חשיבות קיום מצוות בשלימות ע"פ הרמב"ם [אשקלון 2008] | חוזרים בעבר
אתם מבינים כמה חשוב לעשות מצוות לשם שמים – 'לשמהּ' מאהבה כמו שאומר הרמב"ם?
שאם אדם עושה מצוות רק מסיבות כאלה ואחרות - הוא מספיד ובגדול.
זאת אומרת יש אדם עושה מצוות אבל הוא מפרסם אותם.
אבל התורה אומרת: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (מיכה ו ח)
אדם צריך לעשות מצוות
אם הם מצוות שבפרהסיא אז אין ברירה אז צריך לעשות בפרהסיא
אבל יש דברים שהם צריכים צנעה.
ואדם צריך לעשות את זה בצנעה.
ממשיך הרמב"ם ומסביר לנו
אני חוזר רק על דבריו שנזכור אותם.
מעיקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצווה מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן
ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים
אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה - הנה זכה בה לחיי העולם הבא.
ועל זה אמר רבי חנינא, כי המצוות בהיותם הרבה
אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתהּ ושלמותהּ
ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה..
וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל רבי חנניא בן תרדיון
"מה אני לחיי העולם הבא?"
והשיבו המשיב "כלום בא מעשה לידך?" כלומר נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן,
השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר
וזכה לחיי העולם הבא.
אז למדנו דבר גדול, זה סוג דבר שכמעט אף אחד לא לומד אותו
מה זה מצות: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט ב) ונראה לנו שזה מופרך מאתנו ורחוק
אנחנו חיים 'חיים חומריים' גשמיים אנחנו שקועים בחומר
אומרים לנו תשמע
המחשבה שלך תקדש אותה
המעשים שלך תקדש אותם
איך?
תעשה מצוות כראוי וכהוגן
ותעשה אותם על מתכונתם ובשלימות
ותעשה אותם למען השי"ת כאשר הוא ציווה והרי אתה מקדש שם שמים.
וגם תכין את עצמך לאהבת הבורא במצב כזה שאפילו אם תצטרך למסור את נפשך
אתה תוכל לעמוד במצב זה שתמסור את הנפש
והמסירות נפש שלך תהיה כזאת
שאתה תהיה בלי שום פניה בשעה שאתה מוסר את הנפש.
ולמדנו שהמעשה הקטן יכול להוות קידוש השם יותר מהמעשה הבומבסטי והגדול.