קליפ: יזכור לו יום המיתה
- - - לא מוגה! - - -
חכמים דייקו בלשונם ואמרו יזכור לו יום המיתה, לא יזכיר לו.
יזכור לו לעצמו יום המיתה.
מה זה יזכור?
שהוא יושב פתאום באיזשהו מקום ופתאום הוא חש בליבו אההההההה.
הופ, נופל.
וניאללה, אז הוא שוכב, וטלפונים, ומגן דוד, ותזמינו, וזה, ועצו עליהם, וזה.
ובאים, ועושים לו עיסוי, וזה, ומכות, חשמל, וכולי, וזה.
שום דבר לא עוזר.
ואז מוכרז כמת,
שוכב על הרצפה,
בפישוט איברים,
ואוספים אותו לאלונקה,
מעלים אותו לאלונבולנס,
לוקחים אותו אל בית החיים,
הוא לא הספיק להיפרד מאף אחד, לא להגיד כלום,
כל מה שעשו פה לאחר, כל ימי חייו התאדה,
הוא נשאר עכשיו ללא כלום,
ועכשיו הוא יועמד לדין.
לוקחים אותו מבית החיים, ושם מספידים, ממוחים.
הוא רואה את כל המחריטים שבאו, ששמחים שהוא מת, ויש כאלה שלא, ויש כאלה שככה.
יש לו מה להגיד, יש לו מה להגיד. הוא לא יכול יותר להגיד, למה?
אולי יש שולח, לא יכול לזוז, לא יכול להגיד.
ואז אומרים מה שאומרים, אומרים על הפסוקים, תנו לב, הם מוציאים אותו לכיוון בית הקברות,
וכולם מאחורה,
דועקים וזה, וחלק מדברים על דולרים, וחלק על ימורו, וחלק על דבע עומד, עכשיו.
ומגיעים עד לבית הקברות,
שם משלשלים אותו ככה לאט-לאט לתוך הקבר, שמים עליו את הבלוקים,
מכסים בחול חושך וצלמוות.
שעכשיו משלימה על אותו תל אביב והוא נשאר לאט-לאט לבית הקברות.
צריך אגב לזכור לעצמו את הסוף שלו.
אם לזכור לעצמו את סוף המבטא שלו,
זה צריך להספיק לזעזע אותו שהעולם הזה הבן.
הרי זה יכול לקרות בכל רגע נתון.
ואין שליטה על זה, וזה לא, רגע, רגע, רגע, רגע, רק שנייה, שנייה, חכה רגע, אין חכה, אין רגע.
ברגע הוא מאבד את הכול, ברגע הוא עומד לדין, ברגע הוא מאושר.
אין לו מה להגיד, אין מי שיעזור לו, יודע בדיוק מה הוא עשה, מה הוא עכשיו, מה, הכול.