחומר לעושה רצונו.

אם הקדוש ברוך הוא עושה לי שנים ממכעיסיו כך,

קל וחומר לעושה רצונו, כמה שכר הוא ייתן לעושה רצונו.

אני הכעסתי את הבורא, לכן אני מקבל עונש כזה.

אבל,

אבל, אלה שעושים את רצונו, וואי וואי וואי, כמה שכר הוא ייתן להם.

אמר לו יקום,

וכי עשה אדם רצונו יותר ממך?

אתה אומר שאתה במכעיסיו, אתה רואה אין מי שעשה את רצונו יותר ממך.

אמר לו, אם כך לא עושה רצונו,

קל וחומר למכעיסיו.

אז אם אני נקרע, אתה יודע שאני הייתי עושה רצונו של הקדוש ברוך הוא, ואם הייתי עושה רצונו,

וככה הוא עושה לי, לוקח אותי לתלות,

מה מחכה לך שאתה ממכעיסיו?

יא וואי וואי, מה מחכה לך?

ולמה הוא אמר לו ככה?

בשביל שהוא יגיד.

למה הוא קרא לעצמו ממכעיסיו בהתחלה?

בשביל שהוא יגיד, מה פתאום, אתה ממכעיסיו?

אתה עושה רצונו.

אז אמר לו, אם אני עושה רצונו,

וזה העונש מגיע לי על משהו שעשיתי,

מה מחכה לך שאתה ממכעיסיו?

מה קרה עם יקום שהוא שמע את זה?

נכנס בו הדבר כהרס של עכנאי,

כמו הרס של נחש שהקיש אותו, הדברים האלה.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

מתוך תשובה הוא עשה את זה.

הוא הבין כמה הוא ציער את הקדוש ברוך הוא וכמה הוא לא היה בסדר.

פתאום הוא תפס

איפה הוא מונח שהוא חושב שהוא יושב על מרצדס ומבסוט בשבת,

וואי וואי, מבסוט.

פתאום הוא תפס,

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

נתנמנם רבי יוסף בן יועזר איש צרדה וראה מיתתו של יקום פרחה באוויר.

אמר, בשעה קלה קדמני זה לגן העדן.

עשה תשובה וקיבל עליו ארבע מיתות בית דין,

וזכה להיכנס לגן העדן לפני רבי יוסף בן יועזר שעומד לתלות.

בגלל שהתשובה שלו הייתה בהכרה אמיתית ברורה.

זאת אומרת,

תראו באיזה שפל הוא היה. את הדוד שלו לוקחים. דוד שלו היה צדיק גדול, הוא ידע שהוא צדיק. הוא אמר, אתה?

אתה אין כמוך מי שעשה את רצון הבורס. אתה יודע שהוא הצדיק הכי גדול.

אז אם אתה רואה אותו, אתה מסתלבט עליו, יושב על הסוס בשבת, מחלל שבת, וצוחק על הדוד שלך שהולכים לתלות, ועוד מנגן לו על המצפון,

הוא אומר, מה יצא לך מכל מה שלמדת תורה? הנה, לוקחים אותך לתלייה.

איזה שפל יכול להיות לבן אדם שרואה אחד, הולכים אותו להריגה, ועוד מלגלג עליו.

ולא מדובר באדם זר ולא באויב, בדוד שלו הצדיק.

נו, איזה שפל הוא היה.

ובמקום להשתתף בצערו, עוד מתקלס בו.

אבל דווקא מתוך זה שהוא ירד לשפל כזה,

כי נפלתי, קמתי,

כי יושב בחושך, השם אור לי. מתוך הירידה התהומית הזאת,

אפשר לעלות עם אור גדול בבת אחת

ולזכות לגן עדן מיד.

היה עוד אחד, קראו לו רבי אליעזר, רבי אלעזר בן דורדיא,

שהוא עשה עבירות ממגונות ביותר באופן קבוע.

פעם אחת הוא הלך

למקום מסוים ואמרה לו אותה אישה,

אמרה לו,

אתה לא תזכה לחיי העולם הבא.

פתאום הוא תפס מה היא אומרת לו,

שהוא לא יזכה לחיי העולם הבא,

שם את ראשו בין ברכיו וגעה בבחייה,

געה בבחייה, עד שנפח את נשמתו מתוך תשובה.

לא יכול היה לסבול את עצם הקיום והחיים שלו בהכרה מה הוא הכעיס את השם ומה הוא זלזל בשם במעשים המגונים שהוא עשה.

יצאה בת כול מן השמיים ואמרה, אשריך רבי אליעזר בן דורדיא,

שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

איי, איי, איי, אמר רבי, לא דיין,

לבעלי תשובה שמקבלים אותם,

אלא עוד שקוראים להם רבי.

אתמול היה העבריין הכי גדול,

חזר בתשובה,

ברגע אחד, בהכרה אחת אמיתית,

ולא רק שמקבלים אותו, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, אלא שקוראים להם רבי.

מי קרא רבי? בת קול יצאה מן השמיים ואמרה.

זאת אומרת, כל אדם, אפילו שיהיה למטה, למטה, למטה,

יכול לעלות בבת אחת למעלה, למעלה.

וזה מה שכתוב בפסוק, ושבת עד השם אלוקיך, ושבת עד השם אלוקיך. אדם יכול לשוב בתשובה שתגיע עד כיסא הכבוד, ממש.

גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד השם אלוקיך.

וכן, אמרו חכמים, במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד,

שנאמר, שלום, שלום, אמר השם,

לרחוק ולקרוב.

קודם כול, הוא אומר,

שלום, שלום, לרחוק, מי שהיה רחוק מהשם,

ואחר כך לקרוב.

וזה, משום שעל ידי הנפילה נוצרת התקומה.

על ידי הישיבה בחושך

ישנה אפשרות להתנער ולראות את האור הגדול.

וזה מה שאמר הנביא, כי חשלת בעווניך.

שעל ידי כך אתה יכול להתרומם ולהגיע עד השם אלוקיך.

כיוון שאדם נכשל בעוון,

אז הוא יכול לעלות מעלה-מעלה מגודל הירידה

מעומק הירידה לגודל העלייה.

אבל מהו בעצם המפריע הכי גדול לאדם להתעלות?

נו,

אז אמרנו דברים יפים,

ואמרנו פסוקים, ואמרנו מעשים שהיו,

והבנו את הפרינציפ.

אז למה לא כולם, למה לא כולם חוזרים בתשובה? הרי יש אנשים שבאמת מעשיהם

מעשים לא טובים,

כלפי השם אני מדבר,

וכלפי החברה,

בדברים שהתורה אסרה.

למה הם לא מתעוררים?

למה הם לא שווים בתשובה?

כי המפריע העיקרי זה שאדם חי בהרגל, בהרגל.

עצם זה שהוא התרגל למצבו,

מה אני אגיד לך, ככה אני חי, זה אני, מה אני אגיד לך, דוגרי, אני ככה חי, אני לא יכול משהו אחר, אני לא יכול לעשות שינויים וזה, אני הכול לוקח בי איזי, הכול לאט-לאט, אני לא יכול,

אני לא יכול לקפוץ מהר, אני לאט-לאט, הכול לאט-לאט אצלי, לאט-לאט.

בן 70, הוא עוד לאט-לאט, לאט-לאט, לא בוער לו, הוא לאט-לאט.

מה בוער? יש לו עוד 240 שנה לחיות, הוא לא, לא בוער לו שום דבר, לאט.

והוא גם לא מרגיש בהכרה,

הוא לא מרגיש בהכרה שיש לו איזה הכרח להתעלות מעלה-מעלה.

כאילו, מה חסר לי? למה אני צריך להשתנות?

תראה, אני נכון, לא צדיק, אני לא עושה הכול,

אבל מה רע לי?

מה חסר לי?

אין לי צרות, אין לי מחלות, אין לי איסורים. למה אני צריך להשתנות?

למה? מה קרה? מה רע?

הוא לא מרגיש הכרח לצאת מהביצה שהוא נמצא בה. הוא גם לא קורא לביצה.

זה פנאן.

חיים מסודרים עם תוכניות, עם הכול.

יש לו לוח זמנים קבוע, מזכירים, מזכירות, הכול.

חי טוב.

למה שהוא יתעלה?

למה שהוא יעלה מעלה-מעלה?

מה בוער? מי דוחק בו?

אין איסורים, אין צרות, אין מחלות. למה שהוא

חי בארגן ולא מרגיש שהוא מכריח לעלות?

וגם אין לו התרגשות.

He's not exciting.

הוא לא, הוא בכלל לא, לא מתפעל מכלום.

הוא פשוט מאוד חי בכיף וזה לא מתרגש, אין לו ריגושים. כן, זה אני מכיר, זה הייתי, זה אני חייב.

זה היה קטן עליי, זה לא.

אין לו ריגושים.

רף הריגושים שלו גבוה מאוד, ממילא אין מה לחדש לו.

אבל זה בדיוק מה שכתוב בישעיה הנביא.

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני.

יש הרבה אנשים שאומרים, ברוך השם, ברוך השם, אני חי טוב, ברוך השם. הוא עושה את כל העבירות ומשתמש בשם השם.

ברוך השם, השתבח הבורא, ברוך השם.

כן, איפה תהיה בשבת? בעזרת השם, אנחנו נוסעים לכינרת.

בעזרת השם, הוא לא נוסע בלי עזרת השם, הוא לא סומך על האוטו, הוא רק עם עזרת השם נוסע.

כן, זאת אומרת, בפיו ובשפתיו כיבדוני, בפיו ובשפתיו כיבדוני,

אבל ליבו רחק ממני.

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

כל היראת שמיים שלו, והוא אומר, אל תראה אותי ככה, אני מאמין,

אני הולך לבית כנסת, אני משלים מניין, לפעמים אני גם תומך,

אני גם נותן צדקה,

אל תראה אותי, אסור לגלות כל דבר, לא מגלה כל דבר.

הוא לא עושה כל כך הרבה, הוא לא מגלה,

הוא לא מגלה.

אתה יודע, אסור לגלות.

וככה, הוא חי עם מבסוט,

עם מחשבה שבעצם הוא בסדר גמור. השם מכיר אותו, שם אוהב אותו, יודע במה עשה.

קצת עבירות פה ושם, מה, אני צדיק? אני לא צדיק, אני אגיד לך את האמת, אני לא צדיק, הלוואי והייתי יכול.

נו, בוא תתחיל.

לא, תשמע, זה לא ככה, זה צריך לקבל החלטה,

יש אישה, יש ילדים, צריך להתייעץ.

יועץ מס, עורך דין צריך, רואה חשבון, נחליט.

איי, איי, איי, הקדוש ברוך הוא אומר,

והוא מחליט מה שהוא מחליט.

הוא מחליט מה שהוא מחליט.

והלב רחוק,

עושים מן השפה לחוץ,

ויראתם אותי היא יראה חיצונית, שאין לה כלום עם מעמקי הלב.

התלהבות ורגש אין בכלל, הכל נעלם.

יש מעשים של הרגל מילדות.

בבית הוא חונך קצת להאמין, קצת מסורת, קצת פה, קצת שם,

וזה נשאר לעולם.

בעסקים, הוא לא יגיד ככה.

תשמע, אני התרגלתי למשכורת מינימום, אני מבקש לא להעלות לי את הזה, כי אני פשוט מאוד לא אוכל.

גם קניתי ארנק קטן,

אז אני לא יודע אם אתה תביא לי יותר, אולי זה יגלוש, יגלוש, הכסף יגלוש.

אז אני רגיל ככה, אתה מבין, אני לא...

גם האוטו, אני לא מחליף מודל 82, כי אני רגיל.

קח חדש, לא, לא, לא, זה כבד עליי,

אני לא רוצה יותר מדי לעלות, אתה מבין.

בכל העניינים הוא רץ וטס, ולא מספיק לו.

בענייני מצוות,

בי כאפי.

מספיק, די, לא צריך להגזים.

תשמע,

צריך להיות בהכרה, לא לאבד שליטה.

איזה צדיקים.

משהו.

מדהים.

וכיוון שנשאר האדם במצבו,

ואין לו את הכוח והרצון להתעלות,

אז רק זעזוע של מכה קשה תעורר אותו.

זאת אומרת, מה? הוא מזמין בעיות.

הוא מזמין בעיות.

כי הקב'-הוא אומר, תשמע, הבן אדם חי בסבבה.

הוא לא רוצה לצאת מהשגרה.

הוא לא רוצה לצאת מהשגרה.

אבל אני אוהב אותו,

אני רוצה לקרב אותו, אני לא רוצה שהוא ימשיך להיות ככה, כי הוא יקבל גיהינום.

מה אני אעשה עם הבן אדם?

מה אני אעשה עם הבן שלי? מה אני אעשה איתו?

חייב להכניס לו חלעה אחת

שהוא יבין שאין מצב של שגרה.

לא לעולם חוסן. אין דבר כזה קבוע. אין דבר כזה. הכול משתנה.

אז הקדוש רוצה לצליח לתת לו איזה משהו ככה, שפתאום הוא יקבל איזה משהו, והוא יבין את החושך ואז הוא יתגעגע על האור. יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, תחזיר אותי למצב הקודם.

אז הקדוש ברוך הוא עושה לאדם את החסד הזה.

הבן יטמא, פותחים לו.

גליצ'ה, טאח!

פתאום הוא מתעורר.

איי, איי, איי, איי, הוא מזמין את זה.

והקדוש ברוך הוא אומר לו, עכשיו אני אתן לך קפיץ,

תרד למטה ותגיע עד השם אלוקיך.

פתאום תפילות, פתאום קברי צדיקים, פתאום הכותל המערבי, פתאום הוא טס לפה, טס לשם,

מחפש רבנים, מחפש... מה קרה?

מה קרה?

איזי-איזי.

לא...

בלחץ.

בלחץ. הוא כבר רואה שכבר מלאכי חבלה רודפים אחריו.

אז הוא כבר בלחץ.

מקדים. מקדים תרופה למכה.

איי, איי, איי, איי. למה צריך את זה?

למה צריך לחכות עד שיעוררו אותך ככה בדרך הזאת?

תתעורר למטה.

למה אתה צריך להיות יקום איש צרורות,

או יוסף משיטה,

או רביל עזר בן דורדיאה? למה אתה צריך להגיע עד שאתה תמות מתוך תשובה? למה?

למה?

אפשר לחיות מתוך תשובה. אפשר לחיות בכיף מתוך תשובה.

אפשר לחיות חיים מאושרים, חיים של מצוות, חיים של דרך ארץ.

מה לא טוב? למה צריך, איך קוראים?

למה צריך לחכות,

חס ושלום, שיעוררו אותנו בדרך כזאת?

וזה מה שכתוב בפסוק, כי תוליד בנים

ובני בנים בנושנתם בארץ

והשחטתם

ועשיתם פסל.

התורה אומרת,

תדעו לכם,

אתם תולידו בנים ובני בנים בארץ הקודש. תגיעו לארץ הקודש ואתם תולידו בנים ובני בנים.

ונושנתם בארץ.

היי, תתרגלו, הכל יהיה ישן, נושן, כבר תהיו רגילים.

תתרגלו למצב,

ואז מה יקרה?

מה כתוב? והשחטתם, ואז תשחיתו את דרככם,

ואתם תעשו פסל.

זאת אומרת, ההתיישנות, ההתרגלות,

המורגלות יכולות להביא את האדם לקיפאון,

שהוא הולך ומידרדר. אתם יודעים,

מי שלא עושה פעילות עם השרירים,

השרירים נהיים מדנדלים.

אבל אם בן אדם עושה ספורט,

אז הוא שומר על האלסטיות של השרירים.

הם נשארים טפוחים.

אבל מפסיקים, טרררר, אחר כך נהיה פה טררדדדדדדדדדדדדדד.

למה?

כי הוא לא עושה כלום.

אין מצב שאתה לא עושה כלום, נשאר אותו דבר. תמיד זה ירידה.

מצב קבוע זה ירידה.

אז לכן אתה צריך לדאוג תמיד להתעמל. להתעמל במצוות, להתעמל במוח, להתעמל בגוף.

ההתעמלות, העמל שאתה עושה,

זה מה שגורם,

שאתה לפחות שומר על הקיים, ואפילו מתחזק.

אבל אם אתה לא, אתה במצב של שגרה, אתה יורד, אתה שוקע ולא מרגיש.

לא מרגיש.

לכן מזהירה התורה שלא נהיה במצב ונושנתם,

ואחר כך והשחטתם ועשיתם פסל.

נו, אז עכשיו כשאנחנו לפני ראש השנה, שבוע לפני ראש השנה,

פחות קצת,

וכשאנחנו נמצאים לפני ראש השנה,

וכל השנה היינו במצב של שינה, שינה,

של רגילות, של רגילות. רגילים ככה, יום-יום, קמנו אותו דבר, אותה תוכנית.

פתאום מגיע חודש אלול,

עוד מעט תקיעת שופר, ויום הדין. חביבי, קובעים מי יחיה,

מי ימות, מי יהיה בריא,

מי יהיה חולה, מי יהיה עשיר, מי יהיה עני,

מה יהיה?

קובעים עכשיו בשבוע הבא.

אז אדם צריך להתעורר לפני שיעוררו אותו. יותר טוב שהוא יתעורר לבד.

יותר טוב.

אתם יודעים,

אחד הייתה לו תרנגולת לבנה יצאה ותלכלכה בעפר.

אז הוא הכניס אותה הביתה ורצה לנקות אותה.

אז מה הוא חשב לעשות?

לקח מחבט, מחבט של השטיחים,

שם אותה על השולחן

ונתן לה חלע, חלע,

חלע, חלע.

והיה יורד לה, אבל היא הייתה עושה קוקריקו, קוקריקו.

היא לא יכולה, כואב לה.

כואב לה.

אז הוא אמר, טוב, לא צריך לענות אותה ככה.

התחיל להכניס את האצבעות בין הנוצות ולהוציא ככה צבית,

צבית,

צבית, צבית, צבית, צבית. אז היא אומרת, קוקריקו, קוקריקו.

אז הוא ראה שזה לא הולך, כואב לה.

בסוף היא אמרה לו, אתה יודע מה?

עזוב, אני מתנער לבד, עזוב.

עשתה פרררררר, מורידה את הכול.

אומר הקדוש ברוך הוא אותו דבר.

התנערי מעפר קומי, נבשי בגדי תפארתך עמי.

למה אתם צריכים שאני אתן לכם חלע חלע מצבית צבית?

בשביל מה?

תתנערו לבד, תזרקו את העבירות, תזרקו את החטאים, תשנו את הדרך לטובה לבד,

לא יכאב לכם.

אתם תעשו תשובה לבד, אל תחכו שאני אוריד אתכם למקומות שאחר כך תצעקו אור, אור.

תהיו חכמים.

לכן, כיוון שישנו במשך השנה, והגיע הזמן עכשיו שאנחנו נמצאים לפני ראש השנה,

אז עכשיו צריך לחזור בלהט של קודש ורגשות מחודשים,

ולא להישאר במצב של השגרה,

להתעורר ולהחליט על דרך חדשה.

דרך חדשה, דרך של תשובה, לקיים את הפסוק

ושבת עד השם אלוקיך.

והקדוש ברוך הוא, מי ששב אליו,

אומר שלום, שלום,

לרחוק,

ואחר כך לקרוב.

קודם הרחוקים, בואו, בואו מתוקים שלי, בואו, בואו, בואו.

שובו בנים שובבים,

ארפה משובותיכם, שובו.

הקדוש ברוך הוא, שובו, שובו אליי,

ואשובה עליכם.

הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו,

בואו.

ויורד הקדוש ברוך הוא בעשרת ימי תשובה.

דרשו השם בהימצאו, קראוהו הוא בהיותו קרוב. הקדוש ברוך הוא בא ומזמן עצמו ואומר, בניי,

חביביי, יקיריי,

בואו, אני מושיט לכם יד, ובעזרת השם תשובו בתשובה.

הייתי לפני שנים רבות ב-United States of America,

והייתי בית כנסת של פרסים.

והיה שם תימני אחד.

לא יודע איך הוא התפלח לשם.

ישב,

שורה ראשונה, בדיוק מולי,

ודיברתי על תשובה במשך שעתיים,

ואחר כך אמרתי, בוא נעשה מעשה.

הביאו לי תה,

ואמרתי לו, סליחה,

אני רוצה להציע לך כוס תה לשתות.

אמר לי, תודה, כבוד הרב, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו, אין דבר,

אבל אני מזמין אותך, כוס תה, נתנו לי, אני נותן לך, בבקשה.

אמר לי, כבוד הרב, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי, אתה מעליב אותי, אני מציע לך כוס תה, למה אתה לא רוצה לשתות?

הוא אומר, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו,

אבל היד שלי כואבת.

הוא אומר, אבל אני לא רוצה לשתות.

אז החזקתי את היד ככה, אמרתי לו, שמע, אני לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן.

אני מבקש ממך שתבוא לשתות.

בסוף לא היה לו נעים, אז הוא קם.

לקח את הכוס, בא לשתות, אמר לו, רגע, תברך.

אמר, בוא, בוא, בוא, שתה.

בא לשבת, אמרתי לו, רק רגע.

כמה זמן אתה מכיר אותי?

הוא אומר, שעתיים.

אמרתי לו, תראה, אתה מכיר אותי רק שעתיים.

ואני ביקשתי ממך לשתות, מה שאתה לא רוצה לשתות.

שמעתי כמה פעמים שאתה לא רוצה לשתות,

וברור שאתה לא רוצה לשתות.

ולמרות זאת, אמרתי לך, תשמע, יד כואבת לי, זה שכנע אותך, כאילו, לא נעים לייבש לי את היד ככה.

אז באת ולקחת ושתית, למרות שלא רצית.

ואתה מכיר אותי רק שעתיים.

עכשיו אני שואל אותך שאלה, בן כמה אתה? אמר לי, ארבעים פלוס.

אמרתי לו, הקדוש ברוך הוא,

הפותח יד בתשובה,

הקדוש ברוך הוא פותח יד

בתשובה לשבים. הקדוש ברוך הוא נותן לך יד ומחכה שתשוב בתשובה.

הוא מחכה לך מגיל 13 עם היד, ייבשת אותו.

נותן לך הקב' יד, בוא, תשוב אליי, בוא.

וככה אתה מייבש אותו מגיל 13? אני, אתה מכיר אותי שעתיים,

וקמת לשתות מה שאתה לא רוצה?

אז לא מגיע לקדוש ברוך הוא שתושיט לו יד סוף סוף,

ותגיד לו, בוא אבא, אני מוכן לבוא, תרים אותי למעלה?

הוא חזר בתשובה,

מכוס תה.

בורא עולם

חכה לנו הרבה שנים.

שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, והוא מושיט את היד.

הפותח,

פותח יד לקבל שווים.

נו,

אנחנו לא מוכנים למסור לו את היד?

לא מוכנים למסור לו את היד?

אתם יודעים, לפעמים יש איזה זמר

באיזה אולם,

הוא עושה ככה עם הראש, ואני יודע מה, יש אורות ועשן והכול.

וכשנגמר הכול, כולם מושיטים יד לגעת בו. יואו, יואו, יואו. זמר, זה לא צחוק.

יואו, יואו.

והקדוש ברוך הוא מושיט יד, ואף אחד עובר לידו, כאילו, לא כלום.

לא זמר, הקדוש ברוך הוא.

הוא לא מושיט לו יד.

שחקן כדורגל,

חותכים לו את החולצות עם הסרחון, עם הכול.

שיהיה מזכרת.

למה? הוא בעט בכדור, זה לא צחוק בשבת, עוד הוא בעט, זה בעיטות קודש.

וואי, וואי, וואי, מה, מחכה, איך יבעטו בו אחר כך.

שחקו איתו סטנגה.

והקדוש ברוך הוא ממתין, ממתין, ממתין, ממתין, ממתין, ממתין, יא וואי וואי.

אדם צריך להיות חכם,

לנצל את ההזדמנות. הקדוש ברוך הוא נותן לו הזדמנות,

שינצל אותה.

ראש השנה זה הזדמנות. אפשר לתקן את כל השנה,

אפשר לתקן את כל השנים ואפשר לתקן את הגלגולים הקודמים גם כן.

אם מחליטים לעשות תשובה אמיתית, להתחרט על העבר

ולקבל מעכשיו והלאה,

ללכת בדרכי טובים על פי התורה ולומר את הווידוי, אנה השם חטאנו עבינו פשענו,

אדם זוכה ברגע הזה לחיי העולם הבא.

בשנייה.

לא צריך ועדות, לא וינוגרד, לא חנינה של פרס, לא שום דבר.

על המקום הוא יוצא זכאי, על המקום.

מי מוכן לקבל על עצמו תשובה?

מי מוכן לקבל על עצמו תשובה?

הנה, מארגן הערב מוכן. יפה.

הוא בטח חכם. אם הוא ארגן ערב כזה, בטח הוא מוכן.

אין עוד מי שמוכן לקבל עליו תשובה?

מי מוכן שירים את היד? כי מי שלא מרים את היד ומוכן לעשות תשובה,

רק רגע.

מי שלא מרים את היד ומוכן לעשות תשובה, אין טעם שילך בראש השנה לבית הכנסת. שלא יבלבל את עמו על הקדוש ברוך הוא, יחרט עליו,

סתם יגיד אבינו מלכנו, אבינו מלכנו חרטא.

אם אתה חוזר בתשובה, יש לך על מה ללכת, שימחלו לך על העוונות. אם לא, על מה אתה הולך? למה אתה הולך? תפוס מקום.

מי מוכן לעשות תשובה? שיקום. שיקום.

נו?

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, אשרים ישראל, אשרים ישראל.

זה קריית מלאכי. רגע, אני רוצה לתת לכם מתנות. רק שנייה, שנייה.

חוזר, חוזר, חוזר, חוזר, חוזר.

‫הצלחה, חברה וחברה, ‫הצלחה, חברה וחברה.

וואווווווווווווווווווו

אההההההההה

כיסוי ראש לנשים, מי מהנשים רוצה בבקשה

אשריכם ישראל אנחנו עוברים לחלק של שאלות ותשובות

עם מצוות כאלה להגיע לראש השנה,

וואי וואי וואי,

איזה גן עדן,

כן,

תכף יביאו מיקרופון, כן,

רגע רגע, לא למסור עד שאני אגיד, מי רוצה לשאול שאלה בבקשה?

שאלה יש לך? ממש שאלה אבל?

לא ברכות, שאלות רק, רק שאלה אני רוצה,

כן?

יש לך שאלה שם?

שאלה, לך שמה,

באדום,

כן, באדום, באמצע, כן, תודה.

שאלה.

קודם כול, ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שלושה ילדים, שני בנים ובת.

יש לי ילד בן 16 וחצי שלפני שנתיים חזר בתשובה והוא עכשיו בישיבה.

כן.

ועוד ילד, בן 13 וחצי, יושב בשורה הראשונה עם הצהוב.

כן.

הוא עושה לי גם בלאגן לישיבה.

בלאגן זה?

כן, קשה לי לשלוח אותו.

מה פירוש קשה? הוא הולך לבד.

הוא ביתה בבית ספר עמל פה, בתיכון,

והוא לא רוצה ללכת.

הוא צודק.

אבל לא מקבלים אותו בישיבה, כי הוא קטן.

אז יש בן כמה אתה?

13 וחצי?

אני מוכן לעזור שיקבלו אותו.

רגע, רגע. יש לך עוד אחד, לא? איפה הוא?

לא, יש לי שתי בנים ובת קטנה. אהה, ואיפה היא?

בבית.

היא בסמינר בת יעקב, לא?

לא, אבל רגע, השאלה שלי. כן?

אני מאוד רוצה לעזור להם, להיות כמוהם, ונורא קשה לי. אני שומרת שבתות,

בית כנסת, חצאית בשבת,

אבל אין לי את ה... ככה גורם להם בדם, הדת. אין לך את החשק. אין לי.

זה בגלל שלא למדת מספיק את הנושא. אבל אם תלמדי את הנושא, אז ודאי שיהיה לך חשק. אני מציע לך ללכת לסמינר,

ובסמינר תשאי בבית מלון במשך

ארבעה עד שבוע ימים, תלוי,

יש סמינרים כאלה ואחרים.

שם תרכשי את הידיעות, שם תשאלי את השאלות, שם תחווי את החוויות,

תעשי שבת ביחד.

עם הרבה אנשים, ואז תקבלי מושגים. ממילא תביני מה הטעם, הערך שתוכלי להשיג על ידי זה.

ואז אם תלכי, ודאי שתביני למה את עושה,

מה מקבלים על זה ומה גודל השכר.

אז תברך אותי. בהחלט. מה שמך ושם האימא?

סיגלית בת יהודית.

סיגלית בת יהודית השכילה שוב בתשובה שלמה עם כל בני המשפחה,

ולהיות דוגמה לאחרים.

יש?

יש?

יש עוד מטפחת לתת לה?

לא, לא. עוד לא הגענו לזה.

כן, לא נשאר לנו.

כן, רק רגע, עוד מעט טוב.

כן, מי עוד רוצה לשאול שאלה? שאלה ממש.

הנה, פה יש בחורצ'יק עם חולצת תכלת.

תקום, תקום. בוא, בוא. בוא, בוא. תן לו, תן לו, תן לו.

רגע.

וואי, וואי, וואי, היית בצבא, אה?

עוד לא. לא אתה, זה שזורק רימונים.

השאלה שלי זה איך לחיות עם הדת בעולם של היום. זה עולם, אתה יודע, שצריך להתפרנס, צריך לשרת בצבא, צריך לעשות הרבה דברים שמתנגשים עם הדת.

לא מתנגש שום דבר, לעבוד מותר,

לצבא אפשר,

ואני לא מבין מה הבעיה.

אתה יכול להיות דתי, שומר תורה ומצוות, בלי שום בעיה.

מותר לברך על כל דבר שאוכלים ושותים?

מותר.

מותר לשמור שבת?

כן. מותר.

מה הבעיה, להתפלל שלוש תפילות?

לא בעיה, אני מנסה, אבל זה לא מצליח.

למה לא מצליח? מתפקשש? היום הייתי בבית כנסת.

מה, מה למשל, ניסית ולא הצלחת? לא יודע, הלכתי להתפלל ו... נו, ומה קרה, גירשו אותך? לא. לא, אז מה הבעיה?

לא יודע, לא.

מה לא? אין לך חשק גם כן?

אין בעיה, לכולם היה חשק, לא היה, לכולם היו כולם... למה שיהיה לאדם חשק,

אם הוא לא מכיר בכלל מה זו דת, אם הוא לא יודע מה הערך של משהו? הוא מכיר את הדת.

אתה יודע את המצוות, מה צריך לעשות, אבל אתה לא מכיר את הערך.

אם תלמד ותבין את הערך של מה שאתה עושה,

יש אדם, אתן לך דוגמה.

יש אחד סוחב אבנים

ויש אחד סוחב יהלומים.

זה שסוחב אבנים

מקטר כל הזמן,

זה שסוחב יהלומים רוקד משמחה.

המשקל אותו משקל.

למה זה רוקד ולמה זה בוכה?

כי זה סוחב כלום,

רק משקל, וזה יודע מה הוא סוחב, הוא סוחב יהלומים.

הבנת?

אם ישימו עליך משקל ואתה יודע שזה לחינם,

אז ודאי שאתה תצטער.

אבל אם אתה יודע שהערך של מה שאתה סוחב הוא גדול מאוד, זה יהלומים,

אתה לא תרגיש את המשקל בכלל,

אתה תרוץ מהר.

אם יגידו לך שיש עוד שקית כזאת ועוד שק כזה,

אתה תלך עוד יותר מהר.

אם אתה יודע שכל מצווה שאתה עושה זה חבילות-חבילות של שכר,

ותבין את הערך,

ודאי שתעשה.

אם היית יודע שבכל תפילה מחלקים 100 דולר,

היית מפספס תפילה?

ואם היה 1,000 דולר,

היית נשאל מנחה משחרית.

אבל מה, בגלל שאתה לא יודע את הערך,

לכן אתה אומר, יואו, עוד פעם אני אלך לבית כנסת, יואו, עוד פעם אני, יואו, אתה מבין?

אבל אם אתה יודע את הערך, אתה תרוץ לזה.

אתה מבין מתוק?

מבין, ויש עוד משהו שלא הבנתי, שאמרת מקודם,

שאמרת שהקדוש ברוך הוא נותן מכות בשביל שנתעורר.

נכון. כך זה שגם אנשים עם אמונה שלמה ותשובה מלאה מקבלים מכות.

כי לפעמים הם גם ישנים.

אם אתה ישן חזק, נכון? אומרים לך, משה, משה, אתה לא קם.

מתחילים לעשות לך, משה, משה,

אם אתה לא קם,

משה, הם כבר ערים, הם כבר ערים. לא, הם לא ערים, יש אנשים ישנים בהליכה.

אתה לא מכיר את אלה שנתקעים לפעמים בעמוד, איי, איי, פתאום הוא רואה שהוא שקוע במחשבות,

הוא שקוע בהרגלים, הוא שקוע,

אתה מבין, בעסקים, הוא לא שם לב.

אתה חושב שכל מי שמתפלל בסידור, אז הוא באמת מסתכל על המילים?

הוא חושב כמה יש לו עובר בבנק, כמה יש לו זה. לא כולם מונחים בתוך הסידור.

אני לא מתכוון לזה, אני מתכוון, נגיד, סיפורים מהתורה,

רבנים גדולים שקיבלו מכות.

כל מי שקיבל, קודם כול מגיע לו.

דבר שני, השם יודע בדיוק למה הוא נתן לו,

אבל זה בשביל לעורר אותו.

אף אחד לא צריך לצעוק לו אם הוא שומע בשקט,

נכון?

כן. זהו, אז אם אתה שומע, לא צריך לצעוק.

אם אדם ער לדברים, לא צריך להזהיר אותו.

אם אתה יורד לכביש ולא שם לב שהם יכולים להתקרבת,

יגידו לך, תיזהר, תיזהר. למה אמרו לך תיזהר? כי ראו שאתה לא שם לב.

סליחה שאני גוזל מהזמן שלך, אבל נגיד דוגמה שעלתה לי עכשיו בראש, משה.

כן.

משה רבנו, אתה מתכוון. כן.

דבר קטן שהוא עשה, שהוא הכה בסלע. זה לא קטן, זה גדול מאוד.

בסדר, אבל כל החיים שלו הוא היה גם ישר. כל החיים שלו. אם אתה רואה, או.

או!

מה למדנו עכשיו על יוסף בן יוחזר,

איש צרידה,

שהוא אמר, אם, אם לא עושה רצונו כך, יא ווי ווי, מה מחכה למכעיסיו?

זאת אומרת, הקב' הוא מדקדק עם כל אחד כחוט השערה.

עכשיו, משה רבנו, היה שם מקרה שהוא לא כל כך,

לא כל כך היה חלק. למה?

השם אמר לו, ודיברתם על הסלע, והוא הכה בסלע.

מה ההבדל בין אם מדברים, אם מכים, בסוף זה נותן מים. מה זה משנה?

מה זה משנה?

אז יש אחד שיגיד, זה לא משנה,

ויש מי שיגיד שזה כן משנה.

אם אתה מדבר לסלע, אז ברור שלסלע אין אוזניים, נכון?

ואם הסלע שומע לך, אז ודאי שישראל צריכים לשמוע לך, נכון?

עכשיו, הסלע, גם אם לא ישמע למשה רבנו, הוא יקבל עונש בגיהנום?

לא.

ובכל אופן הוא שומע לו.

אז אם סלע שלא שומע,

שומע אף על פי שאין לו עונש,

ישראל, שיש להם אוזניים וצריכים לשמוע,

ויש להם עונש אם לא שומעים, ודאי צריכים לשמוע.

אז זה קידוש השם, שאם משה שולט

על הדומם אפילו בבריאה,

ויכול לצוות עליו

ולהגיד לו שייתן מים, אפילו שהוא סלע,

אז ודאי שישראל צריכים לשמוע. זה קידוש השם, נכון?

וזה נמנע. למה? כי הוא יקה.

אז מה אם הוא יקה?

ואם מכים, יוצא מים בסלע?

אלא יש תמיד כאלה שיאמרו,

אה, משה רבנו רועץ, הוא מכיר את כל הסלעים, זה אבן גיר.

הוא נתן מכה, הוא יודע, זה הסלע הזה, יש בו מים בפנים, נתן מכה, חכם עלינו.

אבל אם הוא היה מדבר,

אי אפשר להגיד שמדיבור סלע שומע.

הבנת?

אז נמנע קידוש השם גדול מאוד מאוד מאוד.

לכן השם אמר, יען,

מאנתם להקדישני לעיני העם.

היה אפשר לעשות קידוש השם גדול,

וזה נמנע. וכשמונעים דבר כזה, מקבלים עונש.

אבל העונש היה עם חשבון, לא סתם עונש. השם לא רצה שהוא ייכנס לארץ, שהייתה חשובה בעיניו מאוד, בגלל מצוות התלויות בארץ ישראל, כמו שמיטה, שעכשיו אנחנו נעשה מראש השנה.

אבל החשבון היה גם למה? כי משה רבנו היה רועה הנאמן שהוציא את ישראל ממצרים?

אם הוא היה נכנס לארץ ישראל הוא היה בונה את בית המקדש? אם הוא היה בונה את בית המקדש,

בית המקדש לא היה חרב לעולם בגלל צדקותו של משה, ואז אם הקב' יכועס על עם ישראל,

היה צריך לפגוע בישראל,

ולא יכול לקחת את המקדש כפרה במקומם.

הקב' ברוך הוא כעס על ישראל, במקום להוציא את חמתו על בני ישראל, להוציא על החצים והאבנים של בית המקדש.

כמו אחד רוצה להכות את בנו, אבל הוא לא רוצה באמת להכות את בנו, הוא רוצה רק להרתיע אותו, אז הוציא את החגורה ונתן מכה על השולחן.

כשהוא ישמע את המכה,

אז הוא ייבהל, במקום להרביץ לו. כך עשה הקב' ברוך הוא. אבל אם משה היה נכנס והיה בונים את המקדש, היה קיים לעולם.

שהרי דוד בנה,

התחיל לבנות ובנה את הכותל המערבי, השם אומר לו, תעצור, כי אם לא, לא יחרב.

ולכן הוא לא חרב עד היום, הכותל המערבי, אלפי שנים.

למרות שבאו האיבים והחרימו את בית המקדש, הכותל המערבי מעולם לא חרב בגלל שהתחיל את הבנייה דוד המלך.

ועוד דבר, משה רבנו צריך להכניס את עם ישראל שמתו במדבר, מתו שם 600,000 איש.

אז הוא צריך להכניס אותם.

אתה היית רועי נאמן, הוציא אותם ממצרים, השארת אותם במדבר שמתו בעוון המרגלים.

אתה צריך להכניס אותם, כשיבוא מלך המשיח, הוא יכניס אותם.

ועוד כל מיני חשבונות.

אבל נבחר לו העונש לפי החשבון שהקדוש ברוך הוא יודע,

אבל הוא היה ראוי לעונש הזה.

גם משה רבנו אמר,

משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה?

בשביל פעם אחת שאני עשיתי כך וכך,

אז אתה לא נותן לי לזה? אמר לו הקדוש ברוך הוא לא פעם אחת,

שש פעמים.

כבר עשית דברים שאני לא אמרתי.

אבל החמש הראשונים היו בני ובינך,

אז השארתי את זה. אבל זה פה היה לעיני כולם, לעיני בני ישראל.

יען מאנתם להקדישני לעיני ישראל.

אז לכן אני לא יכול לעבור על זה, כי זה היה לעיני כולם. אבל בינינו מה שהיה,

שאתה אמרת לי, למה הרעת לעם הזה והצל לא הצלת?

וכל מיני דברים כאלה שהיו בינינו, את זה אני העברתי בשתיקה.

אבל עכשיו שזה היה כבר בפרהסיה,

אני לא יכול להעביר.

לכן אמר לו, רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

הבנת?

תזכור,

אלף דולר כל תפילה.

כן, יש לך שאלה?

קלטת מס' 553, סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 554,

מחפש ריגוש, חלק ב'.

מהיום, הרב אמנון יצחק איתך בכל מקום ובכל זמן.

חדש ושופר, שופר ניו סטייל.

מהיום, בחיוג אחד, ניתן להאזין למגוון נושאים, כגון חדשות, פספוסים, קלטות, שידורים חיים מהרצאות הרב, ועוד.

שופר ניו סטייל.

054-677-7778 054-6507-7778 054-6777

7778. שופר ניו סטייל.

הפורטל הקולי.

הפורטל הקולי.

שופר

שופר

שופר

יהדות חובקת עולם

אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות,

או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677-779-03-6777 או באתרי האינטרנט www.שופר.net

או www.sofarnews.net