אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על יחודך
- - - לא מוגה! - - -
עובינו מלכנו עשה למען טבוחים על ייחודיך.
בשעתו שמעתי מפי רב זקן ברוסיה מעשה שהיה.
עשרה יהודים נתפסו בעלילה בימי הצאר ניקולאי,
ונידונו למוות.
הודיעו להם אם ימירו את דתם יקבלו חנינה,
ונפשם תהיה להם לשלל.
אבל היה עליהם למסור תשובה תוך חמישה ימים עד ליום א', שהוא השבתון של הגויים.
אם יסכימו,
יערכו טקס המרה בכנסייה ברוב העם,
וזו תהיה ההצלה שלהם.
ואם יסרבו,
ינהרו ההמונים לכיכר העיר ביום א',
לחזות בהוצאה להורג.
ביום ראשון,
לאחר התפילה,
העתירו כל יהודי העיר בעד אחיהם העצורים,
שיעמדו בניסיון ויקדשו שם שמיים.
כי יש מצווה,
ייהרג ולא יעבור.
אם אומרים לו לעבוד עבודה זרה, להמיר את דתו,
מצווה למסור את הנפש. אז כל היהודים ביום ראשון בבוקר התפללו שהם יזכו לעמוד בניסיון הזה ולא להמיר את דתם.
כסגולה הם הדליקו נרות לטובתם, תשעה נרות.
אבל הם היו עשרה.
למה לא הדליקו נר עשירי?
כי העשירי בחבורה היה נער.
הוא היה שוליה, נער שעוזר לעגלונים.
והם לא תלו תקוות שהוא יוכל לעמוד בניסיון.
לפתע שמעו קול טחינה מעזרת נשים.
אימא של הנער התחננה עבור הבן היחיד.
תדליקו נר גם בשבילו, שיעמוד גם הוא בניסיון.
הדליקו נר עשירי והתעצמו בתפילה.
עודם משבעים לשמיים,
נקטעו בהיכנס שוטר וידו שק נוטף דם.
כל הראשים הכרותים של היהודים שמסרו נפשם על ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ובית הכנסת פצחה יללה נרגשת.
לפתע הסתערה לתוך בית הכנסת אם הנער,
בלהיטות פתחה את השק,
חפנה גולגולת אחר גולגולת,
כשזיהתה את הראש של הבן שלה פרצה בקריאת הודיה לבורא עולם.
אבינו מלכנו,
עשה למען טבוחים על ייחודיך.
אנחנו מסתייעים גם בהם שהשם יעזור ויציל אותנו.
יום כיפור זה יום כפרה,
לא לכולם.