"עברתי בצעירותי שטיפות מוח והיום קשה לי לחזור בתשובה"
- - - לא מוגה! - - -
כן. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.
אני קצת מתרגשת.
אני הצלחתי להביא את אחותי, אחותי חילונית.
כן.
הצלחתי להביא אותה ככה, והתחילו אורחים, עבדתי עליה אמת.
אמרתי לה שיש לי הפתעה בשבילה, והיא אמרו, זה הפתעה? זה הפתעה באמת. לא, אבל אם היא היתה יודעת שזה הרב לא נצחק, היא לא הייתה באה. מה פתאום, היא היתה באה.
והגעתי, הבאתי אותה.
הבאתי אותה. היא כיום חילונית, והיא הייתה חרדית לשעבר.
היא למדה שבע שנים באורח חיים.
היא היתה מביאה לאמא שלי עוף מבני-ברק,
זה היה נקרא אז עוף ירושלמי, שלא תקנה עוף של תל-אביב.
היא אמרה לאמא שלי, אני אתחתן עם חרדי,
עם לומד תורה כל היום.
אמא שלי הוכיחה לה שהיא לא תתחתן.
האמת, יש לי גם
קצת כעס על אורח חיים, כי רוב הבנות שלמדו, לא רוב, אבל חלק, לא לדבר.
לשון הרע על אורח חיים. תודה. טוב, אז מה שקורה זה שהיום היא פשוט לא שומרת תורה מצוות, לא שבת, לא טהרה.
ברור. אז מה השאלה?
איך הרב יכול לעזור לה?
קודם כול, היא לא רוצה.
אל תגידי שהיא לא רוצה. למה את אומרת? כי אני יודעת שהיא לא רוצה.
היא לא רוצה. היא כבר, היא כל שניה רוצה ללכת. לא, עובדה שהיא לא הלכה עד עכשיו.
מה נדבר? מה נדבר? את שעה היא פה?
היא היתה יכולה ללכת מהרגע הראשון.
תביאי לי אותה רגע. תביאי לי אותה רגע.
שלום לך.
שלום וערב טוב. ערב טוב. איזה הפתעה היא עשתה לי, אלוהים.
מה, משהו עולמי.
היא לא יודעת שאני אדבר.
עוד אני עוזרת לה לקבל את המיקרופון.
כן.
אבל אני לא מבין דבר אחד. קודם כול, כל הכבוד לך שהיא ידעת שהיא עבדה עלייך ונשארת עד עכשיו.
קודם כול, זה נפלא.
אני אומר לך, זה מראה שהשורש שלך עדיין בוער.
אני שומרת.
אני לא אמרתי שאת לא שומרת. היא אמרה. אני גם אומר שאת שומרת. אולי בגלל שכשהייתי צעירה ועשו לי המון המון המון שטיפות מוח ובכוח,
אז היום כבר, נכון, אז יצאת נגד. מה פתאום שיגידו לך בכוח? אבל בן-אדם צריך מהלב, שהוא ירצה ושלא בשטיפות מוח, שיקבל את הכול. מסכים. הנה, תשמעי איך אני מסכים.
אתה מסכים, אתה בסדר.
אולי אם אז אתה הייתה המורה של המנהל שלי, היום הייתי אחרת. מה הפירוש? היית חרדית, רבנית. מי יודע. אבל בואי אני אסביר לך, אני יכול מהיום להיות המורה.
תקשיבי.
אבל לא בשטיפות מוח. בטח שלא. אני לא מקבלת שטיפות מוח. ספונג'ה זה רק אלה שמומחים בזה.
אנחנו לא יודעים לעשות דברים כאלה. אבל אני שומרת הרבה גמילות חסדים ושבת,
והילדים שלי לומדים בבתי-ספר דתיים. בד כמה את שטיחי?
38. 38. זאת אומרת,
מאז שאת עזבת את אורח החיים, עדיין לא בא לך מהלב.
זאת אומרת, ממש לא. הספיק לי. זהו. הספיק לי. אז יש לך הרבה מאוד תרעומת.
עכשיו אני אשאל אותך שאלה.
אם את, לדוגמה,
אוהבת עוגת גבינה,
אוקיי. ונכנסת עכשיו לקונדיטוריה וביקשת ממנו, תן לי בבקשה חתיכה עוגת גבינה.
אוקיי. והוא לא התייחס אלייך בכבוד,
ולמרות שאת מושיטה לו כבר את הכסף ואת רוצה שייקח ואת תלכי הביתה,
אז הוא צוחק עלייך ואומר לך, גברת, יש פה תור, תעמדי בתור.
ואת מתרגזת, את ממהרת, רוצה ללכת, עוגה כבר יש לך ביד,
כסף את רוצה לתת,
והוא עוד מבזה אותך לפני כולם.
אוקיי. מה תעשי?
האם תזרקי את העוגה על הרצפה
ותצאי בחרון אף ותאמרי,
מהיום בגללך אני לא אוכלת יותר עוגת גבינה?
לא. מה שאני אעשה, אני אקח את העוגת גבינה,
אשים במקרר,
אגיד לו תודה רבה ולא תראה אותי יותר.
וכסף של מי לא אמרת? לא, הוא לא יקבל לנו את הכסף. אה, גם כסף לא. הוא לא, אני מחזירה לו את העוגת גבינה. אה, מחזירה לו? חשבתי במקרר שלה. לא, מחזירה, שמה במקרר, לא זורקת. הבנתי, יפה. קודם. שמה במקרר, אומרת לו תודה רבה, היה נעים והולכת. יפה.
ואליו את לא תיכנסי יותר. לא, ממש לא. נכון? אבל עוגות גבינה תמשיכי לקנות, נכון? כן, למה לא? כן. מאה אחוז. גם אורחה, אם עזרת, סגרת את הדלת, תהיו בריאים, ביי.
אבל אני אתם לא נצחק שומעת ומוכנה לקבל מהלב.
אני מוכנה לשמוע.
הרי סיכמנו שאם אני הייתי המורה או המנהל, אז כנראה את היית נראית אחרת, לא?
יכול להיות שכן. אז בואי הנה תראה,
אתה לא עושה שטיפת מוח. לא, היום זה קשה. זה כבר לא תלוי רק בי. ברור שלא, ברור שלא.
יש לי בעל קיבוצניק חילוני, משהו, משהו. שגם חזרתי אותו בתשובה, אבל זה לא ממש, הוא היה עמי קיצוני לגמרי.
ולאט-לאט, כאילו, שבת קידוש, ויש דברים שכן. נפלא, נפלא. עצם העובדה שהוא מסכים שהילדים שלי ילכו לבתי-ספר דתיים, מדהים.
זה כבר עבודה. מדהים.
אבל אני לא יכולה,
אם היה לי בן-זוג, בעלי, היה משתף אתי פעולה? יכול להיות. אני בטוח שהוא ישתף אתך פעולה. אבל אני גם אמרתי את זה להורים שלי, שאני לא אפרק משפחה בגלל הדת.
אני לא אפרק זוגיות. אני מסכים במאה אחוז. את פרקי את החילוניות בבית רק.
לא. עכשיו תשמעי רגע.
הבחור הקיבוצניק הרי הסכים שהילדים שלך יהיו,
והוא מבין את המשמעות שיום אחד הם יגדלו ויבואו הביתה ויגידו, אבא-לה,
אנחנו מבקשים ששבת תהיה שבת, כי זה לא יפה, אנחנו לומדים בבית-ספר דתי,
ואנחנו יודעים מה ערך של שבת, ואתם מדליקתם בטלוויזיה,
בואו נעשה שולחן שבת,
בואו נשיר שירים, בואו נגיד דברי תורה.
הרי הוא מבין שזה יכול לבוא, נכון? והוא מסכים. לא מסכים. לא. לא מסכים. זה קשה. זה לא, מה, מה, מה, מה?
אבל הם לומדים בבית-ספר דתיים. לא, לא, זה אי-אפשר על רגל אחת ובפורום כזה.
הם לומדים בבית-ספר דתיים, אבל אני עושה, בני כמה הם?
יש לי גדולה בת 19,
והם לא אומרים שהם רוצים קצת, הגדולה שלי נשואה עם חרדי ועם כיסוי ראש. מדהים, מדהים. אני מבית כזה, היא פשוט הגדירה אותי, לא יודעת, חילונית גמורה. לא, היא סתם אמרה, היא סתם, עזבי, בסדר. היא חרדית יותר מדי.
אבל תשמעי מה שאני אומר לך.
מה, בעלך התנגד, את רוצה להגיד לי לשמור שבת, כאילו לנוח ולאכול פיסטוק חלבי?
הוא ישמח,
לא, הוא ישמח לא לנסוע בשבת, כי זה המנוחה שלו, כי הוא נהג דן. גם חיסכון. הוא כבר רוצה את השקט.
אבל הוא לא ישמח אם הוא יסגור את הטלוויזיה אפילו לדקה.
הטלוויזיה אצלי עובדת 24 שעות,
והוא לא,
אין, אי-אפשר לנתק אותו, הוא כבר מכור. אני שואל אותך שאלה עכשיו בתור אישה.
אוקיי. מה, מתאים לך שבעלך יסתכל 24 שעות בטלוויזיה? לא. אז בשביל זה מה אני עושה? אני מוציאה אותו. אני מעדיפה לצאת לבלות אצל אמא שלי לפה, ואני יודעת שהוא עם המשפחה.
אבל הנה, אז הוא עוזב את הטלוויזיה.
כשאני נוסעת, אין לי ברירה, אז אני נוסעת, אני נבלת. זאת אומרת, הוא משוגל להתנתק ממנה.
כשאני יוצאת החוצה, כי, הבנתי, אפשר ללכת ברגל, הוא חייב לנסוח.
לא, אז הוא ילך ברגל קצת, אבל לא,
אחרי שהוא יחזור הוא יהיה עייף מול הספה, יישב לראות טלוויזיה או בחדר שעונה.
זה החיים סביב הטלוויזיה. אי-אפשר ככה, זה משעמם. כל הזמן אותם שטוטניקים עומדים שם, מבלבלים את המוח, כאילו אומרים חדשות,
וכאילו זה, ובינתיים חיילים שבת, וזה, מה יוצא מזה?
שום דבר. הרי מה ששומעים שם בשבת אפשר לשמוע מוצאי-שבת, לא?
הייתי אומרת, אותו יותר להחזיר ממה שאותי.
אין בעיה. אני יכולה לזרום, אז אני אומר לך עכשיו שאני עושה צעד אחד נבון קדימה,
ואני נותן לך מתנה לבעלך.
דיסק-אונקי עינה בשביל, אני ניתחה מחשב. אני הוצאתי את האינטרנט בשביל שהילדים שלי, לא מעניין. אני נותן, ועדיף שהוא יזרוק קצת בטלוויזיה ויביא במקומם מחשב ויתבונן.
בסדר?
תביאי לדיסק-אונקי. הרב, הרב, הוא לא הסתכל.
אל תקבעי לי, בבקשה.
אני מבקש שמחר תראי לו את הקטע הזה בשידור חוזר,
שאני פונה אליו, מה שמו?
מיכאל בן?
בן מאיה.
מאיה.
שהשם יחזיר אותו בתשובה שלמה, באהבה ומכל הלב. אמן. משום שזה טוב לו, טוב לך, טוב לבריות וטוב לעם ישראל,
ואנחנו זקוקים לעוד אחד איתנו לקראת הגאולה במהרה בימינו. אמן. אמן. תודה רבה. בהצלחה.