ככה לא תאבד את הזדמנות חייך! [ברקת 1999] | חוזרים בעבר
אז ב"ה! יש היום הרבה יהודים שומרי תורה ומצוות, יש הרבה מקיימי מצוות, אבל מעטים האנשים שלומדים תורה באמת. אולי תופסים ספר, אולי מעיינים במדרש בשבת, אולי פה, שם, אולי 'חוק לישראל' בבוקר. אבל מעטים בני אדם שקובעים 'תורתם אומנותם' ואפילו לא כל היום! אבל מבינים: שעיקר הוויתנו וביאתנו לעולם, זה קיום התורה והמצוות. אנשים יותר חיים את חיי השעה, ולא את חיי הנצח. והתביעה היא גדולה! התביעה היא גדולה על ביטול תורה. ביטול תורה – על זה חרב בית המקדש! "עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ"? (ירמיהו ט יא) – "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי"! (שם יב). 'אין להקב"ה בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה'. מאז שחרב הבית, מה יש לקב"ה נחת בעולמו? ארבע אמות של הלכה. שיהודי יושב ולומד את התורה של הקב"ה.
אם אנחנו הולכים בתורה ובמצוות, דבקים בה, מה יש לנו לחשוש? "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג ד) אני לא מבין מה הדאגות?
אבל יש דאגה אחת שצריך לדאוג, האם אנחנו עושים מה שאנחנו צריכים לעשות? אין הבטחה על יום מחר! אין דבר כזה! אדם צריך לדעת: כל רגע עלולים להעלות אותו למעלה. נו, ומה הוא יגיד?
- "רגע, אני לא חשבתי שזה יהיה כל כך מהר! בלוח יש לי עוד תוכניות, פגישות. אבל אני התכוונתי, התכוונתי שבסוף ימי אני אחזור בתשובה שלימה. בטח, אני ידעתי שזה האמת. רק מה? לא הייתי פנוי, לא הייתי בקטע...".
עוד לא היה בקטע, בינתיים העבירו אותו לקטע אחר.
זאת אומרת, אדם צריך להבין: אם לא נתבונן כל רגע: 'מה החובה המוטלת עלינו?' - אפשר שאנחנו מאבדים את ההזדמנות של החיים שלנו!