מה כדאי להיות: דתי או חילוני? [אור יהודה 1999] | חוזרים בעבר
יש עולם הבא, או אין עולם הבא?
על פי סברא: ודאי שצריך להיות עולם הבא. כי אחרת, העולם הזה חסר ענין, תוכן ואין לו תכלית.
אבל אם נעשה משוואה פשוטה, שעשינו אותה כבר בכמה קלטות גם כן, נגיע לתוצאה אחת ברורה לאדם ההגיוני: שצריך להיות אדם דתי ולא חילוני.
מדוע? לדוגמא: אתה נציג אותך כחילוני, ואני כדתי. אתה לא מאמין ואני מאמין.
ה'לא מאמין' אומר ש: "אין חיים לאחר המוות. מתים והופכים להיות חול",
ואני אומר: "שאדם נפטר, הולך או לגן עדן או לגיהנם".
אני מאמין בשלי ואתה מאמין בשלך. אתה סובר שאתה צודק מאה אחוז (100%), ואני סובר שאני 100%.
אבל האמת היא רק אחת. 100% אחד. או שאתה צודק או שאני צודק. אי אפשר ששנינו צודקים, רק אחד!
אבל כעת, כיון שאין לנו בירור מה יהיה הסיכוי? שווה; חמשים אחוז (50%) שאתה צודק, 50% שאני צודק.
עכשיו בוא נבדוק: אם אתה צודק ב-50% שלך, ואתה מת, ואתה צודק שאין בעצם המשך, ואתה הופך להיות חול, לא זוכר, לא מרגיש, לא יודע, הולך לאבדון. כך יקרה אתך!
ואם אתה צודק ב-50% שלך, כשאני אפטר מן העולם, יקרה אתי כמוך. אז בדקנו את ה-50% סיכוי שלך, התברר שלפי זה: אני ואתה הולכים לאבדון.
אבל יש סיכוי 50% שאני צודק; אם אני צודק - אני הולך לגן עדן! בשביל זה עבדתי כל הזמן.
ואם אני צודק ב-50% שלי, אתה מה יקרה אתך? הולך לגיהנם!
עכשיו נעשה סיכום סופי: אם אתה צודק – אתה הולך לאבדון, ואם אתה לא צודק – אתה הולך לגיהנם, בכל מקרה, 'הלך עליך!'
אבל יש סיכוי 50% רק לי, שאני אהיה בגן עדן!
אז מה כדאי להיות? דתי או חילוני?
אה? דתי!
הבנת עיוני?
זה בלי הוכחות! זה למי שיש שכל.