אנחנו לא תושבים בארץ - רק גֵרים [בת ים 2009] | חוזרים בעבר
כי אנשים שוכחים שהם גֵרִים וְתוֹשָׁבִים בארץ
והתורה אומרת: תדעו כי גֵרִים, אתם גֵרִים,
תזכרו את זה שאתם גרים לכן: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" (ויקרא כה כג)
ומי פתי יוכל לחשוב כן?
והלוא רואה אדם בעיניו את המיתה בכל עת ובכל שעה
והרי אנשים רגילים לומר: 'כי סוף האדם למות!'
ואנשים יודעים אפילו משנה להגיד:
ו "אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב!" (אבות ו ט)
כולם יודעים - אבל איך הם חיים? משתקעים פה בארץ!
מישהו מכין פה צידה לצאת?
מישהו מכין שעות רבות של תורה כל יום
בשביל שהוא יצא יהיה לו משהו לחיי העולם הבא?!
מישהו עובד על מצוות מבוקר עד ערב להכין את העולם הבא?
'יש זמן עד העולם הבא... עכשיו אנחנו בעולם הזה תן ליהנות...
עולם הבא לכשיגיע נרגיש שמשהו מעורער אז נתחיל לדאוג...'
אז מה זה אומר? שאתם לא גֵרִים, תוֹשָׁבִים! קבועים 'בעלי בתים'
אומר הקב"ה: תזהרו! תזהרו, הָאָרֶץ שלי אתם רק גֵרִים וְתוֹשָׁבִים
ואתם עתידים ללכת.
אבל לפי מה שביארנו אין בדיבורים כאלה שאדם מדבר
שהוא יודע שמתים – שום הוכחה על ההבנה בנפש!
כי אם אין הרוח ממלל, אם זה לא פנימי מבפנים
שהוא מבין: שהאדם מת! והכוונה עליו גם,
אם הוא לא מרגיש שזה מדבר עליו שהוא אומר:
'מה סוף האדם! תראה מה זה, בן אדם, היה אתמול היום כבר לא נמצא',
על מי הוא מדבר? על ההוא, תדבר עליך מה אתה מדבר על ההוא?
ההוא כבר הלך.. עכשיו מי נשאר ללכת? אתה!אז אתה הבא בתור,
אז מה אתה מדבר עליו? למה אתה לא מתפעל מזה להבין:
'אוי ואבוי!'
הרי הוא לא תכנן למות היום והוא הלך
אז מה, זה לא יכול לקרות אצלך? למה רק אצלו?
כי אנחנו לא מדברים עם 'רוּחַ מְמַלְלָא' אנחנו מדברים טקסטים, טקסטים ידועים אבל לא מפנימים את הדברים האלו.