איך לעודד אב שכול? [נשר 2006] | חוזרים בעבר
"ערב טוב כבוד הרב"
"ערב טוב"
"אני אב שכול, משפחה שלמה איבדתי במסעדת 'מקסים' בחיפה. הבת שלי, בעלה, שני נכדים ואמא שלי. אני אדם שתמיד שמרתי מצוות וירא שמים, אבל אחרי המקרה כאילו נכנס בי כעס גדול מאוד שאני פשוט לא יכול לחזור למה שהייתי פעם למרות שלאט לאט אני משתדל, אבל הכעס כל כך 'אוכל' אותי שאני אומר: 'האם היה מגיע לי? אחרי כל כך תקופה שבאמת הייתי אפילו חזן, מתפלל בבית כנסת אז האם זה היה מגיע לי? לקחת לי את הנכדים היחידים שהיו לי! והבת בין ארבעה בנים, האם יש מקום להתפלל אולי בכל זאת יהיה טוב? האם לכבוד הרב יש תשובה בשבילי? "
"כן... יש לנו בעיה בהבנה ובתפיסה. יש שלושה שותפים באדם. הקב"ה האבא והאמא, כל אחד נותן את חלקו. הקב"ה נותן נשמה, האבא והאמא נותנים בשר, עצמות וגידים. יום אחד מחליט הקב"ה: 'לפרק את השותפות', הוא לוקח את חלקו - זה הנשמה וחלקם של ההורים מוטל לפניהם - זו הגופה. "ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך" זאת אומרת בכל שעה ושעה הקב"ה יכול לקחת את מי שהוא רוצה. נתן? לקח! הקב"ה נתן לנו פקדון, והוא רוצה את הפקדון. אם אתה אבא של הילדים, הוא אבא שלך ושל הילדים. אז אם אתה רוצה אותם אצלך, גם לו יש זכות להגיד: 'אני רוצה אותם אצלי'. מה החשבון שהוא ירצה אותם עכשיו או לא? זה חשבון שהוא יודע! למה בא לשנתיים ואחר כך הלך? כיון שאלה שנפטרים לפני גיל שלוש עשרה, הם גלגול קודם... אז הוא מביא אותם לכאן לפרק זמן שקצב, מסיבות הידועות לו, והוא מחליט: להחזיר אותם בחזרה! זאת אומרת, מכל צד שתתבונן חוץ מלהסתכל על עצמך, המצב שלהם הוא יותר טוב ממה שאם היו ממשיכים לחיות לכאורה, ולמות מיתה טבעית. זאת אומרת השאלה שלך בכלל לא קיימת. וודאי שהאדם צריך לעשות את רצון הבורא יתברך, כיון שאבא שבשמים הוא יודע מה הוא עושה. קשה לנו, קשה לנו לראות, קשה לנו להבין ואנחנו צריכים לדעת: גם אנחנו יום אחד נלך ואנחנו לא יודעים איך אבל ברור שאף אחד לא מתכוון להישאר פה. רק הוא יודע את החשבון איך הכי טוב לקחת את הבן אדם, מתי הזמן ולפי מעשיו.
יש סיפור ידוע, בזמן השואה הנוראה. שהיו בעל ואשה ובת שנצלו מהשואה הנוראה אחרי שנים רבות שהם היו שם, הצליחו לברוח. הגיעו למקום שהיו צריכים להפליג משם בסירה בחשכת הלילה בלי שאף אחד ידע, ואחרי כל התלאות, והרעב והצער והיסורים שעברו – סוף סוף ראו את החירות וברחו למעמקי ים והיתה סערה ופתאום בא גל והפיל לו את האשה לתוך המים, והוא מנסה לחלץ אותה והוא יודע שאם הוא יעשה עוד תנועה אחת, גם הוא בפנים... והוא רואה את אשתו טובעת לו מול העינים והוא לא יכול לעשות כלום, אחרי שנים שהם עברו ביחד וסוף סוף הם ניצלים, סוף סוף הם ניצלים.. .אשתו טובעת בתוך המים. בשארית כוחותיו הוא חותר, בא עוד גל ולוקח לו את הבת למים והוא נשאר לבד על הסירה. בסופו של דבר הוא מגיע לחוף מבטחים וכשהוא מגיע לחוף מבטחים הוא כורע על ברכיו, מסתכל לשמים, והוא אומר: ריבונו של עולם. ריבונו של עולם! לקחת לי את האשה, לקחת לי את הבת. אין לי כלום! אם אתה חושב שאני אשנא אותך? אתה טועה. אני אוהב אותך! אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!' קיבל עליו עול מלכות שמים.
החפץ חיים זצוק"ל כשנפטר הבן שלו, הוא אמר בהספד: "עד היום אהבתי את הבן שלי חמישים אחוז ואת הקב"ה חמישים אחוז. עכשיו כשלקחת אותו, אני מפנה את כל המאה אחוז של אהבה אליך, ריבונו של עולם!' "ואהבת את ה' א-לקיך בכל לבבך..." שלא יהיה מקום בלב לאהבה אחרת חוץ מאהבתו יתברך ומה שהוא אומר לאהוב!
זה עבודה! כי לא כל בן אדם רגיל בזה, ולכן חכמים קבעו לנו: 'כשם שמברכים על הטובה, כך מברכים על הרעה'. כמו שמברכים "הטוב והמטיב" כך צריך לברך "ברוך דיין האמת" - בשמחה כמו שמברכים על דירה חדשה. זו העבודה! וה' יעזור לך שתעמוד בזה..."