הוא לא עובד,

- - - לא מוגה! - - - 

חיפה ספגה פה טילאווט, לא טילים, טילאווט,

טילי טילים של טילים.

נו, איפה צה״ל?

איפה?

איפה שמירה?

איפה מעצמת העל המזרח התיכוני?

נסראללה קטן?

בי בי בי בי בי בי

טור, טור, טור.

מאות, מאות שולח, כאילו קפצונים. פסס, פסס, מה זה?

אף אחד לא יכול לעשות כלום.

וואי, וואי, וואי, וואי.

עכשיו אומרים, הולך להיות חם בקיץ.

הסורים מתכוננים? הסורים.

יא וואי וואי, לאיראן, ההוא אחמדי? בכלל.

יש לו תוכניות חמימות לגבינו, מאוד חמות.

הוא מכין לנו שמה צנטריפוגות.

ועל מה אנחנו סומכים? מה אנחנו סומכים?

תחשבו טוב את מי אתם רוצים יותר בזמן מלחמה,

ואני אומר לבוחרים,

רק אני בראש הכוורת הגדולה שלנו,

רק אני אנצח.

אה, אה, אהוד ברק.

יא וואי, וואי.

אודי, אודי.

יא חביבי.

אודי, שמור עלינו.

אבל כבר עברנו איתו קצת, כן? אתם זוכרים שאיך מלבנון, עם ארבע אמהות הגענו לאן שהגענו.

ארבע אמהות, יא וואי וואי.

אם יפעלו לנו עכשיו ארבע סבתות, הלך עלינו. יא וואי וואי.

אודי, אודי.

כבוד הרב,

יש איזה רב מקובל שאומר שבכף באלול תפרוץ המלחמה. מה אתה אומר על זה? שאני לא יכול לאשר את התאריך. אז איך הוא סתם אומר דברים כאלה? הוא לא אומר סתם, הוא אומר כף באלול, נראה מי יהיה. ואם לא יהיה? סתם הוא אמר.

יא איזה צחוק מהעבודה. מה? הוא לא עובד.

הוא לא עובד, הוא מקובל.

קלטות מספר 558-559 הוא לא עובד. הוא מקובל. חלק א'.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת גרציה בת יקוט,

אליסף בן שמחה, שבתאי בן רחל,

רחל בת עזיזה,

והאם רויטל וילדיה מתן ונועם, שנרצחו על ידי בני עוולה, מנוחתם עדן.

לרפואת סימה בת גרציה, שרה שריד בת פרחה,

דוד חיים בן עזת,

יזכו לרפואה שלמה.

בהצלחה ובריאות איתנה לשבתאי בן סימה,

אורלי סליה בת קרול,

דסי בת אורלי סליה,

אלה גבריאל בת אורלי סליה.

בריאות והצלחה.

בפרשת השבוע,

פרשת שופטים,

למדנו שכאשר נכנסים עם ישראל לארץ ישראל וצריך לפנות אותה משבעה העממים שיושבים בה,

היה ציווי כי אחרם תחרימם החיטי והאמורי, הכנעני והפריזי,

החיבי והיבוסי, כאשר ציווך השם אלוקיך.

זאת אומרת,

שבעת העממים,

עם ישראל מצווה להחרים אותם,

וזה לא עונש על העבר,

אלא רק להסיר את הנזק מישראל לעתיד.

כמו שאומר הפסוק,

לא ישבו בארצך פן יחתיאו אותך.

עצם זה שישהו אותם, את השבעה העמים האלה,

עובדי עבודה זרה בארץ ישראל,

הם יחתיאו אותך.

ועל כן שלח יהושע להודיעם

כי מי שרוצה להיפנות, יפנה.

כמו שכתוב בגמרא בירושלמי,

שלוש פלוס דוגמאות

שלח יהושע עד שלא ייכנסו לארץ.

מי רוצה להיפנות, יפנה,

להשלים, ישלים,

לעשות מלחמה, יעשה מלחמה.

הגרגשי פנה והלך לאפריקה.

זאת אומרת, ניתנו שלוש אפשרויות.

או לפנות את הארץ,

או להשלים, לקבל

שבע מצוות בני נוח, להיות גרים תושבים,

או להילחם.

וכל זה כדי שלא ישפיעו על עם ישראל ויחתיאו אותם.

מכאן אנחנו לומדים דבר גדול, כמה יש משיכה והשפעה וכמה צריך לדאוג

מהתחברות של בני אדם עם בני אדם.

בדרך כלל אנחנו יודעים בנוהג שבעולם שאדם גדול,

אדם חשוב,

אדם מפורסם,

משפיע על מי שקטן ממנו.

אבל כמעט ואין חשש שקטנים ישפיעו על גדולים.

ופה אנחנו רואים פלא.

עם ישראל שיוצא מארץ מצרים,

עם מורם מכל העמים,

שנעשו לו ניסים, אותות ומופתים,

שלא היו כדוגמתם בכל העולם כולו,

עשר מכות במצרים, קריעת ים סוף, ירידת המן,

בעירה של מרים, ענני כבוד, שכינה,

משכן.

מה לא?

העם היחידי שאמר נעשה ונשבע וקיבל את התורה,

העם הזה,

לפני שהוא נכנס לארץ ישראל, הוא מוזהר לאחרים את כל היושבים שם.

פן יחתיאו אותך.

תעלו להיות מושפע ממי?

ממי שחיו פה ועבדו עבודה זרה, אלילים,

אנשים ששחטו את הילדים שלהם לפסלים שלהם, למולך,

אנשים שעשו כל תועבות,

עמים נחותים ביותר שהיו כאן.

אז מה החשש?

אלא יש לנו כמה דוגמאות.

מי לנו גדול מיהושפט,

מלך יהודה,

שהכתוב מפליג בשבחו שהוא עשה הישר בעיני השם,

אפילו יותר מאביו עשה, שהיה צדיק.

ועם כל זה אמר לו הנביא,

בהתחברך עם אחזיהו פרץ השם מעשיך וישברו אוניות

ולא עצרו ללכת תרשיש.

יהושפט, מלך יהודה,

התחבר עם אחזיהו שהיה מלך ישראל,

שהיה בנו של אחאב הרשע,

והם בנו יחדיו אוניות ללכת תרשיש.

והקדוש ברוך הוא פרץ את מעשיו של יהושפט ונשברו האוניות ולא הגיעו תרשישה.

אף על פי שהקשר לא היה אישי בין יהושפט לאחזיהו רק דרך עבדיהם,

מכל מקום החיבור הזה לאדם כזה כבר גרם שיהושפט שהיה צדיק,

נפרצו מעשיו עד כדי שבירת האוניות שלא העזיקו מעמד בלכתם תרשישה.

מי לנו גדול מיצחק אבינו עליו השלום שהיה עולה תמימה,

שהקריב ופשט את צווארו על גבי המזבח,

לפני השם יתברך,

ובכל זאת, כשיצא ישמעאל לתרבות רעה,

אחיו ישמעאל,

נאמר, גרש האמה הזאת ואת בנה.

דהיינו, שרה מבקשת מאברהם לגרש את הגר האמה ואת בנה ישמעאל,

והשם יתברך אומר לאברהם, שמע בקולה.

דהיינו, השם מסכים,

כיוון שהחיבור בין ישמעאל ליצחק עלול לקלקל את יצחק.

ישמעאל היה עובד עבודה זרה, שופך דמים,

עובר על עריות, חופשי,

מקולקל,

מקולקל גדול.

יש חשש שיצחק העולה התמימה, הצדיק,

עלול להיות מושפע מאחיו,

לכן מסכים הקב'-ברוך-הוא, צודק את שרה,

גרש את האמה ואת בנה.

זאת אומרת, כמה יכולה להיות השפעה שלילית מהתחברות וקרבה למי שאינם טובים.

ומי לנו גדול מאברהם אבינו,

שעמד בכל הניסיונות,

וקרב את לוט בין אחיו,

ובמשך הזמן שלוט היה איתו,

נמנע ממנו הדיבור מהקב'-ברוך-הוא. נפסק. הקב'-ברוך-הוא הפסיק לדבר אל אברהם, בגלל שהיה לו חיבור ללוט,

שכוונתו כמובן

לקרב את לוט יותר ויותר.

אבל ברגע שהוא ראה אברהם אבינו,

שלוט נוטה בליבו לעזוב את הקב'-ברוך-הוא,

וכבד עליו, קשה לו כבר

להתחבר לאברהם, שהיה אורתודוקסי מאוד,

ועיניו נטו כבר לסדום ועמורה,

וראה את הכיכר כי חולה משקה,

והתפעל מחיי העולם הזה,

ורצה להתחבר לרעים,

אז אברהם אבינו אמר לו, עד כאן ניפרד איש-איש לדרכו.

וברגע שהוא נפרד מלוט,

חזר הדיבור אליו מה' יתברך.

דהיינו, המעכב הגדול

לאורך זמן היה עצם זה שהוא היה מחובר, ואפילו לטובה,

עם כוונה לשם שמיים,

ללוט

שליבו פנה מעם ה'.

והזוהר הקב' אומר שמי שמתחבר לחוטאים,

סופו ללכת אחריהם, וסופו להיענש כמותם.

מאיפה אנחנו לומדים את זה? מביא עוד דוגמה מיהושפט,

שיהושפט התחבר עם אחאב, עם האבא,

שאחאב קרא לו לבוא למלחמה על רמות גלעד,

וכיוון שהוא התחבר אליו, כמעט ומת יהושפט

במלחמה כי חיילי ארם נתבקשו להרוג את המלך והם זיהו אותו, רק השם הציל אותו מידם בזכות אבותיו,

ובזכות האבות הקדושים.

וזה מה שכתוב, ויזעק יהושפט, וכך הוא ניצל.

ואחאב באותה מלחמה נורה בחץ ומת.

זאת אומרת, אברהם אבינו פרש מילות, מיד חזר אליו הקדוש ברוך הוא.

בואו נשמע מה אומר הרמב״ם באיגרת קידוש השם שלו.

האיגרת עוסקת

בנושא האנוסים בזמן השמד,

שנאנסו להמיר את דתם או להודות,

לא להמיר את הדת ממש, אלא להודות

באותו אחד הנוצרי.

ומה הדין לגבי אלה שהודו לפנים ולא באמת?

כל האיגרת עוסקת בזה.

אבל אומר הרמב״ם שם ביחס לאנשים שיש להם את האפשרות לקום וללכת במקום שיש מד,

ולא יצטרכו לראות לפנים כאילו הם מסכימים שאותו האיש היה

כמו שרוצים לומר הנוצרים.

אומר כך הרמב״ם

והעצה שאני יועץ בה לנפשי והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי וכל מבקש ממני עצה,

שיצא מאלה המקומות

וילך למקום שיכול לקיים דתו ולקיים תורתו בלא אונס,

בלי שיאנסו אותו שלא לקיים את הדת

ולא יפחד

ויעזוב ביתו ובניו וכל אשר לו,

אם הוא לא יכול כמובן להוציא אותם איתו,

כי דת השם שהנחיל אותנו,

חיובה גדול לכל המקרים הבזויים בעיני המשכילים.

מי שאדם חכם ומשכיל מבין שכל ענייני העולם הזה הם הבל ובזויים ביחס למה שהתורה מייעדת אותנו בעולם הזה ולעולם הבא,

שהם אינם עומדים ויראת השם היא שעומדת.

ולא עוד,

אלא אפילו היו שתי מדינות מישראל,

אחת מהן יותר טובה במעשיהם ובמנהגיהם,

ויותר מדקדקים ונכנעים למצוות יותר מן האחרת,

שחייב ירא השם לצאת מאותה שמעשיה אינם כל כך נכונים,

לאותה מדינה טובה.

וכבר הזהירונו חכמים זיכרונם לברכה,

אל ידור אדם במדינה שאין בה עשרה חסידים,

והביאו ראיה מזה מסדום.

זאת אומרת,

רואים מכאן כמה חשוב שלא להיות במקום, שהשפעת המקום שלילית

יכולה לגרום לאדם

לסור מדרך התורה והמצוות שהשם ציווהו.

ועוד אומרים חכמים זיכרונם לברכה, כידוע עם ישראל יצאו ממצרים,

היו מחנות,

מחנות, דגלים, דגלים, שלושה, שלושה, שלושה, משכן באמצע.

כיצד היו שרויים משה ואהרון ובניו במזרח,

ואצלם יהודה וישכר וזבולון.

שלושת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרון נעשו גדולים בתורה.

דכתיב יהודה,

מחוקקי ומבני ישכר,

יודעי בינה לעיתים,

אלה 200 ראשי סנהדראות שיצאו מישכר,

ומזבולון מושכים בשבט סופר.

כיוון שהיו שכנים לתורה,

נעשו כולם חכמים.

ומן הדרום,

בני קהת,

ומסמוכין להן, ראובן, שמעון וגד.

מכאן אמרו, אוי לרשע

ואוי לשכנו.

אלו שלושת השבטים שהיו שכנים לקורח ועדתו בדרום,

עבדו עמו במחלוקתם.

טוב לצדיק,

טוב לשכנו,

אוי לרשע,

אוי לשכנו.

זאת אומרת, הקרבה בהשתתפות

משפיעה

עד שאדם נמשך,

חוטא ונענש עמהם, אפילו שהוא לא התכוון לכך.

הולך את חכמים יחכם, אומר שלמה המלך,

ורועה כסילים ירוע.

שלמה המלך מלמד אותנו,

מי שהולך את החכמים, איתם ביחד,

אפילו שהוא טיפש,

אבל הולך את חכמים יחכם.

סופו שיחכם.

הוא שומע רק דברי חוכמה כל הזמן,

ממילא הוא יחכם.

אבל רועה כסילים יהיה רוע.

כל מי שמתרועע עם הכסילים, אפילו שהוא חכם,

סופו שיהיה רע.

למה?

כי יש השפעה מהחברה ומהסביבה.

אבל לא צריך לומר נואש.

גם אדם שנמצא בסביבה לא טובה,

אם אין לו ברירה,

יכול להתרומם מעל הסביבה,

ואפילו אם נגזר עליו כבר קליה ומיתה.

באותה מצווה של אחריהם תחרימם,

והמצווה לא תחיה כל נשמה מכל שבעת העממים שלא יסכימו להתפנות מארץ ישראל ולא ישלימו,

ויצאו למלחמה,

ביניהם היו שתי דמויות,

אחת מפורסמת

ואחת לא מפורסם.

אבל מעשה שהיה, כך היה.

מי שהתחיל לקרוא ספר יהושע יודע ששם מסופר שהמרגלים שבאו לטורט הארץ

הוסתרו והוצפנו אצל רחב הזונה,

והיא הייתה מקולקלת מאוד.

אחת מהפחותות שהייתה

משבעה עממים,

והיא הייתה בכלל הגזירה לא תחיה כל נשמה.

כיוון שהיא עזרה למרגלים והצפינה אותם,

הם הבטיחו לה שלא יפגעו בה ובמשפחתה, ואכן היא ניצלה.

אבל זה לא סתם.

מה פתאום שהיא תסתכן ותחוב את ראשה למלך

להסתיר את האויבים שבאים לטור את הארץ ולחסל את כולם?

מה פתאום שהיא תעשה כן?

אלא רחב אמרה כך,

כי אדוני אלוהיכם

הוא אלוהים בשמיים ממעל,

בעל הארץ מתחת.

היא אמרה, אנחנו שמענו את אשר הוביש השם את מי ים סוף מפניכם,

איך אתם עברתם את כל הניסים והמופתים שעשה לכם השם.

אבל במסקנת הדברים היא אומרת,

כי אדוני אלוהיכם הוא אלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

אמר הקדוש ברוך הוא לרחיו,

את אמרת,

אדוני אלוהיכם הוא אלוהים,

נייחה בארץ.

שמא בשמיים ממעל.

נגיד שמה שאמרת זה נכון,

אבל זה נכון מה בארץ. בארץ רואים שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם,

לוקח את העם שלו,

מוציא אותם ממצרים,

מטרה בפרעה, נותן לו מכות לפי הזמנה.

פרעה בעצמו אמר, איך היה? אמר, עשר.

עשר מכות קיבל.

יצאו, בקע להם את הים,

הציל אותם, הכיל אותם במדבר.

ברור שהוא בארץ, ברור שיש אלוקים בארץ.

אבל בשמיים מניין לך?

מה, את הסתובבת

בעולמות העליונים לקבוע שאלוקים זה גם בשמיים?

את אמרת מה שלא ראו עינייך,

חייך שבנך עומד ורואה

מה שלא ראו הנביאים.

אתם יודעים מה יצא מרחיו?

מרחיו יצאו כשמונים נביאים,

ביניהם יחזקאל הנביא.

ויחזקאל הנביא זכה ונפתחו לו השמיים,

וכתוב, ואראה מראות אלוקים. יחזקאל ראה מה שלא ראו שאר הנביאים

בזכות רחיו,

שאמרה שאלוקים הוא גם בשמיים, אף על פי שלא ראתה.

אמר השם,

אמרת מה שלא ראו עינייך,

חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים.

תראו מה זה, איזה תקווה יש לבן אדם.

אדם שנגזר עליו,

בשם השם,

לא תחיה כל נשמה,

תקוות קברים בלבד נותרה לו.

אדם הזה גמרנו, פאסה, סימנו אותו ב-X.

זה לא סתם בן אדם,

זה נחות שבנחותים,

ואף על פי כן, נדנות של הנפש קצת,

התפעלות אמיתית,

התבוננות במהלך של הבריאה

והבנה והפלגה למעלה ממה שהעין רואה.

שאם מי שיכול לעשות פה בארץ את כל האותות והמופתים,

מי שמנהל את כל העולם הזה,

מי שמתזמן הכול,

מי שיכול להחליט ולקבוע גורלות של עמים והכול,

הוא ודאי גם המנהיג למעלה בשמיים.

השם אומר,

אפילו אישה כזאת שהייתה

מאוד מאוד נחותה,

לא רק שזוכה יחזקאל הנביא מבניה לראות מה שלא ראה שום נביא,

היא מצילה היא ואת משפחתה ומעמידה 80 נביאים.

זאת אומרת, אין בן אדם שאין לו תקווה,

אפילו אם נגזר עליו מוות בשם ה'.

מקרה נוסף בזמן כיבוש ישראל,

את ארץ ישראל,

באחד מהמקומות מקיפים אותו ישראל ושמים שומרים לראות מהיכן מבוא העיר להיכנס לתוכה.

העיר היא עיר

שהכניסה שלה מוסתרת על ידי פרדסים ונכנסים דרך עץ שנקרא לוז,

עץ חלול שדרכו נכנסים ויוצאים.

קשה מאוד לאתר את המקום, צריך רק מישהו שיגיד

היכן בדיוק.

באירוע שומרים,

אלה מישראל שהמתינו וצפו

על כל מקום, איש יוצא מן העיר

ויאמרו לו, הראנו נא את מבוא העיר

ועשינו עמך חסד.

אנחנו הולכים לכבוש את העיר,

לא יישאר אף אחד,

אבל אם תראה לנו את מבוא העיר,

נעשה עמך חסד, נשאיר אותך בחיים.

ויראם את מבוא העיר,

ויכו את העיר לפי חרב,

ואת האיש ואת כל משפחתו שילחו.

ויהיה לך איש ויהיה בן עיר,

ויקרא שמה לוז,

היא שמה עד היום הזה.

אותו בן אדם אכן עמדו בהתחייבות ישראל,

השאירו אותו ואת בני משפחתו, שילחו אותם משם,

והוא הלך ובנה עיר שנקראה לוז.

ושמה עד היום הזה אומר שמואל,

שמואל הנביא, כ-400 שנה מאז המקרה.

עדיין העיר הזאת, לוז קיימת,

טניה.

היא לוז שצובעים בה תכלת,

תכלת בציצית.

היום אנחנו,

קשה לנו למצוא את התכלת, כיוון שזה חילזון שעולה אחת ל-70 שנה מן הים, האוקיינוס,

ואז מדמו צובעים את הצבע של התכלת,

וקשה למצוא אותו.

אבל זאת העיר לוז שהיו צובעים בה תכלת.

היא לוז שבה סנחריב ולא בלבלה.

סנחריב כבש את כל העולם,

והשיטה שלו הייתה כל עם ועם,

הוא בלבל אותם. לקח את העם מפה, שם שם, שם את האירופאים באפריקה, את האפריקאים שם בצ'יינה, וכן הלאה. הפך את כולם,

שכולם יהיו חלשים ולא מכירים את הארצות ולא יהיו במקום מבטחים.

נבוכדנצר ולא החריבה.

נבוכדנצר החריב את ירושלים, החריב מדינות, ארצות, הכול.

את לוז, העיר שבנה אותו איש, לא החריב.

ואף מלאך המוות, אין לו הרשות לעבור בה.

אלא זקנים שבעיר, בזמן שדעתם קצה עליהם,

הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים.

זה כמו בשווייץ.

עכשיו חזרתי משווייץ אתמול.

בשווייץ,

שקט,

מרגוע,

שלווה,

משהו מדהים.

משהו מדהים.

חוץ מהנוף.

אנשים זקנים,

הולכים עם מקלות,

וצועדים, צועדים, צועדים.

יש שבילים, יש מסלולים, עניינים.

מה זה, זה דבר.

אבל שם, מרוב שטוב,

מקום שני בעולם שמתאבדים.

למה? קצה דעתם. מרוב טוב,

כמו היתושים שהולכים לאור ומתלהבים.

אתם רואים מתלהבים, מתלהבים, מתלהבים, פתאום,

הולכים.

ככה בשווייץ. מתלהבים, מתלהבים, מתלהבים.

חלאס, מרוב טוב, משתגע.

מתאבד, שלום, ביי.

ככה הייתה לוז.

זקנים שבעיר בזמן שדעתם קצה עליהם יוצאים חוץ לחומה והם מתים.

ודברים קל וחומר.

את רוצה ללכת לשם?

הם לא מקבלים תושבים חדשים.

ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו

ולא הלך ברגליו?

הכנעני הזה, שאלו אותו, שאומרים,

היכן מבוא העיר?

הוא לא עשה שום פעולה, שום מאמץ.

גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות.

מי שעושה לוויה ברגליו,

מי שמלווה

אורח שבא אליו

והוא מלווה אותו ארבע עמות,

שני מטר,

ביציאה מלווה אותו, יש מצוות לוויה.

יש אכילה, שתייה, לינה, לוויה.

אורח, הכנסת אורחים.

אז כשמלווים את האדם,

מראים חשיבות,

לא מתפטרים ממנו,

מלווים אותו.

מצוות לוויה קמה גדול שכרה.

ובמה אירע להם את מבוא העיר?

חד אמר בפיו עיקם להם, עם הפה ככה הוא הראה להם את הכיוון,

וחד אמר באצבע ערה להם.

נו, איזה מעמד זה.

אבל כיוון שהוא עשה את החסד הזה,

הוא זכה לבנות עיר שבה צובעים תכלת,

שסנחריב

הגיעה אליה ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה,

ואפילו מלאכ המוות לא עובר בה.

זה זכה אדם שעשה חסד עם ישראל.

וכמה המאמץ? עיקום פה או אצבע.

זה הכל.

עכשיו, מי זה?

אדם שנגזר עליו לא תחיה כל נשמה.

דהיינו, no chance.

האדם הזה צריך למות.

אבל תראו מה זה, נדנות של הנפש,

החלטה אחת נבונה,

חסד עם עם ישראל,

מה גודל השכר של אותו האיש. שניים ניצלו.

רחב והוא.

הוא אנונימי,

והיא מפורסמת.

והנה, אתם רואים, אפילו שנגזר לא תחיה כל נשמה,

יכול אדם לצאת מהברוך הכי גדול בעולם.

אבל אם הוא עושה חסד,

אם הוא עושה חסד עם ישראל,

אם יהודי עושה מצווה, לא סתם,

מלווה יהודי,

בדרך עברנו לפה,

אני לא רוצה לקטרג, אבל רק בשביל הדוגמה.

שאלנו אחת, תגיד, איפה זה תיאטרון חיפה?

עשה לנו ככה.

או שיכור או עצבני.

משהו לא ברור היה.

לא ראיתי עוד דבר כזה.

אם הוא היה עושה לנו עם האצבע, איפה זה תיאטרון?

הוא לא היה בונה עוד ערלוז פה והיא הייתה יכולה ללכת.

מכל מקום,

עוד מצווה מדהימה, ואני אומר את הדברים בהקשר לחודש הרחמים והסליחות, חודש אלול לפני ראש השנה,

בעוד כשלושה שבועות.

יש מצווה עיר הנידחת, עיר שכולם עובדי עבודה זרה,

גם כן,

לא להשאיר מהם אחד, מאותם נימוקים וטעמים.

אבל שם יש בעיה.

הקדוש ברוך הוא אומר,

כיוון שישראל מצווים

להרוג את אותם עובדי עבודה זרה, שמחטיאים

את ישראל, או עליל החלולים להחטיאם. דרך אגב, גם

בשבע מצוות בני נוח, גם הגויים מצווים ומחויבים להרוג עובדי עבודה זרה.

מכל מקום,

אם אדם הורג אנשים, הטבע שלו נהפך לאכזר.

אז הקדוש ברוך הוא מבטיח,

ונתן לך רחמים ורחמיך.

היות שאדם מושפע ממעשיו ונפעל מהם,

והוא עלול להיות אכזר,

כמו התליינים

שהם צמאי דם,

פתולוגים, בהתחלה מתעלפים כשהם לומדים את הקורס הראשון,

כשהם רואים גופה,

אחר כך הם מבטרים אותם כמו עופות, כמו פרופסור היס,

היס חותך, היס,

בהיס,

כמו עופות.

בהתחלה הם נבעטים, פוחדים,

אבל זה הופך להיות טבע, זה כלום, בשבילהם זה כלום.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אבל אם אני נותן לו מצווה להרוג,

אז יוצא שאני גורם לו מה?

שהוא יהיה אכזר.

אכזריות

זה מידה לא טובה.

במקרים מסוימים להתאכזר כנגד הרשעים, כנגד הרוצחים, כנגד כל אלה שעושים עוולות לכלל הציבור,

זה מצווה ומותר.

אבל שהמידה הזאת תהיה כבר אצלו בטבע,

זה לא טוב. למה לא טוב?

אומר הקדוש ברוך הוא, ונתן לך רחמים.

אתה לא תצא נפסד מהמצווה, אני מבטיח לך שאני אתן לך רחמים.

ולמה כתוב ורחמך?

מה תלוי?

ונתן לך רחמים ורחמך?

תשמעו דבר מדהים.

יש כלל,

מי שהוא לא רחמן,

הקדוש ברוך הוא לא מרחם עליו.

מי שאכזר,

הקדוש ברוך הוא לא מרחם עליו. יתפלל, יתחנן, יבקש,

לא מרחם עליו.

בשביל שהקדוש ברוך הוא ירחם על מישהו, לא מספיק שהוא יהיה צדיק אפילו,

צריך שהוא יהיה גם רחמן,

ואז הקדוש ברוך הוא מודד לו מידה כנגד מידה,

כנגד הרחמים שלו, מרחם עליו.

אבל אם הוא לא רחמן, לא מרחם.

לכן השם אומר,

כיוון שאתם תהרגו במצוותי את אנשי עיר הנידחת,

אתם תהיו אכזריים.

ואם תהיו אכזריים, לא אוכל לרחם עליכם.

לכן אני מבטיח שאתן לכם רחמים,

ואז אני ארחם עליכם.

כי בלי שאתן לכם רחמים, תהיו רחמנים,

לא אוכל לרחם עליכם,

אפילו אם עשיתם את מצוותי וקיימתם אותה לשם שמיים.

מדהים.

בואו נראה דוגמה מן הגמרא.

היה תנא קדוש בשם רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, הנקרא רבי.

רבנו הקדוש היחידי שנקרא הקדוש,

גדול וענק,

תורה וענווה במקום אחד, והרמב״ם אומר עליו שממשה רבנו עד רבי

לא היו תורה וענווה במקום אחד כמו אצל רבי.

רבי היה גדול ומפורסם מאוד בכל ישראל.

כל המשניות שלנו, תורה שבעל פה,

הכל עבר דרך רבנו הקדוש,

רבי יהודה הנשיא.

בזכותו אנחנו ממשיכים את עם ישראל.

רבנו הקדוש מסופר

שבגלל מעשה באו עליו יסורים

ובגלל מעשה סרו ממנו.

פעם אחת

באו לשחוט עגלה,

והעגלה הזאת

הלכה וברחה

וטמנה את ראשה בחיקו של רבנו הקדוש.

מה אמר לה?

זי לי,

לכך נוצרת.

לכי,

לכך נוצרת.

סוף אדם למיתה, סוף בהמה לשחיטה.

אז הוא אמר לה,

את נוצרת לשחיטה,

לכי.

אמרו בשמיים, כיוון שאין לו רחמים,

יבואו עליו יסורים.

קיבל יסורים 13 שנה, כאבי שיניים בלי תרופות.

13 שנה, אתם יודעים איזה צער זה?

13 שנה כאב שיניים,

ובגלל הכאב שיניים שהיה לו,

הייסורים הקשים האלה שהוא עבר,

כל ה-13 שנה לא הפילה מעוברת

ולא היו עקרות בישראל בזכות הייסורים שהוא קיבל.

אחרי 13 שנה,

היה מעשה שהמשרתת אצלו הייתה מתעתה,

ותוך כדי כך

היא טיטאה בני חולדה.

אז הוא אמר לה, ורחמיו על כל מעשיו,

ורחמיו על כל מעשיו.

אמרו בשמיים, כיוון דמרחם

יסורו ממנו היסורים, ונפסקו מייד.

מה זה?

רבנו הקדוש,

צדיק,

מורם מעם,

לט מאן דפלג על מעלתו ועל זכותו וצדקתו,

אבל לא מועין לו,

הוא לא קיבל עונש.

הוא לא קיבל עונש.

איך אני יודע שהוא לא קיבל עונש?

כל יום כיפור הוא חזר בתשובה על כל העבירות.

אז אם הייתה לו עבירה, זה נחשב עבירה. אם זה נחשב עבירה

שהוא אמר לעגלה, לכי לכך נוצרת,

הוא לא ריחם עליה.

אז אם זה היה עבירה,

אז הוא חזר בתשובה ביום כיפור. אז די, היה צריך להתבטל העונש.

אבל זה לא היה עונש.

לא מרחם זה מציאות.

אז אמרו בשמיים, כיוון שלא מרחם,

רחמים זה הגנה.

יש על אדם הגנה כשהוא מרחם. דנים אותו ברחמים, כמו שהוא מרחם,

מרחמים עליו.

אבל אם הוא לא מרחם,

מסירים לו את המגן של הרחמים,

ואז הייסורים נכנסים.

ברגע שהוא ריחם על בני החולדה,

הוא החזיר את התריס והמגן שקוראים לו רחמים,

ממילא פסקו ייסורים.

אז זה לא בגדר עונש, אלא בגדר מציאות.

עכשיו, אם אדם רוצה לזכות ביום הדין, בראש השנה,

אם הוא לא מרחם,

אם הוא לא רחמן,

ידונו אותו בדיוק כמו שהוא.

אבל אם הוא מרחם,

ירחמו עליו מן השמיים.

עוד מעשה.

מעשה שהייתה בצורת,

וגזרו אותה ענית,

וכיוון שגזרו אותה ענית,

עלה רבי אליעזר הגדול לתיבה להתפלל.

התפלל ולא נענה מן השמיים.

עלה רבי עקיבא, תלמידו,

התפלל ונענה מן השמיים.

מיד יצתה בת קול ואמרה,

לא שזה גדול מזה,

אלא זה מעביר על מידותיו וזה לא מעביר על מידותיו.

עוד פעם,

רבי אליעזר הגדול,

קדוש עליון,

שרבי עקיבא אמר שגדולת תורתו וחוכמתו של רבי אליעזר הגדול הייתה כל כך גדולה,

שהוא אמר שהוא כחלב הלוקק מן הים,

מתורתו של רבי אליעזר.

רבי אליעזר היה אוקיינוס.

כל החוכמה שהייתה על רבי עקיבא זה כחלב הלוקק מן הים.

ומי היה רבי עקיבא?

רבן של כל ישראל,

שעליו אמר משה רבנו שהיה ראוי הוא להוריד את התורה לישראל.

אז אתם מתארים לכם איזה רבי אליעזר?

והתפלל ולא נענה.

ורבי עקיבא התפלל וכן נענה.

מה היו אומרים בבית הכנסת אם זה היה בחיפה?

ראית?

התלמיד יותר גדול מהרב.

התלמיד עלה, ענו לו מן השמיים, ירד גשם.

הרב עלה לו,

ישר יצאה בת קול ואמרה, לא שזה גדול מזה.

לא.

לא כמו שאתם חושבים.

אלא זה מעביר על מידותיו וזה לא מעביר.

וואי, זה יותר גרוע.

אם אתה אומר שזה לא מעביר וזה מעביר, זה יותר גרוע.

מה זה מעביר על מידותיו? אדם ראוי לכעוס,

הוא לא כועס.

מעביר על מידותיו.

מעביר.

רבי עקיבא כן, רבי אליעזר לא, איך ייתכן?

אלא באמת שניהם מעבירים על המידות.

אז מה החילוק?

שניהם היו שווים, שניהם היו צדיקים.

אלא מאי?

רבי אליעזר,

הוא היה מתלמידי בית שמאי.

מתלמידי בית שמאי

היו קפדנים. השיטה שלהם הייתה קפדנות. שמאי היה קפדן.

בא אליו גר אחד ורצה להתגייר.

אמר לו, למדני את כל התורה על רגל אחת.

דחף אותו באמת הבניין.

זרק אותו החוצה.

בא אצל הלל.

הלל ענה לו, הסביר לו.

שמאי, שיטתו הייתה קפדן.

רבי אליעזר היה מתלמידיו,

אז לכן הוא היה קפדן.

ואם הוא קפדן,

אז הוא לא העביר על המידות בשיטה.

לא בגלל שהוא לא מעביר על המידות,

אלא השיטה הייתה כזאת.

אז ממילא, מידה כנגד מידה, אי אפשר להעביר

על הגזרה של הבצורת.

אבל רבי עקיבא היה מתלמידי בית הלל.

וכיוון שתלמידי בית הלל היו ענבים ורחמנים,

ממילא כשהוא עלה והתפלל,

אז הקדוש ברוך הוא רחם כמו שהוא מרחם,

ביטל את הבצורת

וירדו גשמים.

רואים שאתה יכול להיות אפילו רבי אליעזר הגדול,

אבל אם אתה לא מרחם,

אין רחמים.

אתה מרחם,

יש רחמים.

עכשיו תאמצו את השיטה הזאת, תרוויחו כל החיים.

תסתכלו על עצמכם.

כשאתם רחמים על מישהו,

קודם כל אתם רחמים על עצמכם.

למה? כי אם יש גזרה עליכם,

בזכות הרחמים שאתם רחמים על אחרים,

אתם מעוררים רחמים שירדו עליכם.

בשילוח הקן,

כשמשלחים את האם ולוקחים את הביצים או את הגוזלים,

במצוות שילוח הקן,

אומר הרמב״ם במורה נבוכים

שזה לבטל את מידת האכזריות של האדם

ולקבל את מידת הרחמים.

שהאימא לא תראה בשעה שלוקחים ממנה

את הגוזלים או את הביצים.

ולמה בכלל לוקחים?

מתעוררים בזה רחמים עליונים.

כי יש שר של העופות,

ושר העופות רואה את האימא בוכה וטורפת בכנפיה,

ורואה שלוקחים לה את הילדים והיא רוצה להתאבד.

מבקש השר רחמים מהקדוש ברוך הוא על אותה יונה,

ואז ממילא כשיורד רחמים לאותה יונה,

יורדים רחמים לכל העולם כולו, וכל העולם מרוויח ממצווה זו של שילוח הקן.

כי מעוררים בזה את המידה העליונה של רחמים שמשפיעה על כולם למטה.

מדהים.

אז התורה ומצוותיה מביאים אותנו לדברים הכי הכי הכי טובים בעולם הזה ולעולם הבא שלנו.

ומי שלומד אותם כמו שצריך,

אשריו זוכה גם לדעת איך לעבור את החיים בצורה כזאת,

שגם אם היו לו פשלות פה ושם,

לא תתמלא עליו השיאה והקטרוג מן השמיים שתפגע בו חלילה מידת הדין.

אז לכן צריכים לאמץ עניין זה של רחמים,

ובזה האדם זוכה.

עוד דבר למדנו בפרשת השבוע, דבר מדהים.

כשעם ישראל מצווים ללכת למלחמה,

בשעה שהם מצווים ללכת למלחמה,

אז יש שלושה שחוזרים.

מי שבנה בית

בלא חנכו,

מי שנטע כרם בלא חיללו,

מי שהרס אישה ולא לקחה,

הוא נקרא מחוזרי המערכה,

הוא לא נלחם.

מחזירים אותו בחזרה הביתה.

ויש עוד אחד.

פן יש בכם איש הירא ורחל לבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

יש אחד, פחדן.

אומר רבי עקיבא,

זה אדם שרואה חרב שלופה ופוחד.

אדם כזה חוזר בחזרה הביתה.

למה? הוא עלול להטיל מורח

בלב הלוחמים האחרים,

ואם חלילה נכנס פחד אצל החיילים,

הם עלולים להפסיד את המלחמה,

אלא צריכים ללכת בטוחים ובוטחים בשם יתברך

למלחמה.

רבי יוסי הגלילי אומר, הירא ורחל לבב מעוורות בידו.

הוא לא פוחד מחרב,

הוא פוחד מעוורות שבידו, שאם הוא ייכנס למלחמה,

מידת הדין תתפוס אותו על חם, כמו שאומרים, וזו תהיה ההזדמנות שהוא ימות שם.

לכן הוא פוחד.

אומר רבי יוסי הגלילי,

לכן תלתה לו התורה לחזור

על בית וחרם ואישה,

לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם,

שלא יבינו שהם בעלי עבירה,

והרועה חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או הרס אישה.

התורה חסה על בעל העבירות החוטא,

שעבירות בידו וירש ימות במלחמה,

ומכסה עליו שיוכל לחזור בין שלושת אלה שחוזרים בגלל בית, כרם ואישה.

למה היא עושה את זה, התורה?

כי אם יגידו שמי שהוא בעל עבירות

ישוב הביתה

שלא יפחיד את כולם,

הוא לא ילך הביתה.

מרוב הבושה שהוא יודה לפני כולם שהוא בעל עבירות, הוא לא יודה.

הוא יהיה מוכן להסתכן במיתה במלחמה ולא יודה.

כמה אנשים כמונו

מתביישים להודות בחטאים שלהם אפילו בינם לבין עצמם

לקדוש ברוך הוא, כל שכן בפני רבים.

התורה שידעה את הדבר הזה אומרת,

אני לא רוצה שהוא ימות החוטא,

אני רוצה שהוא יחזור בתשובה,

אני אתן לו הזדמנות לצאת מן המלחמה,

כאילו בשורות הנוטעים והבונים,

והוא יוצא כמו כולם,

שהרועה הוא תולה ואומר, אולי הוא בנה בית. איך הוא חזר?

אולי בנה בית, אולי נטע כרם, אולי נשא אישה.

אתם שומעים עד כמה התורה מרחמת

שנותנת לחוטא שעבירות בידו.

מה זה עבירות בידו?

תזרוק את העבירות, תחליט שאתה חוזר בתשובה מיד,

ותמשיך במלחמה.

לא.

אתם יודעים, הפרשה קוראים לה שופטים ושוטרים.

יש שניים שצריכים, גם שופט, גם שוטר.

השופט אומר מה הדין ומה ההלכה,

והשוטר הוא הרודה בעם לקיים את הצו.

אז לאדם יש שתי בחינות,

שופט ושוטר, כלפי עצמו גם. הוא צריך לשפוט בשכלו מה נכון, מה לא,

מה מותר, מה אסור.

הוא צריך גם לרדות את עצמו כנגד יצרו הרע,

בשביל לעשות בסוף את המסקנות הנכונות.

אבל רוב בני האדם הם שופטים,

אבל לא שוטרים.

הם יודעים מה לא בסדר.

הם אומרים,

הם שומעים את עצמם מתדיינים בכל עניין ועניין,

אבל למסקנה הם לא משנים את עצמם,

כי הם לא שוטרים על עצמם לכפות את עצמם להשתנות על פי מה שהשופט, השכל,

אמר מה נכון.

אז אותו אחד חוטא, בעל עבירות בידו,

בידו,

אומר את התורן, לא נורא, אתה בעל עבירות? לך הביתה.

ואז תהרהר בתשובה, תחזור,

חשוב לי שתזכה לשוב בתשובה ולמות,

למות כבעל תשובה ולא אחרת.

ולמה משוחררים באמת השלושה האחרים?

מי שבנה בית ונטע קרן והרס אישה, מה זה חשוב?

חוץ מזה, מה, זה דומה מי שהרס אישה למי שבנה בית?

אפילו בית עצים,

מחסן,

צריך לחזור מהמלחמה, מה, זה שווה?

כל נתינה שאדם משקיע בה עמל והגיעה אצלו חשובה, אפילו עצית שאתה משקה,

כואב לך אם נופל עלה.

ואם הוא נחתך, אוי ואבוי.

כל דבר שאתה משקיע, הנתינה שבאדם קיימת,

והוא מחובר למה שהוא נותן.

כשהוא נותן,

הנתינה גורמת לאהבה לדבר,

חיבור אליו,

הוא חשוק אליו, מחושק.

יש אנשים שיש להם ילדים, למה הם מביאים ילדים? כי הם רוצים לראות את דור ההמשך שלהם, והם גם רוצים לתת.

אלה שאין להם ילדים, מאמצים ילדים.

למה?

כי הם רוצים לתת.

אלה שלא מאמצים ילדים, קונים שני כלבים בחתול.

למה? כי הם רוצים לתת.

פוצי, מוצי, מוצי, פוצי, מוצי, קח, קח, קח, קח, קח.

רוצים לתת.

אז אדם בנה בית, נטע כרם, הוא נתן, הוא השקיע,

הוא רוצה להיות מחובר לזה.

רגע, אבל מה, זה חשוב יותר מלהפקיר את עם ישראל?

עם ישראל יוצא למלחמה, יכול להיות שיהיה הפסד.

אוי ואבוי.

אז בגלל שהוא בנה בית?

תשמעו דבר מדהים, לא חלמתם עליו.

אשרי מי שגדל בתורה ועסק בתורה.

ואשרי אדם שנפטר,

גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב.

גדל בתורה ונפטר בשם טוב. גדל ונפטר בתורה.

אשריו.

אבל אם אדם יוצא למלחמה,

הוא בנה בית,

וכל הזמן הוא חושב, יואו, מה עם הבית?

אוי ואבוי, עכשיו מלחמה, יכול להיות שאני לא אזכה להגיע הביתה, אני לא אחנוך את הבית.

כל הזמן, והוא מת, מת, מת במלחמה.

עם איזה מחשבה הוא מת?

על בית.

במקום לחשוב

על עולם הבא,

על תשובה לפני השם, הוא יוצא למלחמה, הוא בסכנה, לחשוב על דברים רוחניים, על הצלת כלל ישראל.

לחשוב על הדברים הגבוהים והאמיתיים שהוא עומד בפניהם כרגע, על מה הוא חושב, על בית או על כרם? על ענבים. הוא חושב על ענבים.

מת, חושב על ענבים.

שמעתם אנשים שמספידים אותם? לפעמים.

מסכן.

בדיוק היה בבנייה.

לא הספיק לראות את הביתה.

איי, איי, איי.

נו, ואם היה רועב אמת אחרי זה, אז מה? אז הוא מת בסבבה?

מה ההבדל?

אלא מאי?

התורה לא רוצה שאנשים ימותו ככה.

שימותו חלילה במלחמה עם מחשבות על העולם הזה.

אז היא אומרת, לא, לא, מתוקים שלי, תחזרו הביתה, תחזרו הביתה.

אז מי נלחם בסוף?

רק הצדיקים.

רק הצדיקים. ואיזה צדיקים?

מי זה מחוזרי המערכה, אתם יודעים?

מי שסח בין תפילין של יד

לתפילין של ראש.

אדם מניח תפילין כל יום,

מניח תפילין.

מצווה גדולה.

שמונה מצוות עשו, אומר הרמב״ם, מנחת תפילין.

כתוב בארבע פרשיות, ארבע פרשיות זהות,

שבכל אחת כתוב יציאת מצרים.

כל האות והמופת שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מארץ מצרים,

והפך אותנו מעבדים לפרעה, לעבדי השם.

וכשמברכים על תפילין,

להניח תפילין,

בברכה אחת פותרים גם את התפילין של יד

וגם תפילין של ראש, אף על פי שכל אחד בפני עצמו הוא מצווה בפני עצמו.

לדוגמה, אם אדם אין לו ידיים,

הוא חייב בהנחת תפילין של ראש.

מי שאין לו ראש פטור מהתפילין.

אבל מי שאין לו יד

צריך להניח תפילין של ראש.

אם כן,

הסח בין תפילין

של יד לתפילין שלו, מה זה סח?

ברך, אשר כתשארם מצוותיו ציוונו להניח תפילין, התחיל להניח תפילין,

פתאום אמר למישהו,

סליחה או משהו, או דיבר או ענה אמן, או הפסיק באמצע,

זה מחייב אותו כבר על עוד ברכה שאינה צריכה,

פה על הראש.

ומי שסח בין תפילין לתפילין הוא כבר מאלה שנקרא עבירות בידו וחוזר הביתה.

אתה לא משרת בצה״ל, לך,

קישתא.

שמעתם דבר כזה?

לפי זה כולם שוחררים.

רק צדיקים דה לוקס

היו נלחמים את המלחמה.

כי הקדוש ברוך הוא יכול להושיע בין ברב בין במעט.

רבים אשר איתנו מאשר אותם אמר אלישע הנביא לגחזי נערו בשעה שצבא ארם חיפש את אלישע,

כיוון שהם לא ידעו מאיפה מלך

ישראל יודע הכל על מה שנעשה בארם.

אז היועצים שלו אמרו לו למלך,

מלך ארם, אמרו לו, תשמע,

יש שם אלישע הנביא.

אלישע הנביא יודע מה קורה בחדרי משכביך.

הכל הוא יודע. אז הוא אמר, תפסו.

אז הוא שלח גדודים להביא אותו.

וכשהוא שלח את הגדודים להביא אותו, גחזי קם

באמצע הלילה, פתאום הוא רואה את כל העיר מוקפת,

אז הוא נבהר, ראה כמויות אדירות של לוחמים.

אז הוא אמר לאלישע, מה עושים?

אמר לו, רבים אשר איתנו מאשר אותם.

והראה לו את כל ההר מסביב,

רכב אש ופרשים של מלאכים.

הקדוש ברוך הוא יכול להושיע ברב ובמעט. הוא באמת לא נצלח לזה בסוף אלישע.

כשהם ירדו לקראתו, הלוחמים,

הוא אמר לקדוש ברוך הוא שיכה אותם בסנוורים,

והם לא מצאו בכלל את מקומם,

עד שבסוף הוא לקח אותם לחברון,

ומסר אותם ביד המלך,

האכילו והשקו אותם ושילחו אותם הביתה.

אבל מכל מקום,

רבים אשר איתנו מאשר אותם.

זה בתנאי

שהולכים בדרכי השם.

אם הולכים בדרכי השם,

אז רבים אשר איתנו מאשר אותם. לא תערצו,

לא תחפזו, לא להיבהל.

לא מצהלת סוסים, לא משופרות שלנו, לא מרקיעה,

לא מכלום. לא טנקים, לא קסאמים, לא בטיח.

שום דבר לא צריך לפחד. אם אנחנו עם השם במאה אחוז.

אם אנחנו צדיקים,

מי יכול עלינו?

מי יכול עלינו?

אבל אם אנחנו לא, ואנחנו תולים את עצמנו בביטחון עצמי,

בנשק, בתחבולות, בדברים כאלה,

חבל על הזמן, קסאמים עפים פה, חופשי.

חיפה ספגה פה טילאווט.

לא טילים, טילאווט.

טילי טילים של טילים.

נו, איפה צה״ל?

איפה?

איפה השמירה?

איפה המעצמת-על המזרח תיכונית?

נסראללה הקטן?

מאות, מאות שולח,

כאילו קפצונים.

מה זה?

אף אחד לא יכול לעשות כלום.

וואי, וואי, וואי, וואי.

מה עכשיו אומרים, הולך להיות חם בקיץ.

הסורים מתכוננים, הסורים.

יא ווי ווי,

ואיראן, ההוא אחמדי, בכלל,

יש לו תוכניות חמימות לגבינו,

מאוד חמות.

הוא מכין לנו שמה צנטריפוגות.

ועל מה אנחנו סומכים?

אהה, אהוד ברק.

אודי, אודי.

אודי ישמור עלינו.

אבל כבר עברנו איתו קצת, כן? אתם זוכרים שאיך מלבנון עם ארבע אמהות הגענו לאן שהגענו.

ארבע אמהות, יא ווי ווי.

אם יפעלו לנו עכשיו ארבע סבתות, הלך עלינו.

אבל זהו, ככה נראים פני הדברים, ואנחנו הולכים ומתדרדרים בתעצומות הכוח והכוח הפיזי.

גם הרבה סרבנים, סרבנים, סרבני מצפון, כל מיני כאלה שלא רוצים להיות שותפים למאבק, לא מטעמי דת, לא מטעמי דת,

והם מרובים, מרובים הרבה יותר מאלה שיש להם טעמים של דת,

שעל פי התורה באמת

זו ההגנה הכי גדולה שיכולה להיות לעם ישראל.

כמו שבזמן דוד המלך, שהוא נלחם הרבה מלחמות,

היו תמיד 12 מעיר לעזור,

שהיו מתפללים כנגד 12,000 לוחמים.

לא יצאו למלחמות בכמויות אדירות, הפוך, מעטים,

מעטים מול רבים. אתם יודעים, הייתי בשווייץ, היו שם כמה יהודים טובים מכל העולם, הגיעו לשם למקום שהיינו,

ואחד מהם סיפר שפעם עשו מחזה,

החילונים עשו מחזה, זה תיאטרון, כן?

אז עשו מחזה,

ובמחזה,

אז הם עשו על פרשת השבוע.

אז שם רואים שיושבים מפקדי הצבא העליון של עם ישראל,

ואומרים, סליחה, אתה בנית בית?

לך הביתה.

לך הביתה.

להתחתן? לך הביתה.

אתה ירא? לך הביתה.

ככה מפנים את כולם, בסוף נשארים שני זקנים, תלמידי החכמים,

ואלה צריכים לצאת ולהילחם.

הם רצו כאילו לצחוק,

וזה היה בזמן החפץ חיים, הם רצו לצחוק כאילו, להראות

איך תיראה מלחמה לפי התורה.

הלכו וסיפרו את זה לחפץ חיים,

ואמרו לו, כבוד הרב, אתה יודע שיש הצגה עכשיו ככה וככה, שאומרים ככה וככה, ועשו ככה וככה,

ורואים שאחד מאלה שנשארו זה אתה ועוד מישהו.

אז הוא אמר להם, באמת מלחמות ישראל היו כך,

כך.

אז כשהייתי שם, במלון,

אז אחד אמר, איך הייתה נראית המלחמה?

כשנשארו רק כמה צדיקים,

אז אחד היה פונה לשני והיה אומר לו, רב מוישה מכובד,

מכובד.

נותן לו כבוד,

קח בבקשה את האקדח, את הזה, תעשה טוז,

לא חשוב, זה יפגע, אל תדאג, מכובד.

אתם צוחקים, אבל ככה זה היה תמיד.

אתם יודעים, אברהם אבינו נלחם נגד ארבעת המלכים,

שניצחו את חמשת המלכים,

ארבעת המלכים שבו את לוט בן אחי, והוא הלך לשחרר אותו. עם מי הוא הלך?

עם אליעזר.

עם אליעזר, עבד אברהם.

דמשק אליעזר, שמעתם פעם?

זקן ביתו המושל בכל אשר לו.

הוא אומר לו, אתה בא?

יאללה, לאן? להילחם. נגד מי?

אנגליה, צרפת, ספרד ופולניה.

ארבעה מלכים.

מי הולך? אני ואתה.

נו, איך הוא נלחם?

הוא ניצח אותם.

איך הוא ניצח?

כתוב שהוא זרק עליהם חול.

וואלכ, אני אומר לכם, אלה החרדים האלה.

זרק עליהם חול, כמו בכיתה, כמו בגן.

אתם מכירים את הילדים שהם רבים בארגז חול? איך הם מנצחים?

עם החול.

זורקים חול, הילד עושה, איי, איי, איי, איי.

הוא הפסיד.

אברהם אבינו נלחם כך.

אז אנשים צוחקים כי לא מבינים, לא מאמינים. חושבים במדרש סתם, שתה בנו. מה זה, זה רציני? בחיית דיניו.

כן,

אברהם אבינו אמר, אני יותר מהשתדלות קטנה לא צריך לעשות.

תשאר יעשה הקדוש ברוך הוא.

אבל זה אפשרי עם חול לנצח ארבעה מלאכים?

בטח אפשרי.

אתם יודעים, אני אביא לכם דוגמה מהיום.

מה זה הוריקן?

קצת חול.

וונטילטור גדול.

חול עם ונטה, 320 קמ״ש.

סוחב ערים, בושו אומר ימינה, ימינה, כל החוף זז.

כולם זזים שבועיים לפני, בסוף זה בא שמאלה.

והוריקן עושה מהם, וואי, וואי, וואי.

מה זה הוריקן?

חול.

חול?

צנטריפוגות.

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

קבועות עולם שהוא כבש הקיפו את ירושלים,

וסנחריב בדק אם יש לחזקיה המלך בכלל לוחמים,

רוכבים, שיצאו למלחמה, שיהיה פייר פייט.

לא היה לו אפילו סוסים,

אז הוא תרם אלפיים סוסים, שיהיה

לפחות משהו.

חזקיה המלך

בליל פסח,

לא עושה כלום,

אתם יודעים, ארבע כוסות של חירות,

שוכב על הספה שמאלה, הסבה,

מברך, אומר הליל הגדול,

מבסוט.

אומר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אני את חלקי עשית,

אתה תעשה את חלקך.

מה עשה חזקיה?

הוא נעץ חרב בבית המדרש ואמר, מי שלא ייכנס ללמוד תורה בבית המדרש יידקר בחרב.

ממש כפייה דתית.

חרב בבית המדרש,

מי שלא ייכנס וילמד יידקר בחרב.

תוך שלוש שנים, כל ישראל ידעו תורה.

אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה אמרת בתורה, אם בחוקותיי תלכו,

ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם,

אני קיימתי את החלק שלי, בחוקותיי תלכו. כולם הולכים בחוקותיך.

עכשיו אתה תקיים את החלק שלך,

ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם.

הקדוש ברוך הוא שואל את המלאך גבריאל,

גבריאל,

מה אתה עושה מחר?

אמר לו, מחר אני הולך לברך את האילנות.

אמר לו, פשוט מגלך על מחנה סנחריה.

על הדרך קח את המגל,

שכה לאחת,

185 אלף ראשי גייסות מתו

מקחת

באבחת מגל.

חזקיה המלך מנצח את המלחמה בלי לזוז, בלי חול, בלי חול.

אבל הוא דאג

שעם ישראל ילכו בחוקות התורה.

אנחנו צפויים לגוג ומגוג עוד מעט. יא וואי וואי, יא וואי וואי.

זה לא מהמלחמות הקטנות, זה לא ששת הימים,

זה לא יום כיפור,

זה לא מלחמת המפרץ ולא לבנון ולא אינתיפדות,

זה גוג ומגוג.

זה 70 אומות העולם נגד ישראל.

אין אחד

שלא יהיה נגדנו.

עכשיו צאו וחישבו כמה נשק בעולם,

וכמה לא אוהבים אותנו אתם יודעים, חוץ מארצות הברית שיש לה אינטרס זמני בינתיים פה.

אף אחד לא איתנו. יש איזה אי קטן שאני לא זוכר את השם שלו כל פעם, ברוב שהוא קטן.

מיקרונזיה. מיקרונזיה. אה, מיקרו. מיקרו. אי קטן.

מיקרונזיה.

כמו מיונז, משהו כזה. משהו קטן, קטן, ששמים ככה.

מיקרונזיה. היא בעד. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה.

ממש הקיום שלנו תלוי במיקרונזיה.

אם היא רימה אצבע,

עם עוד שש כאלה קטנים כאלה,

מול 129.

נגד.

נו, אז מה הסיכוי שלנו?

אומר המדרש.

אם יש

כבשה אחת

ושבעים זאבים, סביבה,

מה הסיכוי שלה?

אפס.

אפס.

אנחנו כבשה?

חלשים מאוד.

כבשה?

מול שבעים זאבים טורפים.

צמאי דם.

מה הסיכוי שלנו?

אפס.

אבל אם לכבשה יש רועה,

הוא יכול לגרש ולחבוט בזאבים.

ולנו יש רועה.

השם רועי.

לא יחסר.

אם הוא רועי.

אם אני הולך אחריו, כמו שהכבשה הולכת אחרי הרועה.

אם הוא הרועה שלנו,

אפילו יבואו כל אומות העולם, חרבם תבוא בלבם, בקשתותם תשברנה.

הקב' ברוך הוא עושה להם מה שעשה שנים הרבה,

וסכסכתי מצרים במצרים.

אתם רואים איך הקב' ברוך הוא עושה.

שערבה סעודית לא מסתדרת על מצרים, ומצרים לא עם סוריה, וסוריה לא עם לבנון,

ולבנון לא עם ירדן, וזה, לא עם זה. אבל אם הם היו מתאחדים?

אם הקב' ברוך הוא היה מסכסך ביניהם,

שהאינטרסים שלהם היו שונים?

אוי ואבוי.

הרי כל הפחד של העולם עכשיו שאיראן ועיראק

וסוריה, ציר הרשע, מחוברים עכשיו ביחד בפגישות האחרונות סביב העניין של ההתחמשות שלהם לקראת המאבק המזוין הקרוב.

אז זה רק שלוש.

ואם היו כולם, אנחנו מוקפים מאות מיליונים.

אנחנו רצועה דקה בחוף ים,

דקה מאוד מאוד מאוד דקה,

מאוד דקה,

וכולנו מוקפים מכל הכיוונים בשונאים ואויבים שרוצים

שאנחנו נהיה כמו אצל פרעה, כל הבן אילוד, איורא תשליכו לים התיכון.

אז מה הסיכוי שלנו?

ויגיע הרגע שזה לא יירקם,

זה גם יהיה מאירופה ומאמריקה ומסין ומקוריאה ומכל המקומות בעולם.

כולם נגדנו.

בעולם מתחיל להבין

שמוקד הרעש של הצונאמי העולמי זה ישראל.

כל הצרות בעולם זה ישראל,

כי המזרח התיכון

הוא לוהט,

ואם הוא לוהט אז יש בעיה עם הדלק והמחיר שלו,

ופה ושם, ומאזן האימה וכו' וכו',

ורוסיה וארצות הברית וכל החשבונות.

ממילא, מי המוקד של הרעש?

ישראל.

אז למה אנחנו צריכים לסבול כל העולם בגלל ישראל?

בוא, נמחק אותם וחלאס.

זה מה שהם מתכוונים.

ויגיע הרגע שהאסימון הזה ייפול,

וגוג ומגוג תתחיל.

מה הסיכוי שלנו אז? נו, תנו לי עצה.

יש לנו רועה?

אני יודע שיש לנו רועה.

יש לנו רועה,

השאלה אם אנחנו מרגישים שאנחנו עדר שלו.

אבל אם אנחנו עדר של ארצות הברית,

ואנחנו מאמינים בארצות הברית,

כמו שהיה בדורות קודמים, שישראל בטח באשור ונפל, בטח במצרים,

משענת קנה רצוץ, בטח בעם זה, בטח בעם זה,

תמיד נפל.

כשבטח בשם, תמיד ניצל.

עזב את השם, בטח בעמים מסביב,

תמיד נפל.

תמיד.

רק מה?

הרוצה להינצל במלחמת גוג ומגוג,

יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. שמעתם? לא יתאמן.

יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. זו תהיה הגנה שלו. למה?

אני מחובר לרועה.

אני עם הרועה.

מי שהחזיק את עם ישראל שלושת אלפים, שלוש מאות שנה עד היום,

זה לא צה״ל.

זה לא הצבאות של עם ישראל, וזה לא המנהיגים עם הצבא.

אלא זה העם ששמע בקול השם עם המנהיגים הטובים שהיו בין הזמנים.

אז זה מה שהשאיר אותנו והותיר אותנו. וכשלא היינו, קיבלנו מכות, חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

אבל אם אנחנו רוצים, כמו שאומרים, בתפנית האחרונה לפני הגאולה

להיות חכמים,

מה שנותר לנו זה להתחבר לתורה, לשיעורי תורה,

להפיץ תורה, לעשות את רצון השם בגמילות חסדים.

לעזור יהודי ליהודי.

לגמול חסד. לרחם.

לעשות טובות אחד לשני.

לקרב כל מי שרק אפשר.

לתת לו הזדמנויות ואפשרויות להכיר את האמת.

רק עם הדרך הזאת נוכל לצלוח. כי על מה אנחנו בגלות?

על מה אנחנו נרדפים?

על שנאת חינם.

מה יציל אותנו?

אהבת חינם.

אם נאהב איש את רעהו ויהיה לנו מכנה משותף,

התורה הקדושה באבינו שבשמיים,

שנעמוד לפניו בראש השנה הקרוב ונבקש על חיינו, משפחתנו,

בריאותנו ועסקינו,

אם נתחבר אליו באמת, לא רק בראש השנה ויום כיפור,

אלא באמת, נגיד לו, אבא, אנחנו העדר שלך.

אנחנו רוצים להיות רק סמוכים עליך ובטוחים בך.

אם כן,

נבשע.

לא.

אם נניח את היד שלנו מהאבא,

אתם יודעים, ילד קטן שעוזב את היד מאבא,

כל הסכנות עליו.

כל זמן שהוא מחזיק באבא,

הוא בטוח שאבא יציל אותו עד כמה שביכולתו.

זה אבא בשר ודם.

אבל אבינו שבשמיים, מי שמחזיק בו,

הוא מוחזק, ואין עליו.

אין מי שיכול עליו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

קלטת מספר 558, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 559,

הוא לא עובד, הוא מקובל, חלק ב'.

שופר

שופר שופר שופר שופר יהדות חוזקת עולם

אם ברצונכם לשמוע עוד מידע על יהדות,

או אם ברצונכם לשאול שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

שרו קשר ב-03-677-777-903-677-777-9 או באתרי האינטרנט www.שופר נקודה נקודה או www.שופרnews.net

שופר יהדות חוזקת עולם

שופר

מהיום, הרב אמנון יצחק איתך בכל מקום ובכל זמן.

חדש בשופר

שופר ניו סטל

מהיום בחיוג אחד ניתן להאזין למגוון נושאים כגון חדשות,

פספוסים,

קלטות,

שידורים חיים מהרצאות ערב ועוד.

שופר ניו סטל

054-6777-7778 054-6557-8504-6777-7778 שופר ניו סטל

הפורטל הפורטל הקולי אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות צלצלו אלינו ל-036-777-7779-036-7777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net