מהצרות והדכדוך להתחבר לקב"ה [אור יהודה 2002] | חוזרים בעבר
"אֲנִי מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (דברים לב לט)
הקב"ה אומר: אני אין לי בעיה, אני יכול למחוץ ואני יכול גם לרפא, אני יכול להמית ואני יכול להחיות,
אין לי בעיה! תן לי הצדקה! תן לי הצדקה לדבר הזה.
בשביל להראות לכם יהודים יקרים! שככה זה עובד, והקב"ה מתכוון אפילו בדור כזה ירוד שבו אנחנו נמצאים,
ורחוקים רחוקים מרבותינו לפני דור,
מרבותי רבותינו לפני דור, וכן הלאה כמה שנלך יותר אחורה היו יותר טובים מאתנו,
גם בדור כזה הקב"ה מראה: שהוא אוהב את עמו ישראל ורוצה בטובתם!
אבל להתחבר לקב"ה בשיעור תורה, אין דבר טוב מזה.
למה? החיבור בינינו לבין הקב"ה זה התורה הקדושה.
אתה לומד תורה, אתה מחובר באותה שעה לקב"ה. דבוק בקב"ה!
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד).
אז לפעמים הקב"ה מביא את האדם לדכדוך של נפש, מביא לו איזה מחלה או איזה צרה
שהוא נהיה אפס (0) באמת, הוא הולך עם הראש בקיר, למטה מושפל, לא יודע מה לעשות,
פונה לאנשים: "תגיד! מה אני עושה?".
פתאום ה'אני' שלו נגמר מול הבעיה הזאת הוא לא יכול להתמודד, ואם זה 'מחלה' – ה' ירחם!
רק לעמוד בתור ממקום לרופא לרופא לרופא לרופא... וזה לא נגמר... מה יעשה אדם במצב כזה?
בלית ברירה הוא מרים את העיניים שלו למעלה, הוא רואה: אין! בני-אדם לא עוזרים! אין מי שיעזור!
אז הוא פונה לאביו שבשמים, אבל מה לעשות? יש סתימה! יש סתימה זה לא עובר, אז צריך למוסס אותה!
איך הוא ימוסס אותה? הצרות האלה גורמות שהבן-אדם מתמוסס לבד. לבד לבד לבד... ואז יש את ההזדמנות.
אבל זה עדין לא מספיק, צריך חיבור, שהקו יהיה מחובר. איך מתחברים עכשיו לקב"ה?
טוב, אדם הגיע למצב של דכדוך. איך מתחברים לקב"ה?
אם בן-אדם פתאום עוזב את כל הריצות, והטִרְדוֹת, והדברים החשובים, וסדרי העדיפויות הקודמות שלו,
והוא מחליט: 'קודם כל הקב"ה! קודם כל הקב"ה! מה הוא רוצה ממני? א', ב', ג', קודם כל מה שהוא אמר!
מה עוד הוא רוצה? זה וזה!'
אם הקב"ה רואה פתאום שאתה זריז בעבודת ה'! פתאום אתה מתחבר אליו, שיעורי תורה, קובע עיתים,
תפילות, מקפיד בברכות, הולך עם כיפה - לא מתבייש! לא מתבייש שאתה 'הבן של הקב"ה!'
לא מתבייש, לא מתבייש. הולך בדרך של יהודי,
אתה פותח צינור לקב"ה חביבי, דַבֵּר ישיר! דבר ישיר!
הנה גיליתי לכם סוד!