לפעמים לדאוג זה טוב [רמת השרון 2001] | חוזרים בעבר
שואלת: למעשה אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים כאן מתוך פחד להגיע לשם...
הרב: קודם כל אנחנו לא עושים מתוך פחד
שואלת: אם אני אעשה היום בשביל שב-120 אני אגיע לשם ומישהו יבוא ויגיד לי למה עשית ככה? אז אני לא פספסתי את הענין לעשות את זה מתוך פחד?
הרב: קודם כל אנחנו לא עושים כך, דבר שני את כן עושה! אנחנו לא עושים כך - משום שאנחנו לא רואים את הדברים כמו שאת רואה כרגע, אבל את עושה כך - משום שכל מה שאת עושה; זה בשביל 'שהמחר שלך - יהיה יותר טוב!' את עובדת בשביל שיהיה לך כסף ממחר את דואגת לחנך את הילדים בשביל שתהני מהם בעתיד את בונה בית יותר רחב בשביל שיהיה לך יותר נוח בהמשך את מתכננת את החודש הבא לצאת לחופשה כדי שיהיה לך יותר נעים וכן על זה הדרך את כל הזמן עושה 'בשביל מה שיהיה בהמשך!' ומה עם ההמשך של ההמשך? לא צריך לדאוג לו? שזה ההמשך הודאי! למה לא לדאוג? לא לדאוג מחמת דאגה ופחד 'לדאוג שיהיה טוב!' כמו שדואגים לצאת לחו"ל כמו שדואגים לבלות כמו שדואגים 'דאגה' זה לא מילה שלילית 'דואג לטובת החולה!' זה לא דאגה שאני צריך לסבול ממנה, חולה שדואג לעצמו - זה טוב מאוד! ואם צריך גם לדאוג במקום שצריך לדאוג מלשון דאגה שלילית שזה כאילו אצלנו שלילי - זה טוב מאוד!
כל רופא מזהיר את הפציינטים שלו
ואומר: "תזהר! אל תקח זה, זה רק תקח בזמנים כאלה וכאלה..!"
מה, זה לא טוב? הוא הרופא! הוא המבין בגוף האדם
רב – מבין בנשמתו של האדם! תרצי לשמוע לו? תשמעי,
את יכולה ללכת לרופא, לקחת את הכדורים ולזרוק בפח...!
הבנת?