פרוייקט זריקת 26 טלויזיות לירידת הגשמים! [אשקלון 1999] | חוזרים בעבר
ואף אחד לא עושה שקלול אמיתי: 'כמה שווים חייו!'
בן אדם עובד היום בשביל עשרים (20) שקל שלושים (30) שקל ביום, *שעת עבודה.
אם יודיעו לו בגיל שבעים (70): 'שנותרה לו עוד שעה אחת (1) לחיות!
אבל יש אפשרות לעשות ניתוח, ניתוח מסובך, צריך רק פרופסור מיוחד
ואז יש סיכוי שיוכל להאריך לו את חייו בקצת... כמה? לא ידוע, תלוי איך הגוף יגיב...'
כמה יהיה מוכן אותו אדם לתת כסף בשביל להמשיך לחיות? אם לא - זה השעה האחרונה!
כמה שיותר, כמה שיש לו, כל מה שיש לו!
איך יכול להיות שבן אדם מוכן לתת את כל מה שהוא עבד 70 שנה, בשביל עוד שעה?!
סימן: שכל שעה של חיים, שווה את כל מה שהוא אסף 70 שנה!
מתי אתה מבין את זה? בשעה האחרונה! כי באים לקחת אותך!
אבל כשהיה לך שעות הרבה, כל יום עשרים וארבע (24) כפול שַנִים! - מכרת אותם
את השעות בעשרים שקל שלושים שקל...! ישבת על הברזלים, פיצחת גרעינים, צחקת, הסתלבטת,
ומלאך המוות צחק עליך ואמר: 'הזמן שלך נגמר! ואתה לא תרוויח מהעולם הזה כלום.
אני אשלח אותך ל'טיילת' לטייל, אני אשלח אותך לחוץ לארץ לטוס,
אני אשלח אותך למשחק כדור רגל (כדור עגל), אני אעשה איתך פורפרה...!
רק דבר אחד: אל תשים לב כמה שווה הזמן!'
זמן זה הדבר הכי יקר! זה החיים שלך! לא הפכת את החיים האלה לחיי נצח? איבדת אותם!
כעת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א
עומד על הבמה ומכריז על מספר היהודים שקיבלו על עצמם לזרוק את הטמבלויזיה מביתם:
'בכבוד! שש (6)! חזק!!!
הנה! שבע (7)! יש שבע!!!
בוא, אל תפחד מהאשה, היא תשמח! יהיה לה בעל כל הערב. בוא תהיה גבר! אתה תימוני משלנו,
בוא! תזרוק את זה! איסמע מיני (שמע ממני, שמע לי), חיים חדשים! תזכור! בוא, ניתן לך סיסית (ציצית) בוא!
אחד עשרה (11)! יש!! אנחנו מתקרבים לגשם!
תסתכל אם יש עננים.
שתים עשרה (12)! לא יאומן כי יסופר!
חמש עשרה (15)! שם השם, יוֹד והֵא. יאללה, התימוני משלנו!
שש עשרה (16)!
יש עשרים ושש (26) טמבלויזיות בפח!
הקב"ה ימלא משאלות ליבכם - לטובה! ויענה לעתירתכם! וירד גשם מהרה! ויפקדו כל העקרות!
וירפאו כל החולים! ופרנסה בשפע! וחזרה בתשובה וגאולה שלמה במהרה בימינו,
- אמן!!!