מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ומי שלא? [בית שאן 1998] | חוזרים בעבר
'רבי עקיבא אומר: "שצריכים לדעת שהכל נמצא כאן בעולם הזה בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. (משנה אבות ג טז)
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים". כל מה שיש לנו בחיים, רבותי! אומר רבי עקיבא –בְּעֵרָבוֹן. הילדים עם פלומבה! המכונית עם פלומבה! הדירה עם פלומבה! הכל מעוקל, הכל רק בְּעֵרָבוֹן. זה לא שלך, מתי שרוצים – לוקחים את זה!
אומר רבי עקיבא: "וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים", כל כדור הארץ, יש עליו רשת, ואנחנו הולכים על הרשת ולא מרגישים.
ויום אחד מחליט בעל הבית: 'להרים את הרשת'
ואתה נתפסת במצודה! אי אפשר לברוח מזה.
הוא אומר: "הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת". יש חנות! העולם זה חנות, בוא תקנה מה שאתה רוצה! תקנה, תמכור, תעשה, - אין בעיה! אתה נכנס לסופר, קח עגלה, תתחיל לטייל בתוך המסדרונות, תמלא מה שאתה רוצה. וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, בהקפה הוא מוכן לתת תשלומים באשראי, אין בעיה. אבל תדע: הַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת. הכל נכתב! למה כל מה שאתה עושה בחיים, יום אחד יראו לך את הפנקס חובות שלך. תדע לך, יום אחד תצא מכאן! והבן אדם הזה קונה, וקונה, וקונה בהקפה.
אבל יש לחנוני גבאים, וְהַגַּבָּאִים האלה מַחֲזִירִים תָּדִיר. הם הולכים וחוזרים כל פעם. והם באים לגבות את החובות. "וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ" יש להם את הפנקס שעליו הם סומכים. והם "ְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם בין מִדַּעְתּוֹ ובין שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ" בין אם הוא יודע על מה הם גובים ממנו, על ידי היסורים שנותנים לו, ובין אם הוא לא יודע. יודע או לא יודע, הם פורעים ממנו. "וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. וְהַדִּין דִּין אֱמֶת,
וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה" כל מה שעובר האדם כל ימי חייו, זה כהכנה לסעודה, לתכלית האחרונה, לחיי העולם הבא.
שחכמים המשילו את זה לסעודה, למה סעודה? משום שכמו שביום שישי אנחנו רצים במשך כל השבוע, להכין את הסעודה של שבת, שהיא 'חמדת ימים' השבת, הכל מוכן לשבת, לכן כל הטרחה כל השבוע, לשולחן של שבת, לסעודה של שבת.
הסעודה מראה את כל המאמצים שהשקעת כל השבוע! פה רואים כמו טרחת, כמה הכנת, וכמה יש לך. כל מה שאדם טורח בעולם הזה - הַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה. מי שהכין הרבה לסעודה – יהיה לו שולחן גדול בעולם העליון. מי שלא טרח ולא הכין – מה יאכל בעולם הבא כשיגיע? העולם לא הפקר!