השם מושיט לך את היד - בא תיקח! [ברוקלין 1998] | חוזרים בעבר
והרמב"ם צוחק ואומר: "לולי המשתגעים האלה - העולם לא היה קיים!".
הרמב"ם אומר: 'כמה שטות והבל במעשיו של האדם!'
הוא אומר: "אדם ימי חייו מעטים והוא נוסע מן הגליל השני של העולם עד הגליל השביעי,
עובר ימים ומדינות בשביל לצבור לו ממון" כמו שכתוב: "וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ" (משלי יז כד)
חושב הכסיל: 'אני לא מתפרנס פה טוב, אני אסע לאמריקה, שמה אני אעשה כסף!'
למה הוא נשאר פה (חו"ל) הרבה זמן, אתם יודעים?
כי הוא לא יכול לחזור 'תפרן' לישראל, יותר ממה שהוא יצא משם, אז הוא חייב להתקע פה עוד כמה שנים...
למה? הקב"ה לא זן את הנמלים בארץ ישראל ואת הנמלים באמריקה? בכל מקום הקב"ה זן!
אז מה, אתה חושב, שאתה לא נשאר לו סנדוויץ' בסביבה שלך לתת לך?
אתה צריך לנסוע עד אמריקה לאכול סנדוויץ'?! אלא מה? עֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה האָרֶץ,
והוא חושב: שהוא ידאג, והוא יעשה בכוחו, והוא יגיע, והוא יצליח....
אבל צריך להבין: אדם פקח, אדם נבון, צריך להשתמש מן העולם הזה מעט מן המעט,
רק לצרכיו למטרה האמיתית שבשבילה הוא בא לעולם. לא באנו לעולם הזה לשהות כאן. לא נשאר כאן.
וגם אם אתה דואג שעל איזה בנין יופיע השם שלך - זה לא יעזור לך הרבה!
המעשים שלך צריכים להיות מעשים לשם שמים, לא לשם כבוד!
הקב"ה ממתין לכולם ומוכן לקבל את כולם. אין אדם שהתשובה אינה פתוחה לפניו.
כתוב: 'יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים' (לך ה' הצדקה), הקב"ה ממתין לכל יהודי בנותינו,
מושיט לו את היד וממתין: 'בוא תיקח את היד - ואני מעלה אותך למעלה!
אני מעלה אותך למעלות הגבוהות ביותר!!'