צורת המיתה וצער הגוף בקבר - לזיכוך הנשמה! [הרצליה 1991] | חוזרים בעבר
על כן הגמ' אומרת ב'ברכות': קָשָׁה רִמָּה בִּבְשַׂר הַמֵּת כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי'.
כשהתולעים אוכלים את הגוף של האדם המת - זה כואב! כמו שדוקרים במחט בשר של אדם חי.
איך יכול להיות? כיוון שרק "נַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל" (איוב יד כב)
הנפש של האדם שרואה את הצער של הגופה – מתייסרת! הנשמה רואה את בזיון הגופה ומצטערת.
לכן לא מלינים את המת, קוברים אותו מיד שזה כבודו של המת! מה זה כבודו של המת? הנשמה מצטערת!
הוֹ! אז עכשיו לפי סוג התיקון שהנשמה צריכה לקבל על מעשיה, ככה נקבע סוג המוות שימות;
שאם הוא מצטער הרבה – מתכפר לו הרבה. אם הוא מצטער מעט – מתכפר לו מעט.
אז כל אחד לפי הצורך של התיקון שלו, ככה נקבע לו המיתה.
ובלאו הכי כשהוא מקבל את המיתה הכי נוראה! שאנחנו מעלים על הדעת,
זאת הכי קלה לפי מצבו ומציאותו בחטאיו. כשהאדם חוטא - הוא תוקע בנשמתו ובגופו רע!
חטא לא פרושו: 'מינוס' פרושו: פגם בנשמה ובגוף.
אז צריך לעבור תהליך: הגוף צריך לבלות בעפר,
שיחזור אל עפרו כדי שיתפורר כל ממשות הפגמים והחטאים שבגופו, והנשמה חייבת להיכנס לגיהנם,
להישרף שמה כדי שהיא תצורף ותזדכך מהחטאים הרשומים בנשמה, ואז הנשמה תתנקה לחלוטין,
הגופה תתנקה לחלוטין.
ואז חוזר האדם להיות ב'תחית המתים' אם הוא זוכה לה, להתחבר נשמה עם גוף ביחד,
והוא קם בתחית המתים כמו אדם הראשון בגן עדן לפני החטא!
וזו היא המטרה של המוות ותחיית המתים, ואז מתחיל עולם מתוקן שלו לנצח נצחים!