התנאי הראשון לבוטח בה' במאה אחוז [בני ברק 2006] | חוזרים בעבר
שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו, כולם הם מרחמי האל וחמלתו! כמו שאמר הכתוב "ונתן לך רחמים ורחמך, והרבך". זאת אומרת, הבורא יתברך מרחם על האדם, יותר מכל מרחם! מה שנראה לעינינו שיש מרחמים, זה כל הרחמים והחמלה שבאים מזולת השם, מבני אדם, זה רק מהשם יתברך! כיון שהשם נתן לנו רחמים, והוא המרחם. זאת אומרת; מאיפה יש לנו בכלל מידת רחמים לרחם? אם לא השם נטע בנו מידה זו של רחמים. אז ממילא, כל מידה של רחמים שמושפע עלינו על ידי כל גורם שהוא, עיקרם ויסודם הוא מהשם יתברך, והקב"ה הוא המרחם על הכל, ואי אפשר שהאדם ירחם יותר מהמרחם עצמו שנתן לו רחמים.
לכן, 'שלשה ימים לבכי', שאם אדם בוכה יותר מזה על מת, מראה כביכול שהוא מרחם יותר מהקב"ה המרחם. אז חכמים קבעו: שלשה ימים -לבכי, שבעה ימים -להספד.
ומה שאנחנו רואים לכאורה, שיש אנשים שמרחמים, וכאילו אנחנו רואים את דיניו של הקב"ה, ולכאורה הם קשים? גם זה רחמים! רק בגלל שאנחנו לא יודעים את המערכת, אז ממילא אנחנו חושבים שזה לא רחמים כי כל דבר שמציק לנו, מטריד אותנו, מכביד עלינו, אז אנחנו חושבים שכל העכבות האלה הם לא מצד הרחמים.
אבל, לפעמים אדם מתעכב במהלכו, וזאת תהיה הצלתו. ולפעמים היסורים יביאו אותו להרהר בעולמו, והכל הולך על משקל זה שהקב"ה משתמש בדיניו מתוך רחמים, להיטיב את האדם, ולהביאו לחיי העולם הבא!
אבל גם מה שאנחנו רואים שפתאום אחד ריחם עלינו, הכל נובע מאיתו יתברך, שנתן בלבו לרחם. ואם רואים אחד שמתאכזר אלינו? הקב"ה נתן בלבו להתאכזר אלינו, והכל לפי סיבי סיבות הראויים לנו באותה העת ובאותו הזמן.
זאת אומרת הכל מאיתו יתברך, ואין דבר שזז בעולם בלי שיגיע אלינו, בלי שהקב"ה נמצא בתוך התמונה! לכן, אנחנו צריכים לדעת, שהרחמים, זה הכל מאיתו יתברך!.