בנייני האומה 2006 - הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב אמנון יצחק שליט"א
המנחה (אלי שמחיוף):
יש לי הכבוד והעונג להזמין לבמה לשאת דברים את הגאון הגדול מזכה הרבים גדול מחזירי התשובה [מחיאות כפים] הרב אמנון יצחק, בבקשה!
הרב שליט"א:
ערב טוב! בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח [מחיאות כפים] ברשות כבוד הרבנים הגאונים כל אחד לפי כבודו ומעלתו, ברשותכם קהל קדוש... הבעיה של המדידה שלנו נובעת מזה שהאנושות כיום ואנחנו בכללם מודדים את מידת ההצלחה הגשמית של בני האדם; על פי החומר, על פי הגשמיות, זאת אומרת אדם נמדד בהצלחתו לפני נפח מנוע, לפי אורך המכונית, לפי הפלאפון אם הוא דק מאוד, או כל דבר אחר. אבל, מסירות נפש להודות על האמת! לחיות באמת, להיות מוכן לחיות באלף שבע מאות - אלף שמונה מאות (1700) שקל! בשביל ללמוד תורה ולהסתובב בגמ"חים בשביל לחפש השלמה – זה לא נראה הצלחה כל כך גדולה ולא רבים משתוקקים לזה... זאת אומרת המדידה נעשית דווקא בכלים חומריים ולא בכלים אמיתיים של התורה הקדושה. העיקר אצל אנשים להשיג חיי שלווה ועושר ואז 'מה טוב'. אבל להסתפק ברמת חיים נמוכה? – סימן: שלא זו העיר ולא זו הדרך. לכן צריך להתיישב בפרשה זו וליישר את עקמימות השכל ולהתרומם ממושגים נבערים למעשי יהודה ותמר! היו הרבה עצות ואפשרויות ליהודה לגמור את הפרשה, כמו שגומרים אותה היום...; לתת חיסיון על הפרשה, צו איסור פרסום, וכל מיני דברים מין הסוג הזה... להגיד: 'שהיא צודקת!' ולא להגיד ממי! וככה היה נגמר הכול. אבל יהודה לא נקט בדרך זו כלל וכלל. אלא בחר להודות על האמת בלי שום אמתלאות, משום שבאמת זה קידוש השם הגדול ביותר! ויהודה הבין: שכמה שירד כבודו יותר על ידי הודאתו, אין בזה אלא הקרבה למען בירור האמת וכל מה שהאדם יותר מקריב עבור האמת – יותר גדול קידוש השם! בזה שהאדם מפקיר כל החישובים הקטנטנים ונעשה כאסקופה הנדרסת למען השם יתברך, בזה הוא מראה את גודל החשיבות והחביבות שיש לו עבור דבר השם! השלימות האמיתית יש בכוחה לקרב אליה את כל הדורש את האמת ללא שום כחל וסרק! השם יזכה אותנו להדבק בדרך האמת, בתורה הקדושה ולהיות דוגמא חיה לכל האנושות כולה, עד שיבואו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!
המנחה: ישר כח! לגאון הרב אמנון יצחק מזכה הרבים גדול מחזירי התשובה על דבריו הנפלאים.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל
שיר כניסה: "אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים..." (משלי ג, ב)
דברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל: 'מרן רבי יוסף קארו, ורבי יוסף בן לב, שו"ת מהריב"ל יש חידושים גם כן וגם שאלות ותשובות, 3 היו מסוגלים להוציא את הספר 'בית יוסף' על כל דברי הטור ב-4 חלקים; על אורח חיים, יורה דעה אבן העזר וחושן משפט, גם הם היו מסוגלים לזה. אבל זיכו משמים את רבי יוסף קארו בשביל שיש לו לשון של ענווה! כשהוא כותב, מעולם הוא לא מקפיד, הוא מביא סברא שלא מוצא חן בעיניו, יש עליה הרבה קושיות! אבל אומר: 'לא נראים דבריו בעיני' מסתפק בזה, לא מקשה, לא מביא את הקושיות, יכול להביא את הקושיות - שיראו כולם שהוא צודק, לא! לא היה ככה, היה מתנהג בענווה. בגמרא כתוב בעירובין יג': 'מפני מה זכו בית הלל שתפסק הלכה כמותם? מפני שהיו נוחים ועלובים וענוותנים!' מקשה מרן בספר כללי הגמרא: בשביל שהיו להם מידות טובות, נוחים וענוותנים בשביל כך יפסקו כמותם?! זה הלכה, הולכים לפי הלכה, מה זה צריכים להחניף למי שיש לו מידות טובות?! אומר: לא, הפירוש של הגמרא, מפני שהם נוחים ועלובים וענוותנים – שכינה היתה שורה עליהם! ותמיד היו מכוונים לאמת!! "וה' עִמּוֹ" (שמואל-א יח, יד) – 'שהלכה כמותו בכל מקום!' אדם לא זוכה שיהיה הלכה כמותו, שיהיה הפסק שלו יהיה אמיתי, אלא אם כן השם עִמּוֹ, השכינה מלווה אותו מדריכה אותו בדרך שהוא הולך, לכן זכו שתהיה הלכה כמותם, גם מרן זכה בענווה שלו, כל הספרים שלו, בכל ספרי הבית יוסף, אדם ילמוד ממנו, לא רק הלכה, להכריע בהלכה, אלא גם ללמוד ממנו מידות טובות! ואת הענוים חכמה, הקב"ה מזכה אותו שיזכה 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא'.