בעל התשובה הראשון שלי...
כשהתחלתי לדבר על לבו של הבעל התשובה הראשון, יהודה כחולני מאלון מורה, שלושה חודשים התעסקתי איתו עד שהצלחתי לשים לו כיפה. הזמנתי אותו שבת ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, ודיברתי, אחרי שלושה חודשים שם כיפה.
ואמר לי: אם אחרי שלושה חודשים רק שמת לי כיפה, אז אם אתה חושב להמשיך ככה, תגיד לי כמה אתה חשב ייקח זמן עד שתצליח לארגן כמה אנשים וכו'?
אמרתי לו: "לא, עכשיו זה יהיה יותר קל. אני אקח חצי ואתה חצי. ואז נגמור יותר מהר. אני אעשה עוד אחד ואתה אחד, אז כל אחד יישאר לו רבע. וככה נצמצם את זה צ'יק צ'ק ונגמור".
צחק. אבל אמר לי: "אתה יודע מה? יש לי אוטו",
אני לא היה לי אופניים אז.
"יש לי אוטו, בוא נתחיל. ערב ערב נלך ונתחיל עם המשפחה".
אמרתי לו: "ייאלה!".
והתחלנו לצאת ערב ערב.
וההצלחות היו גדולות ולא יאומן! הזזנו פה, הזזנו שם, פה שמנו מזוזה, פה ספרים, פה ככה, פה דיבור, פה שבת, פה ככה, פה ככה, פה ככה, ולאט לאט עד שנהיה חוגי בית, נהיה זה.. מישהו חלם? שזה יגיע לממדים כאלה?
אז במקום שאנשים יצטרפו ויסורו לראות את הפלא הזה, הרי בדורות קודמים לא היה דבר כזה. תנועת תשובה כזאת. במקום זה מחבלים. רואים שיצר הרע מבין שזה הסוף שלו. אז הוא עושה הכל להפסיק את זה. כי אוטוטו זה כבר יהיה הכרעה. אז האם סרנו לראות? אז גם אם אדם לא זכה בעצמו, צריך להצטרף למהפכה. צריך לתת יד, לתת כח, לסייע בכל מה שאפשר, להמשיך ולהגיע לקן הסיום.
גם אם נופלים במרוץ מדרך, קמים וממשיכים. יש ריצת מרתון, 42 קילומטר, אבל אם משיהו נפל בדרך, יש לפניו עוד כמה קילומטרים. הוא יכול לקום, לשתות קצת מים ולהמשיך. אנחנו כבר קרוב לארבעים שנה רצים במרתון הזה. 42, אני לא יודע, אולי לפני, אולי קצת אחרי, אולי בזמן הזה. אבל כדאי לדחוף עוד. לרוץ. אתם יודעים אם יש עידוד לרצים זה נותן להם תנופה.
האם סרנו לראות? אולי כדאי שנתחיל להתבונן מחדש על הכל ונתסכל אחורה מה היה , מה גרם, מה נהיה, איך זה על מה ולמה?