בואו נשוב לאבינו שבשמים [גן יבנה 2002] | חוזרים בעבר
אולי סוף סוף נשכיל ונאמר: 'די!'
בואו נשוב לאבינו שבשמים: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה כא).
מה צריך בשביל זה לעשות? לא הרבה. פשוט! לקיים מספר מצוות, להימנע מכמה עברות, ולהמשיך לחיות. תאכל, תשתה, תעבוד, תשמח, תרקוד - אין שום בעיה. רק תעשה מה שמוטל עליך.
למה אנחנו יכולים להבין ש:'חוקי המדינה' מחייבים, חוקי החברה מחייבים, והחוקים משתנים לפי מקום וזמן, ובכל מדינה זה שונה, וכל רגע יכולים להחליף חוק בחוק, והכל ארעי (זמני, בלתי קבוע). אף על פי כן, אנחנו מבינים: שחייבים לחיות תחת חוקי המדינה!
המדינה לא מקיימת את האדם. האדם יכול לקום ממדינה זו וללכת למדינה אחרת, אבל אז יחולו עליו חוקי המדינה האחרת.
אבל יש רק אחד (1) שנותן חיים, לו ולמדינה, דהיינו; לאנשים שבה, זה בורא עולם! וחוקיו, לא מחייבם אותך? לו לא צריך להישמע? הוא לא קיים?! אלה שנבראו על ידו, יכולים לחוקק חוקים, ולומר מה נכון ומה לא, והוא לא יכול?? לאחרים, אתה מבין: שאתה לא יכול לסרב! כי אתה עלול להענש, לכן אתה נמנע.
אבל כיון שהוא לא גלוי לפניך, רק הוא במודע או בתת מודע, אז אתה מרשה לעצמך לעבור את העברה כמי שאין רואה.
אבל מה לעשות? אי אפשר להימלט. הרוצה ללמוד ולהבין - יכול! יש כאלה, אפילו מזה מתעלמים.
אם אדם היה רוצה, והיה משקיע קצת זמן, ולומד באמת על מנת לדעת, לא על מנת לפרוך, לא על מנת לחפש...: שלא! אלא על מנת לדעת וללמוד - העולם היה נראה לו אחרת.