עיקר תכלית וכוונת הניסים
- - - לא מוגה! - - -
וזה היה התכלית של כל קריעת ים סוף,
שאילולא שעשיתי לכם כן,
לא שמעתי את קולכם.
שמעתי את קולכם,
זה כל מה שהקדוש ברוך הוא מבקש.
הקדוש ברוך הוא רוצה לשמוע אותנו.
השמיעיני את קולך.
אתם שומעים? לא עומדים בקשר עם אבא.
לא מדברים איתו.
כאילו בסדר, הוא מאכיל אותנו, משקיע אותנו, נותן לנו הכל, הכל בסדר. מה, מי צריך לדבר איתו? הכל בסדר, הכל זורם, הכל זורם.
אה, הכל זורם, אתה לא פונה אליי,
אתה לא צועק,
אתה לא מבקש,
אתה לא מתחנן.
אתה לא זוכר אותי, אה?
אין בעיה.
נסגור אותך מכל הצדדים עד שתצטרך להגיד אין.
רק השם יכול להושיע.
אז למה לחכות עד שהוא יסגור אותך?
גם כשאתה במרחב, אתה יכול לפנות אל הקדוש ברוך הוא.
מזה יוצא לנו כלל גדול ביסוד של כל הניסים כולם.
כל עיקר תכלית וכוונת הניסים
זה לא הנס עצמו,
אלא ויצעקו.
מה שסגורים ומוקפים מכל הצדדים באין שום מוצא זה רק בשביל לתלות את עיניהם לאביהם שבשמיים.
אה,
עכשיו נפתח לנו פתח גדול
להבין את כל מהלך הניסים.
המידה של הקדוש ברוך הוא היא להקיף מקודם
מכל הרוחות
עד
שלא יהיה שום דרך הצלה.
הכי קטן בטבע,
אין שום סיכוי,
רק נס.
ככה השם עושה.
מי ששמע פעם ממני את הברכה יבין.
השם יקם בסנוורים ויזרוק אותך לכל הרוחות.
מי שהבין, הבין.
את אברהם אבינו הציל הקדוש ברוך הוא בתוך כבשן האש.
למה היה צריך להציל אותו ולעשות לו נס בתוך כבשן האש?
יכול לעשות נס
שלא יוכלו להכניס אותו בכלל לכבשן.
איזה יופי.
נמרוד, רוצה לדחוף אותו, לא נדחף. רוצה להכניס אותו, לא נכנס.
או כמו הנס שהצליח משה לברוח מפרעה
והצוואר שלו הפך לשיש והוא ברח.
למה צריך להכניס אותו לכבשן האש ואז להוציא אותו מכבשן האש?
אלא משום שעיקר ותכלית הכוונה בנס
זה לסגור ולהקיף את האדם מכל הרוחות,
לשלול ממנו כל עצה בטבע,
ואז הוא צובע, אבא, אבא, הצילני.
זה עיקר הכוונה בנס הקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילתן.