הורגלנו מילדות לתגובות אוטומטיות [מונסי 2002] | חוזרים בעבר
כמה פעמים אנחנו שואלים: 'מה זה 'מזונות' או 'המוציא'? עדיף מזונות! למה?
יותר קצר! לא צריך ליטול ידיים ולא 'ברכת המזון' עוד דקה וחצי. גם אנחנו מתנהגים כך.
הוא עומד בתפילת שמונה עשרה, מגיע לסיום התפילה,
אומר: "אֱ-לֹקַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה... וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה"
בדיוק מישהו דורך לו על הרגל, מה קורה באותו רגע? מרפק ישר! פאך!' מה קרה?!
מה, אתה לא שומע מה אמרת? "וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה". אם אתה עפר, אפשר לדרוך עליך! מה הבעיה?
הרבה פעמים, מה שאנחנו הורגלנו מהילדות נשאר אתנו עד זקנה. מעליבים אותנו? מיד משיבים.
מתגרים בנו? מרימים ידיים... זה תגובות אוטומטיות. לאן יכול להגיע בן-אדם אם הוא לא מתקן את עצמו!
כיצד מתקנים האנשים את עצמם, על-ידי לימוד מוסר!
אם אדם לא ילמד מוסר, אפילו ילמד את כל הש"ס, ולא יעבוד על המוסר, ברגע הנסיון הוא יכשל ויפול!